בואינג AH-64 אפאצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף AH-64 אפאצ'י)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
AH-64A אפאצ'י
Hatzerim 270613 Apache.jpg
אפאצ'י AH-64A של חיל האוויר הישראלי, טייסת 190, יוני 2013
מאפיינים כלליים
סוג מסוק קרב
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
יצרן בואינג (משנת 1997 ועד היום)
אגוסטה-ווסטלאנד (1998-2004)
מקדונל דאגלס (עד 1997)
יוז מסוקים (עד 1984)
טיסת בכורה 30 בספטמבר 1975
תקופת שירות 26 בינואר 1984 – הווה
צוות 2 אנשי צוות
יחידות שיוצרו 2,000 (יוני 2003)
משתמש ראשי צבא ארצות הברית
חיל האוויר הישראלי
חיל האוויר המצרי
Royal Netherlands Air Force
כוחות ההגנה העצמית היבשתיים של יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מחיר בין 18 ל-20 מיליון דולר
ממדים 
אורך 17.7 מטר
גובה 3.86 מטר
קוטר מדחף ראשי 14.63 מטר
משקל ריק 5,165 ק"ג (11,387 ליברות)
משקל טעון 8,006 ק"ג (17,640 ליברות)
משקל המראה מרבי 9,525 ק"ג (21,000 ליברות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ביצועים 
מהירות מרבית 365 קמ"ש (197 קשר) AH-64A\D
402 קמ"ש WAH-64D
קצב נסיקה 762 מטר לדקה (2,500 רגל לדקה)
טווח טיסה מרבי 482 ק"מ (260 מייל ימי)
סייג רום 6,400 מטר (21,000 רגל)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חימוש 
תותחים תותח אוטומטי M-230 בקליבר 30 מ"מ, 1,200 פגזים
טילים טילי נ"ט הלפייר I ו II, עד 16 טילים. טילי אוויר-אוויר, סיידווינדר AIM-9, סטינגר.
בישראל יכול לשגר גם טילי גיל.
רקטות רקטות הידרה 70, FARR, עד ארבע כוורות.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנעה 
שני מנועים,מחברת "ג'נרל אלקטריק" דגם T700-GE-701 בעלי הספק של 1,536 כ"ס כל-אחד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תרשים
McDONNELL DOUGLAS AH-64 APACHE.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg


בואינג AH-64 אפאצ'י (אנגלית: Apache) הוא מסוק קרב, מן המתקדמים בעולם, בעל שני מנועי טורבו-ציר, דו מושבי, מתוצרת ארצות הברית. למסוק מערכת חיישנים המותקנת בחרטומו ונועד לרכישת מטרות ולראיית לילה, והוא חמוש בתותח בקוטר 30 מ"מ המותקן בין שני כני הנסע הראשיים בחלקו הקדמי של גוף המסוק ועוד ארבע נקודות לתליית חימוש המותקנות על הכנפיים הקצרות של המסוק ועליהן מותקנים בדרך כלל טילי AGM-114 הלפייר ופודים לרקטות מסוג הידרה 70. בתכנון המסוק הושקע מאמץ רב לבניית יכולת הישרדות, ביניהן יתירות של מערכות.

באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 החל צבא ארצות הברית בתכנית שנקראה "מסוק קרב מתקדם" (Advanced Attack Helicopter, AAH) ונועדה להחליף את מסוקי הקרב מדגם בל AH-1 קוברה. חברת יוז איירקראפט החלה בתכנונו של המסוק, שנקרא תחילה דגם 77. אב הטיפוס, שסומל YAH-64, המריא לראשונה ב30 בספטמבר 1975. ב1976 העדיף הצבא את הדגם של חברת יוז על פני הדגם המתחרה של חברת בל, וב1982 אושר ייצור המסוק בקנה מידה מלא. בצבא ארצות הברית נקרא המסוק "אפאצ'י", על שם שבט האינדיאני בעל אותו שם, כחלק מהמסורת בצבא ארצות הברית לכנות מסוקים על שם שבטים אלה.

פיתוח המסוק וייצור המשיך גם לאחר שחברת יוז נרכשה על ידי מקדונל דאגלס ב1984, והמסוק נכנס לשירות בצבא ארצות הברית באפריל 1986. במרץ 1997 סופקו לצבא המסוקים הראשונים מדגם AH-64D לונגבאו. ייצור המסוק ממשיך גם לאחר המיזוג בין מקדונל דאגלס ובואינג. נכון לשנת 2020 יוצרו למעלה מ-2,400 מסוקי AH-64, מן הדגמים השונים.

צבא ארצות הברית הוא המפעיל הגדול ביותר של המסוק. בנוסף לארצות הברית מופעל המסוק על ידי הכוחות המזויינים של מדינות רבות, ובהן יפן, הולנד, סינגפור ואיחוד האמירויות הערביות. המסוק נבנה ברישיון בממלכה המאוחדת, בה הוא מכונה אוגוסטה ווסטלנד אפאצ'י. המסוק מופעל גם על ידי חיל האוויר הישראלי ומכונה פתן (דגם A) ושרף (דגם D, לונגבו).

מסוקי האפאצ'י של צבא ארצות הברית הופעלו בזירות עימות רבות, ובהן בפנמה, במפרץ הפרסי, בקוסובו, אפגניסטן ועיראק; בשתי הזירות האחרונות הופעלו גם מסוקים של חיל האוויר המלכותי הבריטי. מסוקי אפאצ'י של חיל האוויר הישראלי הופעלו בזירות הלחימה בלבנון וברצועת עזה.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנית מסוק קרב מתקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוקהיד AH-56 שאיין, מסוק תקיפה שאופיין על ידי צבא ארצות הברית אך ייצורו בוטל
בל YAH-63, מתחרהו העיקרי של האפאצ'י בתכנית AAH

במהלך מלחמת וייטנאם ובמשך שנות ה-60 של המאה ה-20 לא הפעיל צבא ארצות הברית מסוקי קרב, כלומר מסוקים שנבנו מראש לתכלית זו. במקום זאת הופעלו מסוקים לתובלה כללית, בעיקר מדגם בל UH-1 אירוקוי ("יואי") שחומשו במקלעים ובפודים של רקטות. בתחילת שנתו ה-60 החל משרד ההגנה של ארצות הברית בבחינת צרכי הכוחות המזוינים של ארצות הברית והצורך במסוק קרב ייעודי, ועל פי האפיון שגובש יוצר מסוק הלוקהיד AH-56 שאיין. בשל קשיים טכניים רבים בוטל פרוייקט זה ב1972, לטובת פרוייקטים אחרים, כמו מטוסי התקיפה פיירצ'יילד A-10 ת'נדרבולט II עבור חיל האוויר של ארצות הברית וההוקר סידלי הרייר עבור חיל הנחתים.[1][2]

צבא ארצות הברית נותר ללא מענה, וחיפש כלי טיס למשימות נגד טנקים ושיהיה תחת פיקוד הצבא ולא תחת זרוע אחרת; הסכם קי ווסט מ1948 שגובש על ידי שר ההגנה דאז, ג'יימס פורסטל, קבע בין השאר שהצבא לא יפעיל מטוסים בעלי כנף קבועה. הצבא רצה מסוק שיהיה טוב יותר ממסוק התקיפה אותו הפעיל באותה עת, הAH-1 קוברה, בכל התחומים: עוצמת אש, ביצועים וטווח, ובפרט דרש הצבא שלמסוק תהיה יכולת יכולת תמרון שתאפשר לו טיסה נמוכה מאד (NOE,‏ nap-of-the-earth). ב15 בנובמבר 1972 פרסם צבא ארצות הברית בקשה להצעות (Request For Proposals) למסוק תקיפה מתקדם, (AAH,‏ Advanced Attack Helicopter).[3][4] בספטמבר 1973 הגדיר הצבא את חמשת הפרוייקטים החשובים ביותר שלו, ואחד מהם היה ה-AAH.[5]

הצעות למסוק תקיפה מתקדם הוגשו על ידי חברות בל, יוז, לוקהיד, סיקורסקי, בואינג ורטול וגראמן (שתי האחרונות הגישו הצעה משותפת), וב1973 בחרה מחלקת ההגנה של ארצות הברית את הצעותיהן של חברות בל ויוז שתעלינה לשלב הסופי של התחרות. כל אחת מהחברות בנתה אבטיפוס של הדגם אותו הציעה, ואבות הטיפוס עברו תכנית ניסויי טיסה. דגם 77/YAH-64A של חברת יוז טס לראשונה ב30 בספטמבר 1975[6] ולמחרת, ב1 באוקטובר, טס לראשונה דגם 409/YAH-63A של חברת בל.[7] לאחר בחינת תוצאות הניסויים בחר הצבא בדגם של חברת יוז, בין השאר בזכות הרוטור שלו שהיה בן ארבעה להבים ובעל עמידות גבוהה יותר לנזקים, וכן בשל חוסר היציבות של מערכת כני הנסע של דגם YAH-63.[8] [9]

לאחר בחירת הדגם זוכה נכנסה תכנית "מסוק קרב מתקדם" לשלב השני. נבנו עוד שלושה מסוקי AH-64 מדגם קדם-סדרתי, בנוסף לשני אבות הטיפוס שנבנו לשלב התחרות. שני אבות הטיפוס וציוד הקרקע שודרגו לרמת הדגמים הקדם-סדרתיים, ובכל המסוקים בוצעה אינטגרציה של מערכות נשק וחיישנים. כל המערכות הללו נוסו ונבחנו במהלך שלב זה, כולל מערכת הטילים נגד טנקים מדגם AGM-114 הלפייר, שפיתוחם החל ב1974.[10] חלק מהשינויים כללו את החלפת זנב המסוק, שהיה באב הטיפוס בתצורת T למייצב אנכי מוגדל עם משטחי זנב מותקנים בחלקו התחתון. בנוסף הותקנה חופה בעלת חלונות שטוחים ולא מעוגלים כפי שהיה באב הטיפוס, הותקנו צינורות פליטה המקטינים את החתימה האינפרא-אדומה של המסוק, ועוד.בנוסף הותקנו מערכות אוויוניקה שונות, והמערכת שנבחרה להתקנה במסוקי הייצור הסדרתי היא מערכת TADS‏ (Target Acquisition and Designation System, מערכת רכישת וציון מטרות) המשלבת מרכיבים שונים - טלוויזיה, לייזר, אינפרא-אדום ואופטיקה. לצידה של מערכת TADS שולבו בחליפת האוויוניקה גם מערכת PNVS‏ (Pilot's Night Vision System, מערכת ראיית לילה לטייס) ומערכת IHADSS‏ (Integrated Helmet and Display Sight System, מערכת תצוגה משולבת קסדה).[11]

ייצור סדרתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב1981 הועברו שלושת מסוקי הקדם-ייצור לצבא ארצות הברית לבחינה מבצעית. הצבא היה שבע רצון מהבחינה שערך, אך הוחלט לשדרג את המנועים לדגם חזק יותר, ג'נרל אלקטריק T700-GE-701, בעל דחף של 1,690 כוח סוס.[12] בסוף אותה שנה העניק הצבא למסוק את השם "אפאצ'י", על שם השבט האינדיאני בעל אותו שם, על פי המסורת בצבא להעניק שמות כאלה למסוקי הצבא.[13][14] ב-15 באפריל 1982 אושר מעבר לייצור המסוק בהיקף מלא וב-30 בספטמבר 1983 נערך טקס הגלילה של המסוק הסדרתי הראשון במפעלי חברת יוז במסה, אריזונה.[15]

ב1984 נרכשה חברת יוז על ידי חברת מקדונל דאגלס תמורת סכום של 470 מיליון דולר אמריקני (כ-1.6 מיליארד דולר במחירי 2019).[16] ב1997 התמזגו מקדונל דאגלס ובואינג, וייצור המסוק המשיך בתאגיד החדש. נכון ל-1986 הייתה עלות ייצורו של מסוק אחד (לא כולל עלויות נלוות, כמו מחקר, תכנון וכיו"ב) 7 מיליון דולר (כ-16.3 מליון דולר במחירי 2019),[16] ובחישוב כלל ההוצאות היה מחירו של מסוק בודד 13.9 מיליון דולר (כ-32.5 מיליון דולר במחירי 2019).[16]

המשך הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991, אחרי מלחמת המפרץ, הציעה יצרנית המסוק שדרוג ל-254 מסוקי AH-64A של צבא ארצות הברית. חבילת השדרוג נקראה AH-64B וכללה להבי רוטור חדשים, מערכות ניווט מתקדמות הכוללות מערכת ניווט לוויינית (GPS) ומערכות קשר משופרות. הקונגרס אישר 82 מיליון דולר לביצוע השדרוג, אך התכנית בוטלה ב-1992, בשל ההתקדמות הטכנולוגית בפיתוח אמצעי לחימה חדשים שהפכה את השיפורים המתוכננים למיושנים עוד לפני שלב הטמעת החומרה.[17][18]

