התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:39, 8 באפריל 2010

התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית הוא התיקון אשר העניק זכות בחירה לנשים בארצות הברית.

התיקון

מקור

The right of citizens of the United States to vote shall not be denied or abridged by the United States or by any State on account of sex.

Congress shall have power to enforce this article by appropriate legislation.

תרגום

זכותם של אזרחי ארצות הברית להצביע לא תבוטל או תוגבל על ידי ארצות הברית או על ידי מדינה מן המדינות על פי מאפיין של מין.

לקונגרס תהיה הסמכות לאכוף תיקון זה על ידי חקיקה מתאימה.

מהות

מהות התיקון היא האיסור להפלות את אזרחי ארצות הברית לפי מינם בכל הנוגע לזכות להצביע. מטרתו המקורית של התיקון הייתה הענקת שוויון זכויות לנשים, אך הוא תקף לשני המינים כאחד.

תולדות

התיקון היה שיאן של פעולות האקטיביסטים למען זכויות נשים, אשר פעלו בתחילת המאה ה-20. כבר בשנת 1869 העניקה וויומינג זכות הצבעה לנשים, בין השאר על מנת להגדיל את מספר המצביעים ולזכות במעמד של מדינה, וכך בשנת 1890 בהופכה למדינה הייתה וויומינג המדינה הראשונה בה הייתה לנשים זכות בחירה. עד 1914 הצטרפו לוויומינג עוד 10 מדינות, אולם קצב ההתקדמות היה איטי לטעמם של הפעילים למען זכות הצבעה לנשים אשר לא רצו להמשיך במאבק זוחל בכל מדינה בנפרד. פנייה לבית המשפט בטענה שמדובר באפליה לא הועילה, ועל כן הדרך של תיקון החוקה הייתה המסלול המהיר ביותר לשינוי. התיקון עבר לראשונה בבית הנבחרים ברוב קטן ב-10 בינואר 1918, בין השאר בתמיכת הנשיא וודרו וילסון אשר הצהיר על תמיכתו בתיקון יום קודם לכן. הסנאט, לעומת זאת, דחה את התיקון על הסף ולא הסכים לדון בו במשך תשעה חודשים. משעלה הנושא להצבעה בסנאט, חסרו שני קולות לרוב הדרוש והצעת התיקון נפלה.

הדבר גרם לתגובה חריפה מצד פעילים למען זכויות נשים, אשר ערכו תעמולה מקפת נגד הסנאטורים שהתנגדו לתיקון. אחרי הבחירות שהתקיימו אותה שנה היה בקונגרס רוב בשני הבתים לטובת התיקון, והתיקון עבר ברוב גדול בבית הנבחרים ב-21 במאי 1919, ובסנאט - ב-4 ביוני אותה שנה.

לאחר שמדינת טנסי אישרה את התיקון ב-18 באוגוסט 1920 ובכך השלימה את מספר האישורים הנחוץ לאישור התיקון, התיקון נתקבל. סמוך לאחר שהתיקון נתקבל, הוא אושרר גם על ידי קונטיקט וורמונט. פלורידה, לעומת זאת, אישררה את התיקון ה-19 רק ב-22 במאי 1969, למרות שכבר בשנת 1921 העבירה חוק המסדירה הצבעה שוויונית לכל תושבי המדינה.

מאוחר יותר, בשנת 1922, הוגשה לבית המשפט העליון של ארצות הברית עתירה נגד התיקון, בה נטען שהאישרור בטנסי ובמערב וירג'יניה לא היה תקין פרוצדורלית, שהחוקה אינה מאפשרת תיקון מעין זה ושחלק מהמדינות שאשררו את התיקון עשו זאת נגד החוקות שלהם. העתירה נדחתה על ידי השופטים פה אחד, תוך התייחסות לכל טענה בנפרד. הטענה לגבי אי חוקיות האשרור בטנסי ובמערב ויג'יניה נקבעה כחסרת משמעות לאור האישרור הנוסף בקונטיקט וורמונט. בנוסף, בית המשפט קבע שהליך האישרור של החוקה הינו פוליטי ואינו נתון לביקורת שיפוטית.

