מס ורוד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:14, 25 בנובמבר 2020

מס ורוד הוא כינוי למחיר גבוה יותר שמשלמות נשים עבור קבלת שירותים ומוצרים, לעומת המחיר שמשלמים גברים בעבור מוצרים ושירותים דומים. דוגמאות לכך ניתן למצוא בשירותי טיפוח דוגמת עיצוב שיער וכן במוצרים כמו סכיני גילוח, בשמים, דאודורנטים ואפילו תרופות. בכל אחד מהתחומים הללו, מוצרים המיועדים לנשים יקרים יותר מהמוצרים המקבילים, המיועדים לגברים. על אף השימוש במילה "מס", "המס הוורוד" אינו מס שהמדינה גובה, אלא הוא הכינוי שניתן ליוקר המוצרים המיועדים לנשים, כאשר המחיר נקבע על ידי יצרנים ומשווקים. עם זאת, קיימת ביקורת חברתית כלפי מדינות בהן קיים "מס ורוד" שגורסת כי על המדינה להתערב על ידי חקיקת חוקים ואכיפתם, כדי לבטל את "המס הוורוד" ולעצור את האפליה המגדרית.

נוסף לכך, המדינה היא שמחליטה אילו מוצרים יחויבו במס קנייה ואילו ייחשבו למוצרי יסוד שאינם מחויבים במס, כמו תרופות ומזון. בישראל ובארבעים מדינות בארצות הברית, תחבושות היגייניות וטמפונים חייבים במע"מ, אף על פי שמוצרים מסוימים פטורים ממנו. התוצאה היא שמוצרים אלה יקרים יותר, ונשים משלמות יותר.

היסטוריה

לאחר המהפכה התעשייתית, הדרישה החברתית לניראות נשית כפי שמקובלת היום קיבלה היבט כלכלי. חברות מסחריות זיהו את כוח הקנייה של נשים והחלו לייצר מוצרים ייעודיים להן. בתחילה, יצרו חברות מסחריות מוצרי היגיינה לנשים עבור הוסת: תחבושות היגייניות וטמפונים. בהמשך, חברות מסחריות החלו לשווק מוצרים ייעודיים לנשים על ידי עריכת שינויים בצבע או בגודל אריזה של מוצרים שכבר היו קיימים בשוק ולא היו ממוגדרים או ששווקו ללקוחות גברים. מוצרים אלה תומחרו במחיר יקר יותר ממחיר המוצר המקורי.

התפתחות תעשיית התחבושות והטמפונים בארצות הברית

עד המאה ה-19 המחזור החודשי היה סימן להתבגרות מינית. נשים השתמשו בפיסות בד מגולגלות כדי למנוע מדימום הוסת ללכלך את הבגדים ועשו בהן שימוש חוזר.

בשנת 1880 מדענים גילו את "the New Germ Theory (אנ')". לפי תאוריה זו בהפרשות גוף האדם, באוויר ובמים קיים משהו חי שעשוי להיות מזיק ולגרום למחלות. פקידי בריאות הציבור עודדו את הציבור לערוך פעולות של "ניקוי מחטא של האדם והבית". כתוצאה מכך, המחזור החודשי הפך מסימן להתבגרות מינית, לסוגיה שהשיח סביבה מתמקד בהיגיינה, ניקיון וחיטוי בלבד. התחבושות הביתיות, הרב פעמיות, נחשבו למסוכנות ונשים החלו להשתמש בתחבושות חד פעמיות שיוצרו בייצור המוני. בנקודה זו הפך המחזור החודשי לעסק רווחי עבור יצרני התחבושות. המפרסמים בסוף המאה ה-19 עודדו נשים להחליף את התחבושות לפחות פעמיים ביום. הם הציגו את התחבושות כבעלות תכונות חיטוי המאושרות על ידי רופאים. התחבושות הפכו למוצר הכרחי עבור נשות המעמד בינוני.^[1]

אחרי מלחמת העולם השנייה, חומרי קריאה וסרטים שמומנו על ידי תאגידים, חינכו נשים אודות אנטומיה נקבית ואפשרו להורים בין השנים 1950 ל-1960 להימנע מדיבור אודות הנושא "המפחיד והמאיים" - הוסת. חוברות ההדרכה היו למעשה חומר פרסומי במסווה של חינוך. קהל היעד שלהן היה גדול, שכן צעירות מתבגרות אז השתייכו לדור הבייבי בום. כדי להגדיל את המכירות אף יותר, הפרסומות עודדו נערות להחליף תחבושות שש פעמים ביום, המלצה שגדולה פי שלושה מקודמתה, שדחפה נערות ונשים להחליף פעמיים ביום בלבד. החברות המסחריות החלו לייצר בשלב זה גם טמפונים.

