מבצע קרברוס
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: הזירה האירופית | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 11 בפברואר 1942 – 13 בפברואר 1942 (3 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | הפשיטה על דייפ | |||||||||||||||||
| מקום | התעלה האנגלית | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
50°58′45″N 1°44′09″E / 50.979166666667°N 1.7358333333333°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | הצלחה גרמנית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
מבצע קרברוס (בגרמנית: Zerberus, על שם המפלצת האגדית קרברוס במיתולוגיה היוונית), הוא מבצע פריצה דרך תעלת למאנש של סיירות הקריגסמרינה "שרנהורסט", "גנייזנאו" ו"פרינץ אויגן" ומספר ספינות קטנות מברסט שבצרפת אל בסיסי הבית שלהן בגרמניה.
ב-11 בפברואר 1942 בשעה 21:15 עזבו הספינות את ברסט והתחמקו מגילוי במשך יותר משתים עשרה שעות, והצליחו להגיע עד מצר דובר בלי שנבלמו. למרות התקפות בריטיות מצד חיל האוויר המלכותי, זרוע האוויר של הצי וארטילריה חופית, הצליחו הספינות הגרמניות להשלים את מעברן ב-13 בפברואר. הפעולה נודעה בהמשך כ-Channel Dash.
התוכנית הגרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]"שרנהורסט" ו"גנייזנאו" הגיעו לברסט ב-22 במרץ 1941, לאחר פשיטות שעשו על משלוחים ימיים של בעלות הברית באוקיינוס האטלנטי. "פרינץ אויגן" הופיעה בנמל ברסט בשחר 1 ביוני 1941, לאחר שהשתתפה במבצע ריינאיבונג ובקרב מצר דנמרק. בברסט יכלו הספינות לתדלק ולעבור תיקון, אך גם היו נתונות לתקיפות אוויר תכופות. מאחר שהיטלר חשש שבעלות הברית ינסו לפלוש לנורווגיה, הוא הורה לקריגסמרינה להעביר את הספינות לבסיסי הבית שלהן. האדמירליות בברלין העדיפה מעבר דרך מצר דנמרק, אבל שקלה גם נתיב קצר אך מסוכן יותר דרך תעלת למאנש.
העניין נפתר במהירות על ידי הפיהרר, שהעדיף את תעלת למאנש, וכל התכנון להעברת הספינות הועבר לידי פיקוד הצי המערבי בפריז. המבצע היה תחת פיקודו של הוויצהאדמירל אוטו קיליאקס, שפיקד על קבוצת ברסט, אולם האחריות על התכנון וההוראות המבצעיות הייתה על פיקוד הצי המערבי תחת אדמירל אלפרד זאלבכטר.
מאחר שהמבצע היה על פי הוראה מן הפיהרר, הועמדו לרשותו משאבים לשליית מוקשים, הוקמו תחנות לשיבוש רדאר, מספר משחתות נעו מערבה דרך התעלה אל ברסט כדי לתגבר את הליווי, ובמסגרת הכיסוי האווירי למסלולן של הספינות הוקצה אף אלוף ההפלות אדולף גאלאנד.
לאדמירל קיליאקס, שהיה פסימי באשר לסיכויי ההצלחה של מבצע קרברוס, היו בעיות משל עצמו. ספינותיו הגדולות לא היו עוד מכונות לחימה מעולות כבעבר, ולא נראו ככאלה. למרות זאת המורל על הספינות היה טוב. התושבים המקומיים הבינו כי הספינות נערכות לעזיבה. כיוון שכך ניסו הגרמנים לגרום לצרפתים להאמין שיעדן של הספינות הוא בדרום האטלנטי; שמועות נפוצו בעיר, ועובדי נמל צרפתים טענו את הספינות בחביות נפט שסומנו "לשימוש באזורים טרופיים".
