מאדאם דה פומפדור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאדאם דה פומפדור
Madame de Pompadour
לידה 29 בדצמבר 1721
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באפריל 1764 (בגיל 42)
ורסאי, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jeanne-Antoinette Poisson עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים Appartement de la marquise de Pompadour, Château de Crécy, שאטו דה שאן-סור מארן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1741–1764 (כ־23 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
בן או בת זוג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ציור פסטל של מאדאם דה פומפדור מאת מוריס קוונטין דה לה טור משנת 1755. (מוצג במוזאון הלובר).

ז'אן-אנטואנט פואסון, מרקיזת פומפדור (29 בדצמבר 172115 באפריל 1764), הידועה גם בתור מאדאם דה פומפדורצרפתית: Madame de Pompadour) הייתה פילגשו המפורסמת של לואי החמישה עשר, מלך צרפת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאדאם דה פומפדור נולדה בשנת 1721 בפריז בשם ז'אן-אנטואנט פואסון. משערים כי אביה הביולוגי היה הבנקאי העשיר לה נורמאן דה טורנהם, אשר הפך לאפוטרופוס שלה בשנת 1725 לאחר שאביה הרשמי, פרנסואה פואסון, ברח מצרפת בשל שערורייה למשך שמונה שנים. ז'אן-אנטואנט נחשבה לבחורה אינטליגנטית, משכילה ונאה ביותר, והייתה מוכשרת בריקוד, גילוף ונגינה על קלאוויקורד.

מאדאם דה פומפדור, ציור מעשי ידיו של פרנסואה בושה.

בשנת 1741, בגיל 19, התחתנה עם שארל-גיום לה נורמנט ד'אטיול (אחיינו של אפוטרופוסה, וככל הנראה בן דודה). לזוג נולדו שני ילדים, בן ובת, שמתו בילדותם. הם התגוררו בטירה בפריז אותה העניק להם אביה של ז'אן-אנטואנט, שם הפכה למרכזם של מעגלי החברה הנחשבים בעיר, ובני דורה העידו עליה כעל אישה יפה ביותר ובעלת שמחת חיים.

פילגש המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאדאם דה פומפדור - דיוקן על פי תחריט של פרנסואה בושה משנת 1756

בשנת 1745 הוזמנה ז'אן-אנטואנט לנשף מסכות מלכותי על ידי חבורת חצרנים, ביניהם חמיה, ששאפו להתקרב למלך לואי החמישה עשר דרך אישה יפה. המלך, שהיה עדיין שרוי באבל על מותה של פילגשו הקודמת, דוכסית שאטורו, הבחין במהלך הנשף בז'אן-אנטואנט, שהייתה מחופשת לאלה דיאנה. היא הפכה במהרה למבקרת קבועה בארמון ורסאי ואף קיבלה דירה פרטית, שהייתה ממוקמת בדיוק מעל לזו של המלך. ביולי של אותה השנה הוא העניק לה במתנה את אחוזת פומפדור שבחבל לימוזן ובנוסף העניק לה תואר מרקיזה. מיד לאחר מכן היא נפרדה רשמית מבעלה. ב-14 בספטמבר, כשהיא בת 23, היא הוצגה רשמית בחצר המלוכה, ובמהרה החלה לספוג את חיציהם של האריסטוקרטים בחצר, שלא אהבו את העובדה שהפילגש החדשה של המלך הייתה בורגנית ולא מהאצולה.

דיוקן של מאדאם דה פומפדור שהושלם בשנת 1764, לאחר מותה - ציור של פרנסואה הובר דרואה.

בשנת 1749 רכשה המרקיזה את שאטו דה לה סל, ארמון הממוקם קרוב לוורסאי, שם אירחה לעיתים קרובות את המלך. המלכה, מריה לשצ'ינסקה, ויורש העצר הצרפתי, לעתיד לואי השישה עשר, התחננו בפני המלך לסיים את הרומן הראוותני, אולם ללא הצלחה. לאחר שנת 1752 הפכו היחסים בין המלך למאדאם דה פומפדור לאפלטוניים, אולם הם נותרו ידידים קרובים ביותר. היא הצליחה לשמור על מעמדה גם על ידי כך שהשיגה למלך בחורות נאות וצעירות, וגם על ידי שמירה על יחסים טובים עם המלכה ועם שריו של המלך. בשנת 1753 רכש עבורה לואי את "אוטל אברו", הידוע כיום בתור ארמון האליזה, משכנו של נשיא צרפת.

השפעתה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לדעה הרווחת, לא הייתה למאדאם דה פומפדור השפעה פוליטית ישירה רבה על המלך, אלא בעקיפין על ידי תמיכה באנשי חצר מסוימים ולא באחרים. היא תמכה בעמדתו של אטיין פרנסואה, הדוכס דה שואזל, אשר עודד את המדיניות של התרחקות מפרוסיה וכריתת ברית עם אוסטריה ההבסבורגית - מהלך מדיני שהוביל לתחילתה של מלחמת שבע השנים על תוצאותיה הרות האסון לצרפת: אובדן מושבותיה בצפון אמריקה - צרפת החדשה.

השפעתה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן אנטואנט הייתה ידועה בכישוריה האינטלקטואליים, והייתה מיודדת עם וולטר עוד לפני שהגיעה לחצר המלוכה, ואף תמכה בפרויקט "האנציקלופדיה הגדולה" (Encyclopédie) של דני דידרו. היא תכננה מבנים כמו כיכר לואי ה־15 והטריאנון הקטן שתוכנן על ידה ועל ידי אחיה, המרקיז דה מאריניי, ואף הייתה אחראית להקמתו של בית החרושת לפורצלן בסוור (Sèvres), שהפך לאחד מיצרני הפורצלן החשובים באירופה.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאדאם דה פומפדור, שהתלוננה לעיתים קרובות על האוויר הקר שבתוך ארמון ורסאי, נפטרה ממחלת השחפת ב-15 באפריל 1764, בגיל 42[1].

אחרי מותה, ירשה מאדאם דו בארי את מקומה.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאדאם דה פומפידור באתר www.biography.com
  2. ^ האנציקלופדיה העברית, ירושלים: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשל"ה