חוברות הפרסום וההדרכה עודדו נערות לרכוש את המוצר המפורסם, שיהפוך אותן ל"נשיות". בהמשך, החלו היצרנים לייצר מוצרים נוספים המיועדים לנשים בלבד במטרה להגדיל את הרווח הכלכלי שלהם. מוצרים אלו שווקו כהכרחיים לטיפוח נשיות תקינה. בין המוצרים הללו נכללו מוצרי טיפוח שיער, עור וציפורניים. כך נוצר קשר בלתי נפרד בין נשיות לתרבות הצריכה: הדרישה החברתית לביצוע מגדרי הולם של נשיות נוצלה על ידי החברות המסחריות. החברות הגדילו את מגוון המוצרים המיועדים לנשים ודרשו עבורם מחיר גבוה. מחיר זה מכונה "המס הוורוד".

מוצרים עליהם מוטל "מס וורוד"

במחקר שערכה המחלקה לענייני צרכנים של העיר ניו יורק, נטען כי מוצרים לנשים הם בדרך כלל יקרים יותר מאשר מוצרים לגברים. המחקר התבסס על ניתוח כלכלי לצורך חוק שנערך בשנת 1995 בקליפורניה המסתמך על וועדת שימוע להגנה צרכנית, יעילות ממשלתית ופיתוח כלכלי שהתקיימה בשנת 1994. כל המחירים במחקר נלקחו מן האינטרנט ללא התאמת אינפלציה.

מוצרים שמשווקים במיוחד לנשים עלו בממוצע ב -7% יותר מאשר מוצרים המשווקים לגברים, פער זה חל על בין היתר על הלבשה, צעצועים ומוצרי בריאות.

בתחום הצעצועים, צעצועים המשווקים לבנות עלו בממוצע ב -7% יותר מאשר צעצועים המשווקים לבנים. המחקר השווה בין שני קטנועים, זהים בצורתם אך שונים בצבעם: הקטנוע האדום עלה 24.99 דולר ואילו הקטנוע הורוד עלה 49 דולר.

בגדי ילדות היו יקרים ב - 4% יותר מאשר בגדי ילדים.

בגדי גברים היו פחות יקרים ב - 8% מאשר בגדי נשים. הפער הגדול ביותר הגיע למוצרי טיפוח / היגיינה אישיים, שם מוצרים המיועדים לנשים עלו 13% יותר ממוצרים המיועדים לגברים.^[2] עוד מצא המחקר כי מוצרים המיועדים לנשים לעיתים קרובות קטנים יותר בנפח מהמוצרים המיועדים לגברים.^[2]^[3]^[4]^[5]

נשים משלמות 92% יותר מגברים עבור שירות זהה של ניקוי יבש.

נשים משלמות 54% יותר מגברים עבור תספורת זהה.

עבור קרם המעודד צמיחה של שיער, נשים משלמות 40% יותר מאשר גרסת המוצר המיועדת לגברים, על אף שהיא מכילה 3% פחות מכמות החומר הרפואי הפעיל בגרסה הגברית. בצורה כזו, נשים משלמות יותר כסף עבור פחות מוצר.^[6]

תחבושות היגייניות וטמפונים אינם מוכרים כתרופות, וחייבים במע"מ.

