בואינג AH-64 אפאצ'י
 | |||||||||||||||
| אפאצ'י AH-64A של חיל האוויר הישראלי, טייסת 190, יוני 2013 | |||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מסוק קרב | ||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||
| יצרן |
בואינג (משנת 1997 ועד היום) אגוסטה-ווסטלאנד (1998–2004) מקדונל דאגלס (עד 1997) יוז מסוקים (עד 1984) | ||||||||||||||
| טיסת בכורה | 30 בספטמבר 1975 | ||||||||||||||
| תקופת שירות | 26 בינואר 1984 – הווה | ||||||||||||||
| צוות | 2 אנשי צוות | ||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 2,000 (יוני 2003) | ||||||||||||||
| משתמש ראשי |
צבא ארצות הברית חיל האוויר הישראלי חיל האוויר המצרי Royal Netherlands Air Force כוחות ההגנה העצמית היבשתיים של יפן  | ||||||||||||||
| מחיר | בין 18 ל-20 מיליון דולר | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| תרשים | |||||||||||||||
 | |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
בואינג AH-64 אפאצ'י (באנגלית: Boeing AH-64 Apache) הוא מסוק קרב מתוצרת ארצות הברית, מן המתקדמים בעולם. המסוק דו מושבי, בתצורת טנדם, ולו שני מנועי סילון מסוג טורבו-ציר. מערכת הכינון והחימוש של האפאצ'י כוללת מערכת חיישנים המותקנת בחרטומו שנועדה לרכישת מטרות ולראיית לילה, תותח אוטומטי בקוטר 30 מ"מ המותקן בין שני כני הנסע הראשיים בחלקו הקדמי של גוף המסוק ועוד ארבע נקודות לתליית חימוש המותקנות על הכנפיים הקצרות של המסוק. על נקודות החימוש ניתן להתקין טילי AGM-114 הלפייר נגד טנקים ופודים לרקטות מסוג הידרה 70. בתכנון המסוק הושקע מאמץ רב לבניית יכולת הישרדות, ביניהן יתירות של מערכות.
באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 החל צבא ארצות הברית בתוכנית שנקראה "מסוק קרב מתקדם" (Advanced Attack Helicopter, AAH) ונועדה להחליף את מסוקי הקרב מדגם בל AH-1 קוברה. חברת יוז איירקראפט החלה בתכנונו של המסוק, שנקרא תחילה דגם 77. אב הטיפוס, שסומל YAH-64, המריא לראשונה ב-30 בספטמבר 1975. ב-1976 העדיף הצבא את הדגם של חברת יוז על פני הדגם המתחרה של חברת בל, וב-1982 אושר ייצור המסוק בקנה מידה מלא. בצבא ארצות הברית נקרא המסוק "אפאצ'י", על שם שבט האינדיאני בעל אותו שם, כחלק מהמסורת בצבא ארצות הברית לכנות מסוקים על שם שבטים אלה.
פיתוח המסוק וייצור המשיך גם לאחר שחברת יוז נרכשה על ידי מקדונל דאגלס ב-1984, והמסוק נכנס לשירות בצבא ארצות הברית באפריל 1986. במרץ 1997 סופקו לצבא המסוקים הראשונים מדגם AH-64D לונגבאו. ייצור המסוק ממשיך גם לאחר המיזוג בין מקדונל דאגלס ובואינג. נכון לשנת 2020 יוצרו למעלה מ-2,400 מסוקי AH-64, מן הדגמים השונים.
צבא ארצות הברית הוא המפעיל הגדול ביותר של המסוק. בנוסף לארצות הברית מופעל המסוק על ידי הכוחות המזוינים של מדינות רבות, ובהן יפן, הולנד, סינגפור ואיחוד האמירויות הערביות. המסוק נבנה ברישיון בממלכה המאוחדת, בה הוא מכונה אוגוסטה ווסטלנד אפאצ'י. המסוק מופעל גם על ידי חיל האוויר הישראלי ומכונה פתן (דגם A) ושרף (דגם D, לונגבו).
מסוקי האפאצ'י של צבא ארצות הברית הופעלו בזירות עימות רבות, ובהן בפנמה, במפרץ הפרסי, בקוסובו, אפגניסטן ועיראק; בשתי הזירות האחרונות הופעלו גם מסוקים של חיל האוויר המלכותי הבריטי. מסוקי אפאצ'י של חיל האוויר הישראלי הופעלו בזירות הלחימה בלבנון וברצועת עזה ולקחו חלק באלפי גיחות תקיפה נגד מטרות טרור ובסיכולים ממוקדים נגד מחבלים פלסטינים.
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית מסוק קרב מתקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת וייטנאם ובמשך שנות ה-60 של המאה ה-20 לא הפעיל צבא ארצות הברית מסוקי קרב, כלומר מסוקים שנבנו מראש לתכלית זו. במקום זאת הופעלו מסוקים לתובלה כללית, בעיקר מדגם בל UH-1 אירוקוי ("יואי") שחומשו במקלעים ובפודים של רקטות. בתחילת שנתו ה-60 החל משרד ההגנה של ארצות הברית בבחינת צורכי הכוחות המזוינים של ארצות הברית והצורך במסוק קרב ייעודי, ועל פי האפיון שגובש יוצר מסוק הלוקהיד AH-56 שאיין. בשל קשיים טכניים רבים בוטל פרויקט זה ב-1972, לטובת פרויקטים אחרים, כמו מטוסי התקיפה פיירצ'יילד A-10 ת'נדרבולט II עבור חיל האוויר של ארצות הברית וההוקר סידלי הרייר עבור חיל הנחתים.[1][2]
צבא ארצות הברית נותר ללא מענה, וחיפש כלי טיס למשימות נגד טנקים ושיהיה תחת פיקוד הצבא ולא תחת זרוע אחרת; הסכם קי ווסט מ-1948 שגובש על ידי שר ההגנה, ג'יימס פורסטל, קבע בין השאר שהצבא לא יפעיל מטוסים בעלי כנף קבועה. הצבא רצה מסוק שיהיה טוב יותר ממסוק התקיפה אותו הפעיל באותה עת, הAH-1 קוברה, בכל התחומים: עוצמת אש, ביצועים וטווח, ובפרט דרש הצבא שלמסוק תהיה יכולת יכולת תמרון שתאפשר לו טיסה נמוכה מאוד (NOE, nap-of-the-earth). ב-15 בנובמבר 1972 פרסם צבא ארצות הברית בקשה להצעות (Request For Proposals) למסוק תקיפה מתקדם, (AAH, Advanced Attack Helicopter).[3][4] בספטמבר 1973 הגדיר הצבא את חמשת הפרויקטים החשובים ביותר שלו, ואחד מהם היה ה-AAH.[5]
הצעות למסוק תקיפה מתקדם הוגשו על ידי חברות בל, יוז, לוקהיד, סיקורסקי, בואינג ורטול וגראמן (שתי האחרונות הגישו הצעה משותפת), וב-1973 בחרה מחלקת ההגנה של ארצות הברית את הצעותיהן של חברות בל ויוז שתעלינה לשלב הסופי של התחרות. כל אחת מהחברות בנתה אבטיפוס של הדגם אותו הציעה, ואבות הטיפוס עברו תוכנית ניסויי טיסה. דגם 77/YAH-64A של חברת יוז טס לראשונה ב-30 בספטמבר 1975[6] ולמחרת, ב-1 באוקטובר, טס לראשונה דגם 409/YAH-63A של חברת בל.[7] לאחר בחינת תוצאות הניסויים בחר הצבא בדגם של חברת יוז, בין השאר בזכות הרוטור שלו שהיה בן ארבעה להבים ובעל עמידות גבוהה יותר לנזקים, וכן בשל חוסר היציבות של מערכת כני הנסע של דגם YAH-63.[8][9]
לאחר בחירת הדגם זוכה נכנסה תוכנית "מסוק קרב מתקדם" לשלב השני. נבנו עוד שלושה מסוקי AH-64 מדגם קדם-סדרתי, בנוסף לשני אבות הטיפוס שנבנו לשלב התחרות. שני אבות הטיפוס וציוד הקרקע שודרגו לרמת הדגמים הקדם-סדרתיים, ובכל המסוקים בוצעה אינטגרציה של מערכות נשק וחיישנים. כל המערכות הללו נוסו ונבחנו במהלך שלב זה, כולל מערכת הטילים נגד טנקים מדגם AGM-114 הלפייר, שפיתוחם החל ב-1974.[10] חלק מהשינויים כללו את החלפת זנב המסוק, שהיה באב הטיפוס בתצורת T למייצב אנכי מוגדל עם משטחי זנב מותקנים בחלקו התחתון. בנוסף הותקנה חופה בעלת חלונות שטוחים ולא מעוגלים כפי שהיה באב הטיפוס, הותקנו צינורות פליטה המקטינים את החתימה האינפרא-אדומה של המסוק, ועוד. בנוסף הותקנו מערכות אוויוניקה שונות, והמערכת שנבחרה להתקנה במסוקי הייצור הסדרתי היא מערכת TADS (Target Acquisition and Designation System, מערכת רכישת וציון מטרות) המשלבת מרכיבים שונים - טלוויזיה, לייזר, אינפרא-אדום ואופטיקה. לצידה של מערכת TADS שולבו בחליפת האוויוניקה גם מערכת PNVS (Pilot's Night Vision System, מערכת ראיית לילה לטייס) ומערכת IHADSS (Integrated Helmet and Display Sight System, מערכת תצוגה משולבת קסדה).[11]
ייצור סדרתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1981 הועברו שלושת מסוקי הקדם-ייצור לצבא ארצות הברית לבחינה מבצעית. הצבא היה שבע רצון מהבחינה שערך, אך הוחלט לשדרג את המנועים לדגם חזק יותר, ג'נרל אלקטריק T700-GE-701, בעל דחף של 1,690 כוח סוס.[12] בסוף אותה שנה העניק הצבא למסוק את השם "אפאצ'י", על שם השבט האינדיאני בעל אותו שם, על פי המסורת בצבא להעניק שמות כאלה למסוקי הצבא.[13][14] ב-15 באפריל 1982 אושר מעבר לייצור המסוק בהיקף מלא וב-30 בספטמבר 1983 נערך טקס הגלילה של המסוק הסדרתי הראשון במפעלי חברת יוז במסה, אריזונה.[15]
ב-1984 נרכשה חברת יוז על ידי חברת מקדונל דאגלס תמורת סכום של 470 מיליון דולר אמריקני (כ-1.6 מיליארד דולר במחירי 2019).[16] ב-1997 התמזגו מקדונל דאגלס ובואינג, וייצור המסוק המשיך בתאגיד החדש. נכון ל-1986 הייתה עלות ייצורו של מסוק אחד (לא כולל עלויות נלוות, כמו מחקר, תכנון וכיוצא בזה) שבעה מיליון דולר (כ-16.3 מיליון דולר במחירי 2019),[16] ובחישוב כלל ההוצאות היה מחירו של מסוק בודד 13.9 מיליון דולר (כ-32.5 מיליון דולר במחירי 2019).[16]
המשך הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1991, אחרי מלחמת המפרץ, הציעה יצרנית המסוק שדרוג ל-254 מסוקי AH-64A של צבא ארצות הברית. חבילת השדרוג נקראה AH-64B וכללה להבי רוטור חדשים, מערכות ניווט מתקדמות הכוללות מערכת ניווט לוויינית (GPS) ומערכות קשר משופרות. הקונגרס אישר 82 מיליון דולר לביצוע השדרוג, אך התכנית בוטלה ב-1992, בשל ההתקדמות הטכנולוגית בפיתוח אמצעי לחימה חדשים שהפכה את השיפורים המתוכננים למיושנים עוד לפני שלב הטמעת החומרה.[17][18]
בסוף 1991 אישר הקונגרס תקציב נוסף, לשדרוג שיעקוף את דגם B וייקרא דגם B+. דגם זה היה אמור לכלול להבי רוטור חדשים, מערכת ניווט עם מקלט GPS ומערכת ניווט אינרציאלית, מסנני אבק, מערכות תקשורת מאובטחות ומערכת דאטה לינק.[18] ואולם, בסוף 1991 החליט הצבא לבטל את תוכנית B+, כדי לבצע תוכנית שאפתנית בהרבה, שתוספת התקציב עבורה אושרה על ידי הקונגרס בנובמבר 1991. התכנית נועדה לשדרג את המסוקים לדגם חדש, AH-64C. שדרוג זה כלל למעשה את כל השדרוגים של דגם AH-64D, למעט התקנת מכ"ם גל-מילימטרי מעל הרוטור ושדרוג המנוע. אחרי 1993 בוטל הסימול C, אם כי ביצוע השדרוגים נותר על כנו. בשנות ה-90 של המאה ה-20 שודרגו המנועים בכל דגמי האפאצ'י לדגם ה-GE-700C החזק יותר, ולאחר שדרוג המנועים נותר ההבדל היחידי בין דגם C לדגם D היה מכ"ם הגל-מילימטרי, שאותו ניתן היה להעביר ממסוק למסוק. בשל כך הוחלט לבטל את הציון C ולתת לכל המסוקים את הסימול D.[19][18]
