מאיר כהנא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר כהנא
Rabbi Meir Kahane, הרב מאיר דוד כהנא
הרב מאיר כהנא
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תאריך לידה 1 באוגוסט 1932
תאריך לידה עברי כ"ח בתמוז ה'תרצ"ב
תאריך פטירה 5 בנובמבר 1990 (בגיל 58)
תאריך פטירה עברי י"ח בחשוון ה'תשנ"א
כנסות 11
סיעה כך
עיסוק קודם רב, עיתונאי

הרב מאיר דוד (באנגלית: מרטין דייוויד) כהנא (כ"ח בתמוז ה'תרצ"ב - י"ח בחשוון ה'תשנ"א; 1 באוגוסט 1932 - 5 בנובמבר 1990) היה חבר הכנסת ה-11 ומנהיג ימני רדיקלי. מייסד הליגה להגנה יהודית בארצות הברית ותנועת כך בישראל, שב-1988 נפסלה מהתמודדות בבחירות לכנסת לאחר שנקבע שמטרותיה גזעניות. ראש ישיבת הרעיון היהודי אותה הקים, ומחבר ספרי הגות. כהנא נרצח בסיום נאום שנשא במנהטן, בידי מתנקש מוסלמי פעיל אל-קאעידה שהתחזה ליהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר כהנא נולד בברוקלין שבניו יורק ב-1932 ליחזקאל שרגא כהנא, יליד צפת, ולסוניה, ילידת לטביה[1].

בשנת 1949, לאחר למודי יסודי ותיכון בישיבה דפלטבוש[2] הוא למד בישיבת מיר בארצות הברית אצל הרב אברהם קלמנוביץ, ממנו הוסמך לרבנות[3] בשנת 1957. בערב הוא למד בברוקלין קולג' וסיים תואר ראשון במדעי המדינה והיסטוריה בשנת 1954. בשנת 1957 הוא סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים ובמשפט בינלאומי פומבי ב'ניו יורק יוניברסיטי' ותואר LLB במשפטים בבית ספר למשפטים 'ניו יורק'[4]

כנער היה פעיל בתנועות הנוער בית"ר ובני עקיבא. ב-1956 נישא לליבי בלום, ונולדו להם ארבעה ילדים. בשנת 1958, כחודש לאחר הולדתה של בתו הבכורה, נסע לישראל כדי לחפש מקום עבודה[5] ומגורים על מנת להגשים את החלום הציוני ולעלות עם משפחתו הצעירה לארץ. כעבור שלושה חודשים חזר לארצות הברית לאחר שגילה שהגמגום שלו החמיר כשדיבר עברית.

לאחר שובו לארצות הברית, בשנים 1958–1969, עסק במגוון משלחי יד: במשך שנתיים שימש רבה של קהילת הווארד-ביץ' שבקווינס ולאחר מכן חזר ללמוד בישיבת מיר והתפרנס מזכיינות חלוקת עיתונים. בשנים 1969-1962 היה עורך משנה בשבועון היהודי ג'ואיש פרס ובשנים 1990-1961 פרסם בו טור קבוע[6]. כתב גם בנושא ספורט בעיתון 'ברוקלין דיילי'.

תחקירו של העיתונאי יאיר קוטלר על חייו של כהנא חשף פרטים נוספים על עברו. לדברי קוטלר [7] בספרו "הייל כהנא" , כהנא היה סוכן של ה-FBI במשך מספר שנים באמצע שנות השישים. הוא גויס במסגרת מאמצי ה-FBI לחדור לתוך התנועות הפועלות נגד מלחמת וייטנאם, וניתן לו השם הבדוי "מייקל קינג". על פי סיפור הכיסוי שלו היה הרב כהנא עיתונאי נוצרי פרסביטריאני, שליח שירות הידיעות הדרום-אפריקאי. הוא חדר לתנועת הימין הקיצוני האנטישמית אגודת ג'ון בירץ', פעל בה במשך כשלוש שנים וגילה את מקורות המימון שלה. במסגרת פעילות זו יצר קשר עם אנשי מודיעין אמריקאים כיוסף חורבה. כן הקים ארגון למען השתתפות ארצות הברית במלחמת וייטנאם. בתגובה לשמועות, אמר כהנא שהוא תמך במלחמת וייטנאם אך לא עבד עם ה-FBI בהקשר זה.

כהנא גם היה בקשר עם ג'וסף קולומבו, מראשי המאפיה האיטלקית בארצות הברית ומי שעמד בראש "התנועה האיטלקית-אמריקאית לזכויות אזרח". קשר זה הביא את אנשי תנועתו של קולומבו לתמוך במאבקו של כהנא למען הצלת היהודים בברית המועצות ואף השתתפו באחת ההפגנות של אנשי כהנא בנושא זה. יחד עם זאת, מעשיו אלו עוררו עליו את יהודי ארצות הברית שחשו מבויישים במעשהו זה וארגוני יהודים רבים גינו אותו על כך. באחת ההזדמנויות אף שחרר קולומבו את כהנא ממעצר בערבות, לאחר שאף ארגון יהודי אחר לא נאות לעשות זאת. לאחר השחרור ערכו שניהם מסיבת עיתונאים משותפת וכהנא צולם לוחץ את ידו של קולומבו. הסיפור עורר הדים רבי, סוקר בעיתונים הגדולים וגרר גינויים רבים. את מעשיו הסביר כהנא ברצון ליצור קואליציה רחבה עם כמה שיותר אמריקאים הלוחמים בקיפוח של ממשלת ארצות הברית כלפי מיעוטים שונים וכך להשיג תמיכה למלחמתו לשחרור יהודי ברית המועצות. בדברים שנשא ביוני 1971 בפני ועידת הליגה להגנה יהודית בניו-יורק הסביר כהנא את פעולותיו: "הברית הזאת איננה עם ג'ו קולומבו, אלא עם עשרות אלפי ומאות אלפי האיטלקים האמריקאיים. אני מוכן ללכת עם כל אדם, אם אני חושב שזה יעזור ליהודים".[8]

לטענת יאיר קוטלר ועיתונאים אמריקאים נוספים[9][10][11], בזמן שעבד כהנא עבור ה-FBI הוא ניהל רומן עם דוגמנית לא-יהודיה בשם גלוריה דארגאניו. בנוסף נטען שבשנת 1966 הוא נפרד ממנה וסיפר לה כי הוא נשוי ואב לשני ילדים ובעקבות כך היא התאבדה בקפיצה מגשר. בשנת 1968 הוא הקים על שמה את "קרן אסטל דונה אוונס" (השם שהיא השתמשה בו בקריירת הדוגמנות שלה). הרב כהנא הכחיש שחי עם לא יהודייה[12].

בהספדו של הראשון לציון מרדכי אליהו על הרב כהנא, סיפר על פעילות חסד שעסק בה הרב כהנא במקביל לעיסוקיו הציבוריים, ועל עגונות שהצליח להציל בזכות עזרתו של כהנא[13].