הסברים אפשריים לקיומו של ה"מס הוורוד"

1. תעריף – על יבוא בגדי נשים משלמים מס שגבוה ב-3.2% מהמס המשולם עבור יבוא בגדי גברים. המס הגבוה יותר בא לידי ביטוי בתמחור גבוה יותר של בגדי נשים בחנויות וכתוצאה מכך לקוחות נשים משלמות יותר עבור המוצר. אך זהו הסבר מעגלי, משום שיש לבחון מדוע מלכתחילה יש הבדל בתמחור בין ייבוא בגדי נשים וייבוא בגדי גברים.^[7]

2. הבחנה – יש מספר קטן יותר של מוצרים בעלי נראות "נשית", לעומת מוצרים שאין להם נראות כזאת. ייצור מצומצם של מוצרים לנשים, לעומת ייצור המוני, דורש להעלות את מחיר המוצר לנשים, גם בגלל ההתאמות הנדרשות בתהליך הייצור כמו שינוי בגודל המוצר, באריזה, בצבע, וגם מפני שהיקפם נמוך יותר ולכן נשמרת החוקיות שמגנה על מחירים גבוהים, לפיה היצע שקטן יותר מביקוש יצדיק תשלום גבוה עבור המוצר המבוקש.^[7]

3. חברה פטריארכלית - נשים מגיל צעיר מתחנכות לטפח מבע מגדרי נשי, שנשען על השקעה גבוהה בהיבטים מגוונים של ניראות, כדי לזכות במעמד חברתי גבוה. זאת במטרה למשוך בני זוג פוטנציאליים ואף כדי לזכות במקומות עבודה, שברובם המעסיקים הם גברים. נשים מוכנות לשלם מחיר כלכלי כדי להימנע מלשלם מחיר חברתי, ופעמים רבות אף מפנימות את הערכים האסתטיים המקובלים חברתית.^[8]

4. דבקות במוצר - חברות מסחריות סוברות שנשים דבקות בשימוש במוצר שהן רגילות להשתמש בו, ולכן לא חוששות מתחרות מול חברות אחרות ולא פועלות להורדת מחירים. ייתכן שנשים מגלות נאמנות למוצרים שהן רוכשות ולא מחליפות אותן במוצרים זולים יותר, שיכולים להיחשב איכותיים פחות.

5. אופיה המטושטש של אפליה מגדרית - קשה להשוות בצורה מדויקת בין מוצרים לגברים ומוצרים לנשים, כיוון שאינם זהים לחלוטין. כתוצאה מכך, קשה לטעון כי מדובר ב"מס וורוד", וקשה להפעיל אכיפה על זכות השוויון. בניקוי יבש למשל, בגדי גברים נוטים להיות אחידים יותר, בעוד שבגדי נשים הם מגוונים יותר, מה שיכול להקשות יותר על הניקיון שלהם. בגדי נשים הם לעיתים קרובות קטנים ומחודדים יותר, ולכן לא מתאימים למכונות הלחיצה שמשמשות בניקוי יבש.^[9]

6. ייצוג מועט של נשים בפוליטיקה לא מאפשר קידום של הצעות חוק שדואגות לאינטרסים נשיים.

חקיקה

במהלך כהונתו של הקונגרס ה-114 הנציגה ג'קי ספייר הציגה את הצעת החוק ל"ביטול המס הוורוד". היא טענה שיהיה זה לא חוקי ברמה הלאומית לגבות מחירים שונים מגברים ומנשים עבור מוצרי צריכה ושירותים דומים באופן משמעותי. הצעת החוק נכשלה בגלל ההגדרה המעורפלת למה נחשב "דומה באופן משמעותי". בסופו של דבר, במאבק מול זכויות היצרן, ניצחו האינטרסים של העסקים הגדולים.

אף על פי שאין חוקים ספציפיים נגד ה"מס הוורוד", יש כמה מדינות שהעבירו חקיקה דומה להצעה שהעלתה ספייר. עם זאת, החוק חל בעיקר על שירותים ולא על סחורות. לדוגמה, חוק השירותים הציבוריים של מסצ'וסטס (the Massachusetts Public Accommodations Act) קבע שאין לבצע תמחור מגדרי, קרי, מחיר שונה לגברים ולנשים, עבור שירותי קוסמטולוגיה(אנ'). שירותים אלה הם שירותים הקשורים בטיפולי יופי כמו עיצוב שיער, הסרת שיער, טיפולי עור, קוסמטיקה, מניקור/פדיקור ועוד. גם בני יורק ובקליפורניה יש חקיקה שאוסרת על תמחור מגדרי עבור קבלת שירותים. למרות זאת, כפי שצוין קודם, בעלי עסקים מוצאים פרצות בחוק כדי להצדיק את התמחור הגבוה שלהם למוצרים או לשירותים המיועדים לנשים.