התגובה הבריטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]על הצד הבריטי פיקד הסגן אדמירל ברטרם רמזי, שלו הוקצו שש משחתות מצוידות בטורפדות, שצריכות היו להיות בהתראה של ארבע שעות באזור שפך נהר התמזה, אך לא היו בהתראה. בנוסף היו שלוש משחתות ליווי מסדרת Hunt, אך אלו היו ללא טורפדות ולפיכך לא היוו איום חמור על הספינות הגרמניות. 32 סירות טורפדו מנועיות (Motor Torpedo Boat) של שייטות דובר ורמסגייט היו משקל נגד לשייטת הגרמנית של ספינות הטורפדו המהירות (E-boats). מסיבות שונות נכשלו זרוע האוויר של הצי המלכותי והפיקוד החופי ופיקוד המפציצים של חיל האוויר המלכותי במתן תמיכה אפקטיבית.
כישלון זה נגרם בין היתר מפאת צפייתם של הבריטים כי הגרמנים יתזמנו את פריצתם דרך תעלת למאנש בצורה כזו שהספינות הגרמניות יחלפו ליד הנקודה המסוכנת ביותר במצר דובר בלילה (שם הספינות עתידות היו לעבור בטווח סוללות החוף הבריטיות). אולם הגרמנים ראו את החמיקה החוצה מברסט מבלי שיובחן הכוח כחשובה יותר, וכך יכלו לשמר את יתרון ההפתעה לזמן ארוך ככל האפשר. לפיכך החליטו הגרמנים לעזוב את ברסט בלילה, ולעבור ליד דובר בשעות היום, ולא להסתכן בהתראה מוקדמת של 12 שעות שהייתה לבריטים לו היו מגלים את הכוח מוקדם. המהלך הגרמני הנועז הוביל את הבריטים לטעות. פטרולי סיור ליליים של זרוע האוויר של הצי לא הבחינו בעזיבת הספינות מברסט מחמת כשל ברדאר. הגרמנים נסתייעו גם במזג האוויר ובערפל ששרר שהקשה על גילוי תנועתן של הספינות. האינדיקציה הראשונה לכך שמתרחש אירוע מיוחד הגיעה ממפעילי רדאר של חיל האוויר שהבחינו ברמת פעילות גבוהה מהרגיל של חיל האוויר הגרמני מעל התעלה. לאחר מכן זוהו הספינות בתעלה על ידי שני טייסי ספיטפייר, אך מאחר שהם פעלו תחת הוראות מחמירות של שמירה על דממת אלחוט (והם לא תודרכו לחפש אחר צי גרמני) לא הודיעו לממונים עליהם עד לאחר נחיתתם.
פיקוד מטוסי הקרב של הרא"פ לא ציפה להיות הראשון שיבחין בצי הגרמני בתעלה, וזמן יקר אבד עד לדיווח הלאה לשרשרת הפיקוד, לצי המלכותי ולפיקוד המפציצים. התקפות לא מתואמות של סירות מנוע ושישה מטוסי טורפדו מדגם פיירי סורדפיש לא הצליחו לגרום כל נזק.
תגובתו של פיקוד המפציצים הייתה אטית, רק 39 מתוך 242 מפציצים שהפעיל הרא"פ למשימה איתרו ותקפו את הספינות, ולא נרשמה אף פגיעה של המפציצים בספינות. בנוסף למפציצים, 398 מטוסי ספיטפייר והוריקן של פיקוד מטוסי הקרב ביצעו מספר גיחות ב-12 בפברואר 1942. בסך הכול 675 מטוסים (398 מטוסי קרב, 242 מפציצים ו-35 מטוסי הדסון ובופורט של פיקוד החופים) המריאו במטרה לאתר ולתקוף את הספינות הגרמניות.
בצהרי 12 בפברואר 1942 החלו לפעול תותחי התעלה של הארטילריה החופית. הסוללה בדרום פורלנד עם מערכת רדאר חדישה מטיפוס K שהותקנה לא מכבר החלה לעקוב אחר הספינות מקבוצת ברסט שנעו במעלה התעלה אל כף גריז-נז. ב-12:19 נורה מטח ירי ראשון, מאחר שהראות המרבית הייתה ל-5 מייל, לא הייתה תצפית של פגיעה במטרה. הכתמים על מסך הרדאר הראו בבירור תנועת זיג זג של הספינות וירי מטחים של הסוללה כולה החל ללא וידוא פגיעה במטרה. גם כאן לא נרשמו פגיעות בספינות.
