גנייזנאו (אוניית מערכה, 1936)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גנייזנאו (סיירת))
גנייזנאו
הסיירת גנייזנאו, 1939
הסיירת גנייזנאו, 1939
הסיירת גנייזנאו, 1939
תרשים של הסיירת גנייזנאו
תרשים של הסיירת גנייזנאו
תיאור כללי
סוג אונייה סיירת מערכה
צי קריגסמרינה
דגל הצי
סדרה גנייזנאו[1]
אוניות בסדרה גנייזנאו, שרנהורסט
ציוני דרך עיקריים
מספנה Deutsche Werke עריכת הנתון בוויקינתונים
הוזמנה 25 בינואר 1934
הושקה 8 בדצמבר 1936
תקופת הפעילות 21 במאי 193823 במרץ 1945 (6 שנים ו־43 שבועות)
אחריתה הוטבעה על ידי הצי הגרמני ב-23 במרץ 1945 כדי לחסום פתח נמל
מיקום פתח נמל גוטנהאפן (גדניה)
מלחמות וקרבות מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים כלליים
הֶדְחֶק 31,500 טון, הדחק מקסימלי 38,900 טון
אורך 235.4 מטר, 226 מטר בקו המים
רוחב 30 מטר
שוקע 39.9 מטר
מהירות 32 קשרים
גודל הצוות 1,668 (1,608 מלחים, 60 קצינים)
טווח שיוט 11,480 ק"מ במהירות 19 קשר
הנעה 12 דודי קיטור המזינים 3 טורבינות קיטור בהספק של 154,000 כוח סוס
צורת הנעה 3 מדחפים בעלי שלושה להבים וקוטר 4.80 מטר
כמות הדלק 6,108 טון
שריון

חגורת שריון (לאורך קו המים) - 350 מ"מ
שריון סיפון - 80 עד 110 מ"מ
צריחי תותחים - 100 עד 340 מ"מ

גשר - 200 עד 350 מ"מ
חימוש

9 תותחים 283 מ"מ (11.1 אינץ')
12 תותחים 150 מ"מ (5.9 אינץ')
14 תותחים 105 מ"מ (4.1 אינץ')
16 תותחים 37 מ"מ
10 תותחים 20 מ"מ (מ-1942 - 38 תותחים)

6 משגרי טורפדו 533 מ"מ, ארבעה צינורות בכל משגר
מטוסים שלושה מטוסים ימיים אראדו Ar 196, עם מעוט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אה"מ גלוריוס, שטובעה במבצע "יונו"
אוניית המערכה אה"מ מלאיה

גנייזֵנאוגרמנית: Gneisenau) הייתה סיירת מערכה או אוניית מערכה[2] של הקריגסמרינה, הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה. הייתה זו האונייה השלישית בצי הגרמני שנשאה את השם גנייזנאו, על שם גראף אוגוסט ניידהרדט פון גנייזנאו, גנרל-פלדמרשל פרוסי בזמן המלחמות הנפוליאוניות ואחד המפקדים המפורסמים והנערצים ביותר בפרוסיה. האונייה הראשונה בשם זה הייתה פריגטה בעלת שלושה תרנים ועשויה מפלדה, שהושקה ב-4 בספטמבר 1879 וטבעה בסערה ב-16 בדצמבר 1900, ליד מאלגה, בספרד; האונייה השנייה בשם זה הייתה סיירת, שהוטבעה במלחמת העולם הראשונה בקרב איי פוקלנד (יחד עם סיירת נוספת בשם שרנהורסט).

לגנייזנאו הייתה אונייה אחות, שרנהורסט, ושתיהן התפרסמו בכמה מבצעים מוצלחים של הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה, ובאיום שהיוו על בעלות הברית. שתי האוניות נקראו, בחיבה או באיבה, "האחיות המכוערות".

