ישראל אריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל אריאל
Yisrael Ariel.jpg
הרב ישראל אריאל
תאריך לידה 1939
תפקידים נוספים ראש מכון המקדש, בעבר רבה של המועצה האזורית עמק יזרעאל, המושב שדה יעקב והעיר ימית.
רבותיו הרב משה צבי נריה, הרב חיים יעקב גולדויכט, הרב צבי יהודה קוק, הרב שלמה גורן

הרב ישראל אריאל (שטיגליץ) (נולד ב-1939) הוא ראש מכון המקדש בעיר העתיקה בירושלים, בעבר רבה של המועצה האזורית עמק יזרעאל, המושב שדה יעקב והעיר ימית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים ביום ל' באב ה'תרצ"ט (1939) למשה ואסתר שטיגליץ, ולמד בישיבת ההסדר כרם ביבנה ובישיבת מרכז הרב. לאחר מכן שירת בצה"ל בנח"ל המוצנח, ואחר בשירות המילואים - בחטיבת הצנחנים. היה ממשחררי הר הבית ומראשוני המגיעים לכותל המערבי עם שחרורו במלחמת ששת הימים. תפקד כחובש קרבי וטיפל בפצועי הלחימה שרוכזו במוזיאון רוקפלר. בהגעת הלוחמים לכותל, קרא הרב שלמה גורן את ההלל מתוך שמחה, ואילו הרב אריאל אמר בעצב תפילת "אל מלא רחמים" לזכר הרוגי הקרבות.

לאחר מלחמת ששת הימים שימש כרב של המועצה האזורית עמק יזרעאל, וכרב המושב שדה יעקב. במלחמת יום הכיפורים שימש כרב צבאי של פיקוד הצפון.

ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים הציע שמעון פרס לרב אריאל להקים ישיבת הסדר בהר סיני, בין השאר בשל סמליות ההר כמקום שבו ניתנה התורה. הרב אריאל סבר שהמיקום המבודד יקשה על תלמידים להגיע. הקמת הישיבה התעכבה עקב אסון מעלות והפגזת קריית שמונה, שבעֶטיים הוחלט שנחוץ יותר להקים ישיבות הסדר בשתי ערים אלו, וכך הוקמו ישיבת מעלות וישיבת קריית שמונה. עם הקמת העיר ימית בצפון סיני באמצע שנות ה-70, שימש כרב העיר (אחיו, הרב יעקב אריאל, שימש כראש הישיבה במקום) עד לפינוייה והריסתה בשנת ה'תשמ"ב (1982), בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים.

במערכת הבחירות לכנסת התשיעית היה הרב אריאל מועמד מס' 2 ברשימת כ"ך לכנסת, אשר לא עברה אז את אחוז החסימה.

בתקופת המאבק למניעת פינוי ימית, כתב הרב אריאל את "התפילה לשלום ימית", ובאחת ההפגנות קרא לחיילים לסרב לפקודת הפינוי. בגין קריאה זו נעצר באשמת המרדה. לנוכח אמירות שחבל ימית אינו חלק מארץ ישראל, ולכן אין להתעקש על שליטה ישראלית במקום, כתב את האטלס לגבולות ארץ ישראל, שבו פרס את גישתו על גבולותיה הרחבים של ארץ ישראל על פי ההלכה. לאחר פינוי ימית עבר להתגורר בעיר העתיקה בירושלים.

בשנת תשע"ג קיבל את פרס ירושלים מטעם ערוץ 7 והעיתון בשבע במסגרת כנס ירושלים העשירי, כאות הוקרה לפעילותו.

מכון המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכון המקדש

אחרי הנסיגה מסיני, התבטא הרב אריאל שהמאבק אינו על ה'איברים' (=חלקי ארץ ישראל, כמו סיני) אלא על הלב - הר הבית, ועל כן החל בשנת ה'תשמ"ג (1983) בפעילות למען המקדש שהביאה בשנת ה'תשמ"ז (1987) לייסודו של מכון המקדש, ומאז הוא פועל להחדרת המודעות לנושא בית המקדש ובניינו בקרב הציבור. הוא פועל למען כינון המקדש, כדי להכין את עם ישראל לקראת קיום מצוות בנייתו. הרב אריאל שולל בחריפות את הגישה הנפוצה בחלקים מן הציבור כי בית המקדש ייבָנה מעצמו בדרך נס, ולדעתו דרושה יוזמה פעילה מצד הציבור. לכן מכין המכון בראשותו את כלי המקדש. לצורך כך נעשה שימוש במומחים במקצועות שונים: אדריכלות, בוטניקה, זואולוגיה, ארכאולוגיה ועוד.