בסוף 1991 אישר הקונגרס תקציב נוסף, לשדרוג שיעקוף את דגם B וייקרא דגם B+. דגם זה היה אמור לכלול להבי רוטור חדשים, מערכת ניווט עם מקלט GPS ומערכת ניווט אינרציאלית, מסנני אבק, מערכות תקשורת מאובטחות ומערכת דאטה לינק.[18] ואולם, בסוף 1991 החליט הצבא לבטל את תכנית B+, כדי לבצע תכנית שאפתנית בהרבה, שתוספת התקציב עבורה אושרה על ידי הקונגרס בנובמבר 1991. התכנית נועדה לשדרג את המסוקים לדגם חדש, AH-64C. שדרוג זה כלל למעשה את כל השדרוגים של דגם AH-64D, למעט התקנת מכ"ם גל-מילימטרי מעל הרוטור ושדרוג המנוע. אחרי 1993 בוטל הסימול C, אם כי ביצוע השדרוגים נותר על כנו. בשנות ה-90 של המאה ה-20 שודרגו המנועים בכל דגמי האפאצ'י לדגם ה-GE-700C החזק יותר, ולאחר שדרוג המנועים נותר ההבדל היחידי בין דגם C לדגם D היה מכ"ם הגל-מילימטרי, שאותו ניתן היה להעביר ממסוק למסוק. בשל כך הוחלט לבטל את הציון C ולתת לכל המסוקים את הסימול D.[19][18]

מסוק "שרף" אפאצ'י לונגבו של חיל האוויר הישראלי

הדגם D נחשב לדגם ה"אולטימטיבי" של האפאצ'י, ומכונה לונגבו (אנגלית: Longbow, קשת ארוכה). המסוק הראשון מדגם D טס ב15 באפריל 1992, ובחינת אב הטיפוס הסתיימה באפריל 1995. ב13 באוקטובר 1995 אושר מעבר לייצור דגם D בקנה מידה מלא, ובאוגוסט 1996 אושר תקציב להשבחת 232 מסוקים מדגם A לדגם D בהיקף 1.9 מיליארד דולר, לחמש שנים. המסוק הסדרתי מדגם D טס לראשונה ב17 במרץ ב1997 ואספקת המסוקים לצבא החלה באביב 1997.[18]

ייצור המסוק נעשה בארצות הברית וגם במדינות אחרות. חברת אגוסטה ווסטלנד מייצרת מספר מרכיבים של המסוקים, עבור השוק הבינלאומי וגם עבור מסוקי אגוסטה-ווסטלנד אפאצ'י של הצבא הבריטי.[20] גוף המסוק יוצר עד 2004 על ידי חברת טלדיין ראיין אירונאוטיקל, והחל מאותה שנה מיוצר גוף המסוק בלבדית על ידי קוריאה איירוספייס אינדוסטריז.[21][22] העברת הייצור הובילה לסכסוך משפטי ממושך בין טלדיין ראיין לבואינג.[23]

בין אפריל 2006 לספטמבר 2012 הוענקו לבואינג שורה של חוזים לשדרוג כל המסוקים מדגם A לדגם D.[24] עלותה של תכנית ה-AH-64D עד דצמבר 2013 הייתה כ-15 מיליארד דולר.[25] בואינג הפסיקה את התמיכה בדגם A, ועודדה משתמשים זרים לשדרג את מסוקיהם לדגם D.[26]

בסוף 2012 החליט צבא ארצות הברית להגדיר מחדש את את המסוקים מדגם D, בלוק III, ולתת להם סימול וכינוי חדש, AH-64E גארדיאן (אנגלית: Guardian, שומר; נקרא גם אקו (Echo), על פי האיות הפונטי), כדי לייצג את יכולותיו המוגברות של דגם זה.‏[27] למסוק מערכת ניהול קרב דיגיטלית מתקדמת עם קישוריות טובה יותר למערכות וכלים אחרים, מערכת רדיו טקטית משותפת, מנועים חזקים יותר מדגם T700-GE-701D עם תמסורת משופרת, יכולת לשלוט בכלי טיס בלתי מאוישים ויכולת אינפרא-אדום מלאה וכני נחיתה משופרים. להבי רוטור חדשים מחומרים מרוכבים מאפשרים מהירות שיוט גבוהה יותר, קצב טיפוס משופר ויכולת נשיאת מטענים טובה יותר.[28][29][30]

פיתוח עתידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2019 חשפה חברת בואינג כי היא בוחנת במנהרת רוח דגם של מסוק אפאצ'י עם רוטור דוחף שיהיה מותקן בקצה האחורי של המסוק ובעל כנפיים קצרות. שיפורים אלה אמורים לתת למסוק טווח גדול יותר ומהירות רבה יותר. רוטור הזנב יישאר, וסידור המדחפים יישאר במבנה שהיה במסוק הAH-56 שאיין, שבוטל בשנות ה-60. תכנון זה אמור להתחרות במכרז ה-FLRAA ‏(Future Long-Range Assault Aircraft, כלי טיס עתידי ארוך טווח לתקיפה) של צבא ארצות הברית, תכנית שהיא כשלעצמה חלק מתכנית רחבה יותר, FVL‏ (Future Vertical Lift, הנפה אנכית עתידית), שנועדה לבחון את הדור הבא של המסוקים עבור הכוחות המזויינים של ארצות הברית.[31][32]

תכנון ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למסוק הAH-64 אפאצ'י רוטור מסוק בעל ארבעה להבים ורוטור זנב, גם הוא בעל ארבעה להבים. צוות המסוק מונה שניים, טייס ומקלען, היושבים בתא הטייס בתצורת טנדם, כאשר הטייס יושב בתא האחורי, המוגבה. ניתן להטיס את המסוק משני התאים, וכן להפעיל את צירופים שונים של מערכות הנשק משני התאים. למסוק שני מנועי טורבו-ציר מתוצרת ג'נרל אלקטריק, מדגם T700, שצינורות הפליטה שלהם ממוקמים גבוה בשני צידי הגוף. דגמי המסוק השונים מונעים על ידי דגמים שונים של מנוע זה, למעט דגמי המסוקים שבשירות צבא בריטניה, המונעים במנועים מתותרת רולס-רויס (ראו טבלה). ב2004 החלה חברת ג'נרל אלקטריק בייצור דגם מתקדם של המנועים, T-700-GE-701D, בעלי 2,000 כוח סוס, עבור המסוקים מדגם D.

בתכנון המסוק הושם דגש רב על שרידות. חופת תא הטייס עשויה מזכוכית משוריינת ומתוכננת לשרוד התרסקות. כיסאות הטייס מצופים בקוולר למתן הגנה נוספת, ותא הטייס ממוגן כך שיוכל לשרוד פגיעת פגז תותח בקוטר 23 מ"מ. בתא הטייס יש מיגון בין התאים, כדי שלפחות אחד מאנשי הצוות ישרוד פגיעה במסוק ויוכל להטיס אותו למקום בטוח. להבי הרוטור הראשי עשויים מחומר מרוכב (גרפיט), ושפת ההתקפה שלהם עשויה מטיטניום, על מנת לעמוד בפגיעות קלות של צמרות עצים וכדומה, והלהבים מתוכננים שיוכלו לשרוד פגיעה של תותח 23 מ"מ. המסוק נושא מיגון במשקל 1.1 טון, במיוחד על מערכות רגישות כמו המנועים. למסוק מיכלי דלק נאטמים מעצמם, וגוף המסוק בנוי כך שישרוד התרסקות תוך גרימת מינימום פגיעה בצוות, על ידי הגדלת החוזק המבני של גוף המסוק, שימוש בכני נסע הבנויים לספיגת אנרגיה בנחיתות קשות, מושבים לטייסים מחוזקים ומשוריינים, ומערכת דלק בעלת מיגון כנגד התרסקויות. למסוק שני מנועים, וניתן להמשיך ולהטיס את המסוק גם אם רק אחד מהמנועים פועל.

מעבר להגנה הפיזית מצוייד המסוק גם במערכות לוחמה אלקטרונית לשיבוש מכ"ם אויב ולהטעיית טילים מונחי חום.

אוויוניקה ורכישת מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד החידושים הגדולים שהציג האפאצ'י הייתה כוונת קסדה, שנקראה IHADSS‏ (Integrated Helmet and Display Sighting System, מערכת תצפית ותצוגה משולבת קסדה). התצפית מוקרנת לטייס על עינית המשולבת בקסדה, והטייס יכול לשעבד את תותח המסוק לקסדה, כך שהתותח יופנה לכיוון אליו מופנה מבטו של הטייס. לחילופין ניתן לקבע את התותח כך שיופנה קדימה, ללא תזוזה, או לשלוט על כיוונו באמצעות מערכת רכישה וציון מטרות, TADS‏ (Target Acquisition and Designation System). מערכת זו משולבת עם מערכת ראיית הלילה, PNVS‏ (מערכת ראיית לילה לטייס, Pilot Night Vision System). בדגמים מתקדמים יותר הוחלפה מערכת זו במערכת ארוהד (Arrowhead) מתוצרת לוקהיד מרטין.

בצבא ארצות הברית משולבת במסוק מערכת לתחקור ביצועי ירי, המודדת את רמת הדיוק בירי תותח, רקטות וטילים. נותני הירי משודרים למערכת קרקעית, שם נמדדות התוצאות. הביצוע הסטנדרטי בירי תותח הוא פגיעה אחת לכל 30 כדורים ברכב גלגלי מטווח 800 עד 1,200 מטרים.

ב2014 נמסר כי חיישנים חדשים, שיאפשרו הקרנת תמונה צבעונית בתאי הטייס נמצאים בפיתוח. זאת, במקום התצוגה בשחור לבן שהייתה קיימת במסוקים עד אז והייתה בעלת הפרדה נמוכה.[33] החוזה הראשון לייצור מערכות כאלו הוענק לחברת לוקהיד ב2016 לשדרוג מערכת ארוהד כך שהתצוגה תהיה בעלת הפרדה גבוהה, תצוגה צבעונית, בעלת טווח ארוך יותר ושדה ראייה רחב יותר.[34] החל מ-2014 עוסק צבא ארצות ברית בהתאמת מסוקי האפאצ'י לפעולה במרחב הימי, כחלק מהמגמה הכללית של הפנטגון להעביר את המוקד לזירת האוקיינוס השקט. התאמת המסוקים לזירה זו כוללת שיפורים במערכות האוויוניקה והחיישנים, ובכלל זה מערכת מכ"ם ארוכת טווח, בעלת כושר לגילוי כלי שיט קטנים במים רדודים, סמוך לחוף, שיפורי תוכנה שנועדו לניהול מטרות ימיות, ומערכות דאטא לינק לשיפור התקשורת עם גורמים ידידותיים.[35]

דגם D כולל חידושים רבים. מערכת האוויוניקה הוחלפה ושופרה מאד, והיא כוללת מערכות מכ"ם דופלר לניווט מתוצרת פלסיי (Plessey), מד גובה אלקטרוני מתוצרת האניוול ומערכת ניווט משולבת אינרציאלית וGPS, שנחשבת לשיפור רב לעומת המערכת בדגם A. תא הטייס חודש והותקנו בו צגים רב תכליתיים צבעוניים, במקום מערכת המתגים והשעונים שהייתה בדגם A. מערכות התקשורת במסוק הוחלפו, והותקנו בו גם מערכות לתקשורת נתונים בין המסוק למסוקים אחרים ופלטפורמות נוספות, כחלק מעדכון מערכות המחשבים במסוק. המערכות המעודכנות מאפשרות הזנת מידע ישירות למחשב המסוק, ללא צורך בהקלדת נתונים.[18]

במהלך הניסויים נערך תרגיל שדימה קרב בין מסוקים משני הדגמים: ששה מסוקים מדגם AH-64D מול קבוצה גדולה יותר של מסוקים מדגם AH-64A. תוצאות התרגיל הראו שלמסוקים מדגם D הייתה שרידות גבוהה פי שבעה מזו של המסוקים מדגם A ויכולת קטל גבוהה פי ארבעה.

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להתאים את מסוק האפאצ'י למשימות רבות ומגוונות. המסוק חמוש בתותח אוטומטי בקליבר 30 מ"מ מדגם M230E1 מופעל שרשרת, המותקן בחלקו הקדמי של הגחון. בנוסף לתותח יכול המסוק לצאת תצורות חימוש שונות התלויות על הפיילונים שמתחת לכנפיו הקצרות. החימוש העיקרי של מסוק האפאצ'י הוא טיל הAGM-114 הלפייר נגד טנקים. טילי ההלפייר מונחי לייזר בדגם המקורי ומונחי מכ"ם בדגם החדש. גדוד של מסוקי אפאצ'י, המונה 18 מסוקים, יכול לשאת 288 טילים, וכל טיל הלפייר יחיד יכול להשמיד טנק. בנוסף, נושא המסוק רקטות בקוטר 70 מ"מ מדגם הידרה 70. באוקטובר 2015 החל צבא ארצות הברית להצטייד במערכת APKWS‏ (Advanced Precision Kill Weapon System, דיוק מתקדם מערכת נשק הרג) עבור רקטות ההידרה.[36]

להלן כמה מתצורות החימוש האופייניות למסוק, על פי צבא ארצות הברית:[37]

משימה פגזים לתותח טילי הלפייר רקטות הידרה 70 מהירות מקסימלית

(קשר/קמ"ש)

קצב טיפוס

(מטרים/שנייה)

משך משימה

(שעות)

נגד טנקים 1200 16 0 148 קשר (274 קמ"ש) 300 2.5
חיפוי 1200 8 38 150 קשר (278 קמ"ש) 262 2.5
ליווי מסוקי תובלה 1200 0 76 153 קשר (283 קמ"ש) 244 2.5