בנייה והשקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנייתה של גנייזנאו החלה ב-14 בפברואר 1934 בקיל, אך ב-5 ביולי הופסקה העבודה בשל תכנון מחדש של האונייה. העבודה החלה שוב ב-6 במאי 1935, והאונייה הושקה ב-8 בדצמבר 1936. אוניית האחות של גנייזנאו, שרנהורסט, הושקה כשבעה חודשים אחריה, בינואר 1939. הן פעלו יחד ברוב מבצעיהן, ולפיכך נודעו (בחיבה או בשנאה) בשם "האחיות המכוערות".

לאחר כניסתה לשירות עברה האונייה, יחד עם אחותה, שרנהורסט, מבחנים בים עד יולי 1939. לאחר מבחנים אלה הוחזרו שתי האוניות למבדוק, ועברו התאמות שונות, שהבולטת בהן הייתה החלפת החרטום בחרטום המותאם יותר להפלגה באוקיינוס האטלנטי הסוער. שתי האוניות נחשבו לטובות וליפות שבאוניות המלחמה הגרמניות באותה תקופה. החיסרון העיקרי בהן היה הבולט שהיה נמוך יחסית, והביא לכך שהאונייה הייתה "רטובה" כאשר הגלים היו גבוהים.

שריון האונייה היה כבד בהרבה מאלה של סיירות קרב בריטיות ואף מהשריון של אוניות המערכה הצרפתיות בנות התקופה, אך חימושה היה קל יותר מזה של אוניות מערכה רגילות - תותחיה היו בני 11 אינץ' (283 מ"מ), לעומת תותחי 14 ו-15 אינץ' (355 מ"מ ו-381 מ"מ, בהתאמה) שאפיינו את אוניות המערכה של התקופה. על אף שתותחיה של גנייזנאו היו בעלי טווח ארוך ויכולת חדירה גבוהה (בשל מהירות הלוע הגבוהה שלהם), לא הייתה האונייה יכולה לעמוד מול התותחים הכבדים יותר של אוניות המערכה. הצי הבריטי סיווג את גנייזנאו ושרנהורסט כסיירות מערכה (Battlecruiser), ואילו הצי הגרמני ראה בהן Schlachtschiffe, אוניית מערכה. בעת הכנסתן לשירות לא היו לגרמנים תותחים כבדים מתאימים, ולכן צוידה גניזנאו בתותחי 11 אינץ'. הגרמנים תכננו במשך המלחמה להחליף את תותחי האונייה, ולו היה הדבר יוצא אל הפועל הייתה גנייזנאו הופכת לאחת מאוניות המערכה הטובות בעולם. ואולם, בשל מגבלות שנבעו מסדרי עדיפויות שונים והלחץ המלחמתי לא הוחלפו התותחים.

תחילת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בספטמבר 1939, 6 ימים לאחר הכרזת המלחמה, הותקפה האונייה על ידי מפציצים של חיל האוויר המלכותי הבריטי, אך ללא תוצאות. כחודש לאחר מכן, ב-8 באוקטובר יצאה גנייזנאו לגיחתה המבצעית הראשונה: יחד עם סיירת ותשע משחתות כדי ליצור פעולת הסחה, שתפריע לצי הבריטי בחיפושיו אחרי הסיירת הכבדה ליצו (Lützow), שפעלה באוקיינוס האטלנטי נגד אוניות סוחר של בעלות הברית.

ב-21 בנובמבר 1939 יצאו ה"אחיות" למשימתן המבצעית הראשונה: גיחה לים בין איסלנד ואיי פארו. המטרה הייתה לפגוע באוניות בריטיות המשייטות באזור זה, להמשיך מערבה כדי לסייע לאוניית המערכה הגרמנית דויטשלנד, שנתקלה בבעיות טכניות והייתה בדרכה חזרה לגרמניה, ולהגן על אוניות סוחר גרמניות[3].