הליגה להגנה יהודית והמאבק למען יהודי ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 ייסד את הליגה להגנה יהודית (JDL), תנועה יהודית מיליטנטית, כדי להגן על יהודים קשישים ועניים שהתגוררו בארצות הברית וסבלו שם מאנטישמיות. הוא ארגן צעירים יהודים, שבדרך כלל היו מנותקים מהיהדות, החדיר בהם גאווה יהודית ואימן אותם להתגונן ולהגן על יהודים מפני התקפות אנטישמיות. לצורך זה היה בקשר עם משפחת המאפיה קולומבו, ואף עמד ליד ראש המשפחה, ג'ו קולומבו, כאשר זה נרצח על ידי אנשי משפחת גאלו. כהנא אישר את הפרטים בראיון שנתן למגזין "פלייבוי" בשנת 1972. ה-FBI עקב אחר פעילותו בארגון[14]. בשנת 1971 התנהלו כנגדו מספר משפטים: הוא הורשע בהפרת סדר במהלך הפגנה נגד המשלחת הסובייטית ב-1969, וקיבל קנס. בחודש מרץ נעצר יחד עם עוד אלף יהודים, בהפגנה בוושינגטון למען מסורבי העלייה, בחודש אפריל נעצר בהפגנה סוערת מול בניין המשלחת העיראקית לאו"ם במנהטן, בשל ידיעות על מעצרם של שלושים ושמונה יהודים בעיראק והחשש כי יוצאו להורג, הוא הואשם בהתפרעות חמורה, אך לבסוף זוכה מכל אשמה. הוא הורשע בקשר לייצור בחומרי נפץ בלי רישיון, כהדגמה בפני חניכים בקורס של הליגה להגנה יהודית. כשנשאל האם ישתמש בחומרי נפץ נגד מטרות סובייטיות, ענה שלא יהסס מפני שברית המועצות היא רודנות שלא מאפשרת שום צורה של מחאה. השופט קבע כי לא הוכח שפעולותיו של כהנא הביאו לפגיעה פיזית וגזר עליו 5 שנות מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 דולר[15].

פעל בתחילת שנות השבעים למען פתיחת שערי ברית המועצות ליהודים המעוניינים להגר ממנה. פעילי הליגה להגנה יהודית בהנהגתו פעלו נגד הנציגויות והשליחים הסובייטים בארצות הברית. פעילות זו כללה הטמנת מטענים, שמאחד מהם נהרגה מזכירה יהודיה צעירה[16][17] "פיצוץ" מופעים של אמנים שהגיעו מברית המועצות להופעות באמריקה במסגרת חילופי תרבות; איומים ברצח דיפלומטים סובייטים בתגובה להוצאה להורג של יהודים; והפגנות סוערות שליוו דיפלומטים רוסים.

תומכיו סבורים כי פעילותו העלתה לסדר היום נושא שלממשל האמריקני לא היה עניין בו ושהיהודים וישראל היססו לעסוק בו. במאמר הדן ברב כהנא ובתורתו (ראו להלן) כתבה כלתו, ניצה כהנא, כי הוא "הצליח להעלות את הנושא שלו לתודעה העולמית ו'להכריח' באמצעות דעת הקהל, להתנות את ההתקרבות בין המעצמות, ששתיהן רצו בה, ביחס ליברלי יותר ליהודים ובהתרת עלייתם לארץ ישראל".

דוגמה לכך אפשר לראות בדברי אסיר ציון יוסף מנדלביץ':[18]

יהדות רוסיה הייתה במצוקה איומה מאז המהפך הקומוניסטי ב 1917... יהדות רוסיה זעקה לישועה ואין עוזר, עד שבא הרב כהנא לא נעשה שום פעילות משמעותית למען יהדות ברית המועצות... בסוף 1969 קבוצה של הליגה השתלטו על משרדי התעופה הרוסים בניו יורק ומנעו המראת מטוס רוסי בשדה התעופה קנדי, ותקפו משרדים רוסים נוספים, פעולות אלו הביאו תוצאה מידית, ובפעם הראשונה התקשורת האמריקאית התחילה לדבר על מצבינו ברוסיה.

דעה שונה לויליאם וקסלר, נשיא בני ברית. במרץ 1971 אמר עליו בהקשר זה[דרוש מקור]:

כהנא נבל ובן בליעל ... ביודעין גרם נזק בל ישוער לעניין היהדות הסובייטית ... מה השיג הרבי כהנא הזה? הוא גרם לכך שבמקום שממשלת ארצות הברית תפעיל את מלוא השפעתה ולחציה למען היהדות הסובייטית כפי שעשתה למען ביטול גזר-דין המוות במשפטי לנינגרד - יצטרכו עכשיו פקידיה להקדיש את כל מעייניהם למניעת פגיעות בנציגים הסובייטים באמריקה ולהגנת אזרחים אמריקאים בברית המועצות. זה ההישג המפואר של הליגה של כהנא, שלא לדבר על הנזק הישיר שגורמים מעשיו ליהדות הסובייטית.

עלייתו לישראל וריצתו לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 בספטמבר 1971 עלה לישראל[19] ובה ייסד את התנועה הפוליטית כך. בספטמבר 1972 ניסה, עם אנשי הליגה להגנה יהודית ועם עמיחי פאגלין, להבריח נשק לאירופה לצורך פעולות נקם על טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. התוכנית נחשפה בעת משלוח אמצעי הלחימה מישראל לרומא. המעורבים הועמדו לדין בישראל ונידונו לעונשי מאסר על תנאי[20]

עם הקמת הליכוד בשנת 1973, הודיע מנחם בגין שהוא שוקל לצרף את כהנא כמועמד הליכוד לכנסת[21] אך הדבר לא התבצע. בבחירות לכנסת השמינית בסוף שנת 1973 זכתה רשימתו של כהנא, שנקראה "רשימת הליגה", ל-0.8 אחוז מקולות המצביעים וכמעט עברה את אחוז החסימה. הוא נכשל במאמציו להיכנס לכנסת גם בבחירות 1977 ובבחירות 1981.

במאי 1973 החל משפטם של כהנא ויואל לרנר באשמת הסתה למרד, לאחר ששלחו לערבים בישראל ובשטחים מכתבים הקוראים להם להגר תמורת סיוע כספי[22], אך המשפט לא הסתיים מעולם[23], על אף דרישת כהנא לחדשו[24].