ראו גם

מפלגת הנשים הלאומית

@@ שורה 18: / שורה 18: @@
 == תולדות ==
-התיקון היה שיאן של פעולות האקטיביסטים למען זכויות נשים, אשר פעלו בתחילת [[המאה ה-20]]. כבר בשנת [[1869]] העניקה [[וויומינג]] זכות הצבעה לנשים, בין השאר על מנת להגדיל את מספר המצביעים ולזכות במעמד של מדינה, וכך בשנת [[1890]] בהופכה למדינה הייתה וויומינג המדינה הראשונה בה הייתה לנשים זכות בחירה. עד [[1914]] הצטרפו לוויומינג עוד 10 מדינות, אולם קצב ההתקדמות היה איטי לטעמם של הפעילים למען זכות הצבעה לנשים אשר לא רצו להמשיך במאבק זוחל בכל מדינה בנפרד ופנייה לבית המשפט בטענת אפליה לא הועילה. הדרך של תיקון החוקה היה על כן המסלול המהיר ביותר לשינוי. התיקון עבר לראשונה ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ברוב קטן ב-[[10 בינואר]] [[1918]], בין השאר בתמיכת ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[וודרו וילסון]] אשר הצהיר על תמיכתו בתיקון יום קודם לכן. ה[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]], לעומת זאת, דחה את התיקון על הסף ולא הסכים לדון בו במשך תשעה חודשים. משעלה הנושא להצבעה בסנאט, חסרו שני קולות לרוב הדרוש והצעת התיקון נפלה.
+התיקון היה שיאן של פעולות האקטיביסטים למען זכויות נשים, אשר פעלו בתחילת [[המאה ה-20]]. כבר בשנת [[1869]] העניקה [[וויומינג]] זכות הצבעה לנשים, בין השאר על מנת להגדיל את מספר המצביעים ולזכות במעמד של מדינה, וכך בשנת [[1890]] בהופכה למדינה הייתה וויומינג המדינה הראשונה בה הייתה לנשים זכות בחירה. עד [[1914]] הצטרפו לוויומינג עוד 10 מדינות, אולם קצב ההתקדמות היה איטי לטעמם של הפעילים למען זכות הצבעה לנשים אשר לא רצו להמשיך במאבק זוחל בכל מדינה בנפרד. פנייה לבית המשפט בטענה שמדובר באפליה לא הועילה, ועל כן הדרך של תיקון החוקה הייתה המסלול המהיר ביותר לשינוי. התיקון עבר לראשונה ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ברוב קטן ב-[[10 בינואר]] [[1918]], בין השאר בתמיכת ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[וודרו וילסון]] אשר הצהיר על תמיכתו בתיקון יום קודם לכן. ה[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]], לעומת זאת, דחה את התיקון על הסף ולא הסכים לדון בו במשך תשעה חודשים. משעלה הנושא להצבעה בסנאט, חסרו שני קולות לרוב הדרוש והצעת התיקון נפלה.
 הדבר גרם לתגובה חריפה מצד פעילים למען זכויות נשים, אשר ערכו תעמולה מקפת נגד הסנאטורים שהתנגדו לתיקון. אחרי הבחירות שהתקיימו אותה שנה היה ב[[קונגרס ארצות הברית|קונגרס]] רוב בשני הבתים לטובת התיקון, והתיקון עבר ברוב גדול בבית הנבחרים ב-[[21 במאי]] [[1919]], ובסנאט - ב-[[4 ביוני]] אותה שנה.
@@ שורה 24: / שורה 24: @@
 לאחר שמדינת [[טנסי]] אישרה את התיקון ב-[[18 באוגוסט]] [[1920]] ובכך השלימה את מספר האישורים הנחוץ לאישור התיקון, התיקון נתקבל. סמוך לאחר שהתיקון נתקבל, הוא אושרר גם על ידי [[קונטיקט]] ו[[ורמונט]]. [[פלורידה]], לעומת זאת, אישררה את התיקון ה-19 רק ב-[[22 במאי]] [[1969]], למרות שכבר בשנת 1921 העבירה חוק המסדירה הצבעה שוויונית לכל תושבי המדינה.
-מאוחר יותר, בשנת [[1922]], הוגשה ל[[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] עתירה נגד התיקון, בה נטען שהאישרור בטנסי וב[[מערב וירג'יניה]] לא היה תקין פרוצדורלית, שהחוקה אינה מאפשרת תיקון מעין זה ושחלק מה[[מדינות ארצות הברית|מדינות]] שאשררו את התיקון עשו זאת נגד החוקות שלהם. העתירה נדחתה על ידי השופטים פה אחד, תוך התייחסות לכל טענה בנפרד. הטענה לגבי אי חוקיות האשרור בטנסי ובמערב ויג'יניה נקבע כחסר משמעות לאור האישרור הנוסף בקונטיקט וורמונט. בנוסף, בית המשפט קבע שהליך האישרור של החוקה הינו פוליטי ואינו נתון לביקורת שיפוטית.
+מאוחר יותר, בשנת [[1922]], הוגשה ל[[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] עתירה נגד התיקון, בה נטען שהאישרור בטנסי וב[[מערב וירג'יניה]] לא היה תקין פרוצדורלית, שהחוקה אינה מאפשרת תיקון מעין זה ושחלק מה[[מדינות ארצות הברית|מדינות]] שאשררו את התיקון עשו זאת נגד החוקות שלהם. העתירה נדחתה על ידי השופטים פה אחד, תוך התייחסות לכל טענה בנפרד. הטענה לגבי אי חוקיות האשרור בטנסי ובמערב ויג'יניה נקבעה כחסרת משמעות לאור האישרור הנוסף בקונטיקט וורמונט. בנוסף, בית המשפט קבע שהליך האישרור של החוקה הינו פוליטי ואינו נתון לביקורת שיפוטית.
 == ראו גם ==