חומרא וקולא – הבדלי גרסאות
מ בוט החלפות: מסוים; |
|||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
* [http://www.halachayomit.co.il/DisplayRead.asp?readID=159 האם אדם רשאי להחמיר על עצמו בכל חומרה שירצה?] באתר הלכה יומית |
* [http://www.halachayomit.co.il/DisplayRead.asp?readID=159 האם אדם רשאי להחמיר על עצמו בכל חומרה שירצה?] באתר הלכה יומית |
||
* [[מרדכי גרינברג]], [http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9442 על חומרות יתרות], ערוץ 7 |
|||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
||
גרסה מ־19:40, 27 במרץ 2011
חומרא וקולא הם שני כיוונים קוטביים בפסיקת הלכה ובמנהגים, כאשר חומרא היא פסיקה שלרוב אוסרת ומחייבת ואילו קולא היא פסיקה שלרוב מתירה ופוטרת.
להגדרות אלו חשיבות הלכתית, המתבטאת, בין השאר, בקביעה ההלכתית כי "ספק דאורייתא לחומרא" ו"ספק דרבנן לקולא".
חומרא וקולא כמדדים לפסיקת הלכה
לעתים החומרא והקולא משמשים כמדד לפסיקת הלכה.[1] כך, למשל, נקבע הכלל "ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא", כלומר בספק בדין מקראי יש להחמיר ובספק בדברי חז"ל יש להקל.
גם בשיטת הלימוד יש נפקא מינה לחומרא ולקולא. כך נקבע הכלל: "לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן", כלומר: לא משתמשים בהיקש - אחת מדרכי ההיסק המדרשיות - להקל אלא רק להחמיר.
מצבי חומרות
ישנם מספר מצבים בהם נפסק שיש לנקוט בגישה מחמירה או שהוגדר שטוב להחמיר:
- חומרות לכתחילה - מצבים בהם ההלכה נקבעה מראש כך שיש עדיפות לקיום מצווה בדרך מסוימת אך הדבר לא חובה. כך, לדוגמה, יש הנוהגים בחג הסוכות להחמיר ולא לאכול או לשתות דבר מחוץ לסוכה, אף על פי שמן הדין מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה.[2]
- סייגים - דינים שנתחדשו כדי לעשות סייג למצוות, סייגים רבים נפסקו כחובה.
- חששות - כאשר במצב של ספק לעתים חוששים לצד המחמיר. ישנם חששות שנקבעו להלכה, בתוכם הכלל "ספיקא דאורייתא לחומרא", אך יש חששות שהם רשות בידי הרוצה להחמיר.
חומרות רשות
בספרות ההלכה מופיעים לעתים ביטויים בשבח החומרא, וחוזר בה הביטוי "המחמיר תבוא עליו הברכה". דברים בשבח החומרות נכתבו גם בספר כף החיים: ”וכל איש אשר נשמתו זכה ביותר תאוה נפשו לעשות חומרות וחסידוּת ביותר וכל אשר אין נשמתו מתוקנת כל-כך תאוה נפשו לילך אחר הקוּלות.”[3]
גם בספר מסילת ישרים, המונה את השלבים בהתקדמות בעבודת ה', נכתב[4] שבשלב הפרישות על האדם להחמיר בדינים ולחוש לדברי יחיד במחלוקת, אם דברי היחיד הגיוניים, אפילו כשההלכה נפסקת לא כמותו.
אך הרב אברהם יצחק קוק ציין שלא בכל החומרות טוב להחמיר וכתב כי הנטייה להחמיר במה שכבר, על פי דרך התורה, נפסק להקל אין זו מידת חסידות.[5] גם הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק סייג את ההמלצה להחמיר בחומרות רשות, ואמר ש'חשש' לא נמנה בין החומרות אשר בהכרח טוב להחמיר בהן, אמנם אם אדם חושש לצד המחמיר של הספק עליו להחמיר אך רק כי לדעת אותו אדם ייתכן שכך הצדק.
כיום
כיום בציבור החרדי מרבים להחמיר אך במגזר הדתי לאומי המצב לא אחיד ובפלגים מסוימים החומרות נפוצות יותר ובאחרים פחות. הרב אורי שרקי בשיעור בנושא טען כי הרצון להחמיר הפך לעתים ל"נטייה כרונית חולנית".[6]
פעמים שהפרעה טורדנית-כפייתית מביאה אנשים לידי חומרות קיצוניות שאינן נובעות מהקפדה הלכתית אלא מאובססיה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- האם אדם רשאי להחמיר על עצמו בכל חומרה שירצה? באתר הלכה יומית
- מרדכי גרינברג, על חומרות יתרות, ערוץ 7
הערות שוליים
- ^ אנציקלופדיה תלמודית, בערך הלכה.
- ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ב', משנה ה'.
- ^ כף החיים, סימן קנ"ח, סעיף קטן כ"ה
- ^ מסילת ישרים, פרק י"ד, בחלקי הפרישות
- ^ שו"ת אורח משפט, עמוד קכג (שאלה קיב)
- ^ קולא וחומרא באתר ravsharki.org.