הדגם D נחשב לדגם ה"אולטימטיבי" של האפאצ'י, ומכונה לונגבו (אנגלית: Longbow, קשת ארוכה). המסוק הראשון מדגם D טס ב-15 באפריל 1992, ובחינת אב הטיפוס הסתיימה באפריל 1995. ב-13 באוקטובר 1995 אושר מעבר לייצור דגם D בקנה מידה מלא, ובאוגוסט 1996 אושר תקציב להשבחת 232 מסוקים מדגם A לדגם D בהיקף 1.9 מיליארד דולר, לחמש שנים. המסוק הסדרתי מדגם D טס לראשונה ב-17 במרץ ב-1997 ואספקת המסוקים לצבא החלה באביב 1997.[18]
ייצור המסוק נעשה בארצות הברית וגם במדינות אחרות. חברת אגוסטה ווסטלנד מייצרת מספר מרכיבים של המסוקים, עבור השוק הבינלאומי וגם עבור מסוקי אגוסטה-ווסטלנד אפאצ'י של הצבא הבריטי.[20] גוף המסוק יוצר עד 2004 על ידי חברת טלדיין ראיין אירונאוטיקל, והחל מאותה שנה מיוצר גוף המסוק בלבדית על ידי קוריאה איירוספייס אינדוסטריז.[21][22] העברת הייצור הובילה לסכסוך משפטי ממושך בין טלדיין ראיין לבואינג.[23]
בין אפריל 2006 לספטמבר 2012 הוענקו לבואינג שורה של חוזים לשדרוג כל המסוקים מדגם A לדגם D.[24] עלותה של תוכנית ה-AH-64D עד דצמבר 2013 הייתה כ-15 מיליארד דולר.[25] בואינג הפסיקה את התמיכה בדגם A, ועודדה משתמשים זרים לשדרג את מסוקיהם לדגם D.[26]
בסוף 2012 החליט צבא ארצות הברית להגדיר מחדש את המסוקים מדגם D, בלוק III, ולתת להם סימול וכינוי חדש, AH-64E גארדיאן (אנגלית: Guardian, שומר; נקרא גם אקו (Echo), על פי האיות הפונטי), כדי לייצג את יכולותיו המוגברות של דגם זה.[27] למסוק מערכת ניהול קרב דיגיטלית מתקדמת עם קישוריות טובה יותר למערכות וכלים אחרים, מערכת רדיו טקטית משותפת, מנועים חזקים יותר מדגם T700-GE-701D עם תמסורת משופרת, יכולת לשלוט בכלי טיס בלתי מאוישים ויכולת אינפרא-אדום מלאה וכני נחיתה משופרים. להבי רוטור חדשים מחומרים מרוכבים מאפשרים מהירות שיוט גבוהה יותר, קצב טיפוס משופר ויכולת נשיאת מטענים טובה יותר.[28][29][30]
פיתוח עתידי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 2019 חשפה חברת בואינג כי היא בוחנת במנהרת רוח דגם של מסוק אפאצ'י עם רוטור דוחף שיהיה מותקן בקצה האחורי של המסוק ובעל כנפיים קצרות. שיפורים אלה אמורים לתת למסוק טווח גדול יותר ומהירות רבה יותר. רוטור הזנב יישאר, וסידור המדחפים יישאר במבנה שהיה במסוק הAH-56 שאיין, שבוטל בשנות ה-60. תכנון זה אמור להתחרות במכרז ה-FLRAA (Future Long-Range Assault Aircraft, כלי טיס עתידי ארוך טווח לתקיפה) של צבא ארצות הברית, תוכנית שהיא כשלעצמה חלק מתוכנית רחבה יותר, FVL (Future Vertical Lift, הנפה אנכית עתידית), שנועדה לבחון את הדור הבא של המסוקים עבור הכוחות המזוינים של ארצות הברית.[31][32]
תכנון ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
למסוק הAH-64 אפאצ'י רוטור בעל ארבעה להבים ורוטור זנב, גם הוא בעל ארבעה להבים.[11] להבי הרוטור הראשי רחבים וקצותיהם משוכים מעט, כדי להקטין את הרעש שיוצר הרוטור וכדי להגביר את יעילותו האווירודינמית. להבי רוטור הזנב הם בתצורת "מספריים" ברווחים של 55° ו-125° לסירוגין,[33] גם זאת במטרה להקטין את הרעש. כל אחד מהלהבים בנוי מחמישה מוטות פלדה, המקנים לרוטור עמידות מפני פגיעות של קליעים ורסיסים. המוטות משולבים במבנה מפיברגלס ונומקס ובעלי מעטה חיצוני מפלדת אל-חלד, עם שפת התקפה מטיטניום. הלהבים מתוכננים כך שיוכלו לעמוד בפגיעות קלות של צמרות עצים וכדומה, ויוכלו לשרוד פגיעה של תותח 23 מ"מ.[34] ראש הרוטור מתוכנן על בסיס ראש הרוטור של מסוק היוז OH-6 קאיוז ובראשו היה חיישן נתוני אוויר.[18] יחידת הזנב, הממוקמת מעל מנור הזנב, מצוידת במשטח היגוי בעל תנועה מלאה. כן הנסע האחורי, הממוקם מתחת לזנב, אינו מתכנס.[11] גם כני הנסע הראשיים אינם מתכנסים, אך יש להם יכולת "לכרוע" וכך לצמצם את גובהו של המסוק ולהקל על שינועו. כני הנסע בנויים כך שיוכלו לספוג אנרגיה רבה במקרה של נחיתה קשה או התרסקות, ובכך להגן על הצוות.[18]
צוות המסוק מונה שניים, טייס ומקלען, היושבים בתא הטייס בתצורת טנדם, כאשר הטייס יושב בתא האחורי, המוגבה.[34] ניתן להטיס את המסוק משני התאים, וכן להפעיל את צירופים שונים של מערכות הנשק משני התאים.[35] למסוק שני מנועי טורבו-ציר מתוצרת ג'נרל אלקטריק, מדגם T700, המותקנים בשני פודים בחלקו העליון של הגוף, משני צדדיו. מיקום המנועים מקל על נגישותם לעבודות תחזוקה וגם מגביר את שרידות המסוק, שכן הרחקת המנועים זה מזה מצמצמת את האפשרות לפגיעה בשני המנועים בבת אחת. צינור הפליטה של כל מנוע מפוצל לשלושה "חורים שחורים", כדי לצמצם את פליטת החום של המנוע.[18] דגמי המסוק השונים מונעים על ידי דגמים שונים של מנוע זה, למעט דגמי המסוקים שבשירות צבא בריטניה, המונעים במנועים מתוצרת רולס-רויס (ראו טבלה). ב-2004 החלה חברת ג'נרל אלקטריק בייצור דגם מתקדם של המנועים, T-700-GE-701D, בעלי 2,000 כוח סוס, עבור המסוקים מדגם D.[36]
| דגם המסוק | דגם המנוע | כוח |  |
|---|---|---|---|
| AH-64A/D | ג'נרל אלקטריק T700-701 | 1,696 כוח סוס (1,265 Kw) | |
| AH-64A/D | ג'נרל אלקטריק T-700-701C | 1,890 כוח סוס (1,410 Kw) | |
| AH-64E | ג'נרל אלקטריק T-700-701D | 1,994 כוח סוס (1,487 Kw) | |
| WAH-64D | רולס רויס טורבומקה RTM322 | 2,100 כוח סוס (1,600 Kw) |
שרידות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתכנון המסוק הושם דגש רב על שרידות. חופת תא הטייס עשויה מזכוכית משוריינת ומתוכננת לשרוד התרסקות, וכיסאות הטייסים מצופים בקוולר למתן הגנה נוספת. על פי יצרנית המסוק, כל חלקיו ממוגנים מפני פגיע של קליע בקוטר 12.7 מ"מ, ואילו תא הטייס ואזורים נוספים במסוק, כמו המנועים וחלקים רגישים ברוטור, יכולים לעמוד בפגיעה של קליעים בקוטר 23 מ"מ, הודות למיגון במשקל כולל של 1.1 טון אותו נושא המסוק. בתא הטייס יש מיגון בין התאים, כדי שלפחות אחד מאנשי הצוות ישרוד פגיעה במסוק ויוכל להטיס אותו למקום בטוח. למסוק מכלי דלק נאטמים מעצמם, וגוף המסוק בנוי כך שישרוד התרסקות תוך גרימת מינימום פגיעה בצוות, על ידי הגדלת החוזק המבני של גוף המסוק, שימוש בכני נסע הבנויים לספיגת אנרגיה בנחיתות קשות, מושבים לטייסים מחוזקים ומשוריינים, ומערכת דלק בעלת מיגון כנגד התרסקויות. למסוק שני מנועים, וניתן להמשיך ולהטיס את המסוק גם אם רק אחד מהמנועים פועל; התמסורת יכולה להמשיך לפעול במשך שעה ללא שמן.[37] מערכת הפליטה בנויה כך שהחתימה התרמית של המסוק תהיה מצומצמת ככל האפשר, באמצעות מערכת "חור שחור" המערבת את הגזים החמים הנפלטים ממנועי המסוק עם האוויר הקר הזורם סביב המסוק, ואז מעבירה את תערובת הגזים המקוררת דרך פילטר נוסף, הסופג עוד מהחום. במסוקים מדגם D מותקן גם משבש תרמי, היוצר אנרגיה תרמית בתדירות משתנה, במטרה לבלבל טילים שואפי חום. [34][38]
מעבר להגנה הפיזית מצויד המסוק גם במערכות לוחמה אלקטרונית לשיבוש מכ"ם אויב ולהטעיית טילים מונחי חום. בין המערכות המותקנות במסוק ניתן למנות מקלט התרעת מכ"ם להתרעה מפני מכשירי מכ"ם עוינים, משבש אותות אינפרא אדום להטעיית טילים שואפי חום, מקלט אזהרת לייזר המתריע מפני קרינת לייזר המכוונת למסוק על ידי מדי טווח של מערכות נ"מ שונות, משבש מכ"ם ומפזר מוץ לשיבוש קליטת מכשירי מכ"ם, וכן אינטרפרומטר לשיבוש תדירות מכ"ם.[37]
אוויוניקה ורכישת מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
אחד החידושים הגדולים שהציג האפאצ'י הייתה כוונת קסדה, שנקראה IHADSS (Integrated Helmet and Display Sighting System, מערכת תצפית ותצוגה משולבת קסדה).[39] התצפית מוקרנת לטייס על עינית המשולבת בקסדה, והטייס יכול לשעבד את תותח המסוק לקסדה, כך שהתותח יופנה לכיוון אליו מופנה מבטו של הטייס. לחלופין ניתן לקבע את התותח כך שיופנה קדימה, ללא תזוזה, או לשלוט על כיוונו באמצעות מערכת רכישה וציון מטרות, TADS (Target Acquisition and Designation System).[37] מערכת זו משולבת עם מערכת ראיית הלילה, PNVS (מערכת ראיית לילה לטייס, Pilot Night Vision System). בדגמים מתקדמים יותר הוחלפה מערכת זו במערכת ארוהד (Arrowhead) מתוצרת לוקהיד מרטין.[40]
ב-2014 נמסר כי חיישנים חדשים, שיאפשרו הקרנת תמונה צבעונית בתאי הטייס נמצאים בפיתוח. זאת, במקום התצוגה בשחור לבן שהייתה קיימת במסוקים עד אז והייתה בעלת הפרדה נמוכה.[41] החוזה הראשון לייצור מערכות כאלו הוענק לחברת לוקהיד ב-2016 לשדרוג מערכת ארוהד כך שהתצוגה תהיה בעלת הפרדה גבוהה, תצוגה צבעונית, בעלת טווח ארוך יותר ושדה ראייה רחב יותר.[42] החל מ-2014 עוסק צבא ארצות ברית בהתאמת מסוקי האפאצ'י לפעולה במרחב הימי, כחלק מהמגמה הכללית של הפנטגון להעביר את המוקד לזירת האוקיינוס השקט. התאמת המסוקים לזירה זו כוללת שיפורים במערכות האוויוניקה והחיישנים, ובכלל זה מערכת מכ"ם ארוכת טווח, בעלת כושר לגילוי כלי שיט קטנים במים רדודים, סמוך לחוף, שיפורי תוכנה שנועדו לניהול מטרות ימיות, ומערכות דאטא לינק לשיפור התקשורת עם גורמים ידידותיים.[43]
דגם D כולל חידושים רבים. מערכת האוויוניקה הוחלפה ושופרה מאד, והיא כוללת מערכות מכ"ם דופלר לניווט מתוצרת פלסיי (Plessey), מד גובה אלקטרוני מתוצרת האניוול ומערכת ניווט משולבת אינרציאלית וGPS, שנחשבת לשיפור רב לעומת המערכת בדגם A. תא הטייס חודש והותקנו בו צגים רב תכליתיים צבעוניים, במקום מערכת המתגים והשעונים שהייתה בדגם A. מערכות התקשורת במסוק הוחלפו, והותקנו בו גם מערכות לתקשורת נתונים בין המסוק למסוקים אחרים ופלטפורמות נוספות, כחלק מעדכון מערכות המחשבים במסוק. המערכות המעודכנות מאפשרות הזנת מידע ישירות למחשב המסוק, ללא צורך בהקלדת נתונים. המרכיב הבולט ביותר בדגם D לונגבאו הוא המכ"ם המותקן מעל הרוטור, שנועד להכווין את טילי ההלפייר המתקדמים. מערכת הלונגבאו עדיפה על מערכת ה-TADS ומאפשרת העסקת מטרות בטווח רחוק יותר, עם הגנות רבות יותר מהתרחשות של אירועי "אש ידידותית". התקנת המכ"ם מעל הרוטור מאפשרת למסוק להישאר רובו ככולו במחסה כאשר רק המכ"ם מעל הרוטור מתגלה, לעומת מערכת ה-TADS שחייבה את גילוי חרטום המסוק. מכ"ם הלונגבאו מאפשר ניהול של עד 12 מטרות באותו זמן, כאשר טילי ההלפייר עוקבים אחרי מטרותיהם באופן אוטונומי לאחר השיגור.[18]