ביוני 1974 הורשע בקשירת קשר לפגוע ביחסי החוץ של ישראל, בשל מכתבים ששלח לאנשי הליגה להגנה יהודית ובהם הנחיות לפיגועים נגד דיפלומטים סובייטיים וערבים בארצות הברית ונגד מטרות אמריקניות, לקראת ביקורו המתוכנן של ראש הממשלה הסובייטי ברז'נייב בארצות הברית, ובעקבות רצח משפחה יהודית בעיראק[דרוש מקור]. כהנא רצה למנוע חתימה של הסכם סחר בין ארצות הברית לברית המועצות[דרוש מקור], שלדעתו היה עלול לגרום לסגירה מחדש של שערי ברית המועצות עבור יהודים. במשפטו השווה את מחדלה של ממשלת ישראל, וההתעלמות ממצבם של יהודי רוסיה ועיראק לפרשת קסטנר[דרוש מקור]. הרב כהנא תכנן להפוך את המשפט למשפט פומבי, שבו יאשים את ממשלת ישראל בהפקרת יהדות ברית המועצות, ולהזמין את שר החוץ אבא אבן ועולים מרוסיה להעיד במשפט. אך תוכניתו השתבשה כאשר פרקליט המדינה גבריאל בך הציג מסמך שעליו חתומה גולדה מאיר, ראש הממשלה וממלאת מקום שר החוץ, והמשפט הפך למשפט בדלתיים סגורות. בית המשפט גזר עליו שנתיים מאסר על תנאי[25].

באותה תקופה ניסה כהנא להקים ישיבה ביריחו{{ראו מודעה ב'ידיעות אחרונות', 2.7.1974, '24 שעות', עמ' 3. מספר הטלפון במודעה היה בביתו של כהנא}}. היוזמה נכשלה, אך הגרעין שנוסד הקים מאוחר יותר את היישוב מצפה יריחו הסמוך לעיר.

ב-21 בפברואר 1975 גזר עליו בית משפט בניו יורק שנת מאסר בפועל לאחר שהפר צו שאסר עליו לבוא במגע עם נשק[26]. במהלך המאסר נאבק על זכותו למזון כשר ותביעתו התקבלה[27].

ב-28 באוגוסט 1979 נידון ל-3 חודשי מאסר בפועל על הפרת צו שאסר עליו להיכנס לחברון[28].

ב-13 במאי 1980 נעצר כהנא במעצר מנהלי לשישה חודשים. בתקשורת פורסם בשם גורמי ביטחון כי המעצר קשור לכוונת אנשי "כך" לבצע פיגועים בחברון[29]. ערעור שהגיש על מעצרו המנהלי נדחה על ידי בית המשפט העליון[30], מספר רבנים ואישי ציבור כמו הרב משה פיינשטיין חתמו על מכתבי מחאה כנגד המעצר המנהלי. הרב כהנא טען עד סוף ימיו כי הוא אינו יודע את הסיבה למעצר. ב-29 ביוני נגזרו על כהנא 7 חודשי מאסר בפועל על עבירות של הסגת גבול והתקהלות אסורה שביצע באוניברסיטה העברית ב-14 בפברואר 1979[31]. ב-6 באוגוסט ביטל מנחם בגין את צו המעצר המנהלי נגד כהנא[32].

ביולי 1979 קיים כהנא הפגנה עם אנשיו בשכם, ובאפריל 1980 נערכה הפגנה דומה ברמאללה. בשני המקרים הכריזו הוא ואנשיו כי "אין פלסטין" וביקשו להגיש עצומה לראשי הערים. ב-15 בספטמבר 1980 הוא הורשע בגין כך בהפרת הסדר ובהפרעה לאנשי ביטחון, ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר בפועל[33]. ב-12 בדצמבר השתחרר מהכלא[34].

ב-1982, בעת המאבק על פינוי ימית, קרא למתפנים שלא להיכנס לעימות אלים עם חיילים[35]. כאשר במהלך הפינוי התבצרו כמה מתלמידיו במקלט ואיימו בהתאבדות, בא כהנא ושכנע אותם לצאת.

לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984, ניהל מסע בחירות אגרסיבי שבו חזר על הסיסמה "תנו לי את הכח - אני אטפל בהם". לסמלה של התנועה נבחר דגל צהוב ובו אגרוף קמוץ המונף אל על, כשהוא בתוך מגן דוד מלא, והמילים "רק כך" (אשר נלקחו, באופן מכוון, מסמלו של האצ"ל).

תנועת כך חרתה על דגלה את רעיון הגירוש בכוח של ערביי ישראל ודגלה במדינת הלכה - ניהול המדינה על פי חוקי ההלכה והמשפט העברי.

בספרו "לשכים בעיניכם" הציג את תפיסת עולמו:

מדינת יהודים פירושה חשיבה וקשרים יהודיים, פירושה תרבות יהודית ורוח יהודית בציבור יהודי. אך מעל לכל, פירושה ריבונות יהודית ושליטה יהודית על ייעודה.

את זה ניתן ליישם רק במסגרת של רוב יהודי קבוע ומיעוט ערבי שלו וזעיר-ממדים. אך הערבים סבורים כי היהודים גזלנים ששדדו מהם את ארצם. אין הערבים חשים קשר מחייב או רגש כלפי מדינה שנשמתה יהודית. והערבים מתרבים, בכמות ובאיכות. הם יתבעו חלק רב יותר בשלטון; הם ידרשו "אוטונומיה" לחלקים שונים של המדינה. לבסוף יאיימו על עצם הרוב היהודי באמצעות שיעור הילודה הערבי. והתוצאה: התנגשות עקובה מדם.

אם אמנם רצוננו למנוע התפתחות כזאת, רק דרך אחת פתוחה לפנינו: העברה מיידית של הערבים מארץ-ישראל לארצותיהם. כי לגבי ערביי ארץ-ישראל ויהודיה יש רק פתרון אחד: הפרדה. היהודים בארצם, ואילו הערבים בארצותיהם. הפרדה. רק הפרדה.

במהלך מסע הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 נפסלה רשימת כך על ידי ועדת הבחירות המרכזית "מן הטעם כי רשימה זו דוגלת בעקרונות גזעניים ואנטי-דמוקרטיים, העומדים בסתירה להצהרת העצמאות של מדינת ישראל, תומכת בגלוי במעשי טרור, מנסה ללבות שנאה ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסייה בישראל, מתכוונת לפגוע ברגשות וערכים דתיים של חלק מאזרחי המדינה, ושוללת במטרותיה את אושיות היסוד של המשטר הדמוקרטי בישראל".

משהובאה החלטת הוועדה לביקורתו של בית המשפט העליון[36], בו נכרכו יחדיו ערעורה של תנועת כהנא יחד עם ערעור "הרשימה המתקדמת לשלום" שכללה גופי שמאל קיצוניים יהודים וערבים, קבעה ועדת הבחירות שעל סמך ההלכה המשפטית המחייבת בבית המשפט העליון, הלכת ירדור (מאז פסק הדין ב-1965 נגד "רשימת הסוציאליסטים" המקורבת לתנועת "אל ארד"), אין מקום לפסילת הרשימה, שכן זו אינה כופרת בעצם קיומה של המדינה, אלא שואפת לשנות בה את סדרי המשטר בלבד.

החלטה זו הביאה לכניסת מועמדים מטעם שתי הרשימות לכנסת. בבחירות שנערכו, עברה רשימת כך את אחוז החסימה, וכהנא נכנס לכנסת כחבר יחיד מטעם סיעתו.

