גוש אמונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גוש אמונים היא תנועה חברתית דתית-לאומית שקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים הפועלת לחידוש ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, בחבל עזה ובגולן, ולחיזוק ההתיישבות בנגב ובגליל. התנועה קמה מתוך רגש דתי בעיקרו, אך בשנותיה הראשונות סחפה בהתלהבותה גם חילונים רבים, רובם חברים בהתיישבות העובדת.[1]

הקמת התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהיג הרוחני של תנועת גוש אמונים היה הרב צבי יהודה קוק, ראש ישיבת מרכז הרב ובנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שלאחר המשבר של מלחמת יום הכיפורים עודד את תלמידיו לפעול לחיזוק מפעל ההתיישבות ולהקמת התנחלויות בכל חלקי "ארץ ישראל השלמה", ובפרט ביהודה ושומרון, רצועת עזה, רמת הגולן וחצי האי סיני. מדיניות זו של הרב צבי יהודה בוטאה על ידיו עוד טרם מלחמת ששת הימים, ומקורה באמונה כי יישוב הארץ כולה מקדם את תהליך הגאולה.[2]

התנועה קמה רשמית כחצי שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, ב-9 בפברואר 1974 (ט"ו בשבט תשל"ד). במסמך הייסוד "גוש אמונים, תנועה לחידוש ההגשמה הציונית" - נכתב כי: "גוש אמונים קם מתוך מטרה ליצוק בשורה חדשה-ישנה בכלים ובדפוסים קיימים, כדי לשוב ולעורר מחדש להגשמה ציונית מליאה במעשה וברוח... תוך הכרה כי מקור החזון במורשת ישראל ובשורשי היהדות, ותכליתו - הגאולה השלימה לעם ישראל ולעולם כולו". התנועה כללה מועצה מצומצמת שעסקה בעניינים שוטפים, ומועצה מורחבת שהתוותה את הדרך וסיפקה לה גב פוליטי רחב.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה פעלו אנשי גוש אמונים נגד הסכמי ההפרדה בגולן. במסגרת זו התיישבו במאי 1974 תלמידי ישיבת מרכז הרב בבונקר בקוניטרה. גרעין זה הקים מאוחר יותר את היישוב קשת.[3] בהמשך הוקם גרעין 'אלון מורה' שנועד להתיישב בשומרון. מטרת הגרעין הייתה להתנחל באתר הקרוב ביותר לעיר שכם. לאחר שב-3 ביוני 1974 הקים יצחק רבין ממשלה חדשה, שלח לו מזכיר הגרעין, בני קצובר, מכתב שבו הודיע שחברי הגרעין נחושים לעלות להתיישב באזור שכם.

ניסיון ההתנחלות הראשון של "גרעין אלון מורה" נעשה בט"ו בסיוון תשל"ד (5 ביוני 1974), עם הרב צבי יהודה קוק, בחווארה, ארבעה קילומטרים מדרום לשכם. עם חברי הגרעין באו עוד כמאה אנשים, בהם חברי הכנסת אריאל שרון גאולה כהן וזבולון המר. תוך שעה הוקמו 16 אוהלי בד. כעבור זמן קצר הגיעו נציגי צה"ל והחל משא ומתן. בקרב חברי הגרעין התעורר ויכוח אם לקבל הצעת פשרה לעבור למחנה קדום. בהתייעצות עם הרב צבי יהודה קוק הוחלט שלא לקבלה. נערך פינוי שבו התנגדו המתנחלים באופן פסיבי.[4]

כחודש לאחר מכן, ב-25 ביולי, עלו פעילי גוש אמונים וחברי-כנסת (בהם שרון ואהוד אולמרט), לתחנת הרכבת הנטושה סבסטיה. גם ראש האופוזיציה דאז, מנחם בגין, הגיע למקום והצהיר כי "אין ממשלה שיש לה זכות למנוע מיהודי להתיישב בכל מקום בארץ ישראל".[5] הממשלה הציבה להם אולטימטום של 4 ימים להתפנות ולאחר שפקע הם פונו בכוח על ידי צה"ל.[6] באוגוסט 1974 הוקם "גרעין שילה" שפעל להקמת כפר תעשייתי בשילה.[7]

באוקטובר 1974 ביצע גוש אמונים "מבצע התנחלות" נרחב, שכלל ניסיונות התנחלות בו זמנית במספר מקומות, תוך מספר ימים: בואדי קלט,[8] ביריחו,[9] במעלה אדומים,[10] בנבי סאלח,[11] בתל שילה,[12] במסחה, בבעל חצור ובעין סיניא.[13] צה"ל פינה את המתנחלים מכל האתרים.