במהלך הניסויים נערך תרגיל שדימה קרב בין מסוקים משני הדגמים: ששה מסוקים מדגם AH-64D מול קבוצה גדולה יותר של מסוקים מדגם AH-64A. תוצאות התרגיל הראו שלמסוקים מדגם D הייתה שרידות גבוהה פי שבעה מזו של המסוקים מדגם A ויכולת קטל גבוהה פי ארבעה.[44]
חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסוק חמוש בתותח אוטומטי בקליבר 30 מ"מ מדגם M230E1 מופעל שרשרת, המותקן בחלקו הקדמי של הגחון. למסוק שתי כנפיים קצרות, ועליהן ארבעה פיילונים לתליית חימוש, המאפשרים להתאים את מסוק האפאצ'י למשימות רבות ומגוונות. אמצעי החימוש העיקרי של מסוק האפאצ'י הוא טיל הAGM-114 הלפייר נגד טנקים. טילי ההלפייר מונחי לייזר בדגם המקורי ומונחי מכ"ם בדגם החדש. גדוד של מסוקי אפאצ'י, המונה 18 מסוקים, יכול לשאת 288 טילים, וכל טיל הלפייר יחיד יכול להשמיד טנק. בנוסף, נושא המסוק רקטות בקוטר 70 מ"מ מדגם הידרה 70. באוקטובר 2015 החל צבא ארצות הברית להצטייד במערכת APKWS (Advanced Precision Kill Weapon System, דיוק מתקדם מערכת נשק הרג) עבור רקטות ההידרה.[45]
להלן כמה מתצורות החימוש האופייניות למסוק, על פי צבא ארצות הברית:[46]
| משימה | פגזים לתותח | טילי הלפייר | רקטות הידרה 70 | מהירות מקסימלית
(קשר/קמ"ש) |
קצב טיפוס
(מטרים/שנייה) |
משך משימה
(שעות) |
.jpg) |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נגד טנקים | 1200 | 16 | 0 | 148 קשר (274 קמ"ש) | 300 | 2.5 | |
| חיפוי | 1200 | 8 | 38 | 150 קשר (278 קמ"ש) | 262 | 2.5 | |
| ליווי מסוקי תובלה | 1200 | 0 | 76 | 153 קשר (283 קמ"ש) | 244 | 2.5 |
החל משנות ה-80 של המאה ה-20 נבחנה התקנת אמצעי חימוש נוספים על מסוקי האפאצ'י, ובהם גרסה של טילי הכתף נגד מטוסים ריית'און FIM-92 סטינגר, טילי אוויר-אוויר מסוג AIM-9 סיידוויינדר וטילים נגד קרינה מסוג AGM-122 סיידארם. בתחילה נבחרו טילי סטינגר, ונשקלו גם גרסת אוויר אוויר של טילי הסטארסטריק הבריטיים. טילי סטינגר מותקנים על מסוקים בצבאות שבהם אין די מטוסי קרב להשגת עליונות אווירית. בדגם AH-64E לא ניתן היה, לכתחילה, לשאת טילי סטינגר, כדי לפנות מקום לשאת ציוד להגנה עצמית של המסוק, אך יכולת נשיאת הטילים הושבה למסוק לאחר דרישת חיל האוויר של דרום קוריאה.[47]
המסוק יכול לשאת מכלי דלק נתיקים על הפיילונים המותקנים על כנפיו הקצרות של המסוק, כדי להגדיל את הטווח ואת משך המשימה. בנוסף, ניתן לשאת על כנפים קצרות אלה חיילים, לתובלת חירום.[48]
מסוקי אפאצ'י מדגם E יכולים לשלוט על כלי טיס בלתי מאוישים, המופעלים על ידי צבא ארצות הברית לביצוע משימות סיור שבוצעו לפני כן על ידי מסוקי בל OH-58 קיואה. צוות האפאצ'י יכול לקבל שליטה על כטמ"מים מדגמי AAI RQ-7 שאדו וג'נרל אטומיקס MQ-1C גריי איגל מידי התחנה הקרקעית דרך תקשורת דאטה-לינק מאובטחת.[49][50]
מעבר לסוגי החימוש הקונבנציונליים, הציעה חברת בואינג לחמש מסוקי אפאצ'י בנשק אנרגיה מכוונת. החברה פיתחה נשק לייזר קטן, שלכתחילה נועד כנגד כלי טיס בלתי מאוישים. נשק זה כלל טלסקופ בעל רזולוציה גבוהה שנועד להכווין קרן בעוצמה של 2 עד 10 קילוואט, בקוטר כ-20 מ"מ לטווח של כ-10 קילומטרים.[51] מסוקי אפאצ'י שבהם מותקן נשק זה יוכלו להשמיד באמצעותו ציוד תקשורת של האויב. ב-26 ביוני 2017 הכריזו צבא ארצות הברית וחברת ריית'און על ביצוע ניסוי מוצלח במהלכו השמיד מסוק אפאצ'י בהצלחה מטרה באמצעות נשק לייזר.[52]
ב-14 ביולי 2016 דווח על הצלחה בניסויי ירי של טילי אוויר קרקע נגד טנקים מסוג ברימסטון, מתוצרת MBDA ממסוקי אפאצ'י.[53] בינואר 2020 הודיע צבא ארצות הברית על חימוש מסוקי האפאצ'י מדגם E בטילי ספייק NLOS ("תמוז") כפתרון ביניים עד לרכישת סוגי חימוש מתקדמים יותר.[54]
שירות מבצעי ומדינות מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבא ארצות הברית קיבל רשמית את מסוק ה-AH-64 הסדרתיים הראשונים ב-26 בינואר 1984.[55] אימון הטייסים הראשונים החל מאוחר יותר באותה שנה. היחידה המבצעית הראשונה, הגדוד ה-7 בחטיבת הפרשים ה-17, החל את אימוניו באפריל 1986 בפורט הוד, בטקסס.[56] שתי יחידות מבצעיות ראשונות, עם 68 מסוקים, נפרשו לאירופה בספטמבר 1987 והשתתפו בתרגילים גדולים.[57]
עם כניסתו של המסוק לשירות מבצעי התבררו יכולותיו הייחודיות, ובהן מערכת הFLIR לראיית הלילה שבה מצויד המסוק. יכולות אלו מאפשרות למסוק פעולה מעבר לקו הקדמי של הכוחות, בניגוד למסוקי תקיפה קודמים שהיו מוגבלים לפעולה עד קו זה. מערכת הקשר שהותקנה במסוקי האפאצ'י מסוג HAVE QUICK, מערכת FHSS (מדלגת תדרים) זהה למערכת הקשר המותקנת בכלי טיס של זרועות אחרות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. זהות זו לא הייתה מתוכננת, אך היא מאפשרת תיאום ושיתוף פעולה בין זרועי ומבצעים משותפים. מסוקי אפאצ'י פועלים באופן אינטנסיבי עם מטוסים לסיוע אווירי קרוב כמו הפיירצ'ילד A-10 ת'נדרבולט II של חיל האוויר של ארצות הברית ומקדונל דאגלס AV-8B הרייר II של חיל הנחתים. בשיתופי פעולה אלו שימשו מסוקי אפאצ'י גם כצייני לייזר, כדי לחסוך בחימוש שלהם. "טבילת האש" של מסוקי האפאצ'י הייתה בפלישה האמריקאית לפנמה, מבצע "מטרה צודקת", בסוף דצמבר 1989. בסך הכל ביצעו המסוקים 240 שעות בגיחות מבצעיות במהלך המבצע, בהן תקפו מטרות שונות, בעיקר בלילה.[58]
כמעט חצי ממסוקי האפאצ'י של צבא ארצות הברית נפרסו לערב הסעודית לאחר פלישתה של עיראק לכווית באוגוסט 1990.[59] במהלך הפתיחה של מבצע סופה במדבר, ב-17 בינואר 1991, תקפו שמונה מסוקי אפאצ'י, שהונחו על ידי ארבעה מסוקי סיקורסקי MH-53 פייב לו, חלק מרשת מכשירי המכ"ם כדי לאפשר למטוסי התקיפה להגיע למטרתם מבלי להתגלות.[60] במהלך השלב הקרקעי של המלחמה, שנמשך 100 שעות, השתתפו 277 מסוקים שהשמידו 278 טנקים וכן מספר רב של נגמש"ים וכלי רכב אחרים, ואף לקחו בשבי מאות מחיילי האויב.[61] מסוק אפאצ'י אחד התרסק לאחר שנפגע מרקטת RPG-7 מטווח קרוב. צוות המסוק שרד את ההתרסקות.[62] בצד יעילותו הקרבית היו למסוק קשיים לוגיסטיים רבים. ממצאי בדיקה שנעשתה ב-1990 קבעו כי "יחידות תחזוקה לא הצליחו לעמוד בעומס העבודה הגבוה והלא צפוי של האפאצ'י..." כדי לספק חלקי חילוף עבור גיחות מבצעיות, קרקע צבא ארצות הברית, באופן לא רשמי, את כל מסוקי האפאצ'י בכל הזירות האחרות מלבד המפרץ הפרסי. בזירת הלחימה עצמה ביצעו המסוקים חמישית בלבד משעות הטיסה המתוכננות. בעיות אלו ניכרו עוד לפני מלחמת המפרץ.[63][64]
מסוקי אפאצ'י השתתפו בלחימה במלחמות יוגוסלביה בשנות ה-90 של המאה ה-20, באלו מתוכן שבהן התערבו כוחות נאט"ו, בבוסניה ובקוסובו. 24 מסוקים השתתפו בכוח משימה הוק של צבא ארצות הברית, שסייע לכוחות נאט"ו במלחמה בקוסובו. המסוקים הוצבו בבסיס באלבניה ב-1999 ומשם פעלו באזור קוסובו.[65] כדי להפעיל את הכוח נדרשו 26,000 טונות של אספקה, שהובאו ב-550 טיסות של מטוסי בואינג C-17 גלובמאסטר III, בעלות של 480 מיליון דולר (בין 700 מיליון למיליארד דולר, בערכי 2020).[16] הפעלת המסוקים נתקלה בבעיות שונות, ובהן אימון לא מספק של הטייסים, בעיות במערכת ראיית הלילה, במכלי הדלק ובשרידות המסוק. ב-27 באפריל 1999 התרסק מסוק אפאצ'י במהלך אימונים באלבניה בשל תקלה ברוטור הזנב, ובעקבות זאת קורקעו כל המסוקים בבלקנים כמה חודשים לאחר מכן.[66] במהלך פריסות אלה עלו מספר רב של בעיות בהפעלת המסוקים, כמו אימונים לא מספקים לצוותי האוויר, חוסר בציוד לראיית לילה, במכלי דלק, ובעיות ביכולת השרידות של המסוק.[67]
המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2000 כתב מייג'ור גנרל דיק קובי, מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101, מזכר חריף לראש המטות המשולבים ובו העלה בעיות חמורות באימוני הטייסים ותקלות שונות שהיו למסוק.[68] לא היה אף טייס שהוסמך לטיסת לילה באמצעות משקפות לראיית לילה, וכך נמנעו פעילויות מבצעיות. העיתון וושינגטון פוסט פרסם כתבה על התקלות במסוק בעמוד הראשון, והעיר: "המסוקים המפוארים מסמלים את כל התקלות בצבא, עם כניסתו למאה ה-21: חוסר יכולתו לנוע במהירות, התנגדותו לשינוי, האובססיה לנפגעים, ומשבר הזהות של הצבא בעידן שלאחר המלחמה הקרה." במהלך מלחמת קוסובו לא ביצעו מסוקי אפאצ'י משימות מבצעיות, מחשש לאבדות.[69]
מסוקי אפאצ'י הופעלו במלחמת אפגניסטן (מבצע "חירות מתמשכת") החל משנת 2001.[70] המסוקים היו כלי הטיס היחיד שהיה יכול לספק סיוע אווירי קרוב מדויק במהלך מבצע אנקונדה במרץ 2001. המסוקים נפגעו תכופות מירי ותוקנו במהירות במהלך הלחימה האינטנסיבית בתחילת המבצע.[71] מסוקי AH-64D טסו באפגניסטן בדרך כלל ללא מכ"ם הלונגבאו שלהם, בשל היעדרם של איומים מצד כוחות שריון עוינים.[72] ב-21 בדצמבר 2009 אירעה תקרית אש ידידותית, כאשר צמד מסוקי אפאצ'י תקף כוחות בריטיים בשוגג, והרג חייל בריטי אחד.[73]
מסוקי אפאצ'י השתתפו במלחמת עיראק (מבצע חופש לעיראק), שהחלה ב-20 במרץ 2003. במהלך המתקפה על כרבלא, ב-24 במרץ 2003, תקפו 33 מסוקים את החטיבה המשוריינת השנייה בדיווזיית מדינה, יחידה של המשמר הרפובליקני, כהכנה להתקפה של דיוויזיית החי"ר השלישית של צבא ארצות הברית. במהלך התקיפה נפגעו 31 מן המסוקים מנשק קל ורקטות RPG, שניים מתוכם ספגו נזק בלתי הפיך. מסוק נוסף הופל וטייסיו נשבו; לטענת העיראקים הופל המסוק בירי מרובה ציד של אזרח, אך האיש הכחיש מאוחר יותר כל קשר לכך. המסוק שהופל הושמד למחרת מן האוויר, כדי למנוע חשיפה של אמצעים מסווגים.[74]
