פילוסופיה קונטיננטלית

פילוסופיה קונטיננטאלית הנה מונח שניתן במקורו על ידי פילוסופים דוברי אנגלית, בעיקר אלו שעסקו בפילוסופיה אנליטית, בכדי לתאר מגוון מסורות פילוסופיות שמקורן ביבשת אירופה (בעיקר בגרמניה ובצרפת). המונח הנו כללי ומעורפל למדי, וכולל את זרמי המחשבה הבאים:

• פנומנולוגיה של אדמונד הוסרל ומוריס מרלו-פונטי
• אונטולוגיה פונדמנטאלית של מרטין היידגר
• ביקורת גנאולוגית של פרידריך ניטשה ומישל פוקו
• פסיכואנליזה של זיגמונד פרויד וז'אק לאקאן
• אקזיסטנציאליזם של מרטין היידגר וז'אן פול סארטר
• הזרמים השונים של המרקסיזם (קרל מרקס, לואי אלתוסר, אסכולת פרנקפורט, יורגן הברמס)
• הסטרוקטורליזם של מדעי החברה שפתחו קלוד לוי-שטראוס, לואי אלתוסר, פייר בורדייה, ז'ורז' דומזיל ומישל סר
• ביטויים שונים של הגות פוסט-מודרניסטית (ז'אן-פרנסואה ליוטר, מישל פוקו, ז'אק דרידה)
• פוסט-סטרוקטורליזם (ז'יל דלז, ז'אק דרידה, מישל פוקו, עמנואל לוינס, ג'וליה קריסטבה)
• הסוציולוגיה של פייר בורדייה
• הרמנויטיקה מבית מדרשם של האנס גאורג גדמר ופול ריקר (Ricœur)
• דקונסטרוקציה של ז'אק דרידה ובעקבותיו פול דה מאן
• סמיולוגיה וסמיוטיקה שפתחו פרדינן דה סוסיר ואחריו רולאן בארת
• ביקורת הספרות
• ביקורת תרבות
• תאוריות פמיניסטיות

המונח נמצא בשימוש בעיקר אצל פילוסופים לא-אירופאים או במחלקות ללימודים הומאניים לשם תיאור פעילות הנבדלת מהפילוסופיה האנליטית, ומההגות אשר עוסקת במדעים מדויקים, כגון מדעי-האדם, מדעי החברה,אסתטיקה, ספרות, או בתאוריות בארכיטקטורה, קולנוע ותקשורת.

הבחנה "אנליטי/קונטיננטאלי" מקורה יותר בהבדל סוציו-תרבותי בין היבשת האירופאית והארצות דוברות האנגלית, ולאו דווקא בהבדלים במסורת הפילוסופיות. שהרי פילוסופים חשובים רבים מהמסורת האנליטית היו אירופאים דוברי גרמנית (איתם ניתן למנות את לודוויג ויטגנשטיין, קארל פופר, הנס רייכנבך וקארל המפל).

באופן כללי, הפילוסופים הקונטיננטאליים טוענים נגד הפילוסופים האנליטיים כי הם מקבלים ומשתמשים באופן נאיבי בנקודת מבט מדעית ופורמליסטית, מבלי לחקור בצורה מספקת את הנחותיה המקדימות. הפילוסופים האנליטיים מאשימים את הפילוסופים הקונטיננטאליים בעיסוק בפרשנות במקום בהבהרת בעיות פילוסופיות.