מירה זכאי – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
הגהה |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
זכאי הייתה יו"ר ועדת רפרטואר ב[[סל תרבות ארצי]] בשנים 1999–2009. |
זכאי הייתה יו"ר ועדת רפרטואר ב[[סל תרבות ארצי]] בשנים 1999–2009. |
||
ב-20 במאי 2019, נפטרה זכאי.{{הערה|[https://www.facebook.com/ophira.zakai/posts/1213672385477475 הודעה בעמוד פייסבוק של אופירה זכאי]}} הותירה אחריה בעל, יעקב זכאי ושתי בנות, אורנה ואופירה. |
|||
ב-20 במאי 2019, נפטרה זכאי.{{הערה| [https://www.facebook.com/ophira.zakai/posts/1213672385477475 הודעה בעמוד פייסבוק של אופירה זכאי]}} |
|||
==פרסים== |
==פרסים== |
||
גרסה מ־09:13, 20 במאי 2019
 | |
| לידה |
21 בספטמבר 1942 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
20 במאי 2019 (בגיל 76) |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב |
| סוג קול |
קונטרה אלט |
| שפה מועדפת |
עברית |
  | |
מירה זכאי (21 בספטמבר 1942 - 20 במאי 2019) הייתה זמרת אלט ישראלית שזכתה לקריירה עולמית, שעיקרה בתחום הליד (השיר האמנותי) והאורטוריה, פרופסור אמריטה נלווה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב.
קורות חייה
זכאי נולדה בירושלים. בוגרת המדרשה למורי ציור בתל אביב. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ותיאטרון מאוניברסיטת תל אביב ותואר אמן מטעם האקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב. הופיעה פעמים רבות בישראל ובעולם תחת שרביטם של מנצחים ידועים כגיאורג שולטי, זובין מהטה, דניאל בארנבוים ואחרים בקונצרטים עם התזמורות הפילהרמוניות של תל אביב, ברלין, שיקגו, ניו יורק, לונדון, פריז, אמסטרדם, וינה ועוד.
הופעתה הראשונה על בימת האופרה הייתה בגלאזגו, באופרה הלאומית של סקוטלנד, שם ביצעה את תפקיד אורפאו באופרה "אורפאו ואאורידיצ'ה" מאת גלוק. ברפרטואר האופראי המגוון שלה נכללים גם הרוזן אורלובסקי (מהאופרטה "העטלף" מאת יוהאן שטראוס) וארדה, אלת האדמה (מהאופרה "זהב הריין" מאת וגנר).
עם הקלטותיה הידועות נמנים הסימפוניה השנייה של מאהלר עם תזמורת שיקגו בניצוח גאורג שולטי (ביצוע שזכה בפרס הגראמי), האופרות "בוריס גודונוב" מאת מוסורגסקי ו"מלחמה ושלום" מאת פרוקופייב בניצוחו של רוסטרופוביץ, "תיקון חצות" מאת מרדכי סתר בניצוחו של גארי ברתיני והקלטות רבות של שירים אמנותיים ישראליים. יהודי מנוחין בחר בה כמבצעת הסולו היחידה לקונצרט מיוחד שנערך לכבוד האפיפיור יוחנן פאולוס השני; בקונצרט ביצעה את האריה Erbarme dich, mein Gott מתוך ה"מתאוס פסיון" מאת יוהאן סבסטיאן באך, כאשר מנוחין מלווה אותה בכינור. למעלה משמונים יצירות נכתבו במיוחד לקולה על- ידי מלחינים בארץ ובעולם.
זכאי לימדה כפרופסור אמריטוס נלווה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. במהלך עבודתה פירסמה מאמרים רבים על אמנות בכתבי עת מקצועיים וכן את הספר "לאן שוחים דגי הסלמון - שיחות על מוזיקה", אותו כתבה בשיתוף עם המלחין אנדרה היידו. היא הוזמנה בקביעות לתת כיתות אמן בבתי ספר גבוהים למוזיקה באירופה ובארצות הברית.
זכאי הייתה יו"ר ועדת רפרטואר בסל תרבות ארצי בשנים 1999–2009.
ב-20 במאי 2019, נפטרה זכאי.[1] הותירה אחריה בעל, יעקב זכאי ושתי בנות, אורנה ואופירה.
פרסים
מלבד פרס הגראמי שקיבלה על שירתה בסימפוניה השנייה של מאהלר, זכתה זכאי גם בפרס אקו"ם על ביצוע מצטיין של מוזיקה ישראלית (לתקליט "שיר ארץ"), וכן בפרס המועצה לתרבות ואמנות על תרומתה למוזיקה ישראלית ובפרס מטעם רשות השידור על ביצוע מצטיין של מוזיקה יהודית וישראלית. במסגרת חגיגות החמישים למדינת ישראל העניק לה שר החינוך והתרבות פרס הוקרה מיוחד על מסירותה לביצוע וקידום מוזיקה ישראלית. ב-2013 הוכרזה מטעם משרד התרבות והספורט כזוכת פרס מפעל חיים ע"ש פרנק פלג עבור פעילות אמנותית מרשימה ברמה גבוהה, רבת שנים.
לקריאה נוספת
- מירה זכאי ואנדרה היידו, לאן שוחים דגי הסלמון - דיאלוג, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999.
- מירה זכאי ואנדרה היידו, דלתות נפתחות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
קישורים חיצוניים
- עמוד הבית של מירה זכאי
- מירה זכאי - דף המרצה, באתר התוכנית "כלים שלובים", אוניברסיטת תל אביב
- מירה זכאי, באתר אוניברסיטת תל אביב
נעם בן זאב, היצירה הקלאסית ששיקפה את הלם המלחמה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2013- אמיר מנדל, מה למדה זמרת האלט מירה זכאי משושנה דמארי, באתר הארץ, 2 באפריל 2017