החל משנות ה-80 של המאה ה-20 נבחנה התקנת אמצעי חימוש נוספים על מסוקי האפאצ'י, ובהם גרסה של טילי הכתף נגד מטוסים ריית'און FIM-92 סטינגר, טילי אוויר-אוויר מסוג AIM-9 סיידוויינדר וטילים נגד קרינה מסוג AGM-122 סיידארם. בתחילה נבחרו טילי סטינגר, ונשקלו גם גרסת אוויר אוויר של טילי הסטארסטריק הבריטיים. טילי סטינגר מותקנים על מסוקים בצבאות שבהם אין די מטוסי קרב להשגת עליונות אווירית. בדגם AH-64E לא ניתן היה, לכתחילה, לשאת טילי סטינגר, כדי לפנות מקום לשאת ציוד להגנה עצמית של המסוק, אך יכולת נשיאת הטילים הושבה למסוק לאחר דרישת חיל האוויר של דרום קוריאה.[38]

המסוק יכול לשאת מיכלי דלק על הפיילונים המותקנים על כנפיו הקצרות של המסוק, כדי להגדיל את הטווח ואת משך המשימה. בנוסף, ניתן לשאת על כנפים קצרות אלה חיילים, לתובלת חירום.[39]

מסוקי אפאצ'י מדגם E יכולים לשלוט על כלי טיס בלתי מאוישים, המופעלים על ידי צבא ארצות הברית לביצוע משימות סיור שבוצעו לפני כן על ידי מסוקי בל OH-58 קיואה. צוות האפאצ'י יכול לקבל שליטה על כטמ"מים מדגמי AAI‏ RQ-7 שאדו וג'נרל אטומיקס MQ-1C גריי איגל מידי התחנה הקרקעית דרך תקשורת דאטהלינק מאובטחת.[40][41]

מעבר לסוגי החימוש הקונבנציונליים, הציעה חברת בואינג לחמש מסוקי אפאצ'י בנשק אנרגיה מכוונת. החברה פיתחה נשק לייזר קטן, שלכתחילה נועד כנגד כלי טיס בלתי מאוישים. נשק זה כלל טלסקופ בעל רזולוציה גבוהה שנןעד להכווין קרן בעוצמה של 2 עד 10 קילוואט, בקוטר כ-20 מ"מ לטווח של כ-10 קילומטרים.[42] מסוקי אפאצ'י שבהם מותקן נשק זה יוכלו להשמיד באמצעותו ציוד תקשורת של האויב. ב26 ביוני 2017 הכריזו צבא ארצות הברית וחברת ריית'און על ביצוע ניסוי מוצלח במהלכו השמיד מסוק אפאצ'י בהצלחה מטרה באמצעות נשק לייזר.[43]

ב14 ביולי 2016 דווח על הצלחה בניסויי ירי של טילי אוויר קרקע נגד טנקים מסוג ברימסטון, מתוצרת MBDA ממסוקי אפאצ'י.[44] בינואר 2020 הודיע צבא ארצות הברית על חימוש מסוקי האפאצ'י מדגם E בטילי ספייק NLOS ("תמוז") כפתרון ביניים עד לרכישת סוגי חימוש מתקדמים יותר.[45]

הנעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק מונע על ידי שני מנועי "ג'נרל אלקטריק" T700-GE-701 בעלי הספק של 1,536 כ"ס (1,145 קילוואט) כל-אחד, דבר המקנה למסוק מהירות מרבית של 365 קמ"ש (197 קשר), טווח פעולה של כ-482 ק"מ (260 מייל ימי) וסייג רום של 21,000 רגל (6.4 קילומטרים).

שירות מבצעי ומדינות מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הבריתארצות הברית צבא ארצות הברית קיבל רשמית את מסוק ה-AH-64 הסדרתיים הראשונים בינואר 1984. אימון הטייסים הראשונים החל מאוחר יותר באותה שנה. היחידה המבצעית הראשונה, הגדוד ה-7 בחטיבת הפרשים ה-17, החל את אימוניו באפריל 1986 בפורט הוד, בטקסס. שתי יחידות מבצעיות ראשונות, עם 68 מסוקים, נפרשו לאירופה בספטמבר 1987 והשתתפו בתרגילים גדולים.

עם כניסתו של המסוק לשירות מבצעי התבררו יכולותיו הייחודיות, ובהן מערכת הFLIR לראיית הלילה שבה מצוייד המסוק. יכולות אלו מאפשרות למסוק פעולה מעבר לקו הקדמי של הכוחות, בניגוד למסוקי תקיפה קודמים שהיו מוגבלים לפעולה עד קו זה. מערכת הקשר שהותקנה במסוקי האפאצ'י מסוג HAVE QUICK, מערכת FHSS (מדלגת תדרים) זהה למערכת הקשר המותקנת בכלי טיס של זרועות אחרות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. זהות זו לא הייתה מתוכננת, אך היא מאפשרת תיאום ושיתוף פעולה בין זרועי ומבצעים משותפים. מסוקי אפאצ'י פועלים באופן אינטנסיבי עם מטוסים לסיוע אווירי קרוב כמו הפיירצ'ילד A-10 ת'נדרבולט II של חיל האוויר של ארצות הברית ומקדונל דאגלס AV-8B הרייר II של חיל הנחתים. בשיתופי פעולה אלו שימשו מסוקי אפאצ'י גם כצייני לייזר, כדי לחסוך בחימוש שלהם. "טבילת האש" של מסוקי האפאצ'י הייתה בפלישה האמריקאית לפנמה, מבצע "מטרה צודקת", בסוף דצמבר 1989. בסך הכל ביצעו המסוקים 240 שעות בגיחות מבצעיות במהלך המבצע, בהן תקפו מטרות שונות, בעיקר בלילה.

כמעט חצי ממסוקי האפאצ'י של צבא ארצות הברית נפרסו לערב הסעודית לאחר פלישתה של עיראק לכווית באוגוסט 1990. במהלך הפתיחה של מבצע סופה במדבר, ב17 בינואר 1991, תקפו שמונה מסוקי אפאצ'י, שהונחו על ידי ארבעה מסוקי סיקורסקי MH-53 פייב לו, חלק מרשת מכשירי המכ"ם כדי לאפשר למטוסי התקיפה להגיע למטרתם מבלי להתגלות. כל אחד מהמסוקים שהשתתף בגיחה נשא מטען חימוש אסימטרי שכלל רקטות הידרה 70, טילי הלפייר ומיכל דלק אחד. במהלך השלב הקרקעי של המלחמה, שנמשך 100 שעות, השתתפו 277 מסוקים שהשמידו 278 טנקים וכן מספר רב של נגמש"ים וכלי רכב אחרים. מסוק אפאצ'י אחד התרסק לאחר שנפגע מרקטת RPG-7 מטווח קרוב. צוות המסוק שרד את ההתרסקות. בצד יעילותו הקרבית היו למסוק קשיים לוגיסטיים רבים. ממצאי בדיקה שנעשתה ב-1990 קבעו כי "יחידות תחזוקה לא הצליחו לעמוד בעומס העבודה הגבוה והלא צפוי של האפאצ'י..." כדי לספק חלקי חילוף עבור גיחות מבצעיות, קרקע צבא ארצות הברית, באופן לא רשמי, את כל מסוקי האפאצ'י בכל הזירות האחרות מלבד המפרץ הפרסי. בזירת הלחימה עצמה ביצעו המסוקים חמישית בלבד משעות הטיסה המתוכננות. בעיות אלו ניכרו עוד לפני מלחמת המפרץ.[46][47]

מסוקי אפאצ'י השתתפו בלחימה במלחמות יוגוסלביה בשנות ה-90 של המאה ה-20, באלו מתוכן שבהן התערבו כוחות נאט"ו, בבוסניה ובקוסובו. 24 מסוקים השתתפו בכוח משימה הוק של צבא ארצות הברית, שסייע לכוחות נאט"ו במלחמה בקוסובו. המסוקים הוצבו בבסיס באלבניה ב1999 ומשם פעלו באזור קוסובו. כדי להפעיל את הכוח נדרשו 26,000 טונות של אספקה, שהובאו ב-550 טיסות של מטוסי בואינג C-17 גלובמאסטר III, בעלות של 480 מיליון דולר (בין 700 מיליון למיליארד דולר, בערכי 2020).[16] הפעלת המסוקים נתקלה בבעיות שונות, ובהן אימון לא מספק של הטייסים, בעיות במערכת ראיית הלילה, במיכלי הדלק ובשרידות המסוק. ב27 באפריל 1999 התרסק מסוק אפאצ'י במהלך אימונים באלבניה בשל תקלה ברוטור הזנב, ובעקבות זאת קורקעו כל המסוקים בבלקנים כמה חודשים לאחר מכן.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 כתב מייג'ור גנרל דיק קובי, מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101, מזכר חריף לראש המטות המשולבים ובו העלה בעיות חמורות באימוני הטייסים ותקלות שונות שהיו למסוק.[48] לא היה אף טייס שהוסמך לטיסת לילה באמצעות משקפות לראיית לילה, וכך נמנעו פעילויות מבצעיות. העיתון וושינגטון פוסט פרסם כתבה על התקלות במסוק בעמוד הראשון, והעיר: "המסוקים המפוארים מסמלים את כל התקלות בצבא, עם כניסתו למאה ה-21: חוסר יכולתו לנוע במהירות, התנגדותו לשינוי, האובססיה לנפגעים, ומשבר הזהות של הצבא בעידן שלאחר המלחמה הקרה." במהלך מלחמת קוסובו לא ביצעו מסוקי אפאצ'י משימות מבצעיות, מחשש לאבדות.

מסוקי אפאצ'י הופעלו במלחמת אפגניסטן (מבצע "חירות מתמשכת") החל משנת 2001. המסוקים היו כלי הטיס היחיד שהיה יכול לספק סיוע אווירי קרוב מדוייק במהלך מבצע אנקונדה במרץ 2001. המסוקים נפגעו תכופות מירי ותוקנו במהירות במהלך הלחימה האינטנסיבית בתחילת המבצע. מסוקי אפאצ'י הופעלו לעיתים קרובות בצוותים קטנים, שלהם היה חופש פעולה מצומצם מאד במענה לאיומים ובניצול הזדמנויות. פעולת המסוקים בשטח דרשה דו-שיח ארוך עם פיקוד מרכזי שירד לפרטי פרטים של הפעולה בשטח. מסוקי AH-64D טסו באפגניסטן בדרך כלל ללא מכ"ם הלונגבאו שלהם, בשל היעדרם של איומים מצד כוחות שריון עויינים. ב21 בדצמבר 2009 אירעה תקרית אש ידידותית, כאשר צמד מסוקי אפאצ'י תקף כוחות בריטיים בשוגג, והרג חייל בריטי אחד.

מסוקי אפאצ'י השתתפו במלחמת עיראק (מבצע חופש לעיראק), שהחלה ב20 במרץ 2003. במהלך המתקפה על כרבלא, ב24 במרץ 2003, תקפו 33 מסוקים את החטיבה המשוריינת השנייה בדיווזיית מדינה, יחידה של המשמר הרפובליקני, כהכנה להתקפה של דיוויזיית החי"ר השלישית של צבא ארצות הברית. במהלך התקיפה נפגעו 31 מן המסוקים מנשק קל ורקטות RPG, שניים מתוכם ספגו נזק בלתי הפיך. מסוק נוסף הופל וטייסיו נשבו; לטענת העיראקים הופל המסוק בירי מרובה ציד של אזרח, אך האיש הכחיש מאוחר יותר כל קשר לכך. המסוק שהופל הושמד למחרת מן האוויר, כדי למנוע חשיפה של אמצעים מסווגים.[49]

במהלך מלחמת עיראק אבדוו מספר מסוקי אפאצ'י מאש אויב ומתאונות. ב17 בינואר 2006 הופל מסוק אפאצ'י על ידי טיל נ"מ מסוג סטרלה-2 בעיראק, למרות שהמסוק תוכנן כך שיוכל לחמוק מטילים כאלה.[50] ב2007 הושמדו ארבעה מסוקי אפאצ'י על הקרקע מאש מרגמות של לוחמי גרילה, שידעו על מיקומם של המסוקים בגלל צילומים שהעלו חיילים אמירקאיים לרשתות החברתיות.[51]

במהלך מלחמת אפגניסטן נפגעו כמה מסוקים בתאונות. עם זאת, מסוקי אפאצ'י רבים ספגו נזק רב ועדיין הצליחו להמשיך במשימתם ולשוב בשלום לבסיסם. עד שנת 2020 צבר צי מסוקי האפאצ'י של צבא ארצות הברית יותר מ-4.5 מיליון שעות טיסה מאז המראת אב הטיפוס הראשון ב1975.[52] ביקורת שערך משרד ההגנה במאי 2011 מצאה שחברת בואינג גבתה מצא ארצות הברית לעיתים קרובות מחיר מופרז עבור חלקי חילוף שגרתיים למסוקים, ובהם האפאצ'י; גביית היתר נעה מ-33.3 אחוזים עד 177,475 אחוז.[53]