במהלך מלחמת עיראק אבדוו מספר מסוקי אפאצ'י מאש אויב ומתאונות. ב-17 בינואר 2006 הופל מסוק אפאצ'י על ידי טיל נ"מ מסוג סטרלה-2 בעיראק, אף על פי שהמסוק תוכנן כך שיוכל לחמוק מטילים כאלה.[75] ב-2007 הושמדו ארבעה מסוקי אפאצ'י על הקרקע מאש מרגמות של לוחמי גרילה, שידעו על מיקומם של המסוקים בגלל צילומים שהעלו חיילים אמירקאיים לרשתות החברתיות.[76]
במהלך מלחמת אפגניסטן נפגעו כמה מסוקים בתאונות. עם זאת, מסוקי אפאצ'י רבים ספגו נזק רב ועדיין הצליחו להמשיך במשימתם ולשוב בשלום לבסיסם. עד שנת 2020 צבר צי מסוקי האפאצ'י של צבא ארצות הברית יותר מ-4.5 מיליון שעות טיסה מאז המראת אב הטיפוס הראשון ב-1975.[77] ביקורת שערך משרד ההגנה במאי 2011 מצאה שחברת בואינג גבתה מצא ארצות הברית לעיתים קרובות מחיר מופרז עבור חלקי חילוף שגרתיים למסוקים, ובהם האפאצ'י; גביית היתר נעה מ-33.3 אחוזים עד 177,475 אחוז.[78]
ב-21 בפברואר 2013 נקלט בצבא ארצות הברית המסוק הראשון מדגם E (גארדיאן) המשופר. היחידה הראשונה שקלטה את המסוק הייתה הגדוד ה-1 (תקיפה), מרגימנט התעופה ה-229, בבסיס לואיס מקורד שבמדינת וושינגטון. עד 2013 קלטה היחידה 24 מסוקים מדגם זה.[79] המסוק הגיע לכשירות מבצעית ראשונית (initial operating capability, IOC) ב-27 בנובמבר באותה שנה.[80] במרץ 2014 נפרסו לאפגניסטן לראשונה מסוקים מן הדגם החדש. מאפריל עד ספטמבר 2014 היו מסוקי האפאצ'י AH-64E ברמת כשירות קרבית גבוהה, בשיעור של 88%.[81] היחידה סיימה את הפריסה באפגניסטן בנובמבר 2014, ועד אז צברה 11,000 שעות טיסה, כאשר כל מסוק מבצע בממוצע 66 שעות טיסה בחודש. מהירותו של דגם E גבוהה ב-20 קשר (כ-32 קמ"ש) ממהירותו של דגם D, ובכך מתקצר זמן התגובה של המסוק ב-57%. לדגם E צריכת דלק יעילה יותר וחסכונית יותר, וכך מתארך זמן השהייה של המסוקים מדגם זה בשדה הקרב מ-2.5 עד 3 שעות בדגם D ל-3 עד 3.5 שעות בדגם E. על פי דיווחים, לוחמי הטליבאן הופתעו מכך שמסוקי ה-AH-64E תוקפים מהר יותר ושוהים זמן ממושך יותר מעל היעד. מסוקים מדגם E פעלו גם בשיתוף עם כלי טיס בלתי מאוישים בינוניים וגדולים, לאיתור וזיהוי מטרות. 60% ממשימות האש הישירה של המסוקים היו בשיתוף כטמ"מים, כאשר בחלק גדול מהגיחות שלטו הטייסים בכלי הטיס הבלתי מאוישים והסתייעו במודיעין החזותי שנאסף בהם לקבלת תמונה מגובה רב יותר ובמשך זמן רב יותר, בעוד המסוקים עצמם נמצאים מחוץ לטווח הירי של המטרות.[82][83][84]
ב-2014 החל צבא ארצות הברית ביישום תוכנית להעביר את כל מסוקי האפאצ'י שברשות יחידות המילואים שלו ויחידות המשמר הלאומי ליחידות האוויריות של הצבא הרגיל, כדי שישמשו כמסוקי תצפית וסיור, במקום מסוקי הבל OH-58 קיואה. הצבא העריך שהפעלת מסוקי אפאצ'י למטרה זו תהיה זולה יותר משדרוג מסוקי הקיואה או רכישת מסוק תצפית וסיור חדש. כאמור, מסוקי אפאצ'י יכולים לשלוט על כטמ"מים, כמו כלי הטיס מסוג ג'נרל אטומיקס MQ-1C גריי איגל, לביצוע משימות סיור אוויריות. מחקר שנעשה ב-2010 מצא שצירוף של מסוקי אפאצ'י וכטמ"מים הוא החלופה הטובה ביותר, במונחי עלות-תועלת, לרכישת מסוק חדש. על פי המחקר, צירוף כזה ייתן מענה ל-80% מהדרישות במשימות הסיור, לעומת 20% בלבד בשימוש במסוקי ה-OH-58 הקיימים או 50% בשימוש במסוקי OH-58 משודרגים. יחידות המשמר הלאומי, שהיו עתידות לאבד את מסוקי התקיפה שלהן, ביקרו את ההחלטה.[85][86] במרץ 2015 הורכבה יחידת סיור ותקיפה ראשונה, מורכבת מ24 מסוקי אפאצ'י ו-12 כטב"מים מסוג AAI RQ-7 שאדו (Shadow).[87]
ביולי 2014 הודיע הפנטגון שמסוקי אפאצ'י נשלחו לבגדאד כדי להגן על אנשי השגרירות מהתקפות של אנשי המדינה האסלאמית. ב-4 באוקטובר 2014 החלו מסוקי אפאצ'י בביצוע משימות במסגרת מבצע נחישות טבועה, המבצע הבינלאומי נגד כוחות המדינה האיסלאמית.[88] באותו חודש השתתפו מסוקי אפאצ'י של הצבא, בצד מטוסי קרב של חיל האוויר של ארצות הברית בארבע תקיפות אוויריות על יעדים של המדינה האיסלאמית מצפון מזרח לפלוג'ה.[89] ביוני 2016 סייעו מסוקי אפאצ'י לצבא עיראק בלחימה במוסול, כולל השתתפות במשימות לילה במהלך הקרב.[90][91] בדצמבר 2019 סייעו שני מסוקי אפאצ'י לנחתים שהגנו על השגרירות בבגדד, לאחר שחמושים, שנתמכו על ידי איראן, ניסו לתקוף את מתחם השגרירות.[92]
איחוד האמירויות הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
איחוד האמירויות הערביות רכש 30 מסוקי אפאצ'י מדגם A ב-1991. ב-2000 החלה השבחת המסוקים לרמה של דגם D.[93] בדצמבר 2016 אישרה מחלקת המדינה מכירה של 37 מסוקים מדגם E לאיחוד האמירויות, הכוללים 28 מסוקים משודרגים ותשעה מסוקים חדשים.[94]
ב-17 באוקטובר 2017 התרסק מסוק של איחוד האמירויות, ושני טייסיו נהרגו. המסוק התרסק במהלך הקרבות בתימן, כחלק מכוח המשימה הערבי בראשות סעודיה (ראו להלן). על פי חיל האוויר של איחוד האמירויות אירעה ההתרסקות בשל כשל טכני.[95] ב-24 ביולי 2019 הודיעה מחלקת ההגנה על מכירת מסוק אחר במקומו.[96]
בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1993 הזמין הצבא הבריטי חברות מסוקים להגיש הצעות למסוק שיהיה מסוק הקרב הבא שלו. חברת יורוקופטר הציעה את הטייגר, חברת בל הליקופטר הציעה דגם משודרג של הבל AH-1 סופר קוברה, בואינג וסיקורסקי הציעו את RAH-66 קומאנצ'י, חברת אגוסטה הציעה את האגוסטה A129 מנגוסטה, ווסטלנד הציעה את הAH-64 אפאצ'י, אותו תייצר ברישיון. הטייגר נפסל בשל היותו בשלבי פיתוח ומכיוון שלא נוסה בתנאי קרב, ומסוק הסופר קוברה נפסל בשל היותו עדיין בשלבי ניסוי ופיתוח. יתרונו של האפאצ'י היה בכך שנוסה והוכיח את עצמו בתנאי קרב, אם כי ספג ביקורת רבה (ראו לעיל).[97] ביולי 1995 נבחר מסוק האפאצ'י, שייוצר ברישיון על ידי חברת ווסטלנד.[98] חוזה להזמנת 67 מסוקים נחתם ב-25 במרץ 1996, לאחר שצבא ארצות הברית התחייב לסייע בשילוב מנועים מתוצרת רולס-רויס במסוק. בכך הוסרה מחלוקת בין היצרנית למשרד ההגנה והתאפשרה החתימה על החוזה.[99] המסוק נקרא בתחילה ווסטלנד WAH-64 אפאצ'י, ומאוחר יותר שינה הצבא את הסימול ל-AH1.
ה-WAH-64 דומה באופן כללי ל-AH-64D לונגבאו, אך הוטמעו בו מספר שינויים. מנועי המסוק הוחלפו למנועי רולס רויס טורבומקה RTM322 בשליטה אלקטרונית מלאה (FADEC, Full Authority Digital Engine). למנועים אלו הספק גבוה יותר מזה של מנועי הדגם האמריקאי. כמו כן, המסוק הבריטי יכול לשאת רקטות בקוטר 70 מ"מ מדגם בריסטול אירוספייס CRV-7 במארזים של 19 רקטות, וכן טילי סטארסטריק במקום טילי FIM-92 סטינגר אותן נושא ה-AH-64. המסוקים הבריטיים חמושים בתותח 30 מ"מ ובטילי הלפייר, כמו מסוקי צבא ארצות הברית, וכן נושאים את מכ"ם הלונגבאו. להבי הרוטור של המסוקים הבריטיים ניתנים לקיפול, כדי שניתן יהיה לאחסן אותם על נושאות מטוסים. בנוסף, במסוקים הבריטיים מותקנת על הרוטור מערכת להסרת קרח. מערכת כזו הותקנה גם במסוקים האמריקאיים מדגם A, אך הוסרה במסוקים מדגם D. מערכת נוספת שהייתה בדגמי A של צבא ארצות הברית והוסרה בדגם D הייתה מערכת "טוס-על-חוט" לגיבוי; מערכת זו הושבה לדגם הבריטי והיא כוללת מערכת בסיסית של "השב אותי הביתה" למקרה שבו המערכת הראשית יצאה מפעולה. במסוקים הבריטיים שולבו מערכות אוויוניות בריטיות במקום המערכות המקוריות, ובהן מערכת קשר, זע"ט ומערכת HIDAS (Helicopter Integrated Defensive Aids System) להגנה, הכוללת מערכת להתראה מפני טילים מתוצרת לוקהיד מרטין; מערכת אינטרפרומטריה לזיהוי מערכות מכ"ם קורנות, גם היא מתוצרת לוקהיד מרטין; מערכת סקיי גארדיאן 2000 מתוצרת BAE סיסטמס להתראה מקרינת מכ"ם; ומערכת התראה מקרינת לייזר מסוג 1223, גם היא מתוצרת BAE סיסטמס, המחוברת למערכת אוטומטית לפיזור מוץ ונורים. מערכת HIDAS כוללת גם הכנה למערכת עתידית לשיבוש מערכות אינפרא אדום.[18]
ב-11 ביולי 2016 אישר משרד ההגנה כי בריטניה תרכוש 50 מסוקים מדגם E, שייבנו במסה, אריזונה. חברת לאונרדו הליקופטרס בבריטניה זכתה במכרז לתחזוקת צי המסוקים הקיימים עד 2023–2024.[100][101] העסקה כוללת חוזה לתחזוקת המסוקים בשלב הראשון, וכן חלקי חילוף ומאמן טיסה (סימולטור) עבור הטייסים. על פי משרד ההגנה הבריטי, במסוקים החדשים ישולב ציוד קיים של מסוקי האפאצ'י הנוכחיים.[102] באוגוסט 2015 אישר משרד ההגנה הבריטי אישור לשדרוג 50 ממסוקי האפאצ'י הנוכחיים לסטנדרט של דגם E.[103]
הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ב-2008 פרסם חיל האוויר ההודי מכרז לרכישת 22 מסוקי תקיפה. הוגשו שש הצעות: סיקורסקי UH-60 בלקהוק, בל AH-1 סופר קוברה, יורוקופטר טייגר, מיל מי-28 אוגוסטה-ווסטלנד A129 מנגוסטה וה-AH-64.[104] באוקטובר 2008 הודיעו חברות בל ובואינג על פרישתן מן המכרז בשל מחלוקת עם הודו על תנאי הגשת המכרז.[105] לאחר משא ומתן על תנאי המכרז שבה בואינג לתחרות ב-2009.[106] ב-5 באוקטובר 2012 הודיע מפקד חיל האוויר ההודי על זכיית האפאצ'י במכרז.[107] לאחר ההחלטה על רכישת המסוקים התפתח ויכוח בין חיל האוויר לגיס האווירי של צבא הודו בשאלה מי יהיה הגוף שיפעיל את המסוקים. חיל האוויר רצה במסוקים לצורך ביצוע משימות שהן בתחומו הבלעדי של חיל האוויר, כמו תקיפת תחנות מכ"ם ולחימה אווירית במסוקים אחרים. הצבא היה מעוניין במסוקים לטובת סיוע לכוחות הקרקע, וטען שהפעלתם על ידי חיל האוויר תכביד על שיתוף הפעולה.[108] באפריל 2013 החליט משרד ההגנה כי המסוקים יופעלו על ידי חיל האוויר.[109] עם זאת, בפברואר 2020 נמסר על עסקה בין הודו לארצות הברית לרכישת שישה מסוקים, עבור הצבא ההודי.[110]
הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלת הולנד הביעה עניין במסוקי אפאצ'י בסוף 1989, והצהירה על רצונה לרכוש עד 52 מסוקים.[111] ב-1994 ערך חיל האוויר המלכותי ההולנדי תחרות לבחירת מסוק התקיפה הבא שלו. האפאצ'י נבחר, וגבר על היורוקופטר טייגר והבל AH-1 סופר קוברה. חיל האוויר ההולנדי הזמים 30 מסוקי אפאצ'י מדגם D ב-1995, והמסוקים הראשונים הגיעו ב-1998 ואספקתם הושלמה עד 2002.[112][113][114] במסוקים ההולנדיים שולבה מערכת הגנה כנגד טילי חום בשם AMASE (Apache Modular Aircraft Survivability Equipment, מערכת שרידות מסוק מודולרית למסוקי אפאצ'י).[115][116]