הסבר אפשרי לכך שהוצעו מעט מאוד הצעות חוק לגבי "המס הוורוד", הוא שנושא המחזור החודשי של נשים נחשב לטאבו עבור גברים. ייתכן שגברים לא עוסקים בו ולא מעלים הצעות חוק בעניינו מתוך מחשבה שזהו נושא נשי ונשים צריכות להעלות אותו כהצעת חוק. העובדה שיש מעט נשים בממשלה יכולה לתת הסבר מדוע הנושא לא מקודם בסדר היום הפוליטי. אפשרות נוספת היא שדבר קיומו של "המס הוורוד" אינו ידוע וברור לגברים והם אינם מביאים בחשבון שזוהי סוגיה שיש להידרש לה.

לאחרונה יש ניסיון בארצות הברית להשיג פטור ממס עבור טמפונים.^[10]

אוסטרליה, קנדה ובריטניה הצביעו על חקיקה כדי ליצור פטורים מיוחדים ממס עבור טמפונים, אך אף אחד מהם לא הפך לחוק.^[11] לאחרונה הודו הסירה את המס על טמפונים.^[12]

השפעות כלכליות, חברתיות ואתיות

ההשפעה הכלכלית של "המס הוורוד" היא נדבך נוסף של פערי השכר בין גברים לנשים וגורמת לכך שלנשים יש פחות כוח קנייה. כוח הקנייה מתייחס לכמות הסחורות והשירותים שאדם יכול לקנות, בהתחשב במחיר שלהם ובהכנסה הזמינה שלו.^[13] פערי השכר כבר מעמידים נשים בעמדת נחיתות בכל הנוגע לרכישת כוח. בארצות הברית נשים מרוויחות בממוצע 89 סנט עבור כל דולר שגבר מרוויח. כלומר, לנשים יש בממוצע פחות הכנסה מאשר לגברים. "המס הוורוד" תורם עוד יותר לאי-השוויון הכלכלי בין גברים לנשים, משום שלא רק שנשים מרוויחות פחות מגברים, הן גם משלמות יותר מהם עבור מוצרים דומים.^[14] נוסף על כך, העובדה שנשים משלמות מיסים על מוצרי היגיינה נשית שגברים אינם צריכים לקנות, תורמת עוד יותר לפערים הכלכליים ביניהם.^[15]

אך מלבד חוסר השוויון ביו גברים לנשים, גם נשים בעצמן שונות זו מזו, בין אם במוצאן האתני, באזור המגורים, במספר הנפשות בבית ועוד. נשים אפרו אמריקאיות, למשל, סובלות מאי שוויון כפול, בשל היותן גם נשים וגם אפרו אמריקאיות (ראה ערך הצטלביות).^[16]בצורה כזו, "המס הוורוד" משפיע בצורה שונה על נשים שונות. נשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך נדרשות גם הן בתשלום ה"מס הוורוד" עבור מוצרי היגיינה.

"המס הוורוד" בישראל

בישראל לא קיים חוק האוסר על אפליה במחירים. כאשר מחיר אינו מפוקח, בעל העסק או הספק רשאים לקבוע את מחיר המוצר. בבדיקה שערך עיתון "כלכליסט" ופורסמה ב-2015 נמצא שמוצרים בבעלותה של אותה חברה היו יקרים יותר אם היו אלה מוצרים המיועדים לנשים, מאשר מוצרים שיועדו לגברים. בין המוצרים שנבדקו היו ג'ל גילוח, סכיני גילוח חד פעמיים ורב פעמיים, דאודורנט סטיק וגופייה תרמית. הסבר לפער במחיר סכיני הגילוח ניתן על ידי החברה המייצרת בטענה שמוצרי גילוח נמצאים בשימוש גבוה יותר אצל גברים ולכן מחירם נמוך יותר, ביחס למוצרים המקבילים ומיועדים לנשים.^[17] הסברים לפערים במחירים בין מוצרים אחרים לא ניתן.