ב21 בפברואר 2013 נקלט בצבא ארצות הברית המסוק הראשון מדגם E (גארדיאן) המשופר. היחידה הראשונה שקלטה את המסוק הייתה הגדוד ה-1 (תקיפה), מרג'ימנט התעופה ה-229, בבסיס לואיס מקורד שבמדינת וושינגטון. עד 2013 קלטה היחידה 24 מסוקים מדגם זה.[54] המסוק הגיע לכשירות מבצעית ראשונית (initial operating capability,‏ IOC) בב27 בנובמבר באותה שנה.[55] במרץ 2014 נפרסו לאפגניסטן לראשונה מסוקים מן הדגם החדש. מאפריל עד ספטמבר 2014 היו מסוקי האפאצ'י AH-64E ברמת כשירות קרבית גבוהה, בשיעור של 88%.[56] היחידה סיימה את הפריסה באפגניסטן בנובמבר 2014, ועד אז צברה 11,000 שעות טיסה, כאשר כל מסוק מבצע בממוצע 66 שעות טיסה בחודש. מהירותו של דגם E גבוהה ב-20 קשר (כ-32 קמ"ש) ממהירותו של דגם D, ובכך מתקצר זמן התגובה של המסוק ב-57%. לדגם E צריכת דלק יעילה יותר וחסכונית יותר, וכך מתארך זמן השהייה של המסוקים מדגם זה בשדה הקרב מ-2.5 עד 3 שעות בדגם D ל-3 עד 3.5 שעות בדגם E. על פי דיווחים, לוחמי הטליבאן הופתעו מכך שמסוקי ה-AH-64E תוקפים מהר יותר ושוהים זמן ממושך יותר מעל היעד. מסוקים מדגם E פעלו גם בשיתוף עם כלי טיס בלתי מאוישים בינוניים וגדולים, לאיתור וזיהוי מטרות. 60% ממשימות האש הישירה של המסוקים היו בשיתוף כטמ"מים, כאשר בחלק גדול מהגיחות שלטו הטייסים בכלי הטיס הבלתי מאוישים והסתייעו במודיעין החזותי שנאסף בהם לקבלת תמונה מגובה רב יותר ובמשך זמן רב יותר, בעוד המסוקים עצמם נמצאים מחוץ לטווח הירי של המטרות.[57][58][59]

ב2014 החל צבא ארצות הברית ביישום תכנית להעביר את כל מסוקי האפאצ'י שברשות יחידות המילואים שלו ויחידות המשמר הלאומי ליחידות האוויריות של הצבא הרגיל, כדי שישמשו כמסוקי תצפית וסיור, במקום מסוקי הבל OH-58 קיואה. הצבא העריך שהפעלת מסוקי אפאצ'י למטרה זו תהיה זולה יותר משדרוג מסוקי הקיואה או רכישת מסוק תצפית וסיור חדש. כאמור, מסוקי אפאצ'י יכולים לשלוט על כטמ"מים, כמו כלי הטיס מסוג ג'נרל אטומיקס MQ-1C גריי איגל, לביצוע משימות סיור אוויריות. מחקר שנעשה ב-2010 מצא שצירוף של מסוקי אפאצ'י וכטמ"מים הוא החלופה הטובה ביותר, במונחי עלות-תועלת, לרכישת מסוק חדש. על פי המחקר, צירוף כזה ייתן מענה ל-80% מהדרישות במשימות הסיור, לעומת 20% בלבד בשימוש במסוקי ה-OH-58 הקיימים או 50% בשימוש במסוקי OH-58 משודרגים. יחידות המשמר הלאומי, שהיו עתידות לאבד את מסוקי התקיפה שלהן, ביקרו את ההחלטה.[60][61] במרץ 2015 הורכבה יחידת סיור ותקיפה ראשונה, מורכבת מ24 מסוקי אפאצ'י ו-12 כטב"מים מסוג AAI RQ-7 שאדו (Shadow).[62]

ביולי 2014 הודיע הפנטגון שמסוקי אפאצ'י נשלחו לבגדאד כדי להגן על אנשי השגרירות מהתקפות של אנשי המדינה האסלאמית. ב4 באוקטובר 2014 החלו מסוקי אפאצ'י בביצוע משימות במסגרת מבצע נחישות טבועה, המבצע הבינלאומי נגד כוחות המדינה האיסלאמית.[63] באותו חודש השתתפו מסוקי אפאצ'י של הצבא, בצד מטוסי קרב של חיל האוויר של ארצות הברית בארבע תקיפות אוויריות על יעדים של המדינה האיסלאמית מצפון מזרח לפלוג'ה.[64] ביוני 2016 סייעו מסוקי אפאצ'י לצבא עיראק בלחימה במוסול, כולל השתתפות במשימות לילה במהלך הקרב.[65][66] בדצמבר 2019 סייעו שני מסוקי אפאצ'י לנחתים שהגנו על השגרירות בבגדד, לאחר שחמושים, שנתמכו על ידי איראן, ניסו לתקוף את מתחם השגרירות.[67]

איחוד האמירויות הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות רכש 30 מסוקי אפאצ'י מדגם A ב1991. ב-2000 החלה השבחת המסוקים לרמה של דגם D.[68] בדצמבר 2016 אישרה מחלקת המדינה מכירה של 37 מסוקים מדגם E לאיחוד האמירויות, הכוללים 28 מסוקים משודרגים ותשעה מסוקים חדשים.[69]

ב17 באוקטובר 2017 התרסק מסוק של איחוד האמירויות, ושני טייסיו נהרגו. המסוק התרסק במהלך הקרבות בתימן, כחלק מכוח המשימה הערבי בראשות סעודיה (ראו להלן). על פי חיל האוויר של איחוד האמירויות אירעה ההתרסקות בשל כשל טכני.[70] ב24 ביולי 2019 הודיעה מחלקת ההגנה על מכירת מסוק אחר במקומו.[71]

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק אפאצ'י לונגבו WAH-64D של צבא בריטניה משגר רקטות במהלך לחימה באפגניסטן

בריטניהבריטניה ב-1993 הזמין הצבא הבריטי חברות מסוקים להגיש הצעות למסוק שיהיה מסוק הקרב הבא שלו. חברת יורוקופטר הציעה את הטייגר, חברת בל הליקופטר הציעה דגם משודרג של הבל AH-1 סופר קוברה, בואינג וסיקורסקי הציעו את RAH-66 קומאנצ'י, חברת אגוסטה הציעה את האגוסטה A129 מנגוסטה, ווסטלנד הציעה את הAH-64 אפאצ'י, אותו תייצר ברישיון. הטייגר נפסל בשל היותו בשלבי פיתוח ומכיוון שלא נוסה בתנאי קרב, ומסוק הסופר קוברה נפסל בשל היותו עדיין בשלבי ניסוי ופיתוח. יתרונו של האפאצ'י היה בכך שנוסה והוכיח את עצמו בתנאי קרב, אם כי ספג ביקורת רבה (ראו לעיל).[72] ביולי 1995 נבחר מסוק האפאצ'י, שייוצר ברישיון על ידי חברת ווסטלנד.[73] חוזה להזמנת 67 מסוקים נחתם ב25 במרץ 1996, לאחר שצבא ארצות הברית התחייב לסייע בשילוב מנועים מתוצרת רולס-רויס במסוק. בכך הוסרה מחלוקת בין היצרנית למשרד ההגנה והתאפשרה החתימה על החוזה.[74] המסוק נקרא בתחילה ווסטלנד WAH-64 אפאצ'י, ומאוחר יותר שינה הצבא את הסימול ל-AH1.

ה-WAH-64 דומה באופן כללי ל-AH-64D לונגבאו, אך הוטמעו בו מספר שינויים. מנועי המסוק הוחלפו למנועי רולס רויס טורבומקה RTM322 בשליטה אלקטרונית מלאה (FADEC,‏ Full Authority Digital Engine). למנועים אלו הספק גבוה יותר מזה של מנועי הדגם האמריקאי. כמו כן, המסוק הבריטי יכול לשאת רקטות בקוטר 70 מ"מ מדגם בריסטול אירוספייס CRV-7 במארזים של 19 רקטות, וכן טילי סטארסטריק במקום טילי FIM-92 סטינגר אותן נושא ה-AH-64. המסוקים הבריטיים חמושים בתותח 30 מ"מ ובטילי הלפייר, כמו מסוקי צבא ארצות הברית, וכן נושאים את מכ"ם הלונגבאו. להבי הרוטור של המסוקים הבריטיים ניתנים לקיפול, כדי שניתן יהיה לאחסן אותם על נושאות מטוסים. בנוסף, במסוקים הבריטיים מותקנת על הרוטור מערכת להסרת קרח. מערכת כזו הותקנה גם במסוקים האמריקאיים מדגם A, אך הוסרה במסוקים מדגם D. מערכת נוספת שהייתה בדגמי A של צבא ארצות הברית והוסרה בדגם D הייתה מערכת "טוס-על-חוט" לגיבוי; מערכת זו הושבה לדגם הבריטי והיא כוללת מערכת בסיסית של "השב אותי הביתה" למקרה שבו המערכת הראשית יצאה מפעולה. במסוקים הבריטיים שולבו מערכות אוויוניות בריטיות במקום המערכות המקוריות, ובהן מערכת קשר, זע"ט ומערכת HIDAS‏ (Helicopter Integrated Defensive Aids System) להגנה, הכוללת מערכת להתראה מפני טילים מתוצרת לוקהיד מרטין; מערכת אינטרפרומטריה לזיהוי מערכות מכ"ם קורנות, גם היא מתוצרת לוקהיד מרטין; מערכת סקיי גארדיאן 2000 מתוצרת BAE סיסטמס להתראה מקרינת מכ"ם; ומערכת התראה מקרינת לייזר מסוג 1223, גם היא מתוצרת BAE סיסטמס, המחוברת למערכת אוטומטית לפיזור מוץ ונורים. מערכת HIDAS כוללת גם הכנה למערכת עתידית לשיבוש מערכות אינפרא אדום.[75]

ב11 ביולי 2016 אישר משרד ההגנה כי בריטניה תרכוש 50 מסוקים מדגם E, שייבנו במסה, אריזונה. חברת ליאונרדו הליקופטרס בבריטניה זכתה במכרז לתחזוקת צי המסוקים הקיימים עד 2023 - 2024.[76][77] העסקה כוללת חוזה לתחזוקת המסוקים בשלב הראשון, וכן חלקי חילוף ומאמן טיסה (סימולטור) עבור הטייסים. על פי משרד ההגנה הבריטי, במסוקים החדשים ישולב ציוד קיים של מסוקי האפאצ'י הנוכחיים.[78] באוגוסט 2015 אישר משרד ההגנה הבריטי אישור לשדרוג 50 ממסוקי האפאצ'י הנוכחיים לסטנדרט של דגם E.[79]

הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודוהודו ב2008 פרסם חיל האוויר ההודי מכרז לרכישת 22 מסוקי תקיפה. הוגשו שש הצעות: סיקורסקי UH-60 בלקהוק, בל AH-1 סופר קוברה, יורוקופטר טייגר, מיל מי-28 אוגוסטה-ווסטלנד A129 מנגוסטה וה-AH-64.[80] באוקטובר 2008 הודיעו חברות בל ובואינג על פרישתן מן המכרז בשל מחלוקת עם הודו על תנאי הגשת המכרז.[81] לאחר משא ומתן על תנאי המכרז שבה בואינג לתחרות ב2009.[82] ב5 באוקטובר 2012 הודיע מפקד חיל האוויר ההודי על זכיית האפאצ'י במכרז.[83] לאחר ההחלטה על רכישת המסוקים התפתח ויכוח בין חיל האוויר לגיס האווירי של צבא הודו בשאלה מי יהיה הגוף שיפעיל את המסוקים. חיל האוויר רצה במסוקים לצורך ביצוע משימות שהן בתחומו הבלעדי של חיל האוויר, כמו תקיפת תחנות מכ"ם ולחימה אווירית במסוקים אחרים. הצבא היה מעוניין במסוקים לטובת סיוע לכוחות הקרקע, וטען שהפעלתם על ידי חיל האוויר תכביד על שיתוף הפעולה.[84] באפריל 2013 החליט משרד ההגנה כי המסוקים יופעלו על ידי חיל האוויר.[85] עם זאת, בפברואר 2020 נמסר על עסקה בין הודו לארצות הברית לרכישת 6 מסוקים, עבור הצבא ההודי.[86]

הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולנדהולנד ממשלת הולנד הביעה עניין במסוקי אפאצ'י בסוף 1989, והצהירה על רצונה לרכוש עד 52 מסוקים.[87] ב1994 ערך חיל האוויר המלכותי ההולנדי תחרות לבחירת מסוק התקיפה הבא שלו. האפאצ'י נבחר, וגבר על היורוקופטר טייגר והבל AH-1 סופר קוברה. חיל האוויר ההולנדי הזמים 30 מסוקי אפאצ'י מדגם D ב1995, והמסוקים הראשונים הגיעו ב1998 ואספקתם הושלמה עד 2002.[88][89][90] במסוקים ההולנדיים שולבה מערכת הגנה כנגד טילי חום בשם AMASE‏ (Apache Modular Aircraft Survivability Equipment, מערכת שרידות מסוק מודולרית למסוקי אפאצ'י).[91][92]

פריסתם המבצעית הראשונה של מסוקי האפאצ'י ההולנדיים הייתה ב2001 לג'יבוטי.[93] מסוקי אפאצ'י הולנדיים הופעלו באותה שנה גם כחלק מכוח הייצוב (SFOR) בבוסניה והרצגובינה, בצד מסוקי אפאצ'י של צבא ארצות הברית. ב2004 נפרסו ששה מסוקי אפאצ'י הולנדיים לעיראק, כחלק מתרומתה של הולנד להכוח הרב לאומי שהוצב עיראק ב2003.[94] בסיסם של המסוקים ההולנדיים היה בנמל התעופה חמיד קארזאי בקאבול. ב10 באפריל 2004 נפתחה אש מנשק קל על צמד מסוקי אפאצ'י הולנדיים סמוך לקאבול. באוגוסט אותה שנה התרסק מסוק אפאצ'י הולנדי בקאבול, בשל טעות של הטייסים.[95] ב17 בדצמבר 2007 פגע מסוק אפאצ'י של חיל האוויר המלכותי ההולנדי בקו מתח גבוה במהלך אימון. המסוק נאלץ לנחות נחיתת חירום, ולרשת החשמל נגרם נזק חמור שהביא לניתוקם הזמני של 50,000 בתים.[96] ב17 במרץ 2015 התרסק אפאצ'י הולנדי במהלך אימון במאלי. שני הטייסים נהרגו.[97]