פריסתם המבצעית הראשונה של מסוקי האפאצ'י ההולנדיים הייתה ב-2001 לג'יבוטי.[117] מסוקי אפאצ'י הולנדיים הופעלו באותה שנה גם כחלק מכוח הייצוב (SFOR) בבוסניה והרצגובינה, בצד מסוקי אפאצ'י של צבא ארצות הברית. ב-2004 נפרסו ששה מסוקי אפאצ'י הולנדיים לעיראק, כחלק מתרומתה של הולנד להכוח הרב לאומי שהוצב עיראק ב-2003.[118] בסיסם של המסוקים ההולנדיים היה בנמל התעופה חמיד קארזאי בקאבול. ב-10 באפריל 2004 נפתחה אש מנשק קל על צמד מסוקי אפאצ'י הולנדיים סמוך לקאבול. באוגוסט אותה שנה התרסק מסוק אפאצ'י הולנדי בקאבול, בשל טעות של הטייסים.[119] ב-17 בדצמבר 2007 פגע מסוק אפאצ'י של חיל האוויר המלכותי ההולנדי בקו מתח גבוה במהלך אימון. המסוק נאלץ לנחות נחיתת חירום, ולרשת החשמל נגרם נזק חמור שהביא לניתוקם הזמני של 50,000 בתים.[120] ב-17 במרץ 2015 התרסק אפאצ'י הולנדי במהלך אימון במאלי. שני הטייסים נהרגו.[121]
בפברואר 2018 אישרה ארצות הברית עסקה בסך 1.19 מיליארד דולר עם הולנד, לשדרוג 28 מסוקים מדגם D של חיל האוויר המלכותי ההולנדי, לדגם E. במסגרת העסקה תקבל הולנד גם מערכות אוויוניקה משופרות, כולל 17 מערכות מכ"ם בקרת אש מדגם AN/APG-78 לונגבאו ומערכות נוספות.[122]
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסוקי אפאצ'י טסו בישראל כבר בשנת 1983, עוד לפני שנכנסו לשירות סדיר בצבא ארצות הברית, בעקבות בקשתה של חברת יוז איירקראפט לבדוק את האפאצ'י בתנאי שטח. במהלך הטיסות לארץ הטיסו את המסוק גם שלושה טייסים ישראליים, שבחנו את המסוק. לאור התנסותם, המליצו על רכישת המסוק.[123] בנובמבר 1988 הגיע צוות נוסף לבסיס פורט ראקר, אלבמה, לבחינה נוספת של המסוק. בינואר 1989 הגיש הצוות את המלצתו לרכוש את המסוק. ב-1990 נחתם חוזה לרכישת 18 מסוקים מדגם A, בצירוף טילי הלפייר.[124] על רכישת המסוק הוחלט למרות התנגדות חלק חברי המטה הכללי של צה"ל, בעיקר ראשי מפקדת חילות השדה, שהעדיפו רכישת מסוקי קוברה נוספים וכן מסוקי בלקהוק חמושים. למרות התנגדות זו, עמד מפקד חיל האוויר, האלוף אביהו בן-נון, על הצורך ברכישת מסוקי האפאצ'י.[125][123] המסוקים הראשונים הגיעו לישראל בספטמבר 1990, וב-12 בספטמבר הוצבו המסוקים בטייסת 113 ("הצרעה"), שנפתחה מחדש כטייסת מסוקי קרב, בפיקוד סא"ל משה כהן.[א] באוגוסט 1993 קיבלה ישראל 24 מסוקים נוספים, גם הם מדגם A, מעודפי צבא ארצות הברית. אספקת המסוקים הנוספים אפשרו פתיחת טייסת אפאצ'י נוספת, טייסת 190 ("מגע הקסם").[126][ב] המסוקים מדגם A מכונים בחיל האוויר הישראלי פתן.[127][ג]
בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 הודיע חיל האוויר על כוונתו לשדרג 12 מהמסוקים שברשותו לדגם D, אך מפקד חיל האוויר באותה תקופה, האלוף (לימים רב-אלוף) דן חלוץ, החליט במקום זאת על רכישת 12 מסוקים חדשים מדגם D.[126] מאוחר יותר הוחלט גם על שדרוג כמה מהמסוקים מדגם A לדגם D, לצד רכישת מסוקים חדשים. מסוקים ראשונים מדגם D סופקו לישראל ב-10 באפריל 2005.[128][129] שמם בחיל האוויר הישראלי שרף, על שם הנחש בשם זה.[127] עם כניסתם של המסוקים מדגם D לשירות הוצבו מסוקי אלו בטייסת 113, והמסוקים מדגם A הועברו לטייסת 190.[130] במרץ 2009 נמסר שממשל אובמה החליט למנוע מכירת ששה מסוקים מדגם D, בכפוף לקבלת חוות דעת של סוכנויות הממשל השונות, מחשש ששימוש במסוקים יסכן את האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה.[131][132] בסך הכל קיבלה ישראל 42 מסוקים מדגם A, ש-10 מתוכם הוסבו לדגם D, ו-12 מסוקים מדגם D.[133] במהלך שירותם בחיל האוויר שודרגו מערכות האוויוניקה של מסוקי האפאצ'י מדגם A ללמערכות ישראליות מתקדמות מתוצרת התעשייה האווירית ורפאל. הדגם המשודרג מסומל AH-64Ai, ועל פי ההערכות יכולותיו קרובות לאלו של דגם D.[134] שדרוג נוסף שנעשה למסוקי האפאצ'י הוא התאמתם לנשיאת טילים נגד טנקים תוצרת ישראל ממשפחת הספייק, מדגמי LR-2 (גיל 2) ו-NLOS (תמוז).[135][136]
מספר שבועות לאחר הגעת המסוקים לטייסת 113 התבצעה הגיחה המבצעית הראשונה, תקיפת מבנה במחנה הפליטים רשידיה בלבנון.[124][ד] בשנים הבאות השתלבו המסוקים בתקיפות שביצע צה"ל בלבנון.[124] אחת הפעולות שהתפרסמו הייתה הריגתו של מנהיג חזבאללה, עבאס מוסאווי ב-16 בפברואר 1992.[137]
.jpg)
בתחילת המאה ה-21, בפרוץ האינתיפאדה השנייה, הפך חיל האוויר את מסוקי האפאצ'י לפלטפורמה העיקרית שממנה שוגר חימוש מונחה מדויק נגד מחבלים במסגרת מדיניות הסיכולים הממוקדים. מסוקי האפאצ'י שיגרו טילים שמהם נהרגו מאות מחבלים, כולל מנהיגי טרור בכירים כגון מחמוד אבו הנוד, אבו עלי מוסטפא, אחמד יאסין, מחמוד אבו ח'ליפה ועדנאן אל רול.
בשנת 2001 יירט מסוק AH-64A אפאצ'י "פתן" מטוס מסוג ססנה של בית הספר הלבנוני לטיסה, לאחר שהמטוס חדר בטעות לישראל. זו הייתה ההפלה הראשונה, לאחר אימונים רבים, של מטוס על ידי מסוק בהיסטוריה של חיל-האוויר הישראלי, וההפלה הראשונה של מטוס על ידי מסוק אפאצ'י מאז ומעולם.[138]
ב-20 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, התנגשו שני מסוקי אפאצ'י של חיל האוויר באזור רמות נפתלי. אחד מהטייסים, רס"ן רן כוכבא, נהרג ושלושה נפצעו קשה.[139][140] התאונה אירעה ככל הנראה בשל טעות אנוש. שלושה ימים לאחר מכן, ב-24 ביולי, התרסק מסוק אפאצ'י מדגם "שרף" ליד כרם בן זמרה בגליל ושני טייסיו, אל"ם צביקה לופט וסגן תם פרקש, נהרגו.[141] התאונה נגרמה בשל תקלה טכנית שגרמה להינתקות הרוטור הראשי מגוף המסוק ולהתרסקותו.[142]
ב-20 במרץ 2014 הוצאו משירות מסוקי הAH-1 קוברה "צפע" האחרונים של חיל האוויר,[143] ומסוקי האפאצ'י נותרו מסוקי הקרב היחידים בשירות חיל האוויר הישראלי.
במאי 2017 הוחלט על קרקוע מערך האפאצ'י בשל סדק שהתגלה באחד מלהבי רוטור הזנב של אחד המסוקים.[134] זמן קצר לאחר ביטול הקרקוע וחזרת המסוקים לשירות, אירעה ב-7 באוגוסט 2017 תאונה קטלנית בבסיס רמון, במהלכה התרסק מסוק אפאצ'י של טייסת 190. אחד מהטייסים, רס"ן דוד זוהר, נהרג. הטייס השני, סגן און, נפצע קשה.[144] התאונה קרתה בשל תקלה במוט ההיגוי שלא היה מותקן כנדרש והתנתק ממקומו בזמן הטיסה. סגן אור חזר לשירות לאחר שהיה פצוע אנוש. התאונה קרתה בגלל כשל אחזקתי.[145] לאחר התאונה הוחלט שוב על קרקוע המערך, עד לבירור נסיבות התאונה. [146] בעקבות התקלה החליט חיל האוויר לעצור רכישת ששה מסוקים נוספים מדגם D עד להשלמת הבדיקות.[147] לאחר תהליך שנמשך כמה חודשים הוטמעו בחיל האוויר נהלים האמורים למנוע תאונה נוספת ממין זה, והמערך שב לפעולה מלאה.[145]
במהלך העימות האווירי בין ישראל לסוריה ואיראן בפברואר 2018 יירט מסוק "שרף" של טייסת 113 כטב"ם איראני שחדר לישראל.[148][149][150] הייתה זו הפלת הבכורה של האפאצ'י לונגבו בחיל האוויר הישראלי, וככל הנראה גם בעולם.
מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצרים הביעה עניין במסוק כבר לאחר מלחמת המפרץ.[151] ב-1995 הזמין חיל האוויר המצרי 36 מסוקי אפאצ'י מדגם A, שהיו מצוידים במערכות אוויוניקה זהות למסוקים של צבא ארצות הברית, למעט מערכות הקשר שהיו מתוצרת מקומית. בשנת 2000 הודיעה חברת בואינג על קבלת הזמנה לשדרג את צי המסוקים המצרי לדגם D למעט מכ"ם הלונגבאו, שאספקתו למצרים סורבה על ידי ממשלת ארצות הברית. ב-2009 ביקשה מצרים 12 מסוקים נוספים מדגם D, בלוק II.[152][153]
באוגוסט 2012 החל הצבא המצרי במבצע רחב היקף שנועד להשתלט מחדש על חצי האי סיני מידיהם של חמושים מארגונים איסלמיים שונים. מסוקי האפאצ'י של חיל האוויר המצרי סיפקו סיוע אווירי במהלך המבצע. על פי דיווחים שונים השמידו המסוקים שלושה כלי רכב ופגעו בכ-20 חמושים.[154][155][156] כמה מסוקי אפאצ'י מצריים הוצבו בסיני, בהסכמתה של ישראל.[157] ביולי 2015 טען ארגון דאעש כי הצליח לפגוע בשני מסוקי אפאצ'י מצריים.[158] בספטמבר 2015 תקף מסוק אפאצ'י מצרי קבוצה של תיירים במערב חצי האי סיני. בהתקפה נהרגו 12 בני אדם ונפצעו 10. שר הפנים המצרי אמר שההתקפה נעשתה בשל זיהוי מוטעה של התיירים כחמושים, ואירעה בשל כניסת התיירים לשטח ביטחוני סגור.[159]
בנובמבר 2018 אישרה מחלקת המדינה של ארצות הברית מכירת 10 מסוקי אפאצ'י AH-64E וציוד נלווה למצרים. העסקה היא בהיקף מיליארד דולר.[160]
ערב הסעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, בשנת 1991, שבה הופעלו מסוקי אפאצ'י באופן נרחב על ידי צבא ארצות הברית, רכשה סעודיה 12 מסוקים מדגם A עבור צבא היבשה המלכותי הסעודי.[161] באוגוסט 2006 החלה ערב הסעודית במשא ומתן לשדרוג מסוקי האפאצ'י שלה לרמה של דגם D, בעסקה שהיקפה אמור היה להגיע ל-400 מיליון דולר.[162] בספטמבר 2008 אישרה ממשלת ארצות הברית בקשה סעודית לרכוש 12 מסוקים מדגם AH-64D.[163] ב-20 באוקטובר 2010 הודיעה הסוכנות לשיתוף פעולה ביטחוני (Defense Security Cooperation Agency, DSCA, חלק ממחלקת ההגנה של ארצות הברית) על עסקה אפשרית עם ערב הסעודית בהיקף משוער של 25.6 מיליארד דולר, הכוללת, בין השאר, 36 מסוקי AH-64 בלוק III.[164]
בנובמבר 2009 החל צבא היבשה המלכותי הסעודי במתקפה נגד המורדים החות'ים בתימן, בעקבות חדירות של החות'ים לשטח סעודיה. חדירות החות'ים באו לאחר שבאוגוסט 2009 פתח צבא תימן פתח במתקפה כנגד מעוזי החות'ים במחוז צעדה, בצפון מזרח המדינה. הלחימה זלגה לתוך תחומי סעודיה, לאחר שחות'ים האישמו את הסעודים כי הם מאפשרים לצבא תימן לתקוף אותם מתוך שטח סעודיה. בינואר 2010 טענו החות'ים כי הצליחו להפיל מסוק אפאצ'י סעודי, אך הסעודים הכחישו את הטענה.[165] בסוף החודש הודיעו החות'ים על נסיגתם מהשטח הסעודי.
