התנועה לעצירת הנסיגה מסיני – הבדלי גרסאות
מ קטגוריה |
|||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
*[[בני קצובר]] |
*[[בני קצובר]] |
||
*[[אבי פרחן]] |
*[[אבי פרחן]] |
||
*[חנן פורת] |
|||
*[[צחי הנגבי]]{{הערה|מאוחר יותר אמר הנגבי כי טעה במאבקו נגד פינוי ימית, מכיוון שחשב שמדובר בניסיון הטעיה של מצרים}} |
*[[צחי הנגבי]]{{הערה|מאוחר יותר אמר הנגבי כי טעה במאבקו נגד פינוי ימית, מכיוון שחשב שמדובר בניסיון הטעיה של מצרים}} |
||
גרסה מ־02:05, 3 באוקטובר 2017
התנועה לעצירת הנסיגה מסיני הייתה תנועת מחאה נגד פינוי חצי האי סיני במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים.
רקע
לאחר כיבוש חצי האי סיני במלחמת ששת הימים, הקימה ישראל מספר יישובים בסיני, כשהגדול מביניהם היה ימית. בנוסף הוקמו מספר בסיסי צבא ושדות נפט.
ב-17 בספטמבר 1978 נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים.
ההסכם קבע, בין השאר, את קו עקבה-רפיח כקו הגבול בין ישראל למצרים, ופינוי של כלל ישובי חצי האי סיני.
על אף שרוב מתיישבי חבל ימית התפנו מרצון, טענו בחוגי הימין כי אין לוותר על שטחי ארץ ישראל, ועל כן החלו להיאבק נגד הפינוי.
התנועה לעצירת הנסיגה מסיני היה הגוף המרכזי שאיחד את מתנגדי הנסיגה, והוא הורכב בעיקר מאנשי גוש אמונים. התנועה זוהתה עם עמדות מפלגת התחיה.
פעילות
התנועה אירגנה פעילות מחאה בכל רחבי הארץ נגד הנסיגה מסיני.
במסגרת המאבק נערכו הפגנות המוניות, בין השאר מול בית ראש הממשלה, ונערכה פעילות הסברתית נרחבת.
הבאת מתיישבים לחבל ימית
התנועה לעצירת הנסיגה התמקדה בהבאת אנשים מכל רחבי הארץ להתיישב בבתים שננטשו על ידי תושביהם, שהתפנו מרצון, על מנת להקשות על פינוי היישובים.
בנוסף הקימה התנועה מספר יישובים חדשים בחצי האי סיני: עצמונה, מעוז הים וחצר אדר. לאחר שפונה היישוב חצר אדר הוקם במקום סמוך חצר אדר ב', ולאחר שהוא פונה - חצר אדר ג' וכן הלאה עד חצר אדר ה'.
המאבק בעת פינוי העיר ימית
בעת פינוי העיר ימית נאבקו פעילי התנועה בחיילי צה"ל שהגיעו לפנותם מן העיר. הפעילים התבצרו על גגות הבתים, על אנדרטת עוצבת הפלדה, ובמקלט במרכז העיר.
המאבק עם המתבצרים על הגגות, בעיקר אנשי גוש אמונים בהנהגת הרב משה לוינגר, גלש מהר מאוד לאלימות, והם פונו בסיוע זרנוקי מים וכלובי מתכת.
עם המתבצרים על גבי אנדרטת עוצבת הפלדה, בעיקר סטודנטים בהנהגת צחי הנגבי, הגיע אלוף פיקוד הדרום חיים ארז להסכם פינוי מרצון.
במקלט במרכז ימית התבצרו אנשי תנועת כך, ואיימו בהתאבדות אם ינסו לפנותם. לאחר הריסת רוב בתי העיר הם התפנו מרצון, בהוראתו של הרב מאיר כהנא.
פעילים מרכזיים
- אורי אליצור - יו"ר התנועה
- הרב ישראל אריאל - רב העיר ימית
- בני קצובר
- אבי פרחן
- [חנן פורת]
- צחי הנגבי[1]
לקריאה נוספת
- ימית, סוף - הקלטות רשת הקשר של התנועה לעצירת הנסיגה. חגי סגל, הוצאת ספריית בית אל, בשיתוף מדרשת הדרום.
- ארץ ישראל בין דת ופוליטיקה - התנועה לעצירת הנסיגה מסיני ולקחיה. גדעון ארן, הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל.
- בגידה בסיני - סיפור המאבק נגד הגירוש מסיני. מיכאל בן חורין.
הערות שוליים
- ^ מאוחר יותר אמר הנגבי כי טעה במאבקו נגד פינוי ימית, מכיוון שחשב שמדובר בניסיון הטעיה של מצרים