מודיעין צבאי

מעגל המודיעין

המודיעין הצבאי נועד לספק לגוף הממונה (מדרג המדינה ועד לדרג הגדוד) בקבועי זמן רלבנטיים מידע אמין ומדויק ככל האפשר בנוגע למושא המחקר - יכולותיו, כוונותיו.

עבודת המודיעין מתבצעת בכל רמה – החל מרמת הגדוד המיקרו-טקטית ועד לרמה המטכ"לית–אסטרטגית. עבודתו של המודיעין, תמיד נעשית בכפוף לצרכי הגוף אותו היא משרתת ומיועדת לשקלול בתהליך קבלת ההחלטות שמבצע מפקד אותו גוף (המכונה "קברניט").

ככלל נחלקת עבודת המודיעין לשני תחומים מרכזיים הבאים:

1. איסוף – שתפקידו להשיג את המידע
2. מחקר – שתפקידו לחבר את המידע שנאסף לכלל תמונת מצב כוללת, אשר תאפשר מתן הערכה נכונה של התשובה לשאלה מחקרית כלשהי.

מטרתו העליונה של המודיעין הצבאי ברמה האסטרטגית הינה להתריע בפני מלחמה זאת על מנת למנוע הפתעה ולאפשר לקברניט להחליט על הצעד הרצוי. מעבר לכך, נועד המודיעין לאספקת מידע המיועד למלא מספר רב של מטרות נוספות שעיקרן בניית היכרות מעמיקה ככל האפשר של הגוף אותו הוא משרת עם מושא המחקר. כך, יכול המודיעין לספק מידע אודות סדר (כמות) כוחותיו, האמצעים שבו, מבנה הביצורים שהכין ועוד. היכרות מעמיקה של האויב ותוכניותיו, עתידה לסייע לזיהויים של סימנים התרעתיים בעת הצורך (באם אלו יתפרשו כראוי) ומאידך מאפשרות את בניית כוחו השוטפת של הצבא למול האיומים הניצבים בפניו.

התהליך המודיעיני

כאמור, עבודת המודיעין נעשיית ע"י שני סוגי גופים, גופי האיסוף וגופי המחקר. התהליך מתבצע באופן הבא: בשלב הראשון נקבע מהם הנושאים המרכזיים העומדים על הפרק אשר בהם יושקעו המשאבים האיסופיים והמחקריים. קביעה זו נעשיית ע"י הקברניט והוא שמנחה את גופי המודיעין במה עליהם לעסוק. בשלב השני, ממפים הגופים השונים את המצב הקיים בתחום זה ואת הפערים הדורשים תיקון, כך, ממפים גורמי המחקר מהו המידע הקיים ומהם פערי המידע ואילו גורמי האיסוף ממפים מהם יכולות האיסוף הקיימות ומהם הפערים האיסופיים. בשלב השלישי, מתחילה עבודת המודיעינית עצמה להתבצע, עבודה זו פועלת בצורת מעגל של שיח בין גורמי האיסוף, המחקר והקברניטים - שיח זה מתבצע בתצורת המעגל המודיעיני המופיע בשרטוט שלמעלה:

1. הצי"ח המודיעיני (ציון ידיעות חיוניות) - בשלב זה, מציג המחקר בפני האיסוף את פערי המידע הקיימים הנוגעים למושא המחקר (לרוב תוך מתן רקע הכולל את המידע הקיים) לאחר מכן מבקש מענה לפערי המידע המשמעותיים תוך תרגום הבקשה למידע לכדי אירועים קונקרטיים - כלומר, במידה ונדרש איתור סימנים מעידים להכנות למלחמה - ישאלו שאלות קונקטרטיות דוגמאת פעילות במערכים מסויימים, תגבור כוחות וכיוב'.
2. איסוף - בשלב זה מנסים גורמי האיסוף השונים באמצעות יכולותיהם לספק את מירב התשובות לשאלות הקונקרטיות שהוצגו בפניהם בצי"ח. בידי האיסוף מגוון רחב של כלים אשר יוצגו בהמשך.
3. מחקר - כלל החומר שנאסף מועבר אל המחקר לשם מיון ועיבוד. עבודתו של איש המחקר היא לצרף את פיסות המידע שנאספו ממקורות שונים לכדי תמונה שלמה, הנקראת "תמונת מודיעין". עליו להעריך את איכות המידע שקיבל ולברור אותו, לדעת להפריד עיקר מטפל, ולהוסיף את החומר החדש למסדי הנתונים הקיימים, בצורה בה יהיה ניתן לשלוף אותו בקלות בהמשך.
4. הערכה - זהו אולי החלק הבעייתי והקשה ביותר בעבודת המודיעין, בה ראשי המערכת צריכים להשתמש בכל המידע המונח לפניהם כדי להעריך מהם כוונותיו של היריב ומה הוא מתכוון לעשות. בשלב זה יש לפרש את כל העובדות המודיעיניות הידועות הרלוונטיות לנושא אודותיו תנתן הההערכה (החל בסדר הכוחות, האימונים שעברו, הפרופיל הפסיכולוגי של גורמי המערכת היריבה - כל זאת על מנת להעריך את יכולותיו וכוונותיו של היריב. לא תמיד מתקבלות הערכות נכונות, ולפעמים מתקבלות אף הערכות שגויות לגמרי שתוצאותיהן הרסניות, ואשר נובעות מטעות בהערכת הנתונים השונים ויחסי הכוחות השונים בינהם (זאת בשל כשל איסופי ו/או טעות מחקרית). הדוגמה המפורסמת ביותר בארץ לטעות בהערכה מודיעינית היא הכשלון של אמ"ן לחזות את פריצת מלחמת יום הכיפורים ולהתכונן אליה בזמן. רוב האשמה הוטלה אז על ראש אמ"ן, אלי זעירא. זו אולי הפרשה הכואבת ביותר בתולדות המודיעין הישראלי ופצעיה נשארו פתוחים עד היום.
5. הפצה - לאחר השלמת פעולת ההערכה יופצו התוצרים המודיעיניים אל הקברניט כמו גם אל גורמי האיסוף השונים וגורמי המחקר העמיתים (זאת בכפוף להרשאות סיווג בטחוני). לכאורה, חשיבות ההפצה בעבודת המודיעין פחותה, אך למעשה כשלון בהפצת מודיעין כמוהו כאילו לא הופק המודיעין כלל. כישלון בהפצת המודיעין יכול להיות בעל השלכות הרסניות. לראייה: מערכת הבטחון בארצות הברית לא הצליחה לסכל את פיגועי ה-11 בספטמבר, בין השאר בגלל נתק ששרר בין ה־CIA ל־FBI, דבר שמנע העברת התראות על פיגועים ומעקב יעיל אחרי גורמי טרור מוסלמיים שהסתננו לארצות הברית. מנגד, בתקופת אינתיפאדת אל אקצה מערכי המודיעין והכוחות בשטח (בעיקר השב"כ וצה"ל) בנו מערך הפצת מודיעין יעיל, שאיפשר קבלת התראות וסיכול פיגועים בזמן אמת. בעזרת המודיעין הערכי שהופץ ניצלו חיי אדם, ומערכת הביטחון הישראלית רשמה הישג חסר תקדים באחוזים הגבוהים של סיכול פיגועים.

מושאי מחקר מרכזיים - הנושאים בהם עוסק המודיעין

מחקר צבאי

המחקר הצבאי הינו אולי הקלאסי בין צורות המחקר המקובלות. עיקר עיסוקו של המחקר הצבאי הינו בניסיון להעריך כראוי נושאים הקשורים למערכת הביטחונית היריבה - הן בהיבטי בניין כוח (כשירותו של הכוח הצבאי היריב, רכש מערכות אמל"ח חדישות ומשמעותן הצבאית, פיתוח אמצעי לחימה חדישים וכיוב') והן בהיבטי הפעלתו (מצב כוננות ברגע נתון וצורת הפעלה בחירום). המחקר הצבאי מתקיים בכל הדרגים שמגדוד (העוסק בהערכה מיקרו-טקטית של פעולות היריב) ועד המטכ"ל.