ב-23 בנובמבר נתקלו האוניות הגרמניות באוניית הסוחר החמושה רוואלפינדי (Rawalapindi) של הצי הבריטי. האוניות הגרמניות דרשו מהספינה הבריטית להיכנע, אך רב החובל של רוואלפינדי סירב. לאונייה הבריטית לא היה כל סיכוי מול האוניות הגרמניות, והיא הוטבעה תוך 15 דקות[4]. האוניות הגרמניות אספו 38 ניצולים; 238 טבעו עם אונייתם. סיירות המערכה הבריטיות ריפאלס והוּד יחד עם אוניית המערכה וורספייט הפליגו במהירות לאזור הקרב, אך סופה שהתחוללה באזור הסתירה את האוניות הגרמניות מהכוח הבריטי, והן הצליחו לחזור לווילהלמסהאפן ב-27 בנובמבר. שתי האוניות סבלו מתקלות שונות, ושהו בנמל לתיקונים עד פברואר 1940.

ב-18 בפברואר יצאה גנייזנאו, יחד עם שרנהורסט, בליווי הסיירת הכבדה אדמירל היפר ושלוש משחתות, למבצע "נורדמרק"[5]. המטרה הייתה לפגוע בתעבורה הימית הבריטית, שנעה בין נורווגיה לבריטניה. השייטת הגרמנית הגיעה עד איי שטלנד, אך לא גילתה אוניות סוחר, ושבה לבסיסה ב-20 בפברואר[6].

הפלישה לנורווגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באפריל 1940 החלו אוניות הצי הגרמני שנועדו למבצע Weserübung, הפלישה לנורווגיה[7], להיערך על החוף הגרמני של הים הצפוני. שתי ה"אחיות" נועדו להשתתף בכוח החיפוי העיקרי לכוחות הנחיתה, שעמדו לתקוף בנרוויק ובטרונדהיים.

השייטת הגרמנית יצאה לדרכה במזג אוויר קשה. ב-9 באפריל לפנות בוקר גילה מכ"ם השרנהורסט מטרה, שהתבררה כסיירת המערכה הבריטית רינואון, שהייתה מלווה בתשע משחתות. האוניות הגרמניות והבריטיות פתחו באש זו על זו; רינואון וגניזנאו ספגו מספר פגיעות[8]. גנייזנאו נפגעה בצריח התותחים הקדמי ובמערכת הכוונת האש שלה. המכ"ם של שרנהורסט לא פעל עקב תקלה, והאוניות הגרמניות נצטוו, ככלל, להימנע מקרבות עם אוניות שטח בריטיות. לפיכך, ניתקו האוניות הגרמניות מגע לאחר כשעתיים, גם בשל תקלות רבות שהתגלו אצלן, ובהן הצפת צריח התותחים הקדמי של שרנהורסט עקב הים הסוער. השייטת הגרמנית נעה מערבה ללב ים, כדי לחמוק ממרדף אפשרי, ושבה לנמל ב-12 באפריל. בדרך חזרה נפגעה גנייזנאו ממוקש ימי, שגרם נזק למערכת ההיגוי.

מבצע "יונו" (Juno)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף חודש מאי היה ברור שבעלות הברית הפסידו את המערכה. הבריטים החלו לפנות את כוחותיהם בדרך הים במבצע alphabet (אלפבית) בין 5 ביוני ל-8 ביוני, והצי הגרמני נערך למבצע "יונו"[9] כדי לפגוע בשיירות הפינוי. גנייזנאו הייתה אוניית הדגל של השייטת הגרמנית שנערכה למטרה זו, ויחד עמה היו בשייטת שרנהורסט, הסיירת הכבדה אדמירל היפר, ארבע משחתות וחמש אוניות סיוע. השייטת יצאה מקיל ב-4 ביוני, והגיעה סמוך לחופי צפון נורווגיה ב-8 ביוני. בדרכן הטביעו האוניות הגרמניות שלוש אוניות סוחר בריטיות, והניחו לאוניית בית חולים אחת להפליג[10].

