אגריפס הראשון

יוליוס אַגְרִיפַּס (אגריפס הראשון, 10 לפנה"ס -44), מלך חשמונאי ביהודה בתקופת בית שני. נכדם של הורדוס ושל מרים החשמונאית.

צעירותו

אגריפס נולד לנישואי דודנים. אביו היה אריסטובולוס בן הורדוס (אשר הומת בידי הורדוס כשהיה אגריפס רק בן שלוש). אמו הייתה ביריניקה, בתה של שלומית, אחות הורדוס.

בנעוריו שהה ברומא בחצר הקיסר. בשנת 23 חזר ליהודה וקיבל תפקיד בטבריה בסיועה של אשתו כופר (בת דודה שלו). האישה פנתה אל גיסתה אחות אגריפס, שהייתה אשתו של שליט הגליל.

בעת משתה יין הסתכסך עם גיסו, נרדף על ידי נושים וחזר לאיטליה. באיטליה התקרב לחצר הקיסר והתיידד עם יורש העצר קליגולה. בשל קרבתו לקליגולה הביע תקווה למותו של הקיסר טיבריוס. סייסו שנתפס על ידו בגניבה, הלשין עליו, והוא נאסר.

שלטונו בגליל

משנעשה קליגולה קיסר שוחרר אגריפס אחרי חצי שנה בכלא ונתמנה למלך הבשן, שהיה אזור קטן למדי בצפון עבר הירדן, אולם הוא שב לארץ ישראל רק אחרי שנה של חיי הוללות ברומא.

מה גרם בסופו של דבר להחלטתו לשוב וליטול על עצמו בפועל את השלטון שהופקד בידו ?
יוסף קלוזנר משער שמשהתחיל שגעונו של קליגולה להתגלות, חפץ אגריפס למהר ולברוח למקום רחוק בטרם יאונה לו רע.

בדרכו לארץ עבר באלכסנדריה, שם התעמתו היהודים עם הגויים. הוא ביקש שלא להיות מעורב וניסה להסתיר את הגעתו, אך ללא הצלחה.
המצרים ההלניסטיים לעגו לו. מסופר שעטו על משוגע אחד שהיה מסתובב עירום ברחובות ובידו שרביט של מלך, ושיחקו עימו כאילו הוא מגלם את אגריפס. הנציב במצרים פלקוס שיתף עימם פעולה בלעג ובהתעמרות ביהודים, במה שהפך אחר כך לפרעות של ממש.

בהתערבותו של אגריפס סולק פלקוס, נענש ובסופו של דבר הוצא להורג. אולם הסיוע שביכולתו היה להושיט ליהודי העיר היה מוגבל, והם שלחו משלחת לקיסר להתעמת עם יריביהם.

פרשת הצלם בהיכל

סכסוך מקומי ביבנה בין יהודים לנוכרים שבמהלכו החריבו הראשונים את המזבח לקיסר הרתיח את דמו של קליגולה. כתגובה הוא הורה לשים פסל שלו בהיכל בית המקדש. הגזרה זיעזעה את היהודים, ומרחץ דמים נורא היה כמעט בלתי נמנע. פטרוניוס, המצביא שנשלח לאכוף את הגזרה נרתע מלממשה, אך יכולתו לעכב אותה היה מוגבלת ביותר. אז התערב אגריפס. פילון האלכסנדרוני מספר שכל אותו זמן השמועה כלל לא הגיעה לאוזניו עד שנפגש עם הקיסר. משנודע לו שברצונו של זה לשים צלם במקדש צנח והתעלף. על אפיזודה זו כותב קלוזנר:

"כך פעלה השמועה בדבר חילול קודשי עמו אף על אותו מלך היהודים שנתחנך ברומי, התערב בגדולי המופקרים הרומיים וחי שם חיי הוללות! יקרה כל כך הייתה תורת ישראל אפילו בעיניו של איש מבית הורדוס!"

משהתעשת כתב לקליגולה כי יעדיף לוותר על שלטונו ואפילו על חייו, ובלבד שבית המקדש לא יחולל.

קליגולה נאלץ להתכופף, אם כי עדיין תבע שמחוץ לירושלים יועמד הפסל בכל מקום.

שלטונו ביהודה

עם הירצח קליגולה בשנת 41 נטל אגריפס חלק בבחירת קלאודיוס וזה גמל לו כשהפקיד בידיו את יהודה כולה.

אגריפס קיבל עליו קיום מצוות וידע להלך עם הפרושים או לפחות עם רובם. הוא היה אהוד ביותר ומסופר שבשעה שקרא בתורה:"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" ופרץ בבכי, בהיותו ממוצא אדומי (אם כי חשמונאי מצד האם), ניחמהו העם:"אחינו אתה" (אומנם שנים רבות אחר כך גונה מעשה זה של העם במקורות העבריים)

התלמוד מספר גם שהוא מחל על כבודו בהזדמנויות שונות כדי לכבד עניים וכלות.

התערבותו לטובת יהודי הגולה פתרה סוף סוף את בעייתם של יהודי אלכסנדריה, שקיבלו כמו כל יהודי הגולה זכויות מלאות מהקיסר קלאודיוס.

הוא ניסה לפייס גם את הנוכרים והרעיף אף עליהם כסף. הוא בנה להם תיאטרון ומרחצאות וערך משחקים אתלטיים. על אף זאת הם הביעו שמחה גלויה על מותו הפתאומי, הקריבו קורבנות תודה לאליליהם ועשו מעשים מגונים בפסלי בנותיו. התנהגותם הייתה מנוגדת כליל לאבל הגדול של היהודים.

נסיונו להשלים חומה גדולה לירושלים לא צלח בשל התנגדות הרומאים. מאותה סיבה גם לא הצליח לכנס את מלכי האזור לוועידה בטבריה.

הברית החדשה מכנה אותו "הורדוס" ומגנה אותו כאויב הנוצרים. לפיה הוא אסר את פטרוס והרג את אחי יוחנן המטביל ועד היום נותרה הערכתו ההיסטורית שלילית בעיניי מלומדים נוצרים.

בנו היה מרקוס יוליוס אגריפס, מושל הבשן וחלק מהגליל. במות אביו היה בן 17, והרומאים סירבו למסור לו את השלטון ביהודה בטענה שהוא צעיר מדי.

את בתו ביריניקה השיא אגריפס לדודה, אחיו הורדוס השני, וזה מלך במחוז בלבנון.

את שאירע בתום מלכותו של אגריפס, אחרון מלכי יהודה, מסכם קלוזנר:

"מלכותו של אגריפס הראשון היא זוהר הארגמן בשעת השקיעה. לאחר פטירתו בא הקץ אף לחירות המדומה של מלכות יהודה. ארץ ישראל נעשתה מדינה רומית ו"משגיח" רומי עושה בה כרצונו. חושך נעשה מסביב, ורוח עזה התחוללה בארץ הקטנה והמנוצלת, ורעמים רחוקים היו מדרדרים ומתקרבים אליה יותר ויותר. עוד מעט, עוד מעט ותפרוץ הסערה הגדולה..."