כחבר הכנסת בכנסת ה-11[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בישיבת הכנסת הראשונה שבה השתתף (ב-13 באוגוסט 1984) חרג מהנהלים, כאשר הוסיף לנוסח המקובל: "מתחייב אני", אותו אומרים כל חברי הכנסת, את הפסוק "ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד" (תהילים קי"ט, פסוק מ"ד), לאחר דין ודברים קצר שהיה במליאה, קיבל יושב ראש האספה את ההצהרה (מחמת הספק). היו מקרים שחברי הכנסת השתמשו בנוסח "מתחייב אני, בעזרת השם", אשר לא נחשב לחריגה, אך הייתה זו פעם ראשונה שחבר הכנסת הוסיף את הפסוק הנ"ל. דא עקא, כהנא היה אזרח ארצות הברית, ואזרחותו הייתה חשובה לו משום שאילו נשללה, יכלה ממשלת ארצות הברית למנוע ממנו לקבל ויזה וכך לא היה יכול לגייס כספים שם. לפי החוק בארצות הברית מי שנשבע אמונים למדינה זרה מתבטלת בכך אזרחותו ואכן הוגשה נגדו תביעה על בסיס חוק זה. בדיון שהיה בבית המשפט על תביעה זו, טען הרב כהנא שבכוונה הוסיף את הפסוק, כדי להדגיש שחוקי התורה עומדים מעל חוקי המדינה ולכן אין זה נחשב כהצהרת אמונים למדינה אחרת. כתוצאה מכך, החליטה ועדת הכנסת לשלול ממנו את סמכויותיו כחבר הכנסת. הוא עתר לבג"ץ[37], ובג"ץ דחה את עתירתו. עקב כך נאלץ לחזור שנית על הצהרת האמונים ללא הוספות כלשהן.

בישיבת הכנסת שבה נבחר חיים הרצוג מחדש לנשיא שלף כהנא בקבוק חומץ כשהוא מכנה את הנשיא "חומץ בן יין", ברמזו על ההבדל לדעתו בין הנשיא לבין אביו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

בסקר "מודיעין אזרחי" שהתפרסם במעריב כשנה לאחר בחירתו, ב-28.8.1985, זכה כהנא ל-11 מנדטים[38].

רבים מחברי הכנסת ראו בכהנא מוקצה מחמת מיאוס ונהגו לצאת מהמליאה בזמן נאומיו[39][40], לימים סיפרו חברי הכנסת והרבנים יעקב יוסף וחיים דרוקמן, שהם היו בין היחידים שנשארו להקשיב לנאומיו של הרב כהנא.

חלק מהצעות החוק ואי האמון שהעלה נדחו בשני קולות מתנגדים לעומת קולו שלו (זאת לאחר שבית המשפט העליון פסק כי אין לפסול הצעות חוק גזעניות בהיעדר הסמכה בתקנון הכנסת המאפשרת זאת במפורש. בהמשך שונה בשל כך התקנון). חלק גדול מחברי הכנסת נמנעו מכל שיח ושיג עמו. הוא כינה אותם "מתיוונים". כשיצאו מהמליאה בזמן נאומו אמר שהתקיים מה שנאמר: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" (ישעיהו מ"ט, י"ז), וגם השתמש בביטוי: "אדוני היושב ראש, כנסת ריקה".

אחד החוקים שהציע היה "אזרח מדינת ישראל יכול להיות רק בן העם היהודי". לפי הצעתו, לא-יהודי שיקבל את מרות היהודים ויסכים לשלם מס ולוותר על זכותו לכהן בכל תפקיד שררה לא ייחשב לאזרח אלא ל"גר תושב". חוק נוסף, למניעת התבוללות, גזר עונש מאסר על יהודי וערבייה או ערבי ויהודייה שיבואו במגע מיני או בקשר נישואין. לפי תומכיו, הצעות אלו הועתקו מילה במילה מספרו של הרמב"ם "משנה תורה". מתנגדיו כינו אותן "חוקי נירנברג" עקב הדמיון, לדבריהם, לחוקים שבהם אסרו הגרמנים-נאציים על יהודים להיות אזרחי גרמניה או להתחתן עם גרמניות. פעולותיו ודבריו של הרב כהנא עוררו פולמוס גם בקרב רבנים. נטען כלפיו שהוא מתעלם מהמקורות המסורתיים הרבים המצדדים בסובלנות ומאידך שהוא מתעלם מהאיסור על "התגרות באומות". עם זאת, הוא זכה להערכה מצד הרב צבי יהודה הכהן קוק שאף פרסם מכתב תמיכה ברב כהנא לקראת הבחירות, והרב מרדכי אליהו שהספיד אותו במסע הלוויתו.

הביע עניין בגורלם של ילדי עדות המזרח שטען כי חולנו במכוון, והציע לקבוע בתענית אסתר יום זיכרון במתכונת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שייוחד ל"שואה הרוחנית" של נוער העולים מיהדות המזרח.

כששלח מכתבים מהכנסת לאזרחי ישראל הערבים ואיים עליהם בתוצאות חמורות אם לא יקבלו עליהם את תנאי "גר תושב" או יעזבו את המדינה, נשללה ממנו הזכות, המוקנית לחבר כנסת לצורך עבודתו, למשלוח דואר חינם.

ב-29 באוגוסט 1984 ניסה לבקר באום אל-פחם "על מנת לעודד את תושביו להגר למדינות ערב". כמחאה על ניסיון זה נערכה הפגנה בת 30,000 איש, יהודים וערבים, אשר הידרדרה למהומות אלימות שבהן נפצעו אזרחים ושוטרים. בעצרות שקיים בארץ נכח קהל רב והן היוו מוקד להתנגשויות בין תומכיו לבין אנשי שמאל שבאו להפגין נגדו. בעצרת שערך בכיכר יהדות ווהלין בגבעתיים הפגינו נגדו גם אנשים מן הימין המתון[41].

בא' באלול ה'תשמ"ז (1987) הקים את ישיבת הרעיון היהודי בירושלים, בראשה עומד הרב יהודה קרויזר. בנו, הרב בנימין זאב כהנא היה בין ראשוני התלמידים. שיחותיו בישיבה נכתבו על ידי תלמידו נתנאל עוזרי, ונדפסו בספר "צופה ומנהיג".

ההתנגדות לכהנא והצרת צעדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסתו לכנסת, ולאחר החשיפה למסריו ולפעולותיו (כגון הביקור באום אל-פחם), התגייסו רבים מן החברה הישראלית, בהם גופים ממשלתיים ומוסדיים כיועץ המשפטי לממשלה, צה"ל, רשות השידור, משטרת ישראל וחברי כנסת, לבלימת התופעה שהוצגה על ידם כסכנה לדמוקרטיה ולאיזון הקיים במדינת ישראל ביחסי היהודים והערבים.

היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, התבטא בראיון לעיתון על המשמר כי בעבר ראה בכהנא וברעיונותיו תופעה חולנית אך אזוטריות, אולם לאחר כניסתו לכנסת ברור שיש להילחם כנגדה. זמיר פנה אל ועדת הכנסת בבקשה להגביל את צעדיו של כהנא[42].