ב-8 ביוני אחר הצהריים זיהתה שרנהורסט עשן במזרח. הייתה זו נושאת המטוסים הבריטית אה"מ גלוריוס (Glorious), שהייתה מלווה בשתי משחתות. הכוח הבריטי הפליג בנפרד מהכוח הבריטי המרכזי שהיה מצפון לו; לא ברור מדוע התיר הפיקוד הבריטי לאונייה להפליג לבדה[11]. מפקד השייטת הבריטית הורה לאחת המשחתות לבדוק את זהות האוניות הזרות, ומשהתקרבה פתחו האוניות הגרמניות באש. הכוח הבריטי לא היה מוכן כלל לקרב; נושאת המטוסים הפליגה במהירות נמוכה יחסית, כשרק חלק מדוודיה פועלים, ומטוסיה מאוחסנים מתחת לסיפון ולא מוכנים להמראה. בתוך שעה הטביעו האוניות הגרמניות את נושאת המטוסים ואת שתי המשחתות; 1,519 קצינים ומלחים, בהם אנשי צוות אוויר, טבעו בים, ורק 39 ניצלו על ידי אונייה נורווגית שאספה אותם מאוחר יותר.

אחת המשחתות הבריטיות הצליחה לירות טורפדו שפגע פגיעה קשה בשרנהורסט. בדופנה נפער חור בגודל 6 על 14 מטרים, ולמעלה מ-2500 טון מים חדרו לאונייה. 48 מלחים נהרגו, והאונייה נטתה על צידה ושקעה 3 מטרים במים.

מפקד השייטת הגרמנית, אדמירל מרשל (Marschall) חשש מתגובה בריטית, והורה לחזור לטרונדהיים. שרנהורסט הפגועה הצליחה להגיע לשם למחרת אחר הצהריים, ולהתחיל בתיקונים; מפציצים בריטיים תקפו אותה שם כמה פעמים, ללא תוצאות. גם בדרכן חזרה לגרמניה, לשם יצאו ב-20 ביוני, הותקפו האוניות על ידי מטוסים בריטיים ואוניות שטח ניסו לפגוע בה, אך המודיעין הגרמני הצליח להתריע על כך בזמן וההתקפות נכשלו. למרות זאת נפגעה גנייזנאו קשות מטורפדו שנורה על ידי צוללת בריטית, ונזקקה לתיקונים ארוכים, שנמשכו עד סוף שנת 1940.

שני הצדדים ראו בקרב כישלון. הבריטים איבדו נושאת מטוסים חיונית ושתי משחתות, ומספר רב של אנשי צוות אוויר שהיו נחוצים מאוד. מאידך, הגרמנים לא הצליחו למנוע את פינוי הכוחות הבריטיים ולא הצליחו לפגוע בכוחות הרבים שהתפנו משם. מפקד השייטת הגרמנית הודח מתפקידו; מטרתו הייתה לפגוע בשיירות ולא להסתבך בקרב עם אוניות מלחמה בריטיות, והוא חרג מתפקידו[12].

מבצע "ברלין"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתן העיקרית של גנייזנאו ושרנהורסט הייתה פשיטה על נתיבי הסחר הימי של בריטניה, במטרה לנתק אותה ממקורות האספקה והתגבורת שלה. לאחר שנורווגיה נכבשה יכול היה הצי הגרמני להחזיר אותן למשימה זו. בדצמבר 1940 החלו ההכנות ליציאתן לאוקיינוס האטלנטי. ב-28 בדצמבר נעשה ניסיון ראשון, אך סערה כבדה מנעה את יציאתן לים. ב-22 בינואר יצאו שוב שתי האוניות לים, למבצע "ברלין". על שתי האוניות פיקד אדמירל גינתר ליטיינס (Günther Lütjens). לכוח הגרמני ניתנה הוראה להימנע ממגע עם אוניות מלחמה בריטיות, ולהתמקד בתקיפת אוניות סוחר. האוניות הגרמניות נצפו כאשר עברו במצר בין האיים הדניים זילנד ופין. הצי הבריטי הפליג בכוח גדול (שלוש אוניות מערכה, שמונה סיירות ואחת עשרה משחתות) כדי ללכוד את האוניות הגרמניות; מפקד הצי הבריטי, אדמירל ג'ון טובי, סבר שהאוניות הגרמניות ינסו לפרוץ לאוקיינוס האטלנטי בין איי פארו לאיסלנד, ולכן הפליג לשם. האוניות הגרמניות אכן פנו לנתיב זה, אך ב-28 בינואר הבחינו בסיירת בריטית שסיירה שם, ומיהרו לפנות לנתיב אחר. ב-5 בפברואר[13] עברו האוניות הגרמניות דרך מצר דנמרק (Denmark Strait), בין איסלנד לגרינלנד, ונכנסו לאוקיינוס האטלנטי.