ביקורת

ביקורת נגד "המס הוורוד" מעלה את הטענה ש"המס הוורוד" מציג נשים כחסרות סוכנות בחירה(אנ'), כך שהן לא מבצעות רכישה עצמאית ומודעת אלא נתונות לשטיפות מוח שיווקיות. התומכים בגישה זו טוענים כי נשים שבוחרות לשלם יותר עבור סכין גילוח ורודה מוצאות בה יתרון אסתטי כזה או אחר, שהן מוכנות, מתוך בחירה, לשלם עבורו, אף על פי שהוא יקר יותר מסכין הגילוח הכחולה.

התנגדות לחוק "ביטול המס הוורוד", שהוצע בארצות הברית, הגיעה מקמעונאים ויצרנים של מוצרי נשים ובגדים.^[18] הטענה העיקרית שלהם הייתה שהחוק יהיה קשה לאכיפה. לטענתם, לא תמיד קל לראות את ההבדלים בין מוצרי גברים למוצרי נשים ולכן הסרת "המס הוורוד" תהיה סובייקטיבית.^[19] הם גם טענו כי הצעת החוק אינה ידידותית למפעלי ייצור מקומיים, וכי הורדת המחירים למוצרי נשים עלולה להוביל לפיטורי עובדים.^[18]

האופוזיציה הרפובליקנית טענה שיש להפסיק לגבות מסי קנייה באופן כללי, לא רק עבור מוצרים לנשים. טענה אחרת שנשמעה הייתה, שרק מוצרי היגיינה למניעת מחלות צריכים להיות פטורים ממס הקנייה של וירג'יניה, וכי מוצרי היגיינה נשית אינם מונעים מחלות.^[20]

הערות שוליים

^ Erica Nicole Atkin, [https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors Historical Influences on Modern America and the Pink Tax] (עמ' 24)
^ ¹ ² Bill de Blasio, [https://www1.nyc.gov/assets/dca/downloads/pdf/partners/Study-of-Gender-Pricing-in-NYC.pdf From Cradle to Cane: The Cost of Being a Female Consumer], New York City Department of Consumer Affairs, ‏December 2015
^ Catey Hill, 6 times it’s more expensive to be a woman, ‏Apr 12, 2016
^ MICHAEL BARBARO, In Apparel, All Tariffs Aren’t Created Equal, ‏APRIL 28, 2007
^ Hollie Shaw, ‘Pink tax’ has women paying 43% more for their toiletries than men, ‏April 25, 2016
^ Erica Nicole Atkin, [https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors Historical Influences on Modern America and the Pink Tax] (עמ' 30)
^ ¹ ² Erica Nicole Atkin, [Historical Influences on Modern America and the Pink Tax https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors] (עמ' 31)
^ נעמי וולף, מיתוס היופי, הקיבוץ המאוחד, 2004
^ 'Pink Tax' forces women to pay more than men, USA TODAY, ‏2018-05-16
^ White, Jeremy B, Time for tax-free tampons? California lawmaker thinks so, The Sacramento Bee, ‏2016
^ Louise Yaxley, Senate vote to scrap 'tampon tax' won't stop women paying 10 per cent more for sanitary products, ‏18 Jun 2018
^ India scraps tampon tax after campaign, BBC NEWS, ‏21 July 2018
^ Maloney, Carolyn, [https://www.jec.senate.gov/public/_cache/files/8a42df04-8b6d-4949-b20b-6f40a326db9e/the-pink-tax---how-gender-based-pricing-hurts-women-s-buying-power.pdf The Pink Tax How Gender-Based Pricing Hurts Women’s Buying Power], ‏December 2016
^ NIKKI GRAF, ANNA BROWN AND EILEEN PATTEN, The narrowing, but persistent, gender gap in pay
^ Tianna Mosby, Capital News Service, Bill to remove 'Tampon Tax' in Virginia clears first hurdle
^ Erica Nicole Atkin, [https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors Historical Influences on Modern America and the Pink Tax] (עמ' 34)
^ מעין מנלה, מדוע יקר יותר להיות אישה?, באתר כלכליסט, 16 בינואר 2015
^ ¹ ² TERI SFORZA, ‘Pink tax’ bill dies: You’ll still pay more for products marketed to women, ‏une 30, 2016
^ JAZMINE ULLOA, Bill to end gender disparity in retail pricing is withdrawn after pushback from industry lobbyists, ‏JUN 29, 2016
^ Tianna Mosby, Bill to remove 'Tampon Tax' in Virginia clears first hurdle, ‏Jan 26, 2018