חברי הכנסת יוסי שריד ועדנה סולודר יזמו דיון בעניין זה בדצמבר 1984. ברוב של 12 כנגד 8 קיבלה ועדת הכנסת החלטה להגביל את חסינותו הפרלמנטרית של כהנא, ולא לאפשר לו גישה חופשית לכל מקום בו יחפוץ. לאחר מכן אישרה מליאת הכנסת החלטה זו ברוב של 58 נגד 36. כהנא עתר לבג"ץ נגד ההחלטה[43] וערעורו נדחה מסיבה פרוצדורלית, הוא לא טרח להגיע אל הדיון. משטרת ישראל פעלה בהתאם להחלטה, והגבילה מאוד את תנועותיו, כך נמנע ממנו להופיע אף בקמפוס אוניברסיטת בר-אילן בטענה כי נוכחותו תביא להסתה כנגד סטודנטים ערבים[44].

אמצעי התקשורת הממלכתיים החרימו אף הם את כהנא. בתחילת אוגוסט 1984 החליט הוועד המנהל של רשות השידור, שהייתה אז בעלת המונופול על שידורי הרדיו והטלוויזיה בישראל, כי:

במטרה להבטיח שכלי התקשורת הממלכתיים לא ישמשו במה להסתה נגד אזרחים ולהצהרות הפוגעות במדינת ישראל והמנוגדות לעקרונות מגילת העצמאות - מאשר הוועד המנהל את הודעת המנכ"ל בדבר ההנחיות שנתנו למנהלי הרדיו והטלוויזיה כי יבדקו על פי העקרונות הללו ראיונות עם מאיר כהנא, או ציטוט הצהרות מפיו, וידיעות וכתבות הקשורות בפעילותו, ויותרו לשידור רק ידיעות בעלות ערך חדשותי מובהק ואשר אינן פוגעות בעקרונות אלה ובחוק רשות השידור ורוחו.

משמעות החלטה זו הייתה כי הסיקור החדשותי שניתן לכהנא ולדעותיו היה מינימלי. כהנא עתר לבג"ץ נגד ההחלטה[45] ועתירתו התקבלה. השופט אהרון ברק קבע כי חופש הביטוי כולל גם את החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות, ובכלל אלו דעות גזעניות.

צה"ל החליט אף הוא להילחם בתופעה. בחודש אוקטובר 1985 הקדישה תחנת גלי צה"ל יום שידורים "למאבק בגזענות ובכהניזם". לאחר יום השידורים, שלח כהנא לתחנה מכתב שבו הודה על הפרסום שניתן לו חינם. כמו כן, פורסם למפקדים תדריך מיוחד המתייחס בשלילה לכהנא ולתנועתו, וזאת בשל "הסכמה עם מוסדות המדינה ועם הרוב המכריע בחברה כי המסרים של כהנא הם גזעניים..."[46].

הכנסת, כמוסד, הצרה את צעדיו של כהנא. בתחילה נקבע כי אינו ראוי להגיש הצעת אי אמון בממשלה, מן הטעם שסיעת יחיד אינה יכולה לעשות כן. כהנא עתר לבג"ץ נגד החלטה זו[47] ועתירתו התקבלה. לאחר מכן התבצעו מספר צעדים שנועדו להגביל את יכולתו להציע הצעות חוק גזעניות, וגם אלו נדונו בבג"ץ, ואף הביאו לתיקון בתקנון הכנסת שתוקן כך שהוסף לו סעיף 134(ג) לפיו "יושב ראש הכנסת והסגנים לא יאשרו הצעת חוק שהיא, לדעתם, גזענית במהותה או שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי".

כן תוקן חוק העונשין וקבע את ההסתה לגזענות כעבירה פלילית, בסעיף 144ב' לחוק העונשין, עבירה הנושאת עמה עונש של עד חמש שנות מאסר. כן נאסרה החזקת פרסום גזעני. נראה כי החקיקה נחקקה בעקבות דבריו של כהנא שבירך את משגרו של טיל לאו לעבר אוטובוס ערבי. בסמוך לחקיקה הביעה רות גביזון את הדעה כי היא תביא לצמצום יתר של חופש הדיבור לגבי הפתרון הראוי לבעיה היהודית-ערבית מחד, ומאידך תופעל במיוחד כנגד המיעוטים עליהם היא באה להגן[48]. בפועל לא נעשה שימוש בחקיקה זו נגד כהנא גם לאחר שהפסיק להיות לחבר הכנסת, והאדם הראשון שהורשע על פיה היה הרב עידוא אלבה בשנת 1995.

התיקון המשמעותי ביותר, שנגע בחקיקה החוקתית הבסיסית במדינת ישראל, היה חקיקת סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שקבע כי רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:

  • שלילת קיומה של המדינה כמדינת העם היהודי.
  • שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה.
  • הסתה לגזענות.

חקיקה זו לא כוונה רק נגד כהנא ותנועתו, אלא גם כנגד הרשימה המתקדמת לשלום, שנתפסה על ידי ועדת הכנסת כשוללת את זכות קיומה של המדינה כמדינת העם היהודי, אך ככהנא, הורשתה לרוץ לבחירות בשנת 1984. עם זאת, בבחירות בשנת 1988 הורשתה הרשימה להתמודד, גם על פי החוק החדש, בעוד שתנועתו של כהנא נפסלה מהתמודדות.

חוק הבחירות לכנסת תוקן על מנת להתאים לחקיקה החדשה, ונקבע שאישור השתתפות רשימה בבחירות על ידי ועדת הבחירות המרכזית מותנה בכך "שאינה מנועה מלהשתתף בבחירות לכנסת לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת".

לאור התיקון לחוק יסוד: הכנסת נמנעה מכהנא ומרשימתו ההשתתפות בבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988. הרשימה נפסלה על ידי ועדת הבחירות, ב-5 באוקטובר 1988, ובית המשפט העליון אישר את ההחלטה[49].

במסגרת פסק הדין קבע נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר:

מטרותיה ומעשיה של המערערת הם באופן ברור גזעניים: ליבוי היצרים השיטתי על יסוד לאומי-אתני המביא איבה ומדנים ומעמיק תהום, קריאה לשלילה אלימה של זכויות, לביזוי שיטתי ומכוון של חלקי אוכלוסייה מוגדרים, המאובחנים לפי יסוד לאומי-אתני, ולהשפלתם באופן הדומה להחריד לגרועות שבדוגמאות בהן התנסה העם היהודי (כמו למשל השואה) - כל אלה די בהם, לאור החומר הרב שהוגש לנו, כדי לבסס את המסקנה בדבר ההסתה לגזענות. עוצמת פעולתה של המערערת בכל צורותיה, הקיצוניות שבהצגת הנושאים ובמעשים המתלווים אליהם והעיוות החמור של אופייה של המדינה ושל משטרה הנובעים מכך, כל אלה מקנים למטרות ולמעשים את החומרה המפליגה, שדי בה כדי לבסס החלטתה של ועדת הבחירות המרכזית.

הירצחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת הרב מאיר כהנא בהר המנוחות
מצבה לזכרו של הרב כהנא בפארק על שמו בקריית ארבע
גרפיטי בהרצליה הנושא את הכיתוב: "כהנא צדק"

בערב י"ח בחשון תשנ"א (5 בנובמבר 1990), נאם כהנא במלון מריוט בניו יורק, בפני יהודים אורתודוקסיים, בניסיון לשכנע אותם לעלות לישראל. לאחר הנאום, בעת שהקהל התגודד סביב כהנא, הגיח מתנקש, לבוש כחרדי, וירה בצווארו של כהנא כדור בודד שהרגו. הוא הובא לקבורה בירושלים; הלוויתו יצאה מ"ישיבת הרעיון היהודי" לעבר בית העלמין הר המנוחות. השאיר אחריו אלמנה, שני בנים ושתי בנות.

אל סייד נוסייר, מוסלמי יליד מצרים הואשם ברצח, אולם חבר מושבעים פסק כי לא הוא שירה בכהנא. נוסייר נמצא אשם בהחזקה בלתי חוקית באקדח וירי על שוטר, ונידון לתקופת מאסר של שבע עד עשרים ושתיים שנה[50] (משך המאסר המדויק, במסגרת טווח זה, נתון להחלטתה של ועדת השחרורים).

לאחר מספר שנים התברר כי נוסייר השתייך לתא טרור בהנהגתו של השייח' העיוור, עומאר עבד א-רחמאן, שהיה למעשה שלוחה ראשונה של ארגון אל קאעידה בארצות הברית. תא טרור זה ניסה בשנת 1993 לפוצץ את מגדלי התאומים באמצעות מכונית תופת שהוטמנה בחניון המגדלים. הפעם נדון נוסייר למאסר עולם, שאותו הוא עדיין מרצה. מספר שנים לאחר הפיגוע במגדלי התאומים, במהלך תכתובת עם אנשי הפקה של סרט דוקומנטרי אודות כהנא, שלח נוסייר מכתב מפתיע, שבו הודה ברצח[51].

אוהדיו של כהנא משתמשים בסיסמה "כהנא צדק". סיסמה זו מופיעה כגרפיטי במקומות רבים בישראל. אריאל זילבר כתב והקליט פזמון בשם זה.

בקריית ארבע הוקם פארק על שמו והוצבה בו מצבה לזכרו. באור עקיבא נקרא רחוב על שמו.

הגותו (כהניזם)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגותו הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "אור הרעיון" מוצגת משנתו של הרב כהנא בצורה שיטתית. הוא טען שדבריו בענייני דת הם דעת היהדות. הוא הרבה ללעוג ליהודים המדברים בשם היהדות, כשלמעשה, לדבריו, הם אינם מכירים כלל את מקורות היהדות האמיתיים - התנ"ך, התלמוד וההלכה, ולמעשה מייצגים את ערכי הדמוקרטיה והליברליזם. ביסוד הגותו עומדים המושגים תורה מן השמים ובחירת עם ישראל. הוא סבר שהיהדות אינה לא דת ולא לאום כי אם "דת-לאום" ("Religionization"). הוא דחה את הטענה שהאמונה בבחירת ישראל וההתנגדות להתבוללות הם גזענות, מכיוון שגזענות היא עמדה שאדם אחר הוא נחות בשל גזעו, ואילו בחירת ישראל היא עיקרון דתי וגוי יכול לעבור תהליך גיור ולהפוך לשווה ליהודי.

הגותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם את האידאולוגיה הפוליטית שלו ביסס הרב כהנא בנימוקים הלכתיים. הוא היה תומך נלהב בציונות. לדעתו הציונות האמיתית לא התחילה עם תיאודור הרצל והקונגרס הציוני הראשון ב-1897 אלא בהבטחת ה' לאברהם. הוא טען שיש ניגוד בין הציונות לדמוקרטיה המערבית, שכן לפי עקרונות הדמוקרטיה אין מניעה שהערבים בישראל יהפכו לרוב, דבר המנוגד למטרות לעקרונות הציונות. ראיה לניגוד בין ציונות לדמוקרטיה הוא הביא מחוק השבות, שלדעתו הוא חוק מפלה שלא היה יכול להיחקק במדינה דמוקרטית, ובכל זאת נחקק במדינת ישראל ובצדק לדעתו, משום שכל מטרתה של הציונות היא לקיים מדינה יהודית.

בהקמת מדינת ישראל הוא ראה אתחלתא דגאולה. בהרצאותיו בארצות הברית הוא עודד עלייה. תמך ברעיון ארץ ישראל השלמה ובסיפוח השטחים שנכבשו ב-67'. כנגד הטענה שהשליטה בשטחים היא הגורם למעשי טרור מצד הפלסטינים, הוא טען שהערבים מבצעים ביהודים פרעות עוד משנת 1920, מאז שהם הבינו שהיהודים מתכננים להקים מדינה. הוא טען כי הוא לא יצא למלחמה נגד מדינות כדי לכבוש עוד חלקים מארץ ישראל, אך אם מדינה אחרת פותחת במלחמה נגד ישראל ומפסידה - אין להחזיר לה את השטחים שנכבשו ממנה בשום אופן, הן ממניעים דתיים והן ממניעיים של הרתעה. כהנא לא האמין בשלום עם מדינות ערב, בנימוק שאין לתת בהן אמון שיעמדו בהסכמים. הוא ראה בכך טקטיקה חדשה מצדם של הערבים: לאחר שנוכחו שאינם יכולים לנצח את ישראל במלחמה הם מנסים לקבל שטחים בהסכמים מדיניים ולאחר מכן הם יבקשו את זכות השיבה לפליטים הפלסטינים ולבסוף ישתלטו על שאר הארץ על ידי ריבוי טבעי ופעילויות טרור. עם זאת, הוא האמין שעל ידי יצירת הרתעה ייתכן מצב של "שלום קר" בין ישראל לשכנותיה.

סבר שהפתרון היחיד לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי ולשמירה על המדינה כמדינה היהודית הוא העברת אוכלוסין בכפייה של כל ערביי ישראל לארצות ערב, מלבד מיעוט זעיר של ערבים שיסכימו לחיות במדינה היהודית עם זכויות אזרחיות אך ללא שום זכויות פוליטיות ולאומיות. הוא הציע שכל מי שיעזוב ללא התנגדות יקבל פיצוי כספי עבור רכושו ואילו מי שיתנגד יסולק בכוח על ידי הצבא וללא פיצויים. הוא טען שאין בעיה מוסרית בטרנספר, כפי שהדבר התבצע כמה פעמים במהלך המאה ה-20 במדינות בעולם. הוא קישר זאת גם לכך שלאחר ההכרזה על הקמת המדינה, ברחו יהודים רבים מארצות ערב לישראל מחשש לחייהם, ואף הותירו מאחור את רכושם, כך שגירוש הערבים מארץ ישראל ישלים את תהליך החלפת האוכלוסיות.