מחקר מדיני

המחקר המדיני מצוי רק בדרג האסטרטגי-מטכ"לי ובמרבית מדינות העולם אינו מצוי בתחום אחריותו של הצבא. תכליתו של המחקר המדיני מעקב אחר מגמות במערכת המדינית היריבה - זאת על מנת לעמוד כראוי על שינויים שעשויים להתרחש בה ואשר במידה ויתחוללו ישפיעו על המאזן הביטחוני באיזור. במסגרת תחום זה קיים בין היתר עיסוק ב-"מחקר אישים" - המתרכז בבניית פרופילים אישיים, פסיכולוגיים ובריאותיים של גורמים בעלי כוח במערכת היריבה.

מחקר טכנולוגי

מחקר זה הינו מחקר טכני של המערכות המצוייות בידי היריב על מנת לאפשר הבנה מלאה של יכולות המערכת הצבאית היריבה - מחקר זה הינו למעשה חלק מן המחקר הצבאי וההפרדה בינהם נובעת מהכישורים השונים המחייבים חוקר טכנולגיות.

צורות איסוף מקובלות

להלן צורות איסוף המודיעין המקובלות:

מודיעין ממקורות גלויים (אוסינט)

מקובל לראות באיסוף המודיעיני פעולה חשאית בעיקרה אשר חלק מכריע מעיסוקה בנושאים שהשתיקה יפה להם. עם זאת לאמיתו של דבר חלק גדול מהמודיעין (בעיקר בתחום המדיני) מופק ממקורות מודיעין גלויים. האוסינט (OSINT, קיצור של Open Source Intelligence) הינו מודיעין המופק ממידע גלוי אשר לא ננקטו כל צעדים כדי למנוע הגעתו לידיים זרות, כגון שידורי רדיו וטלוויזיה, עיתונות כתובה ומקוונת ופרסומים אחרים, נאומי מנהיגים וכדומה. בהיבט הצבאי עשויה מידת מהימנותן של ידיעות ממקור מידע כזה להיות נמוכה, שכן יעד המודיעין מודע לכך שהמקור גלוי ועשוי לנצל אותו לשם הטעיה, אך במקרים רבים (בעיקר של מידע מדיני) נודעת חשיבות גדולה דווקא לפרסום עצמו, שכן נאומו של מנהיג זה או אחר, המיועד להשמע, מבטא במקרים רבים את כוונותיו של אותו מנהיג המעוניין לשדר מסרים כלשהם ליריביו, לעולם הרחב ואף לעמו שלו. יודגש כ אף מידע זה הינו מידע מסווג במידת מה וזאת מחמת חשיפתו של הצ"יח על פיו נאסף החומר.

על אף שקיים מידע, לעיתים בעל ערך רב המופק ממודיעין גלוי, הרי שעיקר ייחודו של המודיעין הינו ביכולות מודיעין המופק ממקורות שאינם גלויים. מידת המהימנות של ידיעות מסוג כזה גבוהה יותר, שכן היעד לא מודע לזמינות המקור. הסודיות של ידיעות ממקור מידע כזה גדולה יותר, מאחר ובמידה וילמד היריב על קיום המידע אודותיו, עשוי הוא להקיש מכך על יכולות איסוף המודעין של היריב ולנקוט באמצעי הגנה אפקטיביים יותר או, לחלופין, לנצל זאת לצורך הטעיה.

מודיעין אותות (סיגינט)

בסיס אשלון בוויהופי, ניו זילנד. אנטנות צלחת השוכנות בתוך הראדומים ("כדורי הגולף") משמשות ליירוט תשדורות קומינט.

מודיעין אותות, או סיגינט (SIGINT, קיצור של Signals Intelligence), הוא שם כולל למודיעין המבוסס על האזנה לאמצעי תקשורת ולגלים אלקטרומגנטיים המשמשים להעברת מידע או הפעלת מערכות צבאיות. יודגש כי במודיעין המערבי נודעת חשיבות הולכת וגדלה לאיסוף הסיגינטי ונראה כי זה מהווה בסיס עיקרי בפעולותיו של המודיעין המודרני. חסרונותיה המרכזיים של צורת איסוף זו הינה בעלויות הגבוהות הנדרשות לצורך אחזקתה כמו גם בחוסר היכולות לתחקר את מבועי המידע.