השיירה הראשונה שאותה ניסו האוניות הגרמניות לתקוף הייתה HX-108, שהפליגה מקנדה לבריטניה. ה"אחיות" זיהו את השיירה ב-8 בפברואר, במרחק של 28 ק"מ מהן. הכוח הגרמני ניגש לתקיפה, אך משהתקרבו אל השיירה הסתבר שבין אוניות המלחמה המלוות הייתה אוניית המערכה הבריטית אה"מ ראמיליס. על פי הוראותיו, הורה לוטיינס לאוניות הגרמניות לנתק מגע. הוא חשש שהבריטים ידעו כעת ש"האחיות" נמצאות בים, אך בפועל הבריטים הבחינו רק באונייה אחת וטעו בזיהויה[14].

ב-22 בפברואר הוכיחו האוניות הגרמניות את כוחן. באותו יום יירטו שרנהורסט וגנייזנאו שיירה שהייתה בדרכה חזרה מבריטניה לארצות הברית, והטביעו חמש אוניות סוחר (בהן שתי מיכליות) בתפוסה של למעלה מ-25,000 טון.

ה"אחיות" המשיכו בדרכן, כשהן מתדלקות ממיכליות גרמניות שהמתינו להן. הן פעלו באזור שבו לא היה כיסוי אווירי בריטי, ולפיכך לא התגלו. הן המשיכו כעת דרומה, מתוך כוונה ליירט את השיירות הדרומיות, שהפליגו מבריטניה לגיברלטר ולפריטאון שבסיירה לאון. ב-6 במרץ הבחינו האוניות בשיירה נוספת, אך לאחר זמן קצר הסתבר שהשיירה מלווה, גם הפעם, באוניית מערכה. הפעם המדובר היה באוניית המערכה אה"מ מלאיה; על אף שהייתה זו אוניית מערכה שהושקה ב-1915, העדיפו האוניות הגרמניות שלא להיכנס עמה לקרב. ואולם, במקום זאת הן הודיעו לצוללות גרמניות שהפליגו בסביבה על מיקומה של השיירה. בלילה שבין 8 ל-9 במרץ תקפו הצוללות U-124 ו-U-105 את השיירה, הטביעו 6 אוניות סוחר ופגעו קשות במלאיה.

ב-16 במרץ תקפו האוניות הגרמניות שש עשרה אוניות סוחר בריטיות ואחרות, בתפוסה כוללת של למעלה מ-80,000 טון; האוניות הוטבעו או נלכדו. לאחר הצלחה זו פנו האוניות הגרמניות לברסט, בצרפת; המטרה הייתה לאפשר לאוניות תיקונים דרושים, אך גם ליצור הסחה שתאפשר לסיירות הכבדות אדמירל היפר ואדמירל שר לעבור גם הן לאוקיינוס. כמו כן, אוניית המערכה ביסמרק והסיירת הכבדה פרינץ אויגן היו אמורות לצאת בתוך כמה שבועות לגיחה לאוקיינוס האטלנטי, וה"אחיות" היו אמורות להמתין להן בצרפת. אדמירל ליטיינס עצמו היה אמור לפקד על ביסמרק ופרינץ אויגן. ב-22 במרץ נכנסו שתי ה"אחיות" לברסט, לאחר שהשלימו מסע בן יותר מחודשיים ולמעלה מ-17,800 מיל ימי (קרוב ל-33,000 ק"מ), בו הטביעו ולכדו, יחד ולחוד, 22 אוניות בתפוסה של למעלה מ-113,000 טון.

השהייה בברסט ומבצע "קרברוס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוד הגרמני תכנן להשתמש בברסט כנקודת יציאה לאוניות הגרמניות, שתוכלנה להצטרף לאוניות אחרות בים. ואולם, הטווח הקצר יחסית מברסט לבריטניה הפך את שתי האוניות ליעד קל יחסית למפציצי חיל האוויר המלכותי. שמונה ימים לאחר שהגיעו לברסט הופצצו האוניות בפעם הראשונה (30 במרץ 1941); עשרות גיחות הפצצה נערכו נגד שתי האוניות, אך ברובן לא השיגו את מטרתן.