באפריל 1975 הותר לפלוגת־עבודה של "גרעין שילה" ללון במחנה הצבאי הירדני הנטוש סמוך לעין יברוד לצורך עבודה עבור קבלן שהועסק על ידי משרד הביטחון בהר בעל חצור הסמוך. הגרעין הודיע שאין מדובר בניסיון התנחלות.[14] בהמשך הפך המקום להתנחלות עפרה.[15]

ניסיונות נוספים להתיישב בסבסטיה נעשו במהלך 1975 (ב-5 וב-19 במרץ וב-25 בנובמבר), ובכולם פונו המתיישבים ביום שבו הגיעו למקום. ב-30 בנובמבר 1975, חנוכה תשל"ו, עלו אלפי אנשים למקום. רובם הלכו לצורך כך קילומטרים ברגל. בניסיון זה הצליחו אנשי גוש אמונים ותומכיהם הרבים להישאר שבוע במקום. ב-8 בדצמבר הוצעה פשרה על ידי המשורר חיים גורי והשר ישראל גלילי, שיותר לגרעין אלון מורה להתגורר במחנה קדום, הסמוך לסבסטיה. שני הצדדים הסכימו, ולימים הפך מחנה "קדום" ליישוב "קדומים".[16]

לאחר המהפך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 במאי 1977, יומיים לאחר שהליכוד ניצח בבחירות לכנסת, הכריז מנהיגו, מנחם בגין, בעת שביקר את "גרעין אלון מורה" במחנה קדום, ש'בקרוב יהיו הרבה אלוני מורה'. אף על פי כן, בשל לחצי הממשל האמריקני וכדי למנוע פגיעה בשיחות השלום עם מצרים, לא מיהרה הממשלה ליישם מדיניות כזו.[17] אנשי גרעין אלון מורה, שביקשו לעבור ליישוב קבע, החלו בפעולות מחאה, ובשיאן ניסו להתיישב בחווארה בספטמבר 1978.[18][19] ב-7 בינואר החליטה ועדת השרים לענייני ביטחון לראות בגרעין אלון מורה "מועמד להתנחלות בעתיד הקרוב". לאחר ויכוח בעניין, אישרה הממשלה ב-3 ביוני 1979 את התיישבות הגרעין סמוך לכפר רוג'ייב, מדרום מזרח לשכם. ב-5 ביוני 1979 חתם מפקד אזור יהודה ושומרון, תת-אלוף בנימין בן אליעזר, על צווים לתפיסת שטח של כ-800 דונמים ולאחר יומיים עלו המתיישבים למקום.[20][21] בעקבות עתירה לבג"ץ נגד שימוש בקרקעות מופקעות של תושבי רוג'ייב לצורך הקמת התיישבות, פסק בית המשפט כי ההפקעה אינה חוקית[22] והממשלה החליטה להעביר את היישוב אלון מורה למקומו הנוכחי בהר כביר.

בינואר 1978 (א' בשבט תשל"ח) התיישב בתל שילה "גרעין שילה" של גוש אמונים, כמחנה חפירות ארכאולוגיות.[23][24] המעשה גרם למתיחות ביחסי ישראל וארצות הברית ופגע במשא ומתן לשלום עם מצרים שהתנהל אז.[25] הנשיא ג'ימי קרטר הודיע שהתנחלות נוגדת את החוק הבינלאומי. בפברואר 1978 אמר ראש הממשלה מנחם בגין לשגריר ארצות הברית בישראל, סמואל לואיס, שמדובר בחפירה ארכאולוגית.[26] "גרעין שילה" נשאר במקום, שהפך להתנחלות שילה.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 חדל "גוש אמונים" להתקיים כגוף רשמי. חלק מחבריו השתלבו במפלגות ימין כגון התחייה, המפד"ל ומולדת, והקימו ארגונים כמו מועצת יש"ע.

הצלחת אנשי גוש אמונים להקים התיישבות יהודית בשומרון, תוך קביעת עובדות בשטח, חרף אי-תמיכה לעיתים מן הממשלה, הביאה ברבות הימים למדיניות ממשלתית סדורה של הקמת התנחלויות בשטחי יהודה ושומרון.[27]

פעילים, תומכים ומתנגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין פעיליה הבולטים ומנהיגיה ניתן לציין את חברי הכנסת הרב חנן פורת, הרב אליעזר ולדמן, ניסן סלומיאנסקי וגרשון שפט, הרב משה לוינגר, הרב דניאל שילה, יעקב כץ (כצל'ה) הרב יואל בן נון, הרב חיים דרוקמן, בני קצובר, הרב מנחם פליקס, דניאלה וייס ובעלה אמנון וייס, יהודה חזני, מאיר הרנוי ואורי אליצור.

בין התומכים הבולטים בהתיישבות זו ניתן למנות את נעמי שמר. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון נימנה בתחילה עם תומכיה הבולטים של התנועה, אולם, בסוף דרכו הפוליטית עם ביצוע תוכנית ההתנתקות הפך ליריב פוליטי מר של ציבור המתנחלים.