הוא טען כי ברור שערביי ארץ ישראל לעולם לא יסכימו לחיות תחת מדינה המגדירה את עצמה "יהודית" בחוק ובהכרזת העצמאות שלה. ולכן הם ימשיכו לנסות להשמיד אותה וכך יימשך מעגל הדמים. הם לא יסתפקו מנסיגה מהשטחים שנכבשו ב-67', שכן הם רואים את פלשתינה-א"י כולה כארצם ורואים ביהודים כובשים גם בתוך גבולות הקו הירוק, כפי שהתנגדו לתוכנית החלוקה של האו"ם, ובעקבותיה יצאו למלחמת השמדה. הוא הוסיף שרק שמאלנים-ליברלים שמזלזלים בערבים, חושבים שהערבים יוותרו על חלומם להשמיד את ישראל או שיסכימו לחיות במדינה יהודית, שסמליה יהודיים ויום העצמאות שלה הוא יום הנכבה שלהם, רק בגלל רמת החיים שלהם בה. כהנא טען כי דווקא הוא, כיהודי עם גאווה לאומית, מבין את הערבים בעלי הגאווה הלאומית, וכיוון ששני העמים רואים באותה ארץ את ארצם, אין לישראל ברירה אלא לגרש אותם. עוד הוא טען שיש לנקוט ביד קשה כנגד מבצעי פעולות טרור ערבים, מפני שבמזרח התיכון קיימת מנטליות שונה לחלוטין מזו שבמערב. הערבים, אמר כהנא, מעריכים רק כוח, ופעולות לא-אלימות נתפסות בעיניהם כחולשה.

שאף לכך שמדינת ישראל תהפוך למדינת הלכה. עם זאת, הוא אמר שהוא מוכן לקבל את חוקי הדמוקרטיה, אף על פי שאינו מאמין בה, כדי למנוע מלחמת אחים בין חילונים לדתיים, בתקווה שבעתיד עם ישראל יחזור לשמור מצוות ואז לא יהיה לו עוד צורך בדמוקרטיה. הוא תמך בכך שאם הרוב יחליט על כך שבמרחב הציבורי במדינה יחולו חוקים דתיים (למשל איסור חילול שבת בפרהסיא, מכירת חזיר וכיוצא בזה), חוקים אלו יאכפו גם על המתנגדים להם. כחבר כנסת הוא העלה הצעות חוק הלקוחות, לטענתו, מן ההלכה.

לגבי יחסי ארצות הברית-ישראל דגל בניתוק הסיוע הכלכלי מאמריקה, בטענה שישראל חייבת ללמוד לעמוד על רגליה, גם אם הדבר דורש הקרבה. הוא תמך בקפיטליזם ובשוק חופשי. הוא טען שארצות הברית אינה מסייעת לישראל בגלל הידידות ביניהן, אלא כמקובל בין מדינות, מתוך אינטרסים. לכן, הממשל האמריקאי ימשיך לתמוך בישראל כל עוד ימשיך אותו אינטרס, ללא תלות במעשי ישראל. לכן, מנהיגי ישראל צריכים גם הם לפעול לפי האינטרסים שלה ולא לפי תגובת העולם.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתלמידיו וממשיכי דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצרת לזכרו, 2011