ב-1 ביוני נכנסה לנמל ברסט הסיירת הכבדה פרינץ אויגן, לאחר שתקלה במנועיה הכריחה אותה לפנות לנמל. שרנהורסט עצמה סבלה מבעיות במנועיה, והתיקונים ארכו עד חודש יולי. לאחר סיום התיקונים יצאה האונייה לניסויי ירי ומנוע ליד לה רושל; שם נפגעה בפעם הראשונה מחמש פצצות חודרות שריון שהוטלו מהאוויר, ונזקקה לתיקונים נוספים, שנמשכו עד דצמבר 1941.

ב-27 במאי 1941 טובעה אוניית המערכה ביסמרק על ידי הצי הבריטי. היטלר החל לאבד את אמונו בצי הגרמני, מחד, ומאידך החל הפיקוד הגרמני לחשוש מפלישה בריטית צפויה לנורווגיה, שכדי להדוף אותה היה צורך בכוח ימי משמעותי באזור. מעבר לכך, היה ברור ששהייתן של האוניות בברסט מסכנת אותן יותר ויותר. בשל כל הסיבות הללו, הוחלט על החזרתן לגרמניה, במבצע "קרברוס"[15].

הפיקוד הימי סבר שנתיב החזרה הרצוי צריך להיות דרך האוקיינוס האטלנטי ומצר דנמרק, אך היטלר העדיף חזרה מהירה דרך תעלת למאנש. היו בכך סיכונים רבים; בנתיב זה היו האוניות תחת כיסוי מכ"ם בריטי וחשופות לכוחות ים ואוויר בריטיים לכל אורך הדרך, וכן למוקשים ימיים רבים שהונחו על ידי הבריטים. ואולם, היטלר עמד על שלו. אוניות שולות מוקשים נשלחו לפנות את הנתיב, ספינות טורפדו עמדו הכן לליווי האוניות, והלופטוואפה הקצה מספר רב של מטוסים להבטחת כיסוי אווירי.

בליל ה-11 בפברואר 1942 יצאו שלוש האוניות הגרמניות מברסט, בליווי שש משחתות. הבריטים הופתעו, ולא ידעו על יציאתן של האוניות לים עד שעברו כמה שעות. על אף שגם הבריטים העריכו שהגרמנים יעברו בתעלה ולא דרך מצר דנמרק, הם סברו שהגרמנים ינסו לחצות את הקטע הצר ביותר בתעלה (מצר דובר) בלילה, כדי להימנע מסיכון; בפועל העדיפו הגרמנים לצאת בלילה כדי להפתיע את הבריטים, ולחצות את המצר בשעות היום. התגובה הבריטית לא הייתה מתואמת, והגרמנים הצליחו להגיע לוילהלמסהאפן ב-13 בפברואר בשעות הבוקר. על אף שמטוסים וספינות בריטיות לא הצליחו לפגוע בהן, נפגעו גנייזנאו ושרנהורסט בדרכן ממוקשים. שתי האוניות עברו תיקונים ממושכים, עד תחילת 1943.

הבריטים ראו ביציאתן של ה"אחיות" מברסט כישלון חמור, ואולם בפועל הוסר האיום שהיוו אוניות אלו על התעבורה באוקיינוס האטלנטי. בבריטניה נקרא המבצע "The Channel Dash", "המאוץ בתעלה".

סופה של גנייזנאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מבצע "קרברוס" הפליגה גנייזנאו לקיל לצורך תיקונים. ב-15 בפברואר 1942 הצטרפה אליה שרנהורסט. ואולם כאן נפרדו דרכיהן. ב-26 - 27 בפברואר 1942 תקפו 178 מפציצים של חיל האוויר המלכותי את האונייה במבדוק שבו שהתה. בניגוד לנהלים, הייתה על סיפון האונייה תחמושת; זו לא הורדה ממנה, מכיוון שהאונייה הייתה אמורה לחזור לפעילות בתוך שבועיים. הפגיעות באונייה גרמו לשריפות רבות, ונגרם נזק כבד באזור החרטום.

