מערבנות
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
מערבנות או אוֹקְסִידֶנְטָלִיזְם היא אסכולה בה מתוארת באופן סטריאוטיפי תרבות המערב בעיקר זו של העת החדשה בידי הוגי דעות שאינם מערביים. האסכולה אומצה ונפוצה באסלאם הפוליטי הנאו סלפי כתגובה לגישת האוריינטליזם.
עיקרי התפישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפישה נולדה מתוך שלילת האוריינטליזם ומתבססת על דה-הומניזציה של העולם המערבי תוך שימוש בסטריאוטיפים במסגרתם הוא מתואר כיישות אחת, ובני התרבות המערבית כשכלתנים, נטולי רוחניות ורגש, הפועלים אך ורק על פי אמות מידה כמיתות ותועלתניות. היא מתבססת בחלקה על תפישות עולם שהתפתחו בעולם המערבי עצמו כגון בפאשיזם, בנאציזם ובקומוניזם וכן על תפישות שהתפתחו במזרח הרחוק כגון בפולחן ההקרבה של הקמיקזה ובחלק ממשנת המאואיזם ובאות להדגיש בין השאר, את ההבדלים בין בן המערב הנהנתן והתועלתן לבין בן המזרח האידיאליסט המוכן להקריב אפילו את חייו למען מטרה נעלה.[1][2]
בעוד שאדוארד סעיד התמקד בשלילת האוריינטליזם, מתמקדת אסכולה זו בחקר התרבות המערבית מנקודת מבטו של "הלא מערבי".[3] הגישה ממצבת את העולם המערבי כאויבן של הציוויליזציות המזרחיות, תוך קביעה שהוא שולט בהן באמצעות שלוחיו במדינות השונות. תפישת האוקסידנטליזם קנתה לה אחיזה באסלאם הפוליטי הנאו סלפי של שלהי המאה ה-20 וראשית המאה ה-21.
באסלאם הפוליטי מציינת השקפה זו את העיר המערבית כמקום מנוון, מושחת ומנוכר, המהווה כר גידול לבן התרבות המערבית, שהוא למעשה טפיל תועלתן, בדרך כלל בורגני וללא כל זיקה ושרשים למקום מגוריו. במסגרת גישה זו מוצגים היהודים המתגוררים בעיר המערבית כסטריאוטיפ לאדם הטפילי ותלוש השורשים. בדומה לתפישה הסלפית הבסיסית, מכונה גם בגישה זו תרבות המערב "הג'אהיליה החדשה", היא מומשלת לתרבויות הנבערות, הברבריות ועובדות האלילים שקדמו לצמיחת האסלאם וכמו אותן תרבויות, יש להילחם בה ודינה להיכחד.[2]
מקורות והתפתחות הגישה בהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]את אבני היסוד של התפישה ניתן לאתר הן בהגות המערב אירופית והן בזו של המזרח הרחוק. לדוגמה, הפילוסוף היפני קייג'י נישיטאני (1900-1990) טען בהגותו כי התהליכים שעברו על אירופה המערבית החל מהרנסאנס ועד עידן הנאורות הובילו להרס התרבות הרוחנית האירופית. הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר תקף בכתביו את תהליך ה"אמריקניזציה" העובר על אירופה ומשנה את צביונה וההיסטוריון הגרמני ארתור מולר ואן דן ברוק (1876-1925), כינה את התהליך אמריקניזם וציין כי הוא יהפוך את החברה האירופית לממוכנת ויעילה הרבה יותר. עוד ציין כי אין להתייחס למושג אמריקניזם בהיבט הגאוגרפי אלא האידאולוגי בלבד.[4]
לשימוש בן ימינו בהשקפה המערבנית מספר פנים המותאמות למרחב הגאוגרפי והפוליטי, או האידאולוגי-דתי של ההוגים העושים בה שימוש. הסופרת הסינית צ'ן שיאומי מתארת את ניצני מעברה של סין ממאואיזם לקפיטליזם, בעשור השנים שלאחר תקופת שלטונו של מאו דזה-דונג ומציינת כאוקסידנטליזם את אימוץ הסממנים המערביים בחברה ובכלכלה הסיניות. שיאומי מציינת כי למערבנות גם פנים חיוביות מסוימות, בכך שאיפשרה ניצני ליברליזציה בהגות, בחברה ובכלכלה הסיניות, אשר חלקן באו לידי ביטוי במהלך ובעיקר לאחר תום שלטונו של דנג שיאופינג.