בפברואר 2018 אישרה ארצות הברית עיסקה בסך 1.19 מיליארד דולר עם הולנד, לשדרוג 28 מסוקים מדגם D של חיל האוויר המלכותי ההולנדי, לדגם E. במסגרת העיסקה תקבל הולנד גם מערכות אוויוניקה משופרות, כולל 17 מערכות מכ"ם בקרת אש מדגם AN/APG-78 לונגבאו ומערכות נוספות.[98]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראלישראל מסוקי אפאצ'י טסו בישראל כבר בשנת 1983, עוד לפני שנכנסו לשירות סדיר בצבא ארצות הברית, בעקבות בקשתה של חברת יוז איירקראפט לבדוק את האפאצ'י בתנאי שטח. במהלך הטיסות לארץ הטיסו את המסוק גם שלושה טייסים ישראליים, שבחנו את המסוק. לאור התנסותם, המליצו על רכישת המסוק.[99] בנובמבר 1988 הגיע צוות נוסף לבסיס פורט ראקר, אלבמה, לבחינה נוספת של המסוק. בינואר 1989 הגיש הצוות את המלצתו לרכוש את המסוק. ב-1990 נחתם חוזה לרכישת 18 מסוקים מדגם A, בצירוף טילי הלפייר.[100] על רכישת המסוק הוחלט למרות התנגדות חלק חברי המטה הכללי של צה"ל, בעיקר ראשי מפקדת חילות השדה, שהעדיפו רכישת מסוקי קוברה נוספים וכן מסוקי בלקהוק חמושים. למרות התנגדות זו, עמד מפקד חיל האוויר דאז, האלוף אביהו בן-נון, על הצורך ברכישת מסוקי האפאצ'י.[101][99] המסוקים הראשונים הגיעו לישראל בספטמבר 1990, וב-12 בספטמבר הוצבו המסוקים בטייסת 113 ("הצרעה"), שנפתחה מחדש כטייסת מסוקי קרב, בפיקוד סא"ל משה כהן.[א] באוגוסט 1993 קיבלה ישראל 24 מסוקים נוספים, גם הם מדגם A, מעודפי צבא ארצות הברית. אספקת המסוקים הנוספים אפשרו פתיחת טייסת אפאצ'י נוספת, טייסת 190 ("מגע הקסם").[103][ב] המסוקים מדגם A מכונים בחיל האוויר הישראלי פתן.[105][ג]

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 הודיע חיל האוויר על כוונתו לשדרג 12 מהמסוקים שברשותו לדגם D, אך מפקד חיל האוויר באותה תקופה, האלוף (לימים רב אלוף) דן חלוץ, החליט במקום זאת על רכישת 12 מסוקים חדשים מדגם D.[103] מאוחר יותר הוחלט גם על שדרוג כמה מהמסוקים מדגם A לדגם D, לצד רכישת מסוקים חדשים. מסוקים ראשונים מדגם D סופקו לישראל ב10 באפריל 2005.[106][107] שמם בחיל האוויר הישראלי שרף, על שם הנחש בשם זה.[105] עם כניסתם של המסוקים מדגם D לשירות הוצבו מסוקי אלו בטייסת 113, והמסוקים מדגם A הועברו לטייסת 190.[108] במרץ 2009 נמסר שממשל אובמה החליט למנוע מכירת ששה מסוקים מדגם D, בכפוף לקבלת חוות דעת של סוכנויות הממשל השונות, מחשש ששימוש במסוקים יסכן את האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה.[109][110] בסך הכל קיבלה ישראל 42 מסוקים מדגם A, שחלקם הוסבו לדגם D, ו-22 מסוקים מדגם D.[111] במהלך שירותם בחיל האוויר שודרגו מערכות האוויוניקה של מסוקי האפאצ'י למערכות ישראליות מתקדמות מתוצרת התעשייה האווירית ורפאל.

מספר שבועות לאחר הגעת המסוקים לטייסת 113 התבצעה הגיחה המבצעית הראשונה, תקיפת מבנה במחנה הפליטים ראשידייה בלבנון.[100][ד] בשנים הבאות השתלבו המסוקים בתקיפות שביצע צה"ל בלבנון.[100] אחת הפעולות שהתפרסמו הייתה הריגתו של מנהיג חיזבאללה, עבאס מוסאווי ב16 בפברואר 1992.[112]

בתחילת המאה ה-21, בפרוץ האינתיפאדה השנייה, הפך חיל האוויר את מסוקי האפאצ'י לפלטפורמה העיקרית שממנה שוגר חימוש מונחה מדויק נגד מחבלים במסגרת מדיניות הסיכולים הממוקדים. מסוקי האפאצ'י חיסלו מאות מחבלים, כולל מנהיגי טרור בכירים כגון מחמוד אבו הנוד, אבו עלי מוסטפא, אחמד יאסין, מחמוד אבו ח'ליפה ועדנאן אל רול.

בשנת 2001 יירט מסוק AH-64A אפאצ'י "פתן" מטוס מסוג ססנה של בית הספר הלבנוני לטיסה, לאחר שהמטוס חדר בטעות לישראל. זו הייתה ההפלה הראשונה, לאחר אימונים רבים, של מטוס על ידי מסוק בהיסטוריה של חיל-האוויר הישראלי, וההפלה הראשונה של מטוס על ידי מסוק אפאצ'י מאז ומעולם.[113]

ב-20 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, התנגשו שני מסוקי אפאצ'י של חיל האוויר באזור רמות נפתלי. אחד מהטייסים, רס"ן רן כוכבא, נהרג ושלושה נפצעו קשה.[114][115] התאונה אירעה ככל הנראה בשל טעות אנוש. שלושה ימים לאחר מכן, ב-24 ביולי, התרסק מסוק אפאצ'י מדגם "שרף" ליד כרם בן זמרה בגליל ושני טייסיו, אל"מ צביקה לופט וסגן תם פרקש, נהרגו.[116] התאונה נגרמה בשל תקלה טכנית שגרמה להינתקות הרוטור הראשי מגוף המסוק ולהתרסקותו.[117]

בעשור השני של המאה ה-21 שודרגו מסוקי ה-AH-64A "פתן" לתצורת AH-64Ai בה מערכות האוויוניקה שופרו לרמה הקרובה לזו של ה-AH-64D "שרף".

לאחר סגירת טייסות ה"צפע" (AH-1 קוברה) בשנת 2013, האפאצ'י הוא מסוק הקרב היחיד בשירות חיל האוויר הישראלי. בעקבות יציאת מסוקי ה"צפע" משירות בחיל האוויר הישראלי ביצע צה"ל התאמות למסוקי ה"פתן" (AH-64A אפאצ'י) וה"שרף" (AH-64D אפאצ'י לונגבו) המאפשרים להם לשגר את טיל ה"גיל" - טיל מונחה רב-תכליתי מדויק ביותר).[118]

בתאונה שהתרחשה ב-7 באוגוסט 2017 בבסיס רמון התרסק מסוק אפאצ'י של טייסת 190. אחד מהטייסים, רס"ן דוד זוהר, נהרג. הטייס השני, סגן און, נפצע קשה.[119] התאונה קרתה בגלל תקלה במוט ההיגוי שלא היה מותקן כנדרש והתנתק ממקומו בזמן הטיסה. סגן אור חזר לשירות לאחר שהיה פצוע אנוש. התאונה קרתה בגלל כשל אחזקתי.{{הערה|טל גלעדי ואיתם אלמדון, ‏ממצאי תאונת "פתן", באתר חיל האוויר הישראלי, 1.02.2018 [120] בעקבות התקלה החליט חיל האוויר לעצור רכישת ששה מסוקים נוספים מדגם D עד להשלמת הבדיקות.[121]

בעימות האווירי בין ישראל לסוריה ואיראן בפברואר 2018 יירט מסוק "שרף" של טייסת 113 כטב"ם איראני שחדר לישראל.[122][123][124] הייתה זו הפלת הבכורה של האפאצ'י לונגבו בחיל האוויר וכנראה גם בעולם.

מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצריםמצרים מצרים הביעה עניין במסוק כבר לאחר מלחמת המפרץ[125]. ב1995 הזמין חיל האוויר המצרי 36 מסוקי אפאצ'י מדגם A, שהיו מצויידים במערכות אוויוניקה זהות למסוקים של צבא ארצות הברית, למעט מערכות הקשר שהיו מתוצרת מקומית. בשנת 2000 הודיעה חברת בואינג על קבלת הזמנה לשדרג את צי המסוקים המצרי לדגם D למעט מכ"ם הלונגבאו, שאספקתו למצרים סורבה על ידי ממשלת ארצות הברית. ב2009 ביקשה מצרים 12 מסוקים נוספים מדגם D, בלוק II.[126][127]

באוגוסט 2012 החל הצבא המצרי במבצע רחב היקף שנועד להשתלט מחדש על חצי האי סיני מידיהם של חמושים מארגונים איסלמיים שונים. מסוקי האפאצ'י של חיל האוויר המצרי סיפקו סיוע אווירי במהלך המבצע. על פי דיווחים שונים השמידו המסוקים שלושה כלי רכב ופגעו בכ-20 חמושים.[128][129][130] כמה מסוקי אפאצ'י מצריים הוצבו בסיני, בהסכמתה של ישראל.[131] ביולי 2015 טען ארגון דעאש כי הצליח לפגוע בשני מסוקי אפאצ'י מצריים.[132] בספטמבר 2015 תקף מסוק אפאצ'י מצרי קבוצה של תיירים במערב חצי האי סיני. בהתקפה נהרגו 12 בני אדם ונפצעו 10. שר הפנים המצרי אמר שההתקפה נעשתה בשל זיהוי מוטעה של התיירים כחמושים, ואירעה בשל כניסת התיירים לשטח בטחוני סגור.[133]

בנובמבר 2018 אישרה מחלקת המדינה של ארצות הברית מכירת 10 מסוקי אפאצ'י AH-64E וציוד נלווה למצרים. העיסקה היא בהיקף מיליארד דולר.[134]

ערב הסעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב הסעודיתערב הסעודית לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, בשנת 1991, שבה הופעלו מסוקי אפאצ'י באופן נרחב על ידי צבא ארצות הברית, רכשה סעודיה 12 מסוקים מדגם A עבור צבא היבשה המלכותי הסעודי.[135] באוגוסט 2006 החלה ערב הסעודית במשא ומתן לשדרוג מסוקי האפאצ'י שלה לרמה של דגם D, בעסקה שהיקפה אמור היה להגיע ל-400 מיליון דולר.[136] בספטמבר 2008 אישרה ממשלת ארצות הברית בקשה סעודית לרכוש 12 מסוקים מדגם AH-64D.[137] ב20 באוקטובר 2010 הודיעה הסוכנות לשיתוף פעולה בטחוני (Defense Security Cooperation Agency‏, DSCA, חלק ממחלקת ההגנה של ארצות הברית) על עסקה אפשרית עם ערב הסעודית בהיקף משוער של 25.6 מיליארד דולר, הכוללת, בין השאר, 36 מסוקי AH-64 בלוק III.[138]

בנובמבר 2009 החל צבא היבשה המלכותי הסעודי במתקפה נגד המורדים החות'ים בתימן, בעקבות חדירות של החות'ים לשטח סעודיה. חדירות החות'ים באו לאחר שבאוגוסט 2009 פתח צבא תימן פתח במתקפה כנגד מעוזי החות'ים במחוז צעדה, בצפון מזרח המדינה. הלחימה זלגה לתוך תחומי סעודיה, לאחר שחות'ים האישמו את הסעודים כי הם מאפשרים לצבא תימן לתקוף אותם מתוך שטח סעודיה. בינואר 2010 טענו החות'ים כי הצליחו להפיל מסוק אפאצ'י סעודי, אך הסעודים הכחישו את הטענה.[139] בסוף החודש הודיעו החות'ים על נסיגתם מהשטח הסעודי.