בשנת ה'תשנ"ז (1997) הקים ישיבה תיכונית בשם "דביר", ששמה דגש על לימוד אמנויות הציור והנגינה, במטרה להכשיר אמנים שישתתפו בבניין המקדש, ולוויים שינגנו במקדש אחרי בנייתו. בגלל בעיות מִנהל, נדדה הישיבה בין מספר מקומות ולבסוף התמזגה לתוך הישיבה התיכונית במבשרת ציון.

במסגרת החדרת המודעות לבניין המקדש, הקים בעיר העתיקה ישיבה בשם ישיבת בית הבחירה, העוסקת בעיקר בנושאי המקדש, כליו ובניינו. הרב אריאל הוא מראשי הקוראים היום לעלייה בטהרה להר הבית.

יוזמה לחידוש הסנהדרין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אריאל הוא מן הפעילים המרכזיים בקבוצת אישים שהחליטה ב-2004 להקים מחדש את הסנהדרין. במסגרת זו, הוא מכהן כאב בית דין ב"בית הדין לענייני עם ומדינה". בית הדין אינו מוכר על ידי גורמים רשמיים, ורוב הציבור הדתי אינו מכבד את פסיקותיו. בית הדין מביע מפעם לפעם בתקשורת את עמדתו בעניינים העומדים על הפרק, כגון: הבחירות לכנסת השבע עשרה, הפגיעה של בג"ץ בסמכויות בתי הדין הרבניים ועוד. אנשי בית הדין פרסמו פסקי-דין, ובהם תמיכה בסירובם של כמה עצורים ועצורות לשתף פעולה עם בית המשפט של מדינת ישראל, בטענה שהדבר אסור הלכתית משום פנייה לערכאות.

עם תחילת מלחמת לבנון השנייה וגיוסי החירום שבעקבות כך, כתב הרב אריאל, בשם בית הדין, פסק הלכה שלפיו יש מצווה להשתתף במלחמה, היות ש"כל החשבונות והרגשות נדחים בשעת מלחמה, ויש להסירם מהלב"[1]. אולם, לאחר דבריו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, כי הצלחה במלחמה תסייע לתוכנית ההתכנסות, כינס הרב אריאל את בית הדין בשנית (ביום תשעה באב ה'תשס"ו), חזר בו מפסקו הראשון, וקבע כמה תנאים שעל הממשלה והכנסת לקיים. לדבריו, "עד שיבוצעו ההליכים הללו, רשאי כל חייל שהוראת ראש הממשלה פגעה ביכולתו לתפקד מבחינה דתית ומצפונית לפנות למפקדו בכתב ולהצהיר: 'ראש הממשלה פגע בי בהודעתו כי ניצחון במלחמה יקדם את פינוי יהודה ושומרון וגירוש היהודים מבתיהם. לאור האמור אבקש לשחרר אותי ממלחמה שתוצאתה היא נסיגה מחבלי ארץ ישראל וגירוש 100,000 יהודים מבתיהם'"[2].

בעקבות הוראת "בית הדין לענייני עם ומדינה" לגבאי בית הכנסת במעלה מכמש שלא להעלות לתורה קצין ביישוב, משום שחתם על צווי הרחקה לתושבי מאחזים מביתם, נעצר הרב אריאל לחקירה קצרה, שבה הואשם בהסתה ובהמרדה. המעצר עורר גינויים רבניים[3]. בראיון עמו אמר הרב אריאל בסרקזם: "הגיעו ימים טובים על ישראל, שמשטרת ישראל דואגת להעלות קצינים לתורה"‏[4]. בינואר 2007 נפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד שפָ‏סק דין מוסר על אלוף פיקוד המרכז יאיר נוה[5].

בשנת 2005, שבועות מספר לאחר ביצוע ההתנתקות, חסם את דרכו של האלוף אלעזר שטרן אל הכותל המערבי, וקרא לעברו "טמא, טמא, לא תלך לכותל". בעקבות זאת הועמד לדין, הורשע בהתנהגות פרועה ובהעלבת עובד ציבור, ונגזר עליו עונש של קנס בסך 7,500 ש"ח וחודשיים מאסר על תנאי[6].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אריאל הוא אחיהם של הרב יעקב אריאל (רב העיר רמת גן), הרב יועזר אריאל (אב בית דין בטבריה), והרב יגאל אריאל (לשעבר רב המושב נוב ברמת הגולן).