שש משחתות ישנות ועוד ארבע חדשות יותר שהוקצו לרמזי נלקחו; במקום להיות בעמדתן, בוצעו בהן אימוני תותחים בים הצפוני. הן שטו דרומה כדי לעצור את הצי הגרמני אולם הגיעו מאוחר והספיקו לשגר רק מטח אחד של טורפדות, שכולם החטיאו. אש נגדית פגעה קשה במשחתת HMS Worcester.
התוצאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבוקר 12 בפברואר 1942 הוויצהאדמירל קיליאקס שלח מסר לאדמירל זאלבכטר בפריז: "עליי לידעך כי מבצע קרברוס הושלם בהצלחה".
מערכת הביטחון הבריטית כשלה בעצירת הספינות מברסט לפני הגעתן למי המולדת של גרמניה. יתר על כן, הבריטים ספגו נזק חמור למשחתת ואיבדו 42 מטוסים. למרות זאת, הגרמנים לא הצליחו לחמוק ללא כל פגע. "שרנהורסט" נפגעה משני מוקשים, סמוך לפלאשינג ולאמלנד בהולנד, אך הגיעה ב-10:00 ב-13 בפברואר לוילהלמסהאפן. "גנייזנאו" נפגעה ממוקש סמוך לטרסכלינג והמשיכה עם "פרינץ אויגן" שלא נפגעה. ספינות הטורפדו "יגואר" ו-T.13 נפגעו מרסיסי פצצות ואש מקלעים. מתוך מטריית ההגנה על הספינות, אבדו ללופטוואפה 17 מטוסים.
בגרמניה נתפסה הפעולה כמעשה גבורה מוצלח. עם זאת, מיקומן של "שרנהורסט", "גנייזנאו" ו"פרינץ אויגן" ממזרח לבריטניה הביא לכך שלא יכלו ליטול עוד חלק בקרב על האוקיינוס האטלנטי. אדמירל רדר ראה במבצע ניצחון טקטי, אך הפסד אסטרטגי. גם הנשיא האמריקני רוזוולט הבין זאת ובירך את ראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל: "מיקומן של כל הספינות הגרמניות בגרמניה הופך את בעייתנו הימית המשותפת באוקיינוס האטלנטי הצפוני לפשוטה יותר".
בבריטניה דעת הקהל הייתה מדוכדכת אל מול חוסר ההצלחה של הכוחות הבריטיים. בטיימס הלונדוני נכתב: "הוויצהאדמירל קיליאקס הצליח במקום שהדוכס ממדינה סיודניה[1] נכשל. דבר משפיל יותר מכך לגאוותנו בכוח הימי לא קרה מאז המאה ה-17. [...] פירושו של דבר סוף למיתוס הצי המלכותי לפיו בזמן מלחמה שייטת אויב לא יכולה לעבור דרך מה שאנו קוראים לו בגאווה התעלה האנגלית".
בעקבות פגיעת המוקשים ב"שרנהורסט", הוצאה הספינה מכלל פעולה לצורך תיקונים עד מרץ 1943. ב-23 בפברואר, עשרה ימים לאחר הפעולה, נפגעה "פרינץ אויגן" מטורפדו של צוללת בריטית והפכה ללא מבצעית עד ינואר 1943. גם גורלה של "גנייזנאו" לא שפר עליה, כשב-26–27 בפברואר, שבועיים לאחר המבצע, נפגעה מהפצצות בריטיות מסיביות ולא שבה עוד לפעולה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבצע קרברוס, באתר historylearningsite
- מבצע "קרברוס" (11 - 13 בפברואר 1942)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפקד הארמדה הספרדית, שנכשלה בניסיונה להשתלט על תעלת למאנש ב-1588
