גלואון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| הרכב | חלקיק יסודי |
| סטטיסטיקה | בוזון |
| קבוצת שיוך | בוזון כיול |
| סמל | g |
| תכונות | |
| מסת מנוחה |
0 kg 0 MeV/c2 |
| מטען חשמלי | 0 e |
| ספין | 1 ħ |
| מספר לפטוני | 0 |
| מספר באריוני | 0 |
| מטען צבע | שילובים אפשריים של אדום, ירוק, כחול, אנטי-אדום, אנטי-ירוק ואנטי-כחול |
| אינטראקציות | הכוח החזק, כבידה |
| אורך חיים | יציב |
| היסטוריה | |
| נצפה? | כן |
| תאריך גילוי | 1979 |
| מגלה | פאול סדינג (אנ'), ביורן וויק (אנ'), גונתר וולף (גר'), סאו לן וו (אנ'), רוג'ר קשמור (אנ')[1] |
| ניסוי | TASSO (אנ') |
| מתקן | PETRA |
| מוסד | DESY (אנ') |
  | |
גלואון הוא החלקיק היסודי הנושא את הכוח החזק. גלואונים מחברים יחד קווארקים לכדי האדרונים. הגלואון הוא נטול מטען חשמלי, הספין שלו הוא 1 ומסת המנוחה שלו 0. למרות שמסת מנוחה של הגלואונים היא אפס, הם נושאים אנרגיה, המהווה חלק מאנרגיית הקשר הכרומודינמית הקיימת בכל האדרון. הגלואונים אחראים ליציבותם של ההאדרונים, לרבות פרוטונים ונייטרונים. על כן, הגלואונים הם יסוד ליציבותו של כל החומר הבאריוני ביקום.
כרומודינמיקה קוונטית, התאוריה של הכוח החזק, מתארת גלואונים כתוצאה של אינטראקציה בין חלקיקים בעלי מטען צבע. כאשר תגובה בין שני קווארקים מביאה ליצירת גלואון, מטען הצבע של הקווארקים משתנה. הגלואון החדש נושא מטען אנטי-צבע, כדי לפצות על הצבע הקודם של הקווארק. מכיוון שגלואונים נושאים מטען צבע בעצמם, הם יכולים לבצע אינטראקציה חזקה עם גלואונים אחרים, מה שהופך את הניתוח המתמטי של הכוח החזק למסובך מאוד. באופן תאורטי, נראה שקיימות תשע קומבינציות של צבעים לגלואונים (אחד לכל צבע - אדום [r], ירוק [g] או כחול [b] - ואחד מכל אנטי-צבע - אנטי-אדום [ar], אנטי-ירוק [ag] ואנטי-כחול [ab] - היוצרים את הקומבינציות r-ar, r-ag, r-ab, g-ar, g-ag, g-ab, b-ar, b-ag ו-b-ab), אולם, עקב סימטריית ה-SU3 קיימים למעשה רק שמונה גלואונים.
הגילוי הניסויי של הגלואון התרחש ב-1979, במאיץ החלקיקים PETRA שבמכון DESY בהמבורג. הגלאי TASSO מצא ראיות לקיומו של מבנה תלת-סילוני במישור יחיד (single-plane three-jet structure). הסילון השלישי יוחס ליצירתו של גלואון מאחד הקווארקים שהופקו בהתנגשות בין אלקטרון לפוזיטרון.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארז גרטי, חלקיקי החומר – הגלואון, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 4 ביולי 2011
- רולף אנט, הדבק שמחבר אותנו, במדור סיינטיפיק אמריקן של מכון דוידסון, 3 באוגוסט 2015
- גלואון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ John Ellis (2014). "The Discovery of the Gluon". arXiv:1409.4232.