בין המתנגדים לתנועה היה ראש הממשלה יצחק רבין, שכינה אותה ב-1975 'סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית' ו'סחטנים'.[28]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות יפה

  • חגי סגל, התנחלות דמה, ספריית בית אל, 1991.
  • מאיר הרנוי, הזמן האפור הוצאת לוני כהן 1990, המתנחלים מעריב בשנת 1994, הזמן הכתום 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברית התנועה הקיבוצית שוללת הפגנות של התנחלות, דבר, 28 באוקטובר 1974
  2. ^ ישראל לנדרס, חומר נפץ לאומי־דתי, דבר, 4 באוגוסט 1974
  3. ^ אהרן דולב, המתנחלים שלא פונו, מעריב, 18 באוקטובר 1974
  4. ^ יוסף ולטר, "יום קרב ארור" ליד שכם: 100 מתנחלים פונו ע"י צה־"ל, מעריב, 6 ביוני 1974
  5. ^ יעל גרינפטר, העלייה לסבסטיה, באתר הארץ, 24 באפריל 2015
  6. ^ דני רובינשטייןמחבואים בהתנחלות, דבר, 19 בספטמבר 1974
  7. ^ יוסף וקסמן, חברי גרעין המבקשים להתנחל בשילה משוכנעים: "הפעם תאשר הממשלה" יפגשו היום עם גלילי, מעריב, 11 באוגוסט 1974
  8. ^ 200 מתנחלים בוואדי קלט כותרו על"ידי כוח צה"ל, דבר, 11 באוקטובר 1974
  9. ^ יוסף וקסמן, פונו המתנחלים שנאחזו בשני מקומות ביריחו, מעריב, 14 באוקטובר 1974
  10. ^ דני רובינשטייןבקריאות טלפון גויסו 5,000 המתנחלים, דבר, 10 באוקטובר 1974
  11. ^ ישראל הראל,יוסף ולמר, יוסף וקסמן, יוסף צוריאל, המשך - אחרי מאבק ממושך סולקו המתנחלים מנבי צאלח: קצין צהל: 16 חיילים נפצעו, אחד הועבר לבית־חולים, מעריב, 10 באוקטובר 1974
  12. ^ דני רובינשטייןיינקטו צעדים תקיפים יותר נגד המתנחלים, דבר, 15 באוקטובר 1974
  13. ^ מתנחלים פונו ממסחה, בעל חצור ועין סיניא, מעריב, 17 באוקטובר 1974
  14. ^ יוסף וקסמן, אנשי גוש אמונים לנים בלילות בשטח התנחלות שילה, ליד רמאללה מושל רמאללה הסכים להשארותם - לאחר שהוסבר לו כי "אין מדובר בנסיון התנחלות * הצעירים מועסקים בבעל־חצור, מעריב, 28 באפריל 1975
    פלוגת עבודה של "אמונים" לנים בבעל חצור, דבר, 29 באפריל 1975
  15. ^ אהרון דולב, בתחבולות תעשה לך יישוב, מעריב, 15 באפריל 1977
  16. ^ יאיר שלגמסבסטיה ועד מגרון, באתר הארץ, 2 במרץ 2004
  17. ^ עידו דיסנצ'יק, ארצות הברית מגנה נסיון ההתנחלות ליד שכם: "צעד זה יזיק לתהליך השלום", מעריב, 5 ביוני 1979
  18. ^ יוסף ולטר, בגוש אמונים מבטיחים נעשה חיים קשיים לממשלה, מעריב, 28 בדצמבר 1978
  19. ^ יוסף ולטר, גרעין אלון מורה שוקל החרפת המאבק, מעריב, 2 בינואר 1979
  20. ^ יוסף ולטר, ההחלטה על אלון מורה תביא להפקעת 800 ד' אדמות פרטיות, מעריב, 4 ביוני 1979
  21. ^ יוסף צוריאלאלון מורה יאוכלס תור חודשיים, מעריב, 11 ביוני 1979
  22. ^ בג"ץ 390/79 עזת מחמד מוסטפא דויקאת, ו-16 אחרים נגד ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-22 באוקטובר 1979
  23. ^ "חפירות שילה תמו", דבר, 24 בדצמבר 1978
  24. ^ נבדקת הקמת ישוב־קבע באזור שילה, דבר, 30 ביולי 1978
  25. ^ ואשינגטון תממה: התיהפך שילה "לקדום של בגין", דבר, 1 בפברואר 1978
  26. ^ בגין ללואיס: אין הפרת הבטחות, דבר, 2 בפברואר 1978
  27. ^ יוסף וקסמן, תוכנית החטיבה להתיישבות הוצגה אתמול מיליון תושבים תוך שלושים שנה, מעריב, 5 באוקטובר 1981
  28. ^ אורית שוחט, סרטן בגופה של הדמוקרטיה, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2005
  29. ^ ביקורת: אורי רם, אין גבול, הארץ, מוסף ספרים, 11 ביוני 2003, באתר הוצאת מאגנס; גדעון ארן, ‏מיהם העכשוויסטים האמתיים? על מרחב וזיכרון בישראל, על 'גוש אמונים' ועל 'שלום עכשיו' ועל המחקר המשווה ביניהם, קתדרה 117, אוקטובר 2005, עמ' 150-139.