במרץ 2015 החל כוח משולב של מדינות המפרץ, בהובלת סעודיה, להתערב בהסלמה במלחמת האזרחים בתימן. מסוקי אפאצ'י של ערב הסעודית ושל איחוד האמירויות הערביות הופעלו במהלך הקרבות מול המורדים החות'ים ואלמנטים של צבא תימן שנותרו נאמנים לנשיא הקודם, עלי עבדאללה סאלח. במהלך שנות העימות אבדו מספר מסוקי אפאצ'י בתאונות ומאש אויב, אם כי אין מידע מאומת על המספרים המדוייקים.[140]

מפעילים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב26 באוגוסט 2013 הושלם חוזה בין ארצות הברית ואינדונזיה על רכישת שמונה מסוקי AH-64E, בהיקף 500 מיליון דולר.[141] המסוק הראשון הוצג באינדונזיה ב5 באוקטובר 2017, לכבוד יום הצבא ולציון 72 שנים לכינון הכוחות המזויינים של אינדונזיה.[142] קבוצת המסוקים הראשונה סופקה לאינדונזיה ב18 בדצמבר 2017.[143][144]
דרום קוריאה גילתה עניין במסוקי האפאצ'י ב2009.[145][146] העניין שהתעורר נבע גם בשל העברת מסוקי אפאצ'י של צבא ארצות הברית לזירת אפגניסטן.[147] ב21 בספטמבר 2001 נמסרה לקונגרס הודעה על רכישה אפשרית של מסוקי AH-64E על ידי דרום קוריאה, בצירוף חימוש וציוד.[148] דרום קוריאה בחנה גם רכישת מסוקים אחרים - בל AH-1Z סופר קוברה והTAI/אוגוסטה ווסטלנד T-129.[149] באפריל 2013 הודיעה דרום קוריאה על החלטתה לרכוש 36 מסוקי AH-64E.[150] ארבעת המסוקים הראשונים סופקו במאי 2016,[151] ואספקת שאר המסוקים הושלמה עד ינואר 2017.[152]
ביוני 2011 הגיעה טאיוואן להסכם עם ארצות הברית לרכישת 30 מסוקי אפאצ'י מדגם E, וכן חימוש וציוד נלווה.[153] ששת המסוקים הראשונים נמסרו ב5 בנובמבר 2013.[154][155] ב25 באפריל 2014 התרסק מסוק אפאצ'י של צבא טאיוואן אל תוך מבנה בטאיפיי. שני הטייסים נפצעו קל, ולא היו נפגעים אזרחיים. חקירת האירוע העלתה כי סיבת ההתרסקות הייתה טעות טייס.[156][157] כשישה חודשים לאחר ההתרסקות סופקה לטאיוואן קבוצת המסוקים האחרונה.[158]
יוון רכשה 20 מסוקי אפאצ'י מדגם A ב1995, וב2003 רכשה 12 מסוקים נוספים, מדגם D.[159]
יפן בחנה כמה אפשרויות להחלפת מסוקי ה-בל AH-1S קוברה שברשותה. חברת בל הציעה את הבל AH-1Z סופר קוברה, ומולה התחרה ה-AH-64. ב28 באוגוסט 2001 הודיע משרד ההגנה כי המסוק שנבחר יהיה ה-AH-64D לונגבאו, שייוצר ברשיון ביפן במפעלי פוג'י תעשייה כבדה.[160] המסוק הראשון נמסר לכוח ההגנה העצמית היבשתי של יפן ב15 במרץ 2006. למסוקים שיוצרו ביפן ניתן הסימול AH-64DJP.[161][162]
יפן הזמינה 50 מסוקים, אך לאחר הזמנת 13 מסוקים הוחלט להפסיק את ייצורם בשל עלותם הגבוהה.[163] ב2017 נמסר כי מערכות החיישנים של המסוקים היפניים ישודרגו.[164] ב5 בפברואר 2018 התרסק מסוק אפאצ'י של כוח ההגנה העצמית היבשתי בעיירה קאנזאקי, במחוז סאגה, בדרום מערב יפן. שני הטייסים נהרגו.[165]
כווית רכשה 16 מסוקים מדגם D ב2005.[166]
ב20 בנובמבר 2019 הודיעה מחלקת המדינה של ארצות הברית לקונגרס על מכירה אפשרית של 36 מסוקים וציוד נלווה למרוקו, בעיסקה שהיקפה 4.25 מיליארד דולר.[167] ב26 ביוני 2020 הודיעה חברת בואינג על חתימת חוזה עם מרוקו, לאספקת 24 מסוקים מדגם E. המסוקים יסופקו החל מ-2024.[168]
סינגפור רכשה 20 מסוקי אפאצ'י מדגם D בין השנים 1999 - 2000.[169]
ביולי 2012 נמסרה לקונגרס של ארצות הברית הודעה על עסקת נשק אפשרית עם קטאר לרכישת 24 מסוקי אפאצ'י מדגם E, וכן ציוד נלווה, חלקי חילוף ותכנית אימונים ותחזוקה.[170] העיסקה אושרה ב27 במרץ 2014.[171] קטאר קיבלה את המסוקים הראשונים במרץ 2019.[172]

מפעילות אפשריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוסטרליהאוסטרליה ביולי 2019 פרסמה קבוצת הרכישה ותחזוק היכולות של משרד ההגנה של אוסטרליה בקשה למידע, לקראת החלפת מסוקי היורוקופטר טייגר שברשות צבא אוסטרליה.[173] זאת, על פי ספר לבן שפורסם ב2016 והתווה מדיניות להוצאת מסוקי הטייגר מן השירות בשל בעיות טכניות מהן סבלו, למרות האפשרות לבצע שדרוג של מסוקים אלו בהיקף 1 - 2 מיליארד דולר. במקום זאת, המליץ הספר הלבן על רכישת מסוקי תקיפה חדשים.[174] אוסטרליה מבקשת לרכוש 29 מסוקים, מתוכם 5 לאימונים. על המכרז מתחרה בואינג, עם מסוק האפאצ'י, וחברת בל עם ה-AH-1Z. אוסטרליה דורשת שאספקת המסוקים תושלם עד שנת 2029.[175][176][177]
  • בנגלדשבנגלדש באוקטובר 2017 הציעה בנגלדש לרכוש ציוד צבאי מארצות הברית. לחיל האוויר של בנגלדש הוצעו שני סוגים של מסוקי תקיפה, ובנגלדש בחרה ב-AH-64, בכפוף לאישור ממשלת ארצות הברית.[178] בינואר 2020 אישרה חברת בואינג כי ה-AH-64E נבחר מבין כמה אפשרויות עבור עסקה אפשרית עם בנגלדש.[179]
  • עיראקעיראק עיראק הביעה עניין ברכישת 24 מסוקים באפריל 2013.[180] בינואר 2014 אישר הקונגרס את מכירת המסוקים, כולל חלקי חילוף, תחזוקה ואימון.[181] באוגוסט 2014 החליטה עיראק שלא לממש את העסקה, והמסוקים לא נרכשו.[182]

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפאצ'י AH-64A "פתן" של חיל האוויר הישראלי.
  • YAH-64
סימול צבא ארצות הברית לאב הטיפוס של המסוק, שהוגש על ידי חברת יוז לתחרות "מסוק תקיפה מתקדם" (Advaned Attack Helicopter,‏ AAH). סימול החברה היה דגם 77.
  • AH-64A אפאצ'י
דגם הייצור הסדרתי המקורי של האפאצ'י. מונע על ידי שני מנועי טורבו ציר מסדרת T700-GE מתוצרת ג'נרל אלקטריק, תחילה מדגם GE-701. החל מהמסוק ה-604 הוחלפו המנועים לדגם GE-701C החזק יותר.[187] כל דגמי A של צבא ארצות הברית שודרגו לדגם D. ביולי 2012 הוצא המסוק האחרון מדגם A משירות, לפני העברתו למפעלי בואינג לשדרוג לדגם D.[188]
  • GAH-64A
לפחות 17 מסוקים מדגם A שקורקעו למטרות הדרכה טכנית.[11]
  • JAH-64A
שבעה מסוקים מדגם A שהוסבו למסוקי ניסוי. אחד מהמסוקים הוחזר מאוחר יותר לתצורה סטנדרטית.[11]
  • AH-64B אפאצ'י
שדרוג מוצע ל-254 מסוקי AH-64A של צבא ארצות הברית ב1991. התכנית בוטלה ב-1992, בשל ההתקדמות הטכנולוגית בפיתוח אמצעי לחימה חדשים הפכה את השיפורים המתוכננים למיושנים עוד לפני שלב הטמעת החומרה.[189][18]
  • AH-64B+ אפאצ'י
הצעה לשדרוג נוסף בסוף 1991, לדגם שאמור להיקרא B+. בוטל בסוף 1991.
  • AH-64C אפאצ'י'
הצעה לשדרוג נוסף במקום דגם B+. כוללת את כל השדרוגים של דגם AH-64D, למעט מכ"ם גל-מילימטרי מעל הרוטור ושדרוג המנוע. אחרי 1993 בוטל הסימול C, אם כי ביצוע השדרוגים נותר על כנו. בשנות ה-90 של המאה ה-20 שודרגו המנועים בכל דגמי האפאצ'י לדגם ה-GE-700C החזק יותר, ולאחר שדרוג המנועים נותר ההבדל היחידי בין דגם C לדגם D היה מכ"ם הגל-מילימטרי, שאותו ניתן היה להעביר ממסוק למסוק. בשל כך הוחלט לבטל את הציון C ולתת לכל המסוקים את הסימול D.[190][18]
  • AH-64D אפאצ'י לונגבו
מסוק "שרף" אפאצ'י לונגבו של חיל האוויר הישראלי
דגם משופר הנחשב לדגם ה"אולטימטיבי" של האפאצ'י. דגם זה מכונה לונגבו (אנגלית: Longbow, קשת ארוכה). טיסת הבכורה של מסוק מדגם D הייתה ב15 באפריל 1996, וחוזה ייצור נחתם ב1996. המסוקים הראשונים מדגם זה סופקו באביב 1997. מנועים משודרגים מדגם T700-GE-701C של "ג'נרל אלקטריק", בעלי הספק מרבי של 1,857 כוחות סוס (כ"ס) כל אחד, הוספת מכ"ם בקרת ירי גל-מילימטר מתקדם, המותקן מעל הרוטור של המסוק, ומערכות אוויוניקה מתקדמות.
  • NAH-64D
מסוקים מדגם D, נבנו במיוחד עבור חיל האוויר המלכותי ההולנדי, ללא מכ"ם גל מילימטרי.[11]
  • אוגוסטה ווסטלנד WAH-64D
מסוקים מדגם D, הורכבו על ידי חברת ווסטלנד, עם מכ"ם לונגבאו ומנועי טורבו ציר מדגם RTM322 מתוצרת רולס רויס/טורבומקה.[11]
  • AH-64E אפאצ'י גארדיאן
סימול וכינוי חדש למסוקים מדגם D, בלוק III, גארדיאן (אנגלית: Guardian, שומר; נקרא גם אקו (Echo), על פי האיות הפונטי), כדי לייצג את יכולותיו המוגברות.

אזכורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[191] [192]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: 2 (טייס וטייס משנה/מקלען)
  • אורך: 17.73 מטר (כולל מערכת הרוטור)
  • אורך הגוף: 15.06 מטר
  • גובה: 3.87 מטר
  • קוטר רוטור ראשי: 14.63 מטר
  • שטח דיסקת הרוטור הראשי: 177.31 מ'²
  • משקל ריק: 5,165 ק"ג
  • משקל המראה מקסימלי: 10,433 ק"ג
  • הנעה: 2 × טורבו-ציר ג'נרל אלקטריק T700-GE-701‏ 1,690 כוח סוס כל אחד; מ-1990 שודרגו מנועי כל המסוקים לדגם T700-GE-701C,‏ 1,890 כ"ס כל אחד

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מרבית מותרת: 227 קשר (365 קמ"ש)
  • מהירות מרבית: 158 קשר (293 קמ"ש)
  • מהירות שיוט: 143 קשר (265 קמ"ש)
  • טווח: 476 ק"מ, עם מכ"ם לונגבאו מעל הרוטור
  • טווח קרבי: 480 ק"מ
  • טווח בטיסות העברה: 1,896 ק"מ
  • סייג רום: 20,000 רגל (6,100 מטר)

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1 × תותח 30 מ"מ M230 מופעל שרשרת עם 1,200 פגזים
  • ארבע נקודות תליית חימוש על הכנפיים, בדגמי D נקודת תלייה נוספת בקצה הכנפיים לזוג טילי AIM-92 סטינגר
  • רקטות אוויר קרקע הידרה 70 בקוטר 70 מ"מ, או רקטות CRV7 בקוטר 70 מ"מ, או רקטות APKWS בקוטר 70 מ"מ
  • טילים מדגם AGM-114 הלפייר, או טילי ספייק

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני שלום, 50 שנות עליונות אווירית. כנרת, הוצאה לאור, 1988.
  • דני שלום, מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה, באוויר - פרסומי תעופה וחלל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: AH-64 אפאצ'י
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפאצ'י של חיל האוויר הישראלי

