מכשיר קשר
,_performs_a_traffic_call_to_departing_aircraft.jpg)
מכשיר קשר הוא מכשיר המשמש לקשר רדיו - העברת מסרים בין שני מקומות נפרדים או יותר. הוא מתבסס על שידור וקליטה של גלי רדיו, בטכנולוגיות מגוונות. סוגים רבים של מכשירי קשר קיימים כיום, החל ממכשירים המשמשים למשחק וכלה במכשירי קשר צבאיים בעלי יכולות מתקדמות הכוללות העברת מידע והצפנה. עיקר השימוש במכשירי הקשר הוא בתחומי הביטחון השוטף (צבא, משטרה, אבטחה, מכבי אש, ומד"א חילוץ והצלה) והתחבורה (מוניות, שיט וטיסה).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצאת המכשירים ותחילת התפתחותם
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת דרכו של מכשיר הקשר הגיעה בד בבד עם התפתחות הרדיו. בשנת 1894 החל גוליילמו מרקוני בניסיונות לבניית מכשיר טלגרפיה אלחוטית, על פי ניסוייו של המדען היהודי-גרמני היינריך הרץ. בשנת 1895 הצליח מרקוני לשדר למרחק שני קילומטרים, וב-12 בדצמבר 1901 הצליח לקלוט, בעזרת אנטנה מחוברת לעפיפון, אות ששודר למרחק 3,200 קילומטר. בשנת 1897 רשם מרקוני פטנט על המצאתו, והקים את "חברת מרקוני לטלגרף אלחוטי", שהפיצה את ההמצאה החדשה. בשנת 1907 כבר היו מכשירי קשר בכל אוניות הנוסעים הגדולות שחצו את האוקיינוס. פרשת טביעתה של הטיטניק, בשנת 1912, סייעה לפופולריות של המכשיר החדש, שכן בעקבות השימוש במכשיר הקשר של הספינה ניצלו חייהם של רבים - הספינה "קרפתיה", שקלטה את אותות המצוקה של הטיטניק, הגיעה ממרחק ואספה את הניצולים. בעקבות האסון הוחלט גם כי שידורי האלחוט יהיו פעילים במשך 24 שעות ביממה. במהלך כל אותה תקופה פעלו מכשירי הקשר כטלגרפים אלחוטיים, כלומר - לא העבירו קול אלא רק סימני מורס. כדי להפעילם נדרשו אלחוטנים - אנשים שתפקידם היה להפעיל את מערכות הקשר, לשדר ולהאזין להן.
המעבר לשידורי קול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1906 שודר לראשונה שידור של קול בעזרת גלי רדיו - האנגלי רג'ינלד אוברי פסנדן הצליח לשדר קול מתחנת שידור נסיונית במסצ'וסטס. עם זאת, איכות השידור הייתה ירודה מאוד ופסנדן לא הצליח לקדם את המצאתו. התפתחות חשובה חלה בשנת 1907, עם פיתוח הטריודה (שפופרת הריק) על ידי לי דה-פורסט, שאפשרה להגביר את עוצמת האותות המשודרים והנקלטים. פיתוח זה איפשר את המעבר לשידורי קול. דחיפה נוספת הביאה מלחמת העולם הראשונה, שפרצה בשנת 1914, שגרמה לביקוש עצום למכשירי הקשר ולשכלולם.
עידן מכשירי הקשר הניידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1933 רשם אדווין ארמסטרונג את שיטת איפנון התדר (FM) כפטנט. שיטה זו איפשרה איכות שידורים גבוהה וצלולה יותר משיטת השידור שהייתה נהוגה עד אז, איפנון המשרעת (AM). על בסיס שיטה זו, פיתחה חברת מוטורולה בשנת 1943 את מכשיר הקשר הנייד הראשון, תחת השם המסחרי Walkie-Talkie. המכשיר נכנס לשימוש נרחב במהלך מלחמת העולם השנייה שהתרחשה באותה עת. בשנת 1947 נפתח עידן חדש בטכנולוגיית הקשר עם המצאת הטרנזיסטור במעבדות בל. הטרנזיסטור החליף את שפופרות הריק, שסבלו מקשיי אמינות, גודל, וגרמו לחימום של המכשיר בזמן הפעולה.
מרכיבים כלליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שקיימים סוגים רבים מאוד של מכשירי קשר, הרי שלכולם משותפים מספר מרכיבים בסיסיים: מרכיבי תקשורת ו-RF, מרכיבי שמע ותקשורת, ומרכיבי אנרגיה. דוגמאות למרכיבים:
- מרכיבי תקשורת ו-RF
- מתנד
- מגבר RF - מגביר את עוצמת הגלים הנקלטים והמשודרים, ומאפשר את שידורי הקול. בדגמים הראשונים, דמויי הטלגרף, לא היה קיים רכיב זה. עד שנת 1947 שימשה הטריודה בתפקיד זה, ואז החליף אותה הטרנזיסטור.
- אנטנה - רכיב חשמלי המתמיר בין זרמים חשמליים לגלי רדיו.
- מעגלי קליטה
- מעגלי שידור
- מרכיבי שמע ותקשורת
- מרכיבי אנרגיה:
תדר רדיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תדר רדיו
לכל מכשיר קשר מוקצב תדר רדיו שבו ניתן להאזין לו ולשוחח אתו. מכשירי קשר אחדים המשתייכים לאותה רשת פועלים כולם באותו תדר. בכל המוניות של תחנת מוניות מסוימת, למשל, מותקנים מכשירי קשר המכוונים לתדר של התחנה, כך שניתן ליצור קשר עם כל אחת מהמוניות. קשר זה אינו אישי - כל שיחה ברשת זו נשמעת בכל מכשירי הקשר שלה, גם אם נועדה למונית מסוימת.
כיוון שהרוחב הכולל של גלי הרדיו סופי, ולכל משדר נדרש רוחב פס מינימלי, הרי מספרם הכולל של תדרי הרדיו מוגבל. העובדה למשדר יש טווח מסוים, התלוי בעוצמת השידור ובצורת ההתפשטות של גלי הרדיו, ניתן להקצות אותו תדר לשני משדרים המרוחקים במידה מספקת.
אופי השימוש במכשירי קשר הוא לרוב שימוש מזדמן, שקורה בפרקי זמן מסוימים, ובשאר הזמן אין שימוש במכשיר. מערכות קשר ומכשירי קשר מתקדמים עושים שימוש נרחב בעובדה הזאת. הם אינם קושרים בין רשת לתדר מסוים, אלא מחזיקים מאגר קטן של מספר תדרים, המשרתים מספר גדול יותר של רשתות. כאשר אדם מעוניין לדבר במכשיר הקשר שלו, מערכת הקשר מקצה לו תדר פנוי מתוך כלל התדרים שלרשותה, ומודיעה על כך למכשיר של הדובר ולמכשירים של שאר החברים שלו ברשת. כל התהליך מתבצע באופן אוטומטי ושקוף למשתמש מבלי להפריע לרשתות קשר אחרות. כאשר האדם מסיים לדבר במכשיר הקשר, התדר שהוקצה לו מתפנה ומישהו אחר, ואף רשת אחרת במערכת יכולים לקבל הקצאה עליו.