[1] Erica Nicole Atkin, [https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors Historical Influences on Modern America and the Pink Tax] (עמ' 24)

[הערה_מספר_24757267:1-2] ¹ ² Bill de Blasio, [https://www1.nyc.gov/assets/dca/downloads/pdf/partners/Study-of-Gender-Pricing-in-NYC.pdf From Cradle to Cane: The Cost of Being a Female Consumer], New York City Department of Consumer Affairs, ‏December 2015

[3] Catey Hill, 6 times it’s more expensive to be a woman, ‏Apr 12, 2016

[4] MICHAEL BARBARO, In Apparel, All Tariffs Aren’t Created Equal, ‏APRIL 28, 2007

[5] Hollie Shaw, ‘Pink tax’ has women paying 43% more for their toiletries than men, ‏April 25, 2016

[6] Erica Nicole Atkin, [https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors Historical Influences on Modern America and the Pink Tax] (עמ' 30)

[הערה_מספר_24757267:3-7] ¹ ² Erica Nicole Atkin, [Historical Influences on Modern America and the Pink Tax https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors] (עמ' 31)

[8] נעמי וולף, מיתוס היופי, הקיבוץ המאוחד, 2004

[9] 'Pink Tax' forces women to pay more than men, USA TODAY, ‏2018-05-16

[10] White, Jeremy B, Time for tax-free tampons? California lawmaker thinks so, The Sacramento Bee, ‏2016

[11] Louise Yaxley, Senate vote to scrap 'tampon tax' won't stop women paying 10 per cent more for sanitary products, ‏18 Jun 2018

[12] India scraps tampon tax after campaign, BBC NEWS, ‏21 July 2018

[13] Maloney, Carolyn, [https://www.jec.senate.gov/public/_cache/files/8a42df04-8b6d-4949-b20b-6f40a326db9e/the-pink-tax---how-gender-based-pricing-hurts-women-s-buying-power.pdf The Pink Tax How Gender-Based Pricing Hurts Women’s Buying Power], ‏December 2016

[הערה_מספר_24757267:0-14] NIKKI GRAF, ANNA BROWN AND EILEEN PATTEN, The narrowing, but persistent, gender gap in pay

[15] Tianna Mosby, Capital News Service, Bill to remove 'Tampon Tax' in Virginia clears first hurdle

[16] Erica Nicole Atkin, [https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors Historical Influences on Modern America and the Pink Tax] (עמ' 34)

[17] מעין מנלה, מדוע יקר יותר להיות אישה?, באתר כלכליסט, 16 בינואר 2015

[הערה_מספר_24757267:2-18] ¹ ² TERI SFORZA, ‘Pink tax’ bill dies: You’ll still pay more for products marketed to women, ‏une 30, 2016

[19] JAZMINE ULLOA, Bill to end gender disparity in retail pricing is withdrawn after pushback from industry lobbyists, ‏JUN 29, 2016

[20] Tianna Mosby, Bill to remove 'Tampon Tax' in Virginia clears first hurdle, ‏Jan 26, 2018