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טייסת 113 הוקמה ב1955 והפעילה מטוסי קרב מדגמי אוראגן, נשר וכפיר. הטייסת הודממה במאי 1986.[102]
  2. ^ טייסת 190 הוקמה ב1980 והפעילה מסוקי דיפנדר, "להטוט". הטייסת הודממה ב1994.[104]
  3. ^ כינוי זה יוצר בלבול מסויים במקורות הלועזיים, שכן תרגום השם "פתן" הוא "קוברה", כשמו של מסוק התקיפה בל AH-1 קוברה, הקרוי בחיל האוויר "צפע". ראו אצל Bishop, עמ' 43.
  4. ^ על פי בישופ, עמ' 43, זו הייתה התקיפה המבצעית הראשונה של מסוקי אפאצ'י בצבא כלשהו, אך כאמור לעיל התקיפה המבצעית הראשונה הייתה במהלך מבצע "מטרה צודקת", הפלישה האמריקאית לפנמה בדצמבר 1989.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lockheed AH-56 "Cheyenne" באתר aviastar.org.
  2. ^ AH-56 Cheyenne still an aircraft 'way ahead of its time', באתר צבא ארצות הברית.
  3. ^ ARMY SEEKING BIDS ON NEW HELICOPTER,‏ 16 בנובמבר 1972, באתר הניו יורק טיימס.
  4. ^ Bishop, pp. 6 - 7.
  5. ^ Staff Study: Advanced Attack Helicopter, באתר U.S. Government Accountability Office.
  6. ^ Boeing Marks 25th Anniversary of Apache First Flight Sept. 30, באתר חברת בואינג.
  7. ^ Bell 409 / YAH-63 באתר aviastar.org.
  8. ^ Bishop, pp. 7 - 8.
  9. ^ AH-63 באתר airwar.ru (ברוסית).
  10. ^ AGM-114 Hellfire Chronology באתר globalsecurity.org.
  11. ^ 1 2 3 4 5 Hughes AH-64 "Apache" באתר aviastar.org.
  12. ^ Bishop, p. 8.
  13. ^ Jacek Siminski, Have you ever wondered why the AH-64 is called “Apache”? The American Indian tribes tradition,‏ 15 באוגוסט 2013, באתר The Aviationist.
  14. ^ Katie Lange, Why Army Helicopters Have Native American Names,‏ 29 בנובמבר 2019, באתר מחלקת ההגנה של ארצות הברית.
  15. ^ Bishop, p. 9.
  16. ^ 1 2 3 4 על פי measuringworth.com.
  17. ^ Bishop, pp. 9 - 10.
  18. ^ 1 2 3 4 5 6 7 The Boeing AH-64 Apache, הפרק "AH-64D / AH-64E", באתר airvectors.net.
  19. ^ Bishop, p. 10.
  20. ^ Hughes 77 / AH-64 Apache באתר all-aero.com.
  21. ^ KAI delivers new Apache Block III fuselages to Boeing,‏ 12 ביולי 2012, באתר army-technology.com.
  22. ^ Lisa Dunbar,‏ BOEING CELEBRATES MILESTONE: 100TH AH-64D APACHE FUSELAGE DELIVERY פברואר 2012, הודעה מאתר חברת בואינג, מאוחזר באתר web.archive.org.
  23. ^ Arbitrator will rule on AH-64 fuselage production dispute,‏ 8 באפריל 1998, באתר FlightGlobal.com.
  24. ^ Boeing Remanufactures AH-64A Apaches to AH-64D Block II,‏ 25 בספטמבר 2012, באתר defenseindustrydaily.com.
  25. ^ AH-64 Apache באתר deagel.com.
  26. ^ Craig Hoyle,‏ Greece urged to commit to Apache upgrade, as air force eyes new utility model,‏ 15 באוקטובר 2008, באתר Flight Global.
  27. ^ Army Renames Apache Block III Helicopters באתר national defense magazine.org.
  28. ^ Apache Attack Helicopter (AH-64A/D) באתר army-technology.com.
  29. ^ Kris Osborn, ‏Technology gives Apache block III more lift, capability, landing ability,‏ 26 בפברואר 2010, באתר צבא ארצות הברית.
  30. ^ Boeing, US Army Mark Delivery of 1st AH-64D Apache Block III Combat Helicopter,‏ 2 בנובמבר 2011, באתר בואינג.
  31. ^ Garrett Reim: Boeing suggests propulsor, winged AH-64 Apache variant for US Army, 17 במאי 2019, באתר flightglobal.com.
  32. ^ Frank Wolfe: ‏Boeing Finished Six Wind Tunnel Tests on Compound Apache in January, Company Says,‏ 26 באפריל 2019, באתר Rotor and Wing International.
  33. ^ Andrea Shalal-Esa, Lockheed tech lets U.S. Apache helicopter pilots aim in color, באתר reuters.com.
  34. ^ James Drew, Lockheed secures first order for Apache day sensor kits,‏ 7 בינואר 2016, באתר flightglobal.com.
  35. ^ Army Configures Apaches for Sea Duty באתר military.com.
  36. ^ James Drew, BAE secures US Army Apache as APKWS laser-guided rocket customer, 14 באוקטובר 2015, באתר flightglobal.com.
  37. ^ Table A-1. AH-64 mission profiles‏, עמ' A-4‏ (עמ' 168), Attack Helicopter Operations, ‏Headquarters, Department of the Army,‏ 1997.
  38. ^ Stephen Trimble, Weapon, sensor upgrades coming for Apache fleet, באתר flightglobal.com.
  39. ^ Helicopter rescue bid for Marine באתר BBC.
  40. ^ Mike Hanlon, Boeing Apache demonstrates UAV Control,‏ 13 באפריל 2006, באתר newatlas.com.
  41. ^ David Vergun, Apache-UAV teaming combines best capabilities of man, machine,‏ 13 באוגוסט 2014, באתר צבא ארצות הברית.
  42. ^ James Drew, Boeing, Lockheed unveil competing UAV-killing concepts באתר flightglobal.com.
  43. ^ Raytheon, US Army complete first ever helicopter-based firing of High Energy Laser, באתר airrecognition.com.
  44. ^ Geoff Ziezulewicz, MBDA fires Brimstone missile from Apache helicopter, באתר upi.com.
  45. ^ Jen Judson, US Army to field Israeli-made long-range missile on helicopters, באתר defensenews.com.
  46. ^ High Tech Weapons In Desert Storm: Hype or Reality?,‏ 1 ביולי 1992, באתר pogo.org.
  47. ^ APACHE HELICOPTER: Serious Logistical Support Problems Must Be Solved to Realize Combat Potential באתר U.S. Government Accountability Office.
  48. ^ Jon R. Anderson,‏ Apaches Are Ailing Warriors, ‏European Stars and Stripes, ‏19 בדצמבר 2000, באתר Federation of American Scientists, Military Analysis Network.
  49. ^ Freg Kaplan,‏ Chop the Chopper,‏ 23 אפריל, 2003, באתר slate.com.
  50. ^ Surface-to-Air Missile Downed U.S. Chopper in Iraq, באתר חדשות ABC.
  51. ^ Cheryl Rodewig, Geotagging poses security risks,‏ 8 במרץ 2012, באתר צבא ארצות הברית.
  52. ^ AH-64 APACHE באתר חברת בואינג.
  53. ^ Nick Schwellenbach, Leaked Audit: Boeing Overcharged Army Up to 177,000 Percent on Helicopter Spare Parts,‏ 28 ביוני, 2011, באתר POGO.org.
  54. ^ Capt. Jesse Paulsboe,‏ 'Guardian' rises at Joint Base Lewis-McChord,‏ 13 במרץ, 2013, באתר צבא ארצות הברית.
  55. ^ Jon Hemmerdinger,‏ US Army’s AH-64Es reach initial operating capability, 27 בנובמבר 2013, באתר flightglobal.com.
  56. ^ Dan Parsons,‏ US Army details combat experience with AH-64E, 14 באוקטובר 2014, באתר באתר flightglobal.com.
  57. ^ Brendan McGarry,‏ Commander: Army’s New AH-64E Apache Surprised Enemy in Afghanistan,‏ 28 בינואר 2015, באתר military.com.
  58. ^ Kyle Jahner,‏ New Apache confounded the enemy in combat, commander says, 1 בפברואר 2015, באתר armytimes.com.
  59. ^ Warplanes: Taliban Troubled By Timing, באתר strategypage.com.
  60. ^ Sydney J. Freedberg Jr.,‏ Budgets & ‘Betrayal’: National Guard Fights To Keep Apache Gunships, באתר breakingdefense.com.
  61. ^ Arizona Guard leader blasts Army plan to ‘seize’ Apaches, באתר vertical magazine.
  62. ^ Michelle Tan,‏ First of 10 Apache units converts, adds 12 Shadow UASs,‏ 16 במרץ 2015, באתר armytimes.com.
  63. ^ Army Apache helos used in strikes against Islamic State, 5 באוקטובר 2014, באתר militarytimes.com.
  64. ^ They're back: US uses Apache helicopters against ISIS in Iraq,‏ 6 באוקטובר 2014, באתר rt.com.
  65. ^ In Iraq, Apache Gunships Deploy to Mosul, But Not Fallujah: Pentagon,‏ 15 ביוני 2016, באתר military.com.
  66. ^ Apache Helicopters Go into Action in Mosul Offensive,‏ 19 באוקטובר 2016, באתר באתר military.com.
  67. ^ [Philip Athey,‏100 U.S. Marines, two Apache helicopters reinforcing embassy in Baghdad after attack, 31 בדצמבר 2019, באתר military.com.
  68. ^ McDonnell Douglas AH-64 in United Arab Emirates Air Force, באתר helis.com.
  69. ^ UNITED ARAB EMIRATES – AH-64D BLOCK III APACHE HELICOPTERS, באתר Defense Security Cooperation Agency.
  70. ^ Two Emirati pilots die in Yemen crash, באתר thenational.ae.
  71. ^ Arms Sales Notification - A Notice by the Defense Department on 07/24/2019, סעיף iv, באתר federalregister.gov.
  72. ^ Erik Ipsen, International Herald Tribune, ‏U.K. Must Choose 1 of 3 Attack Copters : Pitched Battle Near Done,‏ 13 ביולי 1995, באתר ניו יורק טיימס.
  73. ^ Douglas Barrie,‏ Apache wins UK helicopter battle,‏ 19 ביולי 1995, באתר flightglobal.com.
  74. ^ Ramon Lopez,‏ US clears UK Apache impasse,‏ 10 באפריל 1996, באתר flightglobal.com.
  75. ^ The Boeing AH-64 Apache בפרק APACHE IN FOREIGN SERVICE, באתר AirVectors.
  76. ^ Aaron Mehta,‏ https://www.defensenews.com/digital-show-dailies/farnborough/2016/07/11/uk-announces-p-8-apache-buys/,‏ 11 ביולי 2016, באתר defensenews.com.
  77. ^ £293 million deal for Apache fleet,‏ 17 בינואר 2019, באתר gov.uk.
  78. ^ MOD orders new fleet of cutting-edge Apache helicopters for Army,‏ 11 ביולי 2016, באתר gov.uk.
  79. ^ United Kingdom – AH-64E APACHE GUARDIAN Attack Helicopters באתר Defense Security Cooperation Agency.
  80. ^ IAF conducting trials for attack helicopters,‏ 22 ביולי 2010, מאוחזר באתר waybackmachine.
  81. ^ Siva Govindasamy,‏ Bell, Boeing quit Indian attack helicopter contest,‏ 10 באוקטובר 2008, באתר flightglobal.com.
  82. ^ Boeing Submits Proposals to India for Apache and Chinook Helicopters,‏ 23 באוקטובר 2009, באתר בואינג.
  83. ^ IAF getting 22 Apache helicopters: NAK Browne, 5 באוקטובר 2012, באתר indianexpress.com.
  84. ^ Leadership: Going To War Over Gunships,‏ 3 בינואר 2013, באתר strategypage.com.
  85. ^ Rajat Pandit,‏ IAF, not Army, will get Apache attack helicopters: Govt,‏ 2 באפריל 2013, באתר timesofindia.indiatimes.com.
  86. ^ India, US sign contract for additional Apache attack choppers,‏ 25 בפברואר 2020, באתר India Times.
  87. ^ McDonnell In Talks With Dutch On Apache Role,‏ 13 באפריל 1989, בעיתון St. Louis Post Dispatch. מאוחזר באתר NewsLibary.com.
  88. ^ First AH-64D Apache Pilots From the Netherlands Complete Training at Boeing, באתר חברת בואינג.
  89. ^ Boeing Delivers 30th AH-64D Apache to Royal Netherlands Air Force, באתר חברת בואינג.
  90. ^ Boeing Delivers 30th AH-64D Apache to Royal Netherlands Air Force,‏ 9 במאי 2002, באתר helis.com.
  91. ^ Aircraft Survivability Equipment, מאוחזר באתר Wayback Machine.
  92. ^ AMASE/DIRCM pod during flight certification testing in the Netherlands, מאוחזר באתר Wayback Machine.
  93. ^ Apache AH-64 Boeing (McDonnell Douglas) 1976–2005, באתר גוגל ספרים.
  94. ^ Allied Participation in Operation Iraqi Freedom, באתר גוגל ספרים.
  95. ^ Report out on Apache crash,‏ 19 באפריל 2005, באתר flightglobal.com.
  96. ^ Anno Gravemaker, ‏PICTURE: Dutch Apache accident leaves 50,000 homes without power,‏ 18 בדצמבר 2007, באתר flightglobal.com.
  97. ^ 2 Apache pilots killed in Mali, באתר veteraneninstituut.nl.
  98. ^ US clears RNLAF for $1.19b Apache deal, באתר flightglobal.com.
  99. ^ 1 2 עמיר רגב ונועם אופיר, ‏מלך הלילה, בטאון חיל האוויר 205, אוגוסט 1995, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
  100. ^ 1 2 3 בואינג AH-64 אפאצ'י (פתן / שרף), באתר חיל האוויר הישראלי
