קשירה רפואית

דוגמה לקשירה רפואית

קשירה רפואית שיטה טיפולית פסיכיאטרית אשר לפחות יישומים שונים שלה שנויים במחלוקת להשלטת משמעת ולהרגעת מטופלים המסוכנים לעצמם או לאחרים המוכרת בבתי חולים פסיכיאטריים עוד מימי הביניים.

אף שהשיטה שימשה למגוון שימושים בעבר כולל כאמצעי שכנוע, למשל כדי לקחת תרופות, כאמצעי לחינוך מחדש, כאמצעי ענישה והרתעה, כאמצעי נגד אלימות מילולית כנגד הצוות וכן הלאה וזאת גם באופן לא פורמלי. יש למשל עדויות כי כאמצעי רפואי, השיטה עשויה אמנם בצורה לא נעימה וטראומטית אף להוציא אדם מהפסיכוזה בו הוא שרוי (הוא נכנע ל"רודפים אחריו" ומסכים לשתף פעולה עם הדרישות שלהם, לפחות במודע). השימוש הנרחב של השיטה בעבר, נאסר כיום, ועל פי הוראת שר הבריאות יעקב ליצמן ומשרד הבריאות פרסם הנחיות חדשות בנושא שאין להשתמש בשיטה זו אלא כדי למנוע סכנה למטופל או לאחרים מהמטופל וגם במקרים אלה, יש להעדיף את שיטת הבידוד כשניתן. השינוי נעשה בסוף העשור השני של המאה ה-21 עקב לחץ ציבורי בנושא (בעקבות חשיפה וכיסוי תקשורתיים) שנוצר מגלל הסבל הרב וההשפלה שנגרמים למטופלים בשיטה ועקב ניצול לרעה של השיטה וקשירות לזמנים ארוכים.

בנוסף לשימוש בפסיכיאטריה, יש שימוש ברפואה בקשירת מטופלים (אף שזאת איננה קשירה רפואית כמתואר בערך זה שנועדה לשם יצירת אפקט פסיכולוגי על המטופל) גם במקרים נוספים, למשל קשירת חולה קשיש שעלול ליפול מהמיטה או חולה שנפגע בראשו שעשוי לנסות להוריד מעצמו ציוד רפואי, או בזמן טיפול הדורש חוסר תזוזה וכן הלאה.

אופן הטיפול

חדר הקשירה הוא בדרך כלל חדר מבודד, ומלבד החפצים הנדרשים לקשירה עצמה הוא ריק. במהלך הקשירה נקשרים שניים או יותר מגפיו של החוסה אל מיטה מיוחדת. במהלך הקשירה תנועתו של הנקשר מאד מוגבלת והוא איננו כמעט יכול לזוז במהלך כל הקשירה.

על פי הנחיות משרד הבריאות אין לקשור חולה מעל לארבע שעות, ואם יש צורך בקשירה ארוכה יותר, דבר הקורה לעיתים, חייבת להיות בדיקה מחודשת בתום כל 4 שעות של מצבו הפיזי והנפשי של הנקשר. החוק הקיים כיום מאפשר גם קשירות לפרקי זמן ממושכים אף מעל 24 שעות (דבר הכרוך באישור מנהל בית החולים).

האדם הרשאי להורות על קשירה הוא פסיכיאטר או רופא אחר. גם אחות יכולה להורות על פעולה זו - במקרה ששני אלו לא נמצאים והצורך בקשירה הוא דחוף, אך למשך עד 30 דקות ולאחר מכן הדבר טעון באישור רופא.

עוד על פי הנחיות משרד הבריאות, נאסר כי קשירה תעשה עקב הסיבות הבאות: כאמצעי ענישה, כאמצעי חינוכי, כאמצעי לעיצוב ההתנהגות, כאמצעי הרתעה באלימות מילולית, כאמצעי לטפל באי שקט שאינו מסכן את המטופל או את סביבתו, בסירוב למלא הוראות, בסירוב ללקיחת טיפול תרופתי, באי הסכמה לאשפוז, במחסור בכוח אדם במשמרת, וכאמצעי שליטה ליצירת משמעת בקרב המטופלים.

על פי ההנחיות, בכל מצב בו ניתן הדבר, יש להעדיף בידוד (סגירה בחדר מבודד וחסר גירויים כמו חדר הקשירה, אך ללא קשירה).

לאחרונה מצטמצם השימוש בחדרי קשירה (איזולאטור) לאור ההבנה כי דרך זו הולכת ונעשית טאבו בחברה המערבית, וישנה מחלוקת האם הקשירה מועילה למטופל או מזיקה למצבו. כך למשל פורסמו בשנים האחרונות בתקשורת הישראלית, לראשונה, מקרים חריגים של ניצול לרעה על ידי הפסיכיאטרים של שיטת הרגעה זו.

ראו גם

• אשפוז כפוי
• חדר הרגעה
• אחיזה טיפולית מרסנת
• קשירה כימית
• אנטי-פסיכיאטריה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קשירה רפואית בוויקישיתוף

• דו"ח עמותת בזכות בנושא הקשירה, בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות
• סרגי וישניבצקי ואחרים, בידוד בחדר רגיעה או קשירה למיטה, 12 בדצמבר 2010, the medical
• פסח ליכטנברג, להוציא את הלוקים בנפשם מהמחלקה הסגורה, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2013
• דליה וירצברג-רופא, מתמודדי הנפש בישראל מפחדים למות קשורים למיטה, באתר הארץ, 22 ביוני 2015
• עידו אפרתי, אחד מכל ארבעה מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים נקשר למיטתו, באתר הארץ, 23 במרץ 2016
• תמר דרסלר, שוברים קשירה, באתר ynet, 27 במאי 2016
• עידו אפרתי, משרד הבריאות מתכנן להפסיק קשירת מטופלים, באתר הארץ, 2 ביוני 2016
• רן רזניק, הצעת חוק נגד קשירת פגועי נפש בבתי חולים, ישראל היום, 1 ביולי 2018

ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.