חגי סגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חגי סגל
חגי סגל 2014
חגי סגל 2014
לידה 24 בינואר 1957 (בן 62)
חיפה, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עורך עיתון, עיתונאי, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
פייסבוק 100007788132760
טוויטר haggai_segal
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חגי סגל (נולד בכ"ב בשבט התשי"ז, 24 בינואר 1957) הוא עיתונאי, סאטיריקן ופובליציסט ישראלי. עורך העיתון "מקור ראשון". בשנת 1980 נמנה עם חברי המחתרת היהודית ובעקבות פעילותו הורשע בעבירות של גרימת חבלה חמורה וחברות בארגון טרור וריצה שנתיים מאסר.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל נולד בחיפה לשלום סגל, יליד רומניה שעלה ארצה במסגרת העלייה הרביעית, שהוריו היו מהמשפחות המייסדות של שכונת אחוזת שמואל (אחוזה), איש האצ"ל ומזכיר בתנועת החרות לשעבר, ולאביבה סגל, ילידת אנגליה שעלתה ארצה ב-1947, וגדל בעכו. הוא בן אחיו של ידידיה סגל, איש האצ"ל שנחטף בידי אנשי ההגנה ומאוחר יותר נמצאה גופתו.[1]

למד בתיכון הדתי "קנדי" בעיר. את שירותו בצה"ל עשה במערך הנ"מ וכמדריך טירונים. סיים תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, הצטרף ליישוב עפרה ונמנה עם ראשוני הירחון "נקודה".

המחתרת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 השתתף, כחלק ממה שכונה לימים "המחתרת היהודית", במלכוד מכוניתו של ראש עיריית רמאללה, כרים ח'אלף, ובמלכוד דלת המוסך של ראש עיריית אל-בירה, איבראהים טאוויל. מטעני הנפץ גרמו לקטיעת רגלו של ח'אלף, ולעיוורונו של חבלן מג"ב, סלימאן חירבאווי, שנשלח לנטרל את המטען.

סגל נתפס בשנת 1984 עם שאר חברי המחתרת והורשע בעברות של גרימת חבלה חמורה, החזקת נשק וחברות בארגון טרור. הוא נידון לחמש שנות מאסר, מהן שלוש בפועל[2] ומתוכן ריצה שנתיים. במהלך ישיבתו בכלא כתב את הספר "אחים יקרים" העוסק בפעילותה של המחתרת.

קריירה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל היה שדרן וראש מערכת החדשות ב"ערוץ שבע", עורך הירחון "נקודה", ובעל טור בעיתונים "חדשות", "מעריב", "בשבע" ו"מקור ראשון".

פרסם מספר ספרים: "התנחלות דמה", ספר סאטירי על המתנחלים; "ימית סוף", העוסק בקורות התנועה לעצירת הנסיגה מסיני; "והיום עוטפים בזה דגים", שנכתב במשותף עם אורי אורבך ו"כבשה טרפה זאב" שנכתב גם הוא עם אורבך והציג את תגובת התקשורת והפוליטיקאים לטבח מערת המכפלה כצבועה.

בשנת 2003 נבחר לחתן הפרס לביקורת התקשורת מטעם "האגודה לזכות הציבור לדעת". באותה שנה הועמד לדין, עם מנהלים נוספים בתחנת הרדיו "ערוץ 7", בגין חלקו בשידורים הבלתי חוקיים של התחנה, ונידון לשישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 30,000 ש"ח.[3]

ב־8 ביולי 2014 מונה לעורך "מקור ראשון".[4] הוא בעל טור קבוע במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" והגיש את תוכנית האקטואליה "ראש בראש" בערוץ הכנסת. בעבר הגיש יחד עם זהבה גלאון, וכיום יחד עם אנשי ציבור מתחלפים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל נשוי ואב לחמישה,[5] בהם העיתונאים עמית סגל וארנון סגל.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחים יקרים - קורות המחתרת היהודית, ירושלים 1987
  • יחד עם אורי אורבך, והיום עוטפים בזה דגים - נבואות חורבן ומעשיות 1967–1992, ספריית בית אל, תשנ"ב
  • התנחלות דמה - ספר סאטירי על המתנחלים, ספריית בית אל תשנ"ב. הוצאה מחודשת ומעודכנת בשם חמש דקות מכפר סבא, תשע"ג.
  • יחד עם אורי אורבך, כבשה טרפה זאב - סיפור מהג'ונגל, סיפור על רקע הטבח בחברון, ספריית בית אל תשנ"ד
  • מונכון: מילון ערוץ 7 לעברית משודרת ומוסף אתיקה, בית אל תשנ"ח, מהדורה מעודכנת שם תשס"א
  • ימית, סוף., המאבק לעצירת הנסיגה בסיני, ספריית בית אל תשנ"ט
  • בעריכתו, הכתובת הייתה באוויר, ערוץ 7 בעידן אוסלו, ספר ותקליטור, בית אל תשס"ג
  • יחד עם אורי אורבך, הבטחתם יונה – תחזיות שווא עיתונאיות 2000–2006, ירושלים 2006
  • רק לא מלחמת אחים - פרשת מותו של איש אצ"ל ידידיה סגל (דודו של חגי) שנחטף בידי ארגון ההגנה, בית אל 2009
  • שטחים תמורת חלום - יומן לאומי מתש"ח ועד הלום, ידיעות ספרים, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "הלח"י השנייה: התעלומה של נערי הגבעות משנות הארבעים". מקור ראשון. 12 בפברואר 2018. בדיקה אחרונה ב-30 במאי 2018. 
  2. ^ פסק הדין של חברי המחתרת היהודית, מאגר "נבו"
  3. ^ ת"פ (י-ם) 4830/98 מדינת ישראל נגד יעקב כץ ואחרים, ניתן ב-29.12.2003
  4. ^ שלמה פיוטרקובסקיחגי סגל מונה לעורך מקור ראשון, באתר ערוץ 7, 8 ביולי 2014
  5. ^ "מרואיין בהפתעה: סל תרבות עם חגי סגל". מקור ראשון. 2 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-30 במאי 2018.