לדלג לתוכן

לוריס איטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןלוריס איטי
לוריס איטי סונדלי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
תת־סדרה: טרום קופים
משפחה: לוריסיים
סוג: לוריס איטי
שם מדעי
Nycticebus
סנט-אילר, 1812
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לוריס איטי או לוֹרִיס-נִרְפֶּה (שם מדעי: Nycticebus) הוא סוג פרימט מהקבוצה טרום קופים הכולל שמונה מינים.

כמה ממיני הלוריס האיטי נמצאים ברשימת המינים הנמצאים בסכנת הכחדה, משום שהם ניצודים בשל עיניו הגדולות, הנחשבות יקרות ערך ברפואה המסורתית המקומית. גם בשרם משמש ברפואה המקומית כשהוא מיובש ומעושן, או משמש להכנת יין אשר ניתן לנשים על מנת לשכך כאבי לידה.[1]

טרום-קופים איטיים אלו מצויים ברחבי תת-היבשת ההודית ודרום-מזרח אסיה במדינות: בנגלדש, וייטנאם, אינדונזיה, הודו (צפון-מזרח הודו, בנגל), דרום סין (אזור יונאן), סרי לנקה ותאילנד. הם מצויים גם באי בורנאו שבאינדונזיה ובדרום הפיליפינים.

הלוריס האיטי מתייחד בכך שהוא בין היונקים הארסיים הבודדים בעולם, והיחידי מסדרת הפרימטים כולה.

היסטוריה אבולוציונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוריס האיטי שייך לתת-הסדרה טרום-קופיים, בסדרת הפרימטים. תת-סדרה זו כוללת גם למורים, גלגויים, ופוטואים (pottos). מקובל לחשוב שהלוריס האיטי התפתח ממיני טרום-קופיים אחרים באסיה, הודו (לפני התחברותה עם יבשת אסיה) או אפריקה.

סיווג טקסונומי ופילוגנטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם Nycticebus מקורו במילים היווניות עבור "עטלף" (Nycter) ו"ראש" (ceb). השם ניתן בשנת 1812 על ידי אטיין ג'פרי סן-הילר. בעבר השתייכו לסוג 3 מינים: הסונדלי, הבנגלי והננסי אך בהמשך לפי בדיקות DNA נוספו עוד 5 מינים ומין נוסף שנכחד.

כיום נכללים בסוג זה המינים הבאים:

תפוצה עולמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוריס האיטי מצוי בדרום ודרום-מזרח אסיה בלבד.

אנטומיה ופיזיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללוריס האיטי ראש מעוגל יותר וחטם מחודד פחות בהשוואה לאלו של הלוריס הזעיר (slender loris). ללוריס האיטי עיניים גדולות וראיית לילה טובה העוזרים לו לצאת לפעילות בלילה. זנבו של הלוריס האיטי קצר ולעיתים אין לו זנב בכלל. לעמוד השדרה שלו חוליה נוספת, המאפשרת לו גמישות רבה בעת מעבר מענף לענף. הגפיים הקדמיות והאחוריות דומות בממדיהן. האצבע השנייה בכף היד קצרה בהשוואה לאחרות והאגודל החזק, ביחד עם שלוש האצבעות הנותרות מתפקד כמלחציים אשר מסוגלות לאחוז בענף למשך פרק זמן של כמספר שעות, הודות למערכת העורקים והורידים המפותחת (רשת הפלאים). מערכת זו קיימת גם במינים אחרים במשפחת הלוריסיים.

הלוריס האיטי מייצר את הארס על ידי שילוב של הרוק שלו יחד עם הפרשה דמוית שמן מבלוטות ריח מיוחדות בצד הפנימי של מרפקיו.[2]

הלוריס מפזר את הארס על מרבית חלקי פרוותו, באמצעות מציצת ההפרשה עם השיניים התחתונות וליקוק הפרווה ובשעת סכנה הוא מצטנף לכדור וחושף בפני הטורף את הפרווה החיצונית הארסית שלו.[3] הנקבות נוהגות ללקק ולמרוח על צאצאיהן את ההפרשה הארסית כדי להגן עליהם מטורפים. הטורפים שמריחים את הריח נמנעים מלכתחילה מלתקוף את הלוריס, מה שמחפה על האיטיות שלו.

חוקרים ביצעו ניסויים בהם הם חשפו את הרוק ואת ההפרשה בנפרד ולאחר מכן יחדיו לטורפיו של הלוריס; מהמחקר עלה כי הטורפים מפגינים חוסר נוחות גדול יותר ונמנעים בצורה חדה מלהתקרב לחפץ שעליו נמרח השילוב של הרוק וההפרשה לעומת מקרים שבהם נמרח הרוק או ההפרשה בנפרד. החוקרים הסיקו מכך שהאפקט הארסי של הלוריס גדול וקטלני יותר כאשר יש שילוב של הרוק וההפרשה מאשר בנפרד.

בעת סכנה הלוריס גם עלול להכניס את ראשו בין מרפקיו, למצוץ את הארס עם שיניו מההפרשה ואז לנשוך את התוקף בצעד הגנתי; בשל כך הנשיכה של הלוריס האיטי מכאיבה מאוד והיא עשויה לגרום לתופעות אלרגיות חמורות אצל בני אדם.[2] דווח אף על מקרה אחד בו אדם לקה באנפילקסיס בעקבות נשיכת הלוריס האיטי.[4]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוריס איטי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]