לרב אריאל עשרה ילדים, שבעה בנים ושלוש בנות. בהם הרב שמואל אריאל - ר"מ בישיבת עתניאל, הרב מתניה - ראש ישיבת דרך חיים, הרב עזריה - ר"מ בכולל "בית הבחירה", הרב אליצור - ר"מ בישיבה התיכונית ברמת גן. חתניו: הרב יאיר פרנק - רבה של עמונה ור"מ בישיבת שילה, הרב נחום רוזנטל - ר"מ בישיבת חרשה, והרב חיים שחר - ר"מ בישיבת ההסדר באיתמר.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההר הטוב הזה והלבנון
  • אטלס ארץ ישראל לגבולותיה על-פי המקורות, 2 כרכים, הוצאת כרטא
  • אוצר ארץ ישראל, על גבולות ארץ ישראל על פי ההלכה, בששה כרכים (שניים יצאו לאור בתש"ע, והיתר בתשע"ג).
  • צפיה סדרת כתבי עת העוסקים בצפייה למקדש לגאולה ולשלטון התורה בארץ ישראל.
  • סדרת ספרי "אוצר המקדש", סדרת ספרים, בהם סידורים ומחזורי תפילה, בהוצאת כרטא, המבוססים על הקשר לבית המקדש
  • מחזורים לראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח ושבועות בשלושה נוסחים: ספרד, אשכנז ועדות המזרח. בסדרת המחזורים, בנוסף לתפילה ופירושיה, ישנם מאמרים של הרב אריאל על העבודות המיוחדות לאותו החג בבית המקדש.
  • הגדת המקדש, בשלוש שפות: עברית, אנגלית וצרפתית.
  • סידור המקדש (בשני כרכים, ליום חול ולשבת)
  • סידור המקדש לאם ולבת ישראל: "הסידור מראה קשר עמוק ומהותי בין המקדש ובין האשה בישראל, שכן לאשה בישראל חלק חשוב בעיצוב פני העם היהודי לדורותיו. היא עומדת לימין בעלה, היא גם אם ומחנכת, ולא פחות דוגמה ומופת בנאמנותה לתורה, דבקותה במצוות השם, במסירות ובהעברת מסורת התורה והמצוות מדור לדור".[7]
  • אנציקלופדיה בית המקדש בירושלים: סקירה חזותית מקיפה בנושא המקדש, כליו ועבודת הקודש שנערכה בו.
  • ספר המקדש
  • ארצי ומולדתי - עקירת יישובים בארץ ישראל, תשס"ה. "לימוד בעניין עשרות מצוות ואיסורים הנוגעים לבעית עקירת יישובים" (מתוך ההקדמה לספר).
  • מנורת זהב טהור בהוצאת מכון המקדש, הספר עוסק בהיבטים הפרקטיים וההלכתיים של בניין מנורת המקדש בימינו.

הרב אריאל כתב גם כמה ספרי ילדים המתארים את חויותיהם של ילדים העולים לרגל בימי בית המקדש השני.

כמו כן כתב הרב אריאל עשרות מאמרים בעניין המקדש, בכתבי עת שונים.

ממאמריו ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מסע אחר - גאוגרפי", כתבה על פעילים למען בניית המקדש, גיליון 78, מארס 1998.
  • "מאגר עצום של כוח / שבת 27.5.67", בספרו של מוטה גור "שער האריות".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך פסק ההלכה, כ"ב בתמוז ה'תשס"ו
  2. ^ מתוך פסק ההלכה המתוקן, תשעה באב ה'תשס"ו
  3. ^ ‏עידן יוסף, הרבנים גינו את מעצר הרבנים, 7 בדצמבר 2006, אתר nfc
  4. ^ רותי אברהם, הרב אריאל: המשטרה דואגת ל'עלייה לתורה', 7 בדצמבר 2006, אתר ערוץ 7
  5. ^ יובל יועז, חקירה פלילית נגד רבנים שגזרו "דין מוסר" על אלוף פיקוד מרכז, באתר הארץ, 31 בינואר 2007
  6. ^ רועי שרון, הרב ישראל אריאל יפצה את אלעזר שטרן, 4 בנובמבר 2008, אתר nrg
  7. ^ מתוך התקציר בכריכת הסידור.