במרץ 2015 החל כוח משולב של מדינות המפרץ, בהובלת סעודיה, להתערב בהסלמה במלחמת האזרחים בתימן. מסוקי אפאצ'י של ערב הסעודית ושל איחוד האמירויות הערביות הופעלו במהלך הקרבות מול המורדים החות'ים ואלמנטים של צבא תימן שנותרו נאמנים לנשיא הקודם, עלי עבדאללה סאלח. במהלך שנות העימות אבדו מספר מסוקי אפאצ'י בתאונות ומאש אויב, אם כי אין מידע מאומת על המספרים המדויקים.[166]
מפעילים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-26 באוגוסט 2013 הושלם חוזה בין ארצות הברית ואינדונזיה על רכישת שמונה מסוקי AH-64E, בהיקף 500 מיליון דולר.[167] המסוק הראשון הוצג באינדונזיה ב-5 באוקטובר 2017, לכבוד יום הצבא ולציון 72 שנים לכינון הכוחות המזוינים של אינדונזיה.[168] קבוצת המסוקים הראשונה סופקה לאינדונזיה ב-18 בדצמבר 2017.[169][170]
- דרום קוריאה גילתה עניין במסוקי האפאצ'י ב-2009.[171][172] העניין שהתעורר נבע גם בשל העברת מסוקי אפאצ'י של צבא ארצות הברית לזירת אפגניסטן.[173] ב-21 בספטמבר 2001 נמסרה לקונגרס הודעה על רכישה אפשרית של מסוקי AH-64E על ידי דרום קוריאה, בצירוף חימוש וציוד.[174] דרום קוריאה בחנה גם רכישת מסוקים אחרים - בל AH-1Z סופר קוברה והTAI/אוגוסטה ווסטלנד T-129.[175] באפריל 2013 הודיעה דרום קוריאה על החלטתה לרכוש 36 מסוקי AH-64E.[176] ארבעת המסוקים הראשונים סופקו במאי 2016,[177] ואספקת שאר המסוקים הושלמה עד ינואר 2017.[178]
- ביוני 2011 הגיעה טאיוואן להסכם עם ארצות הברית לרכישת 30 מסוקי אפאצ'י מדגם E, וכן חימוש וציוד נלווה.[179] ששת המסוקים הראשונים נמסרו ב-5 בנובמבר 2013.[180][181] ב-25 באפריל 2014 התרסק מסוק אפאצ'י של צבא טאיוואן אל תוך מבנה בטאיפיי. שני הטייסים נפצעו קל, ולא היו נפגעים אזרחיים. חקירת האירוע העלתה כי סיבת ההתרסקות הייתה טעות טייס.[182][183] כשישה חודשים לאחר ההתרסקות סופקה לטאיוואן קבוצת המסוקים האחרונה.[184]
- יפן בחנה כמה אפשרויות להחלפת מסוקי ה-בל AH-1S קוברה שברשותה. חברת בל הציעה את הבל AH-1Z סופר קוברה, ומולה התחרה ה-AH-64. ב-28 באוגוסט 2001 הודיע משרד ההגנה כי המסוק שנבחר יהיה ה-AH-64D לונגבאו, שייוצר ברישיון ביפן במפעלי פוג'י תעשייה כבדה.[186] המסוק הראשון נמסר לכוח ההגנה העצמית היבשתי של יפן ב-15 במרץ 2006. למסוקים שיוצרו ביפן ניתן הסימול AH-64DJP.[187][188]
- ב-20 בנובמבר 2019 הודיעה מחלקת המדינה של ארצות הברית לקונגרס על מכירה אפשרית של 36 מסוקים וציוד נלווה למרוקו, בעסקה שהיקפה 4.25 מיליארד דולר.[193] ב-26 ביוני 2020 הודיעה חברת בואינג על חתימת חוזה עם מרוקו, לאספקת 24 מסוקים מדגם E. המסוקים יסופקו החל מ-2024.[194]
מפעילות אפשריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2019 פרסמה קבוצת הרכישה ותחזוק היכולות של משרד ההגנה של אוסטרליה בקשה למידע, לקראת החלפת מסוקי היורוקופטר טייגר שברשות צבא אוסטרליה.[199] זאת, על פי ספר לבן שפורסם ב-2016 והתווה מדיניות להוצאת מסוקי הטייגר מן השירות בשל בעיות טכניות מהן סבלו, למרות האפשרות לבצע שדרוג של מסוקים אלו בהיקף 1 - 2 מיליארד דולר. במקום זאת, המליץ הספר הלבן על רכישת מסוקי תקיפה חדשים.[200] אוסטרליה מבקשת לרכוש 29 מסוקים, מתוכם חמישה לאימונים. על המכרז מתחרה בואינג, עם מסוק האפאצ'י, וחברת בל עם ה-AH-1Z. אוסטרליה דורשת שאספקת המסוקים תושלם עד שנת 2029.[201][202][203] ב-15 בינואר 2021 הודיעה אוסטרליה על החלטתה לרכוש מסוקי אפאצ'י מדגם E שיחליפו את מסוקי הטייגר המזדקנים. אוסטרליה תרכוש 25 מסוקי אפאצ'י למשימות ARH (Armed Reconnaissance Helicopter, מסוק סיור חמוש), שיחליפו את 22 מסוקי הטייגר שברשותה.[204]
באוקטובר 2017 הציעה בנגלדש לרכוש ציוד צבאי מארצות הברית. לחיל האוויר של בנגלדש הוצעו שני סוגים של מסוקי תקיפה, ובנגלדש בחרה ב-AH-64, בכפוף לאישור ממשלת ארצות הברית.[205] בינואר 2020 אישרה חברת בואינג כי ה-AH-64E נבחר מבין כמה אפשרויות עבור עסקה אפשרית עם בנגלדש.[206]
עיראק הביעה עניין ברכישת 24 מסוקים באפריל 2013.[207] בינואר 2014 אישר הקונגרס את מכירת המסוקים, כולל חלקי חילוף, תחזוקה ואימון.[208] באוגוסט 2014 החליטה עיראק שלא לממש את העסקה, והמסוקים לא נרכשו.[209]
ב-30 באפריל 2020 הודיעה הסוכנות לשיתוף פעולה ביטחוני של ארצות הברית שקיבלה את אישורה של מחלקת המדינה של ארצות הברית לעסקת נשק עם הפיליפינים, והודיעה לקונגרס על עסקה אפשרית כזו. ארצות הברית הציעה לפיליפינים אחת משתי עסקאות: האחת, בהיקף 450 מיליון דולר, תכלול מכירת ששה מסוקי תקיפה מדגם בל AH-1Z סופר קוברה וציוד נלווה; השנייה, בהיקף 1.5 מיליארד דולר, כוללת מכירת ששה מסוקים מדגם AH-64E וציוד נלווה.[210][211]ממשלת הפיליפינים שקלv גם אפשרות שלישית, רכישת מסוקי תקיפה מסוג TAI/אוגוסטה ווסטלנד T129 אטאק,[212] ובמאי 2020 הודיע שר ההגנה הפיליפיני כי המסוק הנבחר יהיה ה-T-129.[213]
דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- YAH-64
- AH-64A אפאצ'י
- דגם הייצור הסדרתי המקורי של האפאצ'י. מונע על ידי שני מנועי טורבו ציר מסדרת T700-GE מתוצרת ג'נרל אלקטריק, תחילה מדגם GE-701. החל מהמסוק ה-604 הוחלפו המנועים לדגם GE-701C החזק יותר.[18] כל דגמי A של צבא ארצות הברית שודרגו לדגם D. ביולי 2012 הוצא המסוק האחרון מדגם A משירות, לפני העברתו למפעלי בואינג לשדרוג לדגם D.[214]
- GAH-64A
- לפחות 17 מסוקים מדגם A שקורקעו למטרות הדרכה טכנית.[11]
- JAH-64A
- שבעה מסוקים מדגם A שהוסבו למסוקי ניסוי. אחד מהמסוקים הוחזר מאוחר יותר לתצורה סטנדרטית.[11]
- AH-64B אפאצ'י
- AH-64B+ אפאצ'י
- הצעה לשדרוג נוסף בסוף 1991, לדגם שאמור להיקרא B+. בוטל בסוף 1991.
- AH-64C אפאצ'י'
- הצעה לשדרוג נוסף במקום דגם B+. כוללת את כל השדרוגים של דגם AH-64D, למעט מכ"ם גל-מילימטרי מעל הרוטור ושדרוג המנוע. אחרי 1993 בוטל הסימול C, אם כי ביצוע השדרוגים נותר על כנו. בשנות ה-90 של המאה ה-20 שודרגו המנועים בכל דגמי האפאצ'י לדגם ה-GE-700C החזק יותר, ולאחר שדרוג המנועים נותר ההבדל היחידי בין דגם C לדגם D היה מכ"ם הגל-מילימטרי, שאותו ניתן היה להעביר ממסוק למסוק. בשל כך הוחלט לבטל את הציון C ולתת לכל המסוקים את הסימול D.[19][18]
- AH-64D אפאצ'י לונגבו
- דגם משופר הנחשב לדגם ה"אולטימטיבי" של האפאצ'י. דגם זה מכונה לונגבו (אנגלית: Longbow, קשת ארוכה). טיסת הבכורה של מסוק מדגם D הייתה ב-15 באפריל 1996, וחוזה ייצור נחתם ב-1996. המסוקים הראשונים מדגם זה סופקו באביב 1997. מנועים משודרגים מדגם T700-GE-701C של "ג'נרל אלקטריק", בעלי הספק מרבי של 1,857 כוחות סוס (כ"ס) כל אחד, הוספת מכ"ם בקרת ירי גל-מילימטר מתקדם, המותקן מעל הרוטור של המסוק, ומערכות אוויוניקה מתקדמות.
- NAH-64D
- מסוקים מדגם D, נבנו במיוחד עבור חיל האוויר המלכותי ההולנדי, ללא מכ"ם גל מילימטרי.[11]
- אוגוסטה ווסטלנד WAH-64D
- מסוקים מדגם D, הורכבו על ידי חברת ווסטלנד, עם מכ"ם לונגבאו ומנועי טורבו ציר מדגם RTM322 מתוצרת רולס רויס/טורבומקה.[11]
- AH-64E אפאצ'י גארדיאן
- סימול וכינוי חדש למסוקים מדגם D, בלוק III, גארדיאן (אנגלית: Guardian, שומר; נקרא גם אקו (Echo), על פי האיות הפונטי), כדי לייצג את יכולותיו המוגברות.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צוות: 2 (טייס וטייס משנה/מקלען)
- אורך: 17.73 מטר (כולל מערכת הרוטור)
- אורך הגוף: 15.06 מטר
- גובה: 3.87 מטר
- קוטר רוטור ראשי: 14.63 מטרים (48.0 רגל)
- שטח דיסקת הרוטור הראשי: 177.31 מ'²
- משקל ריק: 5,165 קילוגרם (11,387 ליברות)
- משקל המראה מקסימלי: 10,433 קילוגרם (23,001 ליברות)
- הנעה: 2 × טורבו-ציר ג'נרל אלקטריק T700-GE-701 1,690 כוח סוס כל אחד; מ-1990 שודרגו מנועי כל המסוקים לדגם T700-GE-701C, 1,890 כ"ס (1,410 קילוואט) כל אחד
ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מהירות מרבית מותרת: 227 קשר (365 קמ"ש)
- מהירות מרבית: 158 קשר (293 קמ"ש)
- מהירות שיוט: 143 קשר (265 קמ"ש)
- טווח: 476 ק"מ, עם מכ"ם לונגבו מעל הרוטור
- טווח קרבי: 480 ק"מ
- טווח בטיסות העברה: 1,896 ק"מ
- סייג רום: 20,000 רגל (6,100 מטר)
חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1 × תותח אוטומטי 30 מ"מ M230 מופעל שרשרת עם 1,200 פגזים
- ארבע נקודות תליית חימוש על הכנפיים, בדגמי D נקודת תלייה נוספת בקצה הכנפיים לזוג טילי AIM-92 סטינגר
- רקטות אוויר-קרקע הידרה 70 בקוטר 70 מ"מ, או רקטות CRV7 בקוטר 70 מ"מ, או רקטות APKWS בקוטר 70 מ"מ
- טילים מדגם AGM-114 הלפייר או טילי ספייק (ישראל)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דני שלום, 50 שנות עליונות אווירית. כנרת, הוצאה לאור, 1988
- דני שלום, מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה, באוויר - פרסומי תעופה וחלל
- Bernstein, Jonathan. AH-64 Apache units of operations: Enduring Freedom an Iraqi Freedom. Oxford: Osprey Publishing, 2005
- Bishop, Chris. Apache AH-64 Boeing (McDonnell Douglas) 1976–2005. Osprey Publishing, 2005
- Donald, David. AH-64A/D Apache and AH-64D Longbow Apache. Modern Battlefield Warplanes. AIRtime Publishing Inc, 2004
- Government Accounting Office. Staff Study: Advanced Attack Helicopter. Washington, D.C.: U.S. Government Accounting Office, 1974
- Office of the Assistant Vice Chief of Staff of the Army (OAVCSA). An Abridged History of the Army Attack Helicopter Program. Washington, D.C.: Department of the Army. 1973
- Richardson, Doug and Lindsay Peacock. Combat Aircraft: AH-64 Apache. London: Salamander Books, 1992
- TM 1-1520-251-10 Technical Manual for Helicopter, Attack, AH-64D Longbow Apache, U.S. Army
- Williams, James W. A History of Army Aviation: From Its Beginnings to the War on Terror. iUniverse, 2005
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - Hughes AH-64 Apache, באתר Aviastar.org
- McDonnell-Douglas AH-64D Longbow Apache, באתר Aviastar.org
- Hughes 77 / AH-64 Apache, באתר All-Aero.com
- The Boeing AH-64 Apache, באתר Airvectors.net
- Boeing (Hughes) AH-64 Apache, באתר Military Factory.com
- AH-64 Apache, באתר Military Analysis Network
- כיצד עובד מסוק אפאצ'י לונגבו, באתר HowStuffWorks
- אפאצ'י לונגבו, באתר FAS המוקדש למערכות הנשק של הצבא האמריקני
- בואינג AH-64 אפאצ'י (פתן / שרף), באתר חיל האוויר הישראלי
- כתבות על ה"שרף" (אפאצ'י לונגבו), באתר חיל האוויר הישראלי
- דרור מרום, האפאצ'י עושה זאת טוב יותר, בטאון חיל האוויר 173, מרס 1990, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- סקירה על ה"שרף", פורום צבא וביטחון, אתר פרש
- שי לוי, מסוק הקרב הטוב בעולם: אפאצ'י, מבט מבפנים, באתר מאקו, 16 במאי 2013
- ניצן סדן, מתנקש, סובארו ופמיניסט: 10 דברים מדהימים שלא ידעתם על מסוק האפאצ'י, באתר כלכליסט, 21 בספטמבר 2018
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ טייסת 113 הוקמה ב-1955 והפעילה מטוסי קרב מדגמי אוראגן, נשר וכפיר. הטייסת הודממה במאי 1986. ראו: טייסת "הצרעה", באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ טייסת 190 הוקמה ב-1980 והפעילה מסוקי דיפנדר, "להטוט". הטייסת הודממה ב-1994. ראו: טייסת "מגע הקסם", באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ כינוי זה יוצר בלבול מסוים במקורות הלועזיים, שכן תרגום השם "פתן" הוא "קוברה", כשמו של מסוק התקיפה בל AH-1 קוברה, הקרוי בחיל האוויר "צפע". ראו אצל Bishop, עמ' 43
- ^ על פי בישופ, עמ' 43, זו הייתה התקיפה המבצעית הראשונה של מסוקי אפאצ'י בצבא כלשהו, אך כאמור לעיל התקיפה המבצעית הראשונה הייתה במהלך מבצע "מטרה צודקת", הפלישה האמריקאית לפנמה בדצמבר 1989.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Lockheed AH-56 "Cheyenne" באתר Aviastar.org
- ^ AH-56 Cheyenne still an aircraft 'way ahead of its time', באתר צבא ארצות הברית
- ^ ARMY SEEKING BIDS ON NEW HELICOPTER, 16 בנובמבר 1972, באתר הניו יורק טיימס
- ^ Bishop, pp. 6 - 7
- ^ Staff Study: Advanced Attack Helicopter, באתר U.S. Government Accountability Office
- ^ Boeing Marks 25th Anniversary of Apache First Flight Sept. 30, באתר חברת בואינג
- ^ Bell 409 / YAH-63 באתר Aviastar.org
- ^ Bishop, pp. 7 - 8.