צוות האונייה הצליח להשתלט על המצב, ולהביא את האונייה לוילהלמסהאפן, אך הנזק היה כה כבד עד שהיה צורך בשיקום מלא. האונייה הוצאה מהשירות, ובמהלך החודשים הבאים הוחל בעבודה, שהתרחבה עוד יותר כאשר הוחלט על החלפת תותחיה של האונייה לתותחים בקוטר 15 אינץ' (380 מ"מ). ואולם, אמונו של היטלר בצי הגרמני אבד. לאחר קרב ים ברנץ, ב-31 בדצמבר 1942, שבו נכשלה שייטת גרמנית בניסיונה לתקוף שיירה בריטית בדרכה לברית המועצות, ולאחר שורה של כישלונות ימיים נוספים, ששיאם היה בהטבעתה של שרנהורסט בקרב כף הצפון, ב-26 בדצמבר 1943, הסתבר שצי אוניות השטח הגרמניות איבד את כוחו. שיקומה של גנייזנאו הופסק, ותותחיה הכבדים הוצאו ממנה כדי שיהוו חלק מסוללות תותחי חוף. כמה מתותחיה קיימים עד היום כמוזיאונים במקומות שונים.

צריח C של גנייזנאו, הנמצא עד היום במבצר Austrått Ørlandet, נורווגיה

גנייזנאו עצמה נגררה לפתח נמל גדיניה (גוטנהאפן) (כמה קילומטרים מצפון לגדנסק, בפולין), שם הוטבעה ב-27 במרץ 1945 כמחסום בפני כניסת כוחות עוינים לנמל (גדנסק נכבשה על ידי כוחות הצבא האדום ב-30 במרץ). בשנים שלאחר המלחמה פורקה גנייזנאו לגרוטאות. ב-12 בספטמבר 1951 הורמה סופית שלדתה של האונייה ונגרטה גם היא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גנייזנאו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקורות שונים נקראת הסדרה "שרנהורסט".
  2. ^ הסיווג "סיירת מערכה" היה הסיווג של הצי הבריטי, למרות שלאחר המלחמה שינה הצי המלכותי את סיווג האונייה לאוניית מערכה. בצי הגרמני סווגה האונייה כ-Schlachtschiff, אוניית מערכה.
  3. ^ Scharnhorst - The History - The Attack on the Northern Patrol
  4. ^ במקור זה נאמר שהאונייה הבריטית הוטבעה בשעה 16:00, ואילו כאן מצוין שהשעה הייתה 20:00.
  5. ^ ראו כאן.
  6. ^ Scharnhorst - The History - Operation "Nordmark"
  7. ^ המבצע נקרא כך על שם הנהר וזר, בגרמניה.
  8. ^ ישנם חילוקי דעות בין המקורות מי מהאוניות הגרמניות נפגעה. כאן וכאן נאמר ששרנהורסט נפגעה; לעומת זאת, כאן וגם כאן נאמר שגנייזנאו היא זו שנפגעה. לפי איכותם של המקורות, נראה להעדיף את הגרסה שגנייזנאו היא זו שנפגעה.
  9. ^ על שם האלה הרומית.
  10. ^ באופן אירוני, על סיפון אונייה זו היו 1,600 שבויי מלחמה גרמניים שהובלו לשבי בבריטניה. ראו: http://www.bobhenneman.info/bhoj.htm.
  11. ^ ראו כאן דיון מפורט בנושא.
  12. ^ לתיאור מפורט מאוד של הקרב, ראו כאן וכאן.
  13. ^ התאריך על פי אתר זה; בוויקיפדיה באנגלית התאריך הוא 3 בפברואר. ההבדל נובע כנראה מכך, שחציית המצר ארכה כיומיים (אורכו כ-480 ק"מ).
  14. ^ Scharnhorst - The History - Operation "Berlin"
  15. ^ על שם קרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים מהמיתולוגיה היוונית.