את הגישה הלעומתית הבסיסית בהקשר האסלאמי טבע אדוארד סעיד בספרו אוריינטליזם, כאשר בידל בין ערכי המזרח – אוריינט לערכי תרבות המערב – אוקסידנט. סעיד מתח ביקורת נוקבת על המזרחנות ובמיוחד על חקר העולם הערבי בעיניים מערביות, שנולד לשיטתו כהמשך ישיר לקולוניאליזם. עוד ציין סעיד בספרו שחלק מבני המזרח אימצו את נקודת ההשקפה המערבית עליהם.[2] עם זאת, שלל סעיד בהמשך את האוקסידנטליזם כגישה מחקרית לגיטימית של העולם המערבי.[1] הוגה הדעות הסורי צאדק ג'לאל אל עט'ם כינה את האוקסידנטליזם "אוריינטליזם במהופך". הפילוסוף המצרי פרופסור חסן חנפי אשר נמנה עם קבוצת אינטלקטואלים מוסלמים אנטי מערביים המתנגדים גם לגלובליזציה ובין חבריה נמנה גמאל אל-בנא, קרא בכתביו לגישה אל-אִסְתִעְ'רַאבּ. חנפי טען כי תחיית התרבות הערבית תבוא רק על ידי הכחדת ההגות המערבית המפריעה לתחייה זו. חנפי הוסיף וציין כי על הערבים ללמוד ולהכיר את תרבות המערב רק כדי להיזהר מהשפעותיה ההרסניות.[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עתליה זילבר, אדוארד סעיד, מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה, הוצאת עם עובד, 2000.
- James G. Carrier, Occidentalism: images of the West, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1995, באתר גוגל ספרים (באנגלית).
- Xiaomei Chen, Occidentalism: a theory of counter-discourse in post-Mao China, Rowman & Littlefield, 2002, באתר גוגל ספרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האשם סאלח, הערבים – בין אוריינטליזם ואוקסידנטליזם(הקישור אינו פעיל), באתר zavita.co.il, תרגום: שאול לוי, 7 בינואר 2008
- יעקב בן שמש, הריאקציה, מבט מקרוב, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2002
- אבישי מרגלית, אוקסידנטליזם – המערב בעיני אויביו, מתוך: "בכור המהפכה", הרצאות זיכרון לאהרן קציר, באתר אוניברסיטת תל אביב, 3 ביוני 2004
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Ronald John Johnston, The dictionary of human geography, הוצאת John Wiley & Sons, 2000, באתר גוגל ספרים (באנגלית).
- ^ 1 2 3 אבישי מרגלית, אוקסידנטליזם – המערב בעיני אויביו, מתוך: "בכור המהפכה", הרצאות זיכרון לאהרן קציר, באתר אוניברסיטת תל אביב, 3 ביוני 2004.
- ^ חנה הרציג, תורת הספרות והתרבות אסכולות בנות זמננו: צעדים נוספים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2004, באתר גוגל ספרים.
- ^ Ian Buruma, Avishai Margalit, Occidentalism: the West in the eyes of its enemies, הוצאת Penguin, 2004, עמודים 6-8, באתר גוגל ספרים (באנגלית).
- ^ יוסף סופר, מחשבות על התגובה הערבית לאוריינטליזם: ריאיון עם החוקר הלבנוני ד"ר נדים נג'די, רוח מזרחית, 2006, עמוד 40.