- ^ AH-63, באתר Airwar.ru (ברוסית)
- ^ AGM-114 Hellfire Chronology, באתר Global Security.org
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Hughes AH-64 "Apache", באתר Aviastar.org
- ^ Bishop, p. 8
- ^ Jacek Siminski, Have you ever wondered why the AH-64 is called “Apache”? The American Indian tribes tradition, 15 באוגוסט 2013, באתר The Aviationist
- ^ Katie Lange, Why Army Helicopters Have Native American Names, 29 בנובמבר 2019, באתר מחלקת ההגנה של ארצות הברית
- ^ Bishop, p. 9
- ^ 1 2 3 4 על פי Measuring Worth.com
- ^ 1 2 Bishop, pp. 9 - 10
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 The Boeing AH-64 Apache, באתר AirVectors
- ^ 1 2 Bishop, p. 10
- ^ Hughes 77 / AH-64 Apache באתר All-Aero.com
- ^ KAI delivers new Apache Block III fuselages to Boeing, 12 ביולי 2012, באתר Army-Technology.com
- ^ Lisa Dunbar, BOEING CELEBRATES MILESTONE: 100TH AH-64D APACHE FUSELAGE DELIVERY פברואר 2012, הודעה מאתר חברת בואינג, מאוחזר באתר Web.archive.org
- ^ Arbitrator will rule on AH-64 fuselage production dispute, 8 באפריל 1998, באתר FlightGlobal.com
- ^ Boeing Remanufactures AH-64A Apaches to AH-64D Block II, 25 בספטמבר 2012, באתר Defense Industry Daily.com
- ^ AH-64 Apache באתר deagel.com.
- ^ Craig Hoyle, Greece urged to commit to Apache upgrade, as air force eyes new utility model, 15 באוקטובר 2008, באתר FlightGlobal
- ^ Army Renames Apache Block III Helicopters באתר national defense magazine.org
- ^ Apache Attack Helicopter (AH-64A/D) באתר Army-Technology.com
- ^ Kris Osborn, Technology gives Apache block III more lift, capability, landing ability, 26 בפברואר 2010, באתר צבא ארצות הברית
- ^ Boeing, US Army Mark Delivery of 1st AH-64D Apache Block III Combat Helicopter, 2 בנובמבר 2011, באתר בואינג
- ^ Garrett Reim: Boeing suggests propulsor, winged AH-64 Apache variant for US Army, 17 במאי 2019, באתר FlightGlobal.com
- ^ Frank Wolfe: Boeing Finished Six Wind Tunnel Tests on Compound Apache in January, Company Says, 26 באפריל 2019, באתר Rotor and Wing International
- ^ על פי אתר Aviastar.org הרווחים הם של 60° ו-120°
- ^ 1 2 3 Hughes 77/AH-64 Apache באתר All Aero
- ^ How Apache Helicopters Work באתר How Stuff Works
- ^ T700-GE-701D Engine Awarded U.S. Army Qualification, 4 בנובמבר 2004, באתר GEaviation
- ^ 1 2 3 BOEING AH-64 APACHE, באתר ג'יינס אינפורמיישן גרופ. מאוחזר באתר Wayback Machine
- ^ Tom Harris, How Apache Helicopters Work - Apache Evasion Tactics and Armor, באתר How Stuff Works
- ^ Rash, Clarence E.; Martin, John S.The Impact of the U.S. Army's AH-64 Helmet Mounted Display on Future Aviation Helmet Design, אוגוסט 1988. מאוחזר באתר Wayback Machine
- ^ $262.4M in Arrowheads for Apaches, 2 במאי 2005, באתר Defence Industry Daily
- ^ Andrea Shalal-Esa, Lockheed tech lets U.S. Apache helicopter pilots aim in color, באתר Reuters.com
- ^ James Drew, Lockheed secures first order for Apache day sensor kits, 7 בינואר 2016, באתר FlightGlobal.com
- ^ Army Configures Apaches for Sea Duty, באתר Military.com
- ^ McDonnell-Douglas AH-64D "Longbow Apache", באתר Aviastar.org
- ^ James Drew, BAE secures US Army Apache as APKWS laser-guided rocket customer, 14 באוקטובר 2015, באתר FlightGlobal.com
- ^ Table A-1. AH-64 mission profiles, עמ' A-4 (עמ' 168), Attack Helicopter Operations, Headquarters, Department of the Army, 1997
- ^ Stephen Trimble, Weapon, sensor upgrades coming for Apache fleet, באתר FlightGlobal.com
- ^ Helicopter rescue bid for Marine, באתר BBC
- ^ Mike Hanlon, Boeing Apache demonstrates UAV Control, 13 באפריל 2006, באתר Newatlas.com
- ^ David Vergun, Apache-UAV teaming combines best capabilities of man, machine, 13 באוגוסט 2014, באתר צבא ארצות הברית
- ^ James Drew, Boeing, Lockheed unveil competing UAV-killing concepts באתר FlightGlobal.com
- ^ Raytheon, US Army complete first ever helicopter-based firing of High Energy Laser, באתר Air Recognition.com
- ^ Geoff Ziezulewicz, MBDA fires Brimstone missile from Apache helicopter, באתר UPI.com
- ^ Jen Judson, US Army to field Israeli-made long-range missile on helicopters, באתר Defense News.com
- ^ Gunston, p. 43.
- ^ Bernsteen, p. 6.
- ^ Kari Hawkins, AMC-developed weapons remain vital to Army, 6 בספטמבר 2012, באתר צבא ארצות הברית
- ^ Bishop, p. 16
- ^ Bernstein, p. 7
- ^ Bishop, pp. 17-18.
- ^ Bishop, p. 18
- ^ Bernstein, p. 8
- ^ High Tech Weapons In Desert Storm: Hype or Reality?, 1 ביולי 1992, באתר Pogo.org
- ^ APACHE HELICOPTER: Serious Logistical Support Problems Must Be Solved to Realize Combat Potential באתר U.S. Government Accountability Office
- ^ , Bishop, pp. 21 - 23, 33
- ^ Benjamin S. Lambeth, Task Force Hawk, 1 בפברואר 2002, באתר Air Force Magazine
- ^ Tom Bowman, Army hunts for answers as Apaches fail in Kosovo; Readiness, training faulted as 21st-century helicopter stumbles, 16 ביולי 1999, באתר The Baltimore Sun
- ^ Jon R. Anderson, Apaches Are Ailing Warriors, European Stars and Stripes, 19 בדצמבר 2000, באתר Federation of American Scientists, Military Analysis Network
- ^ Dana Priest, Army's Apache Helicopter Rendered Impotent in Kosovo, 29 בדצמבר 1999, באתר The Washington Post
- ^ Bishop, pp. 33-35
- ^ Bernstein, pp. 16 - 17
- ^ Afghan Field Report: British WAH-64Ds, 26 בנובמבר 2007, באתר Defence Industry Daily
- ^ Christopher Roney inquest: 'Failures led to friendly fire death', 7 בספטמבר 2012, באתר BBC
- ^ Freg Kaplan, Chop the Chopper, 23 אפריל, 2003, באתר Slate.com
- ^ Surface-to-Air Missile Downed U.S. Chopper in Iraq, באתר חדשות ABC
- ^ Cheryl Rodewig, Geotagging poses security risks, 8 במרץ 2012, באתר צבא ארצות הברית
- ^ AH-64 APACHE, באתר חברת בואינג
- ^ Nick Schwellenbach, Leaked Audit: Boeing Overcharged Army Up to 177,000 Percent on Helicopter Spare Parts, 28 ביוני 2011, באתר Pogo.org
- ^ Capt. Jesse Paulsboe, 'Guardian' rises at Joint Base Lewis-McChord, 13 במרץ 2013, באתר צבא ארצות הברית
- ^ Jon Hemmerdinger, US Army’s AH-64Es reach initial operating capability, 27 בנובמבר 2013, באתר FlightGlobal.com
- ^ Dan Parsons, US Army details combat experience with AH-64E, 14 באוקטובר 2014, באתר באתר FlightGlobal.com
- ^ Brendan McGarry, Commander: Army’s New AH-64E Apache Surprised Enemy in Afghanistan, 28 בינואר 2015, באתר Military.com
- ^ Kyle Jahner, New Apache confounded the enemy in combat, commander says, 1 בפברואר 2015, באתר Army Times.com
- ^ Warplanes: Taliban Troubled By Timing, באתר Strategy Page.com
- ^ Sydney J. Freedberg Jr., Budgets & ‘Betrayal’: National Guard Fights To Keep Apache Gunships, באתר Breaking Defense.com
- ^ Arizona Guard leader blasts Army plan to ‘seize’ Apaches, באתר Vertical Magazine
- ^ Michelle Tan, First of 10 Apache units converts, adds 12 Shadow UASs, 16 במרץ 2015, באתר Army Times.com
- ^ Army Apache helos used in strikes against Islamic State, 5 באוקטובר 2014, באתר Military Times.com
- ^ They're back: US uses Apache helicopters against ISIS in Iraq, 6 באוקטובר 2014, באתר RT.com
- ^ In Iraq, Apache Gunships Deploy to Mosul, But Not Fallujah: Pentagon, 15 ביוני 2016, באתר Military.com
- ^ Apache Helicopters Go into Action in Mosul Offensive, 19 באוקטובר 2016, באתר באתר Military.com
- ^ Philip Athey,100 U.S. Marines, two Apache helicopters reinforcing embassy in Baghdad after attack, 31 בדצמבר 2019, באתר Military.com
- ^ McDonnell Douglas AH-64 in United Arab Emirates Air Force, באתר Helis.com
- ^ UNITED ARAB EMIRATES – AH-64D BLOCK III APACHE HELICOPTERS, באתר Defense Security Cooperation Agency
- ^ Two Emirati pilots die in Yemen crash, באתר The National.ae
- ^ Arms Sales Notification - A Notice by the Defense Department on 07/24/2019, סעיף iv, באתר Federal Register.gov
- ^ Erik Ipsen, International Herald Tribune, U.K. Must Choose 1 of 3 Attack Copters : Pitched Battle Near Done, 13 ביולי 1995, באתר ניו יורק טיימס
- ^ Douglas Barrie, Apache wins UK helicopter battle, 19 ביולי 1995, באתר FlightGlobal.com
- ^ Ramon Lopez, US clears UK Apache impasse, 10 באפריל 1996, באתר FlightGlobal.com
- ^ Aaron Mehta, UK Announces P-8, Apache Buys, 11 ביולי 2016, באתר Defense News.com
- ^ £293 million deal for Apache fleet, 17 בינואר 2019, באתר Gov.uk
- ^ MOD orders new fleet of cutting-edge Apache helicopters for Army, 11 ביולי 2016, באתר Gov.uk
- ^ United Kingdom – AH-64E APACHE GUARDIAN Attack Helicopters, באתר Defense Security Cooperation Agency
- ^ IAF conducting trials for attack helicopters, 22 ביולי 2010, מאוחזר באתר Waybackmachine
- ^ Siva Govindasamy, Bell, Boeing quit Indian attack helicopter contest, 10 באוקטובר 2008, באתר FlightGlobal.com
- ^ Boeing Submits Proposals to India for Apache and Chinook Helicopters, 23 באוקטובר 2009, באתר Boeing.com
- ^ IAF getting 22 Apache helicopters: NAK Browne, 5 באוקטובר 2012, באתר Indian Express.com
- ^ Leadership: Going To War Over Gunships, 3 בינואר 2013, באתר Strategy Page.com
- ^ Rajat Pandit, IAF, not Army, will get Apache attack helicopters: Govt, 2 באפריל 2013, באתר Times of India
- ^ India, US sign contract for additional Apache attack choppers, 25 בפברואר 2020, באתר India Times
- ^ McDonnell In Talks With Dutch On Apache Role, 13 באפריל 1989, בעיתון St. Louis Post Dispatch. מאוחזר באתר News Libary.com
- ^ First AH-64D Apache Pilots From the Netherlands Complete Training at Boeing, באתר חברת בואינג
- ^ Boeing Delivers 30th AH-64D Apache to Royal Netherlands Air Force, באתר חברת בואינג
- ^ Boeing Delivers 30th AH-64D Apache to Royal Netherlands Air Force, 9 במאי 2002, באתר Helis.com
- ^ Aircraft Survivability Equipment, מאוחזר באתר Wayback Machine
- ^ AMASE/DIRCM pod during flight certification testing in the Netherlands, מאוחזר באתר Wayback Machine
- ^ Apache AH-64 Boeing (McDonnell Douglas) 1976–2005, באתר גוגל ספרים
- ^ Allied Participation in Operation Iraqi Freedom, באתר גוגל ספרים
- ^ Report out on Apache crash, 19 באפריל 2005, באתר FlightGlobal.com
- ^ Anno Gravemaker, PICTURE: Dutch Apache accident leaves 50,000 homes without power, 18 בדצמבר 2007, באתר FlightGlobal.com
- ^ 2 Apache pilots killed in Mali, באתר Veteran Eninstituut.nl
- ^ US clears RNLAF for $1.19b Apache deal, באתר FlightGlobal.com
- ^ 1 2 עמיר רגב ונועם אופיר, מלך הלילה, בטאון חיל האוויר 205, אוגוסט 1995, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- ^ 1 2 3 בואינג AH-64 אפאצ'י (פתן / שרף), באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ דני שלום, 50 שנות עליונות אווירית, עמ' 196
- ^ 1 2 Bishop, p. 43
- ^ 1 2 אבינעם מיסניקוב, כינויי מטוסי חיל האויר, באתר "מרקיע שחקים"
- ^ Israel Accepts First AH-64D Apache Longbows, באתר בואינג (התאריך נמצא בשורת הכתובת)
- ^ שיר בן-אור, מסוקי השרף הראשונים נחתו בישראל, באתר חיל האוויר הישראלי, 23/04/2005
- ^ דני שלום, מטוסי חיל האוויר, עמ' 107
- ^ Administration blocks helicopters for Israel due to civilian casualties in Gaza, 27 במאי 2009, כתבה מאתר workd Tribune, מאוחזר באתר Web.archive.org
- ^ Shoshana Bryen, QME, Part II: U.S. Arms Sales to the Arabs, and Will there be Help for Israel, 23 בינואר 2010, באתר Right Side News, מאוחזר באתר Web.archive.org
- ^ World Air Forces, באתר Aero Flight.co.uk
- ^ 1 2 Israel’s AH-64A Attack Helos Get Custom Upgrades – Despite the USA, 26 באוקטובר 2017, באתר Defense Industry Daily
- ^ שיא אהרון ברם, באמצע(ות) התמוז, באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ אריה אגוזי, SPIKE Launched from Israeli APACHE, באתר European Security and Defense
- ^ עבאס מוסאווי, באתר מט"ח
- ^ ההפלה הראשונה של מסוק האפאצ'י בעולם, ושל מסוק קרב בישראל, באתר חיל האוויר הישראלי, 24 במאי 2001
- ^ חכים בשארה, יוסי גורביץ, קצין צה"ל נהרג בהתנגשות שני מסוקי אפאצ'י בגבול הצפון, באתר של "רשת 13", 1 באוגוסט 2006 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ אלעזר בן לולו, שני מסוקי קרב התנגשו והתרסקו בדרכם ללבנון, באתר חיל האוויר הישראלי, 21 ביולי 2006
- ^ כתבי nrg מעריב, 2 טייסים נהרגו בהתרסקות מסוק בצפון, באתר nrg, 24 ביולי 2006
- ^ אמנון ברזילי, מחלוקת בין חיה"א לבואינג על נסיבות התרסקות אפאצ'י, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2006
- ^ עופר צידון, The End of the Cobra Era, 29 באוגוסט 2014, באתר Isarel Defence
- ^ יואב זיתון, טייס מסוק קרב נהרג בהתרסקות, טייס שני נפצע קשה, באתר ynet, 8 באוגוסט 2017
- ^ 1 2 טל גלעדי ואיתם אלמדון, ממצאי תאונת "פתן", באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בפברואר 2018
- ^ תאונת פתן 809, באתר מרקיע שחקים.