תחום זה כולל שתי צורות איסוף עקריות:

• מודיעין תקשורת, או קומינט (COMINT ,קיצור של Communications Intelligence) - האזנה לתקשורת מדוברת וכתובה, בכלל זה תקשורת אלחוטית, תקשורת טלפונית ותקשורת מחשבים. מטרת הקומינט היא לפענח את תוכן התקשורת, ולזהות את האנשים (או הגופים) ביניהם התקשורת עוברת.
• מודיעין אלקטרוני, או אלינט (ELINT, קיצור של Electronic Intelligence) - יירוט אותות אלקטרוניים המשודרים מאמצעי לחימה מסוגים שונים, כגון מכ"מים של כלי טיס ושיט, מכ"מים של סוללות טיל קרקע-אויר ועוד. מטרת האלינט היא לזהות, תוך כדי קליטת האותות, את סוג אמצעי הלחימה, על פי סוג מכ"מ המשמש אותו (לדוגמה, סוללת טילי SA-6) ולאתר את מיקומו.

איסוף מודיעין אותות יכול להיעשות ממגוון פלטפורמות:

• תחנות קרקעיות (לדוגמה: רשת האשלון)
• כלי רכב יבשתיים (לדוגמה: מערכת ה'פרופט' (Prophet) המותקנת על ההאמר)
• כלי שיט (לדוגמה: ספינת הליברטי האמריקנית)
• כלי טיס (לדוגמה: תצורת ה'נחשון שביט' של מטוס הגאלפסטרים 5 של חיל האוויר הישראלי)
• לווייני סיגינט.

יודגש, כי במקרים רבים עשוי היריב להשתמש בתקשורת מוצפנת

ערך מורחב – הצפנה
. ייעודה של ההצפנה, למנוע את יכולת פענוח ההודעות שנמסרות אף במידה ואלו יורטו (ביטחון מידע). לפיכך, ניסו גורמי מודיעין לאורך ההיסטוריה לפצח את הצופן על מנת למצוא את תרגומן הנכון של הודעות אלו (אשר הצפנתן עשויה להעיד על חשיבותם הגדולה בראייתו של היריב). יודגש כי המודיעין עצמו אינו עוסק בהצפנת ידיעותיו של הגוף בשבילו הוא עובד אלא רק בניסיון לשבור את צפניו של היריב.

בארצות הברית, ה־NSA היא הסוכנות האחראית לפענוח צפנים ותשדורות מודיעיניות, והיא המעסיק הגדול ביותר של מתמטיקאים בארצות הברית.

מודיעין חזותי (ויזינט)

קובץ:Ikonos 2.jpg

לוויין הצילום איקונוס 2.

מודיעין חזותי, או ויזינט (VISINT, קיצור של Visual Intelligence), הוא שם כולל למודיעין חזותי. מקורות נפוצים הם:

• תצלומי קרקע.
• תצפיות בידי חיילים (כפי שמבוצעת על־ידי חיל מודיעין השדה בצה"ל, לדוגמה).
• תצפיות בעומק עורף האויב בידי יחידות סיור עמוק (Deep Reconnaissance). יחידות אלה הן יחידות עילית המאומנות בריגול, הסוואה והשרדות בשטח עוין.
• אימינט (IMINT, קיצור של Imagery Intelligence), הוא מונח המתאר תת תחום במודיעין חוזי הכולל את המקורות הבאים:
  • תצלומי אוויר, הנלקחים באמצעות מטוס ריגול או באמצעות כלי טיס בלתי מאויש.
  • תצלומי לוויין, הנלקחים באמצעות לווין ריגול.

המודיעין החזותי מספק 'תמונה עדכנית מהשטח', מאפשר מעבר לניתוח הפריטים המופיעים בצילום, כולל הסקת מסקנות גאוגרפיות וגאולוגיות לגבי פני השטח, הקרקע וכדומה.

מודיעין חזותי בזמן אמת מאפשר גם איכון של המטרות וסגירה מהירה של מעגל ירי כאשר המודיעין מסמן את המטרה ואילו גורמי האש (בעיקר חיל האוויר או ארטילריה) מבצעים תקיפה מדויקת שלה.