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה "כהנא צדק?"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 עלה ב"צוותא" מחזהו של יואב איתמר "כהנא צדק?", העוסק ברעיונותיו של כהנא, המובאים מפי בן דמותו הפועל בתל אביב 24 שנים לאחר הירצחו[54].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר קוטלר, הייל כהנא, הוצאת מורן, 1985
  • אביעזר רביצקי, הכהנאות כתופעה תודעתית ופוליטית, ספריית שזר, 1985
  • רפאל כהן-אלמגור, גבולות הסובלנות והחירות: תאוריה ליברלית והמאבק בכהנאות, הוצאת אקדמון, 1999
  • המאיר לארץ - קובץ הספדים לזכרו ליום השלושים להרצחו, בהוצאת ישיבת הרעיון היהודי, ירושלים, כ' בכסלו ה'תשנ"א
  • ליבי כהנא, "הרב מאיר כהנא: חייו ומשנתו, ירושלים: המכון להוצאת כתבי הרב מאיר כהנא, כרך א', 1932-1975, ה'תש"ע; כרך ב', 1976-1983, ה'תשע"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניצה כהנא, הרב מאיר כהנא - הסיפור האמיתי, באתר "האייל הקורא"
  2. ^ “In Memoriam: Rabbi Meir Kahane, " Flatbush Forum (Yeshiva of Flatbush Alumni Association [newsletter]), Summer 1991, vol. 2, no. 3, p. 1, 2, 14.  PDF.  
  3. ^ קלמנוביץ', הרב אברהם (4 ביולי 1957), עברית: הסמכה לרבנות של הרב מאיר דוד כהנא, בדיקה אחרונה ב-10 בדצמבר 2017 
  4. ^ Dates of BA degree from Brooklyn College, Master’s degree from New York University and and LLB Degree from New York Law School: FBI file 105-207795, report, February 8, 1971, cover page A and p. 2. Pdf. a. Brooklyn College, CUNY, Alumni ID. [Signed] Meir Kahane. PDF כרטיס בוגר ברוקלין קולג'. 8.5 על 6.2 ס"מ. b. Broeklundian 1954, Brooklyn College [yearbook, photos of graduates and their interests], photo of Martin Kahane, p. 141. Pdf. c. Email from Registrar’s Office, New York University, May 17, 2006. דוא"ל משרד רשם 'ניו יורק יוניברסיטי', 17 במאי 2006. PDF d. “In Memoriam... Rabbi Meir Kahane ’57...” In Brief (New York Law School, Office of Development and Alumni Affairs), Winter 1991, vol. 10, no. 11, p. 19.
  5. ^ מכתב מהרב דב כ"ץ, משרד הדתות, למועצה הדתית בקיבוץ סעד, י"ד בשבט תשי"ח (4 בפברואר 1958), פורסם בביטאון הקיבוץ הדתי עמודים, מרחשוון תשנ"ד-נובמבר 1994. מכתבים נוספים בנושא הנמצאים בארכיון קיבוץ סעד מובאים בספר הרב מאיר כהנא: חייו ומשנתו, כרך א', 1932-1975, ירושלים ה'תש”ע, עמ' 32–33, 470.
  6. ^ הרב מאיר כהנא, חייו ומשנתו, עמ' 35–40, 40-41, 50-58, 581, 600-601.
  7. ^ יאיר קוטלר, הייל כהנא, הוצאת מורן, 1985
  8. ^ מאיר כהנא, סיפורה של הליגה להגנה יהודית, פרק ו - כוח יהודי: "מה טוב ליהודים?"
  9. ^ Kaufman, Michael T. (6 במרץ 1994). "Remembering Kahane, and the Woman on the Bridge". New York Times. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2017. 
  10. ^ Kifner, John (6 בנובמבר 1990). "Obituary: Meir Kahane, 58, Israeli Militant and Founder of the Jewish Defense League". New York Times. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2017. 
  11. ^ Friedman, Robert I. (1990). The False Prophet : Rabbi Meir Kahane : from FBI Informant to Knesset Member. Brooklyn, N.Y: Lawrence Hill Books. ISBN 978-1-55652-078-5. 
  12. ^ ההכחשה ניתנה בתשובה לשאלה ברדיו 77 בארצות הברית האם חי עם דוגמנית לא יהודיה בזמן מלחמת וייטנאם (הקלטה בפורמט MP3, הקטע הרלוונטי נמצא בדקה ה-73 של ההקלטה)
  13. ^ המאיר לארץ - קובץ הספדים לזכרו של הרב כהנא., המכון להוצאת כתבי הרב כהנא, 1990, עמ' 16
  14. ^ מסמכי הכספת של ה-FBI כפי שמפורסמים באינטרנט "Meir Kahane". FBI (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2017. 
  15. ^ כהנא נדון לחמש שנות מאסר על תנאי ולקנס, מעריב, 25 ביולי 1971
  16. ^ Kifner, John (11 בנובמבר 1990). "The World; In Israel, Kahane's Ideas Have Taken On A Life of Their Own". New York Times. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2017. 
  17. ^ Kushner, Harvey W (2003). Encyclopedia of Terrorism. SAGE Publications. עמ' 192–193. ISBN 978-0-7619-2408-1. 
  18. ^ סרטונים אסיר ציון - יוסף מנדלביץ על הרב כהנא, סרטון, באתר YouTube, מתוך כנס לזכר הרב כהנא
  19. ^ רחל פרימורהרב מאיר כהנא בעלותו אמש לישראל: לא נלמד פה ילדים לירות בנשק הם לומדים זאת בלעדי הליגה, מעריב, 15 בספטמבר 1971
  20. ^ מאסר על תנאי לעמיחי פגלין וראשי "הליגה להגנה", דבר, 18 בנובמבר 1974.
  21. ^ אבי שילון, בגין, 1992-1913 , הוצאת עם עובד, 2007. עמוד 242
  22. ^ נפתח משפט הרב כהנא בגלל מכתבי ההגירה, דבר, 22 במאי 1973; התחדש משפט הרב כהנא, דבר, 28 במאי 1973
  23. ^ נור מסאלחה, Imperial Israel and the Palestinians, הוצאת פלוטו, 2000, עמוד 147 בגוגל ספרים
  24. ^ כתבה באתר "Jewish Telegraphic Agency", מרץ 1976
  25. ^ מאסר שנתיים על תנאי לרב מאיר כהנא, דבר, 30 ביוני 1974
  26. ^ שנת מאסר לרב כהנא, דבר, 23 בפברואר 1975
  27. ^ הרב כהנא יקבל מזון כשר בכלא, דבר, 28 בנובמבר 1975
  28. ^ הרב כהנא נידון ל-3 חודשי מאסר, מעריב, 29 באוגוסט 1979
  29. ^ צבי זינגר וברוך מאירי, "קבוצה מחברי 'כך' עמדה להקים גוף מחתרתי מזויין", מעריב, 15 במאי 1980
  30. ^ דליה מזורי, בית המשפט העליון דחה ערעור כהנא על צו המעצר המנהלי, מעריב, 8 ביוני 1980
  31. ^ 7 חודשי מאסר לרב מאיר כהנא, דבר, 30 ביוני 1980
  32. ^ בוטל צו המעצר המינהלי נגד הרב כהנא, דבר, 7 באוגוסט 1980
  33. ^ יוסף צוריאלעוד תשעה וחצי חדשי מאסר בפועל הוטלו על הרב כהנא, מעריב, 16 בספטמבר 1980. למרות הכותרת נראה שמדובר בשלושה חודשים, ראו להלן
  34. ^ צבי זינגר, הרב כהנא משתחרר היום מן הכלא, מעריב, 12 בדצמבר 1980
  35. ^ התנהגות זו אוזכרה מאוחר יותר בהקשר לתוכנית ההתנתקות: ניר בומס, כהנא צדק. במשהו, באתר nrg‏, 21 ביוני 2005
  36. ^ בע"ב 2/84, ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ישראל פ"ד לט (2) 225)
  37. ^ בג"ץ 400/87 כהנא נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מא(2) 729.
  38. ^ "כהנא תופעה מסוכנת; אסור להתרגש מסקרים", מעריב, 28 באוגוסט 1985
  39. ^ יוסף צוריאלכנסת נכבדה וריקה אמרה לא לכהנא, מעריב, 17 באוקטובר 1985
  40. ^ יוסף צוריאל ויהושע ביצור, נאום כהנא:מליאה ריקה קהל תלמידים, מעריב, 13 בנובמבר 1985
  41. ^ ליטל לוין, 22.9.1985 / תושבי גבעתיים מסלקים את הרב כהנא, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2011
  42. ^ ר. כהן-אלמגור, גבולות הסובלנות והחירות - תאוריה ליברלית והמאבק בכהנאות (י-ם, הוצאת נבו, 1999), עמ' 249.
  43. ^ בג"ץ 43/85 כהנא נ. ועדת הכנסת, לא פורסם. עיקריו מופיעים אצל כהן-אלמגור, שם, עמ' 249
  44. ^ כהן-אלמגור, שם, 250
  45. ^ בג"ץ 399/85 ח"כ מאיר כהנא נגד הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא (3), 255
  46. ^ דברי קצינת יחסי ציבור של אגף כח אדם בצה"ל, אל"ם שולמית ליגום, מופיעים אצל כהן-אלמגור, 256
  47. ^ בג"ץ 73/85 סיעת כך נ. שלמה הלל יושב ראש הכנסת, פ"ד לט (3), 141
  48. ^ רות גביזון, "החקיקה נגד גזענות", זכויות האזרח גיליון 10 נובמבר 1984.
  49. ^ עב 1/88 משה ניימן וסיעת כך בכנסת נ. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה, פ"ד מג (4) 177
  50. ^ Sullivan, Ronald (30 בינואר 1992). "Judge Gives Maximum Term in Kahane Case". New York Times. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2017. 
  51. ^ נדב שרגאי15 שנה לאחר זיכויו, הודה החשוד ברצח כהנא, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2006
  52. ^ אלירן אהרון, בתו של הרב מאיר כהנא הלכה לעולמה, באתר ערוץ 7, ל' בסיוון תשע"ז.
  53. ^ רבני המחלקה לדוברי אנגלית, באתר מכון מאיר
  54. ^ איילת קליין כהן, הרב מאיר כהנא מתעורר לחיים, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2014
    רותי זוארץ, הצגה חדשה (ומעוררת מחלוקת) בצוותא: "כהנא צדק", "מעריב", 1 בספטמבר 2014
    כהנא צדק? / הצגת יחיד מאת יואב איתמר, קטע מההצגה, באתר יוטיוב