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

@@ שורה 28: / שורה 28: @@
 The Cost of Being a Female Consumer|אתר=New York City Department of Consumer Affairs|תאריך=December 2015}}}} עוד מצא המחקר כי מוצרים המיועדים לנשים לעיתים קרובות קטנים יותר בנפח מהמוצרים המיועדים לגברים.{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:1|כיוון=ימין}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.marketwatch.com/story/5-things-women-pay-more-for-than-men-2014-01-17|הכותב=Catey Hill|כותרת=6 times it’s more expensive to be a woman|אתר=|תאריך=Apr 12, 2016}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.nytimes.com/2007/04/28/business/28gender.html|הכותב=MICHAEL BARBARO|כותרת=In Apparel, All Tariffs Aren’t Created Equal|אתר=|תאריך=APRIL 28, 2007}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://business.financialpost.com/news/retail-marketing/pink-tax-means-women-are-paying-43-more-for-their-toiletries-than-men|הכותב=Hollie Shaw|כותרת=‘Pink tax’ has women paying 43% more for their toiletries than men|אתר=|תאריך=April 25, 2016}}}}
-נשים משלמות 92% יותר מגברים עבור שירות זהה של ניקוי יבש.
+נשים משלמות 92% יותר מגברים עבור שירות זהה של [[ניקוי יבש]].
 נשים משלמות 54% יותר מגברים עבור תספורת זהה.
@@ שורה 40: / שורה 40: @@
 . תעריף – על יבוא בגדי נשים משלמים מס שגבוה ב-3.2% מהמס המשולם עבור יבוא בגדי גברים. המס הגבוה יותר בא לידי ביטוי בתמחור גבוה יותר של בגדי נשים בחנויות וכתוצאה מכך לקוחות נשים משלמות יותר עבור המוצר. אך זהו [[הסבר מעגלי]], משום שיש לבחון מדוע מלכתחילה יש הבדל בתמחור בין ייבוא בגדי נשים וייבוא בגדי גברים.{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:3|{{קישור כללי|כתובת=Historical Influences on Modern America and the Pink Tax|הכותב=Erica Nicole Atkin|כותרת=https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors|אתר=|עמודים=31|תאריך=}}}}
-. הבחנה – יש מספר קטן יותר של מוצרים בעלי נראות "נשית", לעומת מוצרים שאין להם נראות כזאת. ייצור מצומצם של מוצרים לנשים, לעומת ייצור המוני, דורש להעלות את מחיר המוצר לנשים, גם בגלל ההתאמות הנדרשות בתהליך הייצור כמו שינוי בגודל המוצר, באריזה, בצבע, וגם מפני שהיקפם נמוך יותר ולכן נשמרת החוקיות שמגנה על מחירים גבוהים, לפיה היצע שקטן יותר מביקוש יצדיק תשלום גבוה עבור המוצר המבוקש.{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:3|כיוון=ימין}}
+. הבחנה – יש מספר קטן יותר של מוצרים בעלי נראות "נשית", לעומת מוצרים שאין להם נראות כזאת. ייצור מצומצם של מוצרים לנשים, לעומת [[ייצור המוני]], דורש להעלות את מחיר המוצר לנשים, גם בגלל ההתאמות הנדרשות בתהליך הייצור כמו שינוי בגודל המוצר, באריזה, בצבע, וגם מפני שהיקפם נמוך יותר ולכן נשמרת החוקיות שמגנה על מחירים גבוהים, לפיה היצע שקטן יותר מביקוש יצדיק תשלום גבוה עבור המוצר המבוקש.{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:3|כיוון=ימין}}
 . חברה [[פטריארכיה|פטריארכלית]] - נשים מגיל צעיר מתחנכות לטפח מבע מגדרי נשי, שנשען על השקעה גבוהה בהיבטים מגוונים של ניראות, כדי לזכות במעמד חברתי גבוה. זאת במטרה למשוך בני זוג פוטנציאליים ואף כדי לזכות במקומות עבודה, שברובם המעסיקים הם גברים. נשים מוכנות לשלם מחיר כלכלי כדי להימנע מלשלם מחיר חברתי, ופעמים רבות אף מפנימות את הערכים האסתטיים המקובלים חברתית.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=נעמי וולף|שם=מיתוס היופי|מו"ל=הקיבוץ המאוחד|שנת הוצאה=2004}}}}