  101. ^ דני שלום,50 שנות עליונות אווירית, עמ' 196.
  102. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר חיל האוויר
    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים         טייסת "הצרעה", ‏4968-33528, באתר חיל האוויר הישראלי
  103. ^ 1 2 Bishop, p. 43.
  104. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר חיל האוויר
    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים         טייסת "מגע הקסם", ‏4968-33530, באתר חיל האוויר הישראלי
  105. ^ 1 2 אבינעם מיסניקוב, כינויי מטוסי חיל האויר, באתר מרקיע שחקים.
  106. ^ Israel Accepts First AH-64D Apache Longbows, באתר בואינג (התאריך נמצא בשורת הכתובת).
  107. ^ שיר בן-אור, ‏מסוקי השרף הראשונים נחתו בישראל, באתר חיל האוויר הישראלי, 23/04/2005
  108. ^ דני שלום, מטוסי חיל האוויר, עמ' 107.
  109. ^ Administration blocks helicopters for Israel due to civilian casualties in Gaza,‏ 27 במאי 2009, כתבה מאתר workd Tribune, מאוחזר באתר web.archive.org.
  110. ^ Shoshana Bryen,‏ QME, Part II: U.S. Arms Sales to the Arabs, and Will there be Help for Israel,‏ 23 בינואר 2010, באתר Right Side News, מאוחזר באתר web.archive.org.
  111. ^ World Air Forces, באתר aeroflight.co.uk.
  112. ^ עבאס מוסאווי, באתר מט"ח.
  113. ^ ההפלה הראשונה של מסוק האפאצ'י בעולם, ושל מסוק קרב בישראל, באתר חיל האוויר הישראלי, 24 במאי 2001.
  114. ^ חכים בשארה, יוסי גורביץ, קצין צה"ל נהרג בהתנגשות שני מסוקי אפאצ'י בגבול הצפון, באתר של "רשת 13", 1 באוגוסט 2006 (במקור, מאתר "nana10")
  115. ^ אלעזר בן לולו, ‏שני מסוקי קרב התנגשו והתרסקו בדרכם ללבנון, באתר חיל האוויר הישראלי, 21.07.2006
  116. ^ כתבי nrg מעריב, 2 טייסים נהרגו בהתרסקות מסוק בצפון, באתר nrg‏, 24/7/2006
  117. ^ אמנון ברזילי, ‏מחלוקת בין חיה"א לבואינג על נסיבות התרסקות אפאצ'י, באתר גלובס, 7.9.2006
  118. ^ שיא אהרון ברם, ‏באמצע(ות) התמוז, באתר חיל האוויר הישראלי.
  119. ^ יואב זיתון, טייס מסוק קרב נהרג בהתרסקות, טייס שני נפצע קשה, באתר ynet, 8 באוגוסט 2017.
  120. ^ תאונת פתן 809, באתר מרקיע שחקים.
  121. ^ Performance dispute puts Israeli Apache buy on hold,‏ 20 באוקטובר 2007, מאוחזר באתר Alert 5, במקור באתר ג'יינס.
  122. ^ הטייס שיירט את המל"ט: "זיהינו שמדובר במל"ט איראני, כשהוא חצה את הגבול - הפלנו אותו", אתר צה"ל, 11 בפברואר 2018.
  123. ^ יואב זיתון, תיעוד: הפלת המל"ט האיראני, באתר ynet, 10 בפברואר 2018.
  124. ^ קובץ וידאו צפו - כך יירט מסוק קרב את המל"ט האיראני שחצה לשטח ישראל, אתר צה"ל, 10 בפברואר 2018.
  125. ^ שרון שדה, ‏חיל האוורי המצרי נוסק לגבהים חדשים, בטאון חיל האוויר 180, יוני 1991, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
  126. ^ AH-64D APACHE Longbow Helicopters for Egypt,‏ 29 במאי 2009, באתר defencetalk.com.
  127. ^ Egypt to Add AH-64D Block II Attack Helicopters,‏ 9 במאי 2010, באתר defense industry daily.com.
  128. ^ Mohamed Fadel Fahmy,‏ Egypt launches airstrikes in Sinai after troop massacre,‏ 9 באוגוסט 2012, באתר CNN.
  129. ^ כוחות הביטחון במצרים פתחו במבצע נגד מעוזי חמושים באל-עריש, באתר ynet, 21.09.13
  130. ^ רועי קייס ו-AP, "15 הרוגים בתקיפת מסוקי אפאצ'י בסיני", באתר ynet, 03.09.13
  131. ^ Ron Friedman,‏ Israel allows Egypt to keep attack helicopters in Sinai,‏ 9 באוגוסט 2012, באתר The Times of Israel.
  132. ^ רועי קייס ואליאור לוי, דאעש מציג שברי אפאצ'י מצרי, חמאס מגנה, באתר ynet, 04.07.15
  133. ^ Mexican tourists killed by Egyptian security forces,‏ 14 בספטמבר 2015, באתר BBC.
  134. ^ Egypt – AH-64E Apache attack Helicopters and related equipment and support, ‏27 בנובמבר 2018, באתר Defence Security Cooperation Agency.
  135. ^ U.S. PLANS $1.8 BILLION SAUDI MILITARY SALE, באתר וושינגטון פוסט.
  136. ^ The 2006 Saudi Shopping Spree: $400M to Upgrade AH-64A Apache Helicopters,‏ 1 באוגוסט 2006, באתר defense industry daily.
  137. ^ US OKs sale of Boeing helicopters to Saudi Arabia,‏ 10 בספטמבר 2008, באתר רויטרס.
  138. ^ Saudi Arabia – AH-64D Apache, UH-60M Blackhawk, AH-6I Light Attack, and MD-530F Light Turbine Helicopters, באתר Defense Security Cooperation Agency.
  139. ^ Andrew McGregor,‏ Saudi Military Operations along the Yemen Border Repel Houthist Incursion,‏ 28 בינואר 2010, באתר Jamestown Foundation.
  140. ^ David Cenciotti,‏ Houthi Rebels Claim To Have Shot Down Saudi Apache Gunship And Wing Loong UAV in Yemen.,‏ 2 בדצמבר 2019, באתר theaviationist.com.
  141. ^ Greg Waldron,‏ USA and Indonesia formalise AH-64E Apache deal,‏ 27 באוגוסט 2013, באתר flightglobal.com.
  142. ^ Gabriel Dominguez and Samuel Cranny-Evans,‏ Indonesian military displays Kaplan MT prototype, Apache helicopter,‏ 6 באוקטובר 2017, מאוחזר באתר waybackmachine.
  143. ^ Mike Yeo,‏ First AH-64E Apache Guardian for Indonesia arrives from US,‏ 18 בדצמבר 2017, באתר defensenews.com.
  144. ^ Bilal Khan,‏ INDONESIA RECEIVES FIRST AH-64E APACHE GUARDIAN ATTACK HELICOPTER, באתר quwa.org.
  145. ^ Jung Sung-ki,‏ Seoul Seeks to Deploy Apaches in 2012,‏ 14 בינואר 2009, באתר koreatimes.co.kr.
  146. ^ South Korea dithers over Apaches,‏ 7 באוגוסט 2009, באתר upi.com.
  147. ^ Jung Sung-ki,‏ US May Withdraw More Apache Helos From Korea by 2012,‏ 2 באוגוסט 2009, באתר koreatimes.co.kr.
  148. ^ REPUBLIC OF KOREA (ROK) – AH-64D APACHE ATTACK HELICOPTERS,‏ 25 בספטמבר 2012, באתר Defense Security Cooperation Agency.
  149. ^ Greg Waldron, ‏USA issues FMS documents for South Korean AH-1Z, AH-64D bids,‏ 26 בספטמבר 2012, באתר flightglobal.com.
  150. ^ http://www.koreaherald.com/view.php?ud=20130417000954,‏ 17 באפריל 2013, באתר koreaherald.com.
  151. ^ South Korea's first four AH-64E combat helicopters delivered to combat units באתר airrecognition.com.
  152. ^ South Korea completes deployment of its 36 AH-64E Apache Guardian helicopters, באתר באתר airrecognition.com.
  153. ^ Stephen Trimble,‏Taiwan buys 30 AH-64 Apaches, 10 ביוני 2011, באתר flightglobal.com.
  154. ^ Greg Waldron,‏ Taiwan receives first batch of AH-64E Apaches,‏ באתר flightglobal.com.
  155. ^ Taiwanese Army receives first Apache helicopter batch from US,‏ 6 בנובמבר 2013, באתר army-technology.com.
  156. ^ Craig Hoyle,‏ Crash destroys Taiwanese AH-64E Apache,‏ 27 באפריל 2014, באתר flightglobal.com.
  157. ^ Pilots blamed for Taiwan Apache crash,‏ 15 ביולי 2014, באתר bangkokpost.com.
  158. ^ Taiwan received fifth and last batch of AH-64E Apache attack helicopters, באתר airrecognition.com.
  159. ^ Greece to Purchase Boeing Apache Longbows, באתר defense-aerospace.com.
  160. ^ AH-X / AH-64D Apache Longbow באתר globalsecurity.org.
  161. ^ Fuji Heavy Industries Delivers First Apache Longbow Helicopter to Japanese Government under Boeing Licensing Agreement, באתר בואינג.
  162. ^ First AH-64DJP Delivered to the JGSDF, 15 במרץ 2006, באתר milavia.net.
  163. ^ JGSDF Primary Air Unit Order of Battle באתר j-hangarspace.jp.
  164. ^ Franz-Stefan Gady‏, S to Upgrade Japan’s Attack Helicopter Fleet,‏ באתר 4 במאי 2017, באתר thediplomat.com.
  165. ^ Japanese Apache helicopter crashes in residential area of Saga Prefecture,‏ 5 בפברואר 2018, באתר nsnews24.com.
  166. ^ Kuwait Runs Apache Longbow Contract to $262.2 M, 26 באוגוסט 2005, באתר defenseindustrydaily.com.
  167. ^ MOROCCO – AH-64E HELICOPTERS,‏ 20 בנובמבר 2019, באתר Defense Security Cooperation Agency.
  168. ^ Boeing to deliver 24 AH-64E Apache helicopters to Morocco,‏ 26 ביוני 2020, באתר airforce-technology.com.
  169. ^ Singapore to Purchase 12 Additional Boeing AH-64D Apache Longbows, באתר בואינג.
  170. ^ QATAR – AH-64D APACHE BLOCK III LONGBOW ATTACK HELICOPTERS,‏ 12 ביולי 2012, באתר Defense Security Cooperation Agency.
  171. ^ $23.9B IN DEALS ANNOUNCED ON LAST DAY OF DIMDEX,‏ 27 במרץ 2014, באתר militaryedge.org. מאוחזר מאתר defensenews.com.
  172. ^ Dylan Malyasov,‏ Qatar receives first AH-64E Apache helicopter,‏ 15 במרץ 2019, באתר defence-blog.com.
  173. ^ Australia issues RfI for Tiger helicopter replacement,‏ 9 ביולי 2019, באתר janes.com.
  174. ^ Gerard Frawley,‏ “TROUBLED” TIGER SET FOR EARLY RETIREMENT, NEW LIGHT HELICOPTER FOR SPECIAL FORCES ON THE WAY,‏ באתר australianaviation.com.au.
  175. ^ LAND 4503 Armed Reconnaissance Helicopter, באתר defenceconnect.com.au.
  176. ^ Boeing offers Apache for Land 4503,‏ 1 בספטמבר 2109, באתר australiandefence.com.au.
  177. ^ Mike Yeo,‏ Bell, Boeing position for Australian helicopter gunship program, באתר defenceconnect.com.au.
  178. ^ Humayun Kabir Bhuiyan,‏ Bangladesh wants to buy combat fighters, Apache helicopters, missile systems from US,‏ 17 באוקטובר 2017, באתר dhakatribune.com.
  179. ^ Jon Grevatt,‏ Apache down-selected for Bangladesh attack helicopter requirement,‏ 22 בינואר 2020, באתר janes.com.
  180. ^ Special Inspector General for Iraq Reconstruction, Quarterly Report to the United States Congress ,‏ 30 באפריל 2013, באתר cybercemetery, עמ' 17.
  181. ^ John Hudson,‏ Congress Clears Apache Sale to Iraq,‏ 27 בינואר 2017, באתר foreignpolicy.com.
  182. ^ IRAQ PASSES ON APACHE BUY,‏ 24 בספטמבר 2014, באתר militaryedge.org. מאוחזר מאתר ג'יינס.
  183. ^ PHILIPPINES – AH-1Z ATTACK HELICOPTERS AND RELATED EQUIPMENT AND SUPPORT,‏ 30 באפריל 2020, באתר Defense Security Cooperation Agency.
  184. ^ PHILIPPINES – APACHE AH-64E ATTACK HELICOPTERS AND RELATED EQUIPMENT AND SUPPORT,‏ 30 באפריל 2020, באתר Defense Security Cooperation Agency.
  185. ^ Aaron Mehta,‏ US approves Apache, Viper attack helicopter options for Philippines,‏ באתר defensenews.com.
  186. ^ Arnel Reyes,‏ Philippine Air Force already chose Turkish T129 ATAK: defense chief,‏ 4 במאי 2020, באתר mintfo.com.
  187. ^ The Boeing AH-64 Apache, הפרק APACHE DESCRIBED, באתר airvectors.net.
  188. ^ Sofia Bledsoe,‏ Army 'retires' last A model Apache helicopter, 7 במאי 2012, באתר dvidshub.net.
  189. ^ Bishop, pp. 9 - 10.
  190. ^ Bishop, p. 10.
  191. ^ טל גלעדי ואיתם אלמדון, ‏ממצאי תאונת "פתן", באתר חיל האוויר הישראלי, 1.2.2018
  192. ^ איתם אלמדון, טל גלעדי, כרמל שטרן ואילי פארי, ‏חיל-האוויר תקף מטרות איראניות בסוריה, באתר חיל האוויר הישראלי, 1.2.2018


מסוקים של חיל האוויר הישראלי
על פי שנת הכניסה לשירות
1950-1959 הילר 360 • איירוספסיאל אלואט II • סיקורסקי S-55 • סיקורסקי S-58 Masada cobra1.jpg
1960–1969 בל 47 • איירוספסיאל סופר פרלון צרעה • בל 205 • סיקורסקי CH-53 סי סטאליון יסעור
1970–1979 בל 206 סייפן • בל 212 אנפה • בל AH-1 קוברה צפע • יוז MD 500 דיפנדר להטוט
1980–1989 יורוקופטר HH-65 דולפין
1990 - 1999 סיקורסקי UH-60 בלק הוק ינשוף • יורוקופטר AS-565 פנתר עטלף • יוז AH-64 אפאצ'י פתן
2000 - 2009 בואינג AH-64D אפאצ'י שרף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בואינג_AH-64_אפאצ%27י&oldid=29267347"