- ^ Performance dispute puts Israeli Apache buy on hold, 20 באוקטובר 2007, מאוחזר באתר Alert 5, במקור באתר ג'יינס
- ^ הטייס שיירט את המל"ט: "זיהינו שמדובר במל"ט איראני, כשהוא חצה את הגבול - הפלנו אותו", אתר צה"ל, 11 בפברואר 2018
- ^ יואב זיתון, תיעוד: הפלת המל"ט האיראני, באתר ynet, 10 בפברואר 2018
- ^
צפו - כך יירט מסוק קרב את המל"ט האיראני שחצה לשטח ישראל, אתר צה"ל, 10 בפברואר 2018
- ^ שרון שדה, חיל האוורי המצרי נוסק לגבהים חדשים, בטאון חיל האוויר 180, יוני 1991, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- ^ AH-64D APACHE Longbow Helicopters for Egypt, 29 במאי 2009, באתר Defence Talk.com
- ^ Egypt to Add AH-64D Block II Attack Helicopters, 9 במאי 2010, באתר Defense industry daily.com
- ^ Mohamed Fadel Fahmy, Egypt launches airstrikes in Sinai after troop massacre, 9 באוגוסט 2012, באתר CNN
- ^ כוחות הביטחון במצרים פתחו במבצע נגד מעוזי חמושים באל-עריש, באתר ynet, 21.09.13
- ^ רועי קייס ו-AP, "15 הרוגים בתקיפת מסוקי אפאצ'י בסיני", באתר ynet, 3 בספטמבר 2013
- ^ Ron Friedman, Israel allows Egypt to keep attack helicopters in Sinai, 9 באוגוסט 2012, באתר The Times of Israel
- ^ רועי קייס ואליאור לוי, דאעש מציג שברי אפאצ'י מצרי, חמאס מגנה, באתר ynet, 4 ביולי 2015
- ^ Mexican tourists killed by Egyptian security forces, 14 בספטמבר 2015, באתר BBC
- ^ Egypt – AH-64E Apache attack Helicopters and related equipment and support, 27 בנובמבר 2018, באתר Defence Security Cooperation Agency
- ^ U.S. PLANS $1.8 BILLION SAUDI MILITARY SALE, באתר וושינגטון פוסט
- ^ The 2006 Saudi Shopping Spree: $400M to Upgrade AH-64A Apache Helicopters, 1 באוגוסט 2006, באתר Defense Industry Daily
- ^ US OKs sale of Boeing helicopters to Saudi Arabia, 10 בספטמבר 2008, באתר רויטרס
- ^ Saudi Arabia – AH-64D Apache, UH-60M Blackhawk, AH-6I Light Attack, and MD-530F Light Turbine Helicopters, באתר Defense Security Cooperation Agency
- ^ Andrew McGregor, Saudi Military Operations along the Yemen Border Repel Houthist Incursion, 28 בינואר 2010, באתר Jamestown Foundation
- ^ David Cenciotti, Houthi Rebels Claim To Have Shot Down Saudi Apache Gunship And Wing Loong UAV in Yemen., 2 בדצמבר 2019, באתר The Aviationist.com
- ^ Greg Waldron, USA and Indonesia formalise AH-64E Apache deal, 27 באוגוסט 2013, באתר FlightGlobal.com
- ^ Gabriel Dominguez and Samuel Cranny-Evans, Indonesian military displays Kaplan MT prototype, Apache helicopter, 6 באוקטובר 2017, מאוחזר באתר Waybackmachine
- ^ Mike Yeo, First AH-64E Apache Guardian for Indonesia arrives from US, 18 בדצמבר 2017, באתר Defensenews.com
- ^ Bilal Khan, INDONESIA RECEIVES FIRST AH-64E APACHE GUARDIAN ATTACK HELICOPTER, באתר Quwa.org
- ^ Jung Sung-ki, Seoul Seeks to Deploy Apaches in 2012, 14 בינואר 2009, באתר Korea Times.co.kr
- ^ South Korea dithers over Apaches, 7 באוגוסט 2009, באתר UPI.com
- ^ Jung Sung-ki, US May Withdraw More Apache Helos From Korea by 2012, 2 באוגוסט 2009, באתר Korea Times.co.kr
- ^ REPUBLIC OF KOREA (ROK) – AH-64D APACHE ATTACK HELICOPTERS, 25 בספטמבר 2012, באתר Defense Security Cooperation Agency
- ^ Greg Waldron, USA issues FMS documents for South Korean AH-1Z, AH-64D bids, 26 בספטמבר 2012, באתר FlightGlobal.com
- ^ Seoul to purchase 36 Apache helicopters, 17 באפריל 2013, באתר Korea Herald.com
- ^ South Korea's first four AH-64E combat helicopters delivered to combat units באתר Air Recognition.com
- ^ South Korea completes deployment of its 36 AH-64E Apache Guardian helicopters, באתר באתר Air Recognition.com
- ^ Stephen Trimble,Taiwan buys 30 AH-64 Apaches, 10 ביוני 2011, באתר FlightGlobal.com
- ^ Greg Waldron, Taiwan receives first batch of AH-64E Apaches, באתר FlightGlobal.com
- ^ Taiwanese Army receives first Apache helicopter batch from US, 6 בנובמבר 2013, באתר Army-Technology.com
- ^ Craig Hoyle, Crash destroys Taiwanese AH-64E Apache, 27 באפריל 2014, באתר FlightGlobal.com
- ^ Pilots blamed for Taiwan Apache crash, 15 ביולי 2014, באתר Bangkokpost.com
- ^ Taiwan received fifth and last batch of AH-64E Apache attack helicopters, באתר Air Recognition.com
- ^ Greece to Purchase Boeing Apache Longbows, באתר Defense-Aerospace.com
- ^ AH-X / AH-64D Apache Longbow באתר Global Security.org
- ^ Fuji Heavy Industries Delivers First Apache Longbow Helicopter to Japanese Government under Boeing Licensing Agreement, באתר בואינג
- ^ First AH-64DJP Delivered to the JGSDF, 15 במרץ 2006, באתר Milavia.net
- ^ JGSDF Primary Air Unit Order of Battle באתר J-Hangar Space.jp
- ^ Franz-Stefan Gady, S to Upgrade Japan’s Attack Helicopter Fleet, באתר 4 במאי 2017, באתר The Diplomat.com
- ^ Japanese Apache helicopter crashes in residential area of Saga Prefecture, 5 בפברואר 2018, באתר NS News24.com
- ^ Kuwait Runs Apache Longbow Contract to $262.2 M, 26 באוגוסט 2005, באתר Defense Industrydaily.com
- ^ MOROCCO – AH-64E HELICOPTERS, 20 בנובמבר 2019, באתר Defense Security Cooperation Agency
- ^ Boeing to deliver 24 AH-64E Apache helicopters to Morocco, 26 ביוני 2020, באתר Airforce-Technology.com
- ^ Singapore to Purchase 12 Additional Boeing AH-64D Apache Longbows, באתר בואינג
- ^ QATAR – AH-64D APACHE BLOCK III LONGBOW ATTACK HELICOPTERS, 12 ביולי 2012, באתר Defense Security Cooperation Agency
- ^ $23.9B IN DEALS ANNOUNCED ON LAST DAY OF DIMDEX, 27 במרץ 2014, באתר militaryedge.org. מאוחזר מאתר Defense News.com
- ^ Dylan Malyasov, Qatar receives first AH-64E Apache helicopter, 15 במרץ 2019, באתר Defence-Blog.com
- ^ Australia issues RfI for Tiger helicopter replacement, 9 ביולי 2019, באתר Janes.com
- ^ Gerard Frawley, “TROUBLED” TIGER SET FOR EARLY RETIREMENT, NEW LIGHT HELICOPTER FOR SPECIAL FORCES ON THE WAY, באתר Australian Aviation.com.au
- ^ LAND 4503 Armed Reconnaissance Helicopter, באתר Defence Connect.com.au
- ^ Boeing offers Apache for Land 4503, 1 בספטמבר 2109, באתר Australian Defence.com.au
- ^ Mike Yeo, Bell, Boeing position for Australian helicopter gunship program, באתר Defence Connect.com.au
- ^ Greg Waldron, Apache triumphs in Australian attack helicopter competition, 15 בינואר 2021, באתר Flight Global.
- ^ Humayun Kabir Bhuiyan, Bangladesh wants to buy combat fighters, Apache helicopters, missile systems from US, 17 באוקטובר 2017, באתר Dhaka Tribune.com
- ^ Jon Grevatt, Apache down-selected for Bangladesh attack helicopter requirement, 22 בינואר 2020, באתר Janes.com
- ^ Special Inspector General for Iraq Reconstruction, Quarterly Report to the United States Congress , 30 באפריל 2013, באתר Cyber Cemetery, עמ' 17
- ^ John Hudson, Congress Clears Apache Sale to Iraq, 27 בינואר 2017, באתר Foreign Policy.com
- ^ IRAQ PASSES ON APACHE BUY, 24 בספטמבר 2014, באתר militaryedge.org. מאוחזר מאתר ג'יינס
- ^ PHILIPPINES – AH-1Z ATTACK HELICOPTERS AND RELATED EQUIPMENT AND SUPPORT, 30 באפריל 2020, באתר Defense Security Cooperation Agency
- ^ PHILIPPINES – APACHE AH-64E ATTACK HELICOPTERS AND RELATED EQUIPMENT AND SUPPORT, 30 באפריל 2020, באתר Defense Security Cooperation Agency
- ^ Aaron Mehta, US approves Apache, Viper attack helicopter options for Philippines, באתר Defense News.com
- ^ Arnel Reyes, Philippine Air Force already chose Turkish T129 ATAK: defense chief, 4 במאי 2020, באתר Mintfo.com
- ^ Sofia Bledsoe, Army 'retires' last A model Apache helicopter, 7 במאי 2012, באתר Dvids Hub.net