@@ שורה 53: / שורה 53: @@
 במהלך כהונתו של הקונגרס ה-114 הנציגה [[ג'קי ספייר]] הציגה את הצעת החוק ל"ביטול המס הוורוד". היא טענה שיהיה זה לא חוקי ברמה הלאומית לגבות מחירים שונים מגברים ומנשים עבור מוצרי צריכה ושירותים דומים באופן משמעותי. הצעת החוק נכשלה בגלל ההגדרה המעורפלת למה נחשב "דומה באופן משמעותי". בסופו של דבר, במאבק מול זכויות היצרן, ניצחו האינטרסים של העסקים הגדולים.
-אף על פי שאין חוקים ספציפיים נגד ה"מס הוורוד", יש כמה מדינות שהעבירו חקיקה דומה להצעה שהעלתה ספייר. עם זאת, החוק חל בעיקר על שירותים ולא על סחורות. לדוגמה, חוק השירותים הציבוריים של [[מסצ'וסטס]] (the Massachusetts Public Accommodations Act) קבע שאין לבצע תמחור מגדרי, קרי, מחיר שונה לגברים ולנשים, עבור שירותי [[קוסמטולוגיה]]{{אנ|Cosmetolog}}. שירותים אלה הם שירותים הקשורים בטיפולי יופי כמו עיצוב שיער, [[הסרת שיער]], טיפולי עור, קוסמטיקה, מניקור/פדיקור ועוד. גם ב[[ניו יורק (מדינה)|ני יורק]] וב[[קליפורניה]] יש חקיקה שאוסרת על תמחור מגדרי עבור קבלת שירותים. למרות זאת, כפי שצוין קודם, בעלי עסקים מוצאים פרצות בחוק כדי להצדיק את התמחור הגבוה שלהם למוצרים או לשירותים המיועדים לנשים.
+אף על פי שאין חוקים ספציפיים נגד ה"מס הוורוד", יש כמה מדינות שהעבירו חקיקה דומה להצעה שהעלתה ספייר. עם זאת, החוק חל בעיקר על שירותים ולא על סחורות. לדוגמה, חוק השירותים הציבוריים של [[מסצ'וסטס]] (the Massachusetts Public Accommodations Act) קבע שאין לבצע תמחור מגדרי, קרי, מחיר שונה לגברים ולנשים, עבור שירותי [[קוסמטולוגיה]]{{אנ|Cosmetolog}}. שירותים אלה הם שירותים הקשורים בטיפולי יופי כמו עיצוב שיער, [[הסרת שיער]], טיפולי עור, [[קוסמטיקה]], מניקור/פדיקור ועוד. גם ב[[ניו יורק (מדינה)|ני יורק]] וב[[קליפורניה]] יש חקיקה שאוסרת על תמחור מגדרי עבור קבלת שירותים. למרות זאת, כפי שצוין קודם, בעלי עסקים מוצאים פרצות בחוק כדי להצדיק את התמחור הגבוה שלהם למוצרים או לשירותים המיועדים לנשים.
 הסבר אפשרי לכך שהוצעו מעט מאוד הצעות חוק לגבי "המס הוורוד", הוא שנושא המחזור החודשי של נשים נחשב לטאבו עבור גברים. ייתכן שגברים לא עוסקים בו ולא מעלים הצעות חוק בעניינו מתוך מחשבה שזהו נושא נשי ונשים צריכות להעלות אותו כהצעת חוק. העובדה שיש מעט נשים בממשלה יכולה לתת הסבר מדוע הנושא לא מקודם בסדר היום הפוליטי. אפשרות נוספת היא שדבר קיומו של "המס הוורוד" אינו ידוע וברור לגברים והם אינם מביאים בחשבון שזוהי סוגיה שיש להידרש לה.
@@ שורה 66: / שורה 66: @@
 אך מלבד חוסר השוויון ביו גברים לנשים, גם נשים בעצמן שונות זו מזו, בין אם במוצאן האתני, באזור המגורים, במספר הנפשות בבית ועוד. נשים אפרו אמריקאיות, למשל, סובלות מאי שוויון כפול, בשל היותן גם נשים וגם אפרו אמריקאיות (ראה ערך [[הצטלביות]]).{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors|הכותב=Erica Nicole Atkin|כותרת=Historical Influences on Modern America and the
-Pink Tax|אתר=|עמודים=34|תאריך=}}}}בצורה כזו, "המס הוורוד" משפיע בצורה שונה על נשים שונות. נשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך נדרשות גם הן בתשלום ה"מס הוורוד" עבור מוצרי היגיינה.
+Pink Tax|אתר=|עמודים=34|תאריך=}}}}בצורה כזו, "המס הוורוד" משפיע בצורה שונה על נשים שונות. נשים מ[[מעמד חברתי|מעמד סוציו אקונומי]] נמוך נדרשות גם הן בתשלום ה"מס הוורוד" עבור מוצרי היגיינה.
 == "המס הוורוד" בישראל ==