דוגמה לשימוש בויזינט וסגירת מעגל ירי בזמן אמת היא הסיכול הממוקד של השייח אחמד יאסין, שאותר יוצא ממסגד על ידי מזל"ט וחוסל תוך דקות ספורות בידי מסוק אפאצ'י של חיל האוויר שירה טיל מדויק אל עבר המטרה שסימן לו המזל"ט.

מודיעין אנושי (יומינט)

מודיעין אנושי, או יומינט (HUMINT, קיצור של Human Intelligence), הוא שם כולל למודיעין אנושי. במסגרת זו נכללים:

• ריגול - הפעלה של מרגלים שתולים וגיוס סוכנים ומודיעים "נייטרלים" מקרב הצד השני.
• חקירות - חקירת שבויים על מנת לדלות מהם מידע. לפי אמנת ז'נבה, אסור לחקור שבויי מלחמה, אך מדינות בהחלט משתמשות בחקירה כנגד מחבלים וטרוריסטים. כמו כן חלק נכבד מהמדינות, בעיקר הדיקטטוריות, מתעלמות מהאיסור בתירוצים שונים ומשונים (למשל במלחמת ויאטנם, טענה צפון ויאטנם כי הטייסים האמריקאים הם פושעי מלחמה ולא שבויי מלחמה ולכן האיסור לא חל עליהם) וחוקרות את השבויים, לעיתים תוך שימוש בעינויים.

תחום זה נחשב לרגיש ולבעייתי ביותר מבין כל תחומי המקורות, וההפעלה בו מורכבת ביותר. למרות זאת, התמורה שמקבלים מהפעלה נכונה של יומינט היא עצומה ועומק החדירה שאפשר להשיג הוא כמעט בלתי מוגבל. לכן, למרות הבעייתיות והסיכון, ארגוני ביון רבים בעולם משתמשים בטכניקה זו אימתי שאפשר.

דוגמה ליומינט הוא המרגל הישראלי אלי כהן שהופעל בדמשק ואסף מידע על ביצורי הסורים ברמת הגולן. מנגד, ישראל בר היה מרגל סובייטי שנהפך לאחד האנשים הקרובים ביותר לדוד בן גוריון. דוגמה נוספת הינה שירות הביטחון הכללי אשר התמחה בהפעלת סוכנים, מודיעים וסייענים - דבר שהתבטא במודיעין רב ואיכותי שאפשר סיכול של מספר רב של פיגועים במהלך אינתיפאדת אל אקצה.

גופי מודיעין בישראל ובעולם

• ישראל
  • המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים - סוכנות הביון החיצונית
  • שרות הבטחון הכללי - סוכנות הביון הפנימית
  • אגף המודיעין - סוכנות הביון של הצבא, מודיעין צבאי
    • חיל המודיעין
    • חיל מודיעין השדה

• ארצות הברית
  • CIA - סוכנות הביון החיצונית, אחראית על איסוף מודיעין והפעלת סוכנים
  • NSA - סוכנות ביון, אחראית על הצפנה ומודיעין אותות.
  • FBI - המשטרה הפדרלית, שירות הבטחון הכללי של ארצות הברית, משמש כסוכנות ביון פנימית וזרוע מבצעת כאשר יש צורך במניעת טרור

• בריטניה
  • MI5 - סוכנות הביון הפנימית.
  • MI6 - סוכנות הביון החיצונית.
  • SAS - יחידת סיור עמוק (בין השאר).

• ברית המועצות
  • קג"ב - המשטרה החשאית, סוכנות הביון הפנימית

ראו גם

מודיעין קרבי

לקריאה נוספת

• יצחק בן ישראל, הפילוסופיה של המודיעין, סדרת האוניברסיטה המשודרת, 1999
• יעקב עמידרור, מודיעין - הלכה למעשה, סדרת "אוניברסיטה משודרת", 2006

קישורים חיצוניים

• המרכז למורשת המודיעין

• המקהל - קבוצת לימוד מערכתית לסוגיות מודיעיניות