אהרן קציר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרן קציר
אהרון קציר
Aharon Katzir.jpg
לידה 15 בספטמבר 1913
לודז', האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 30 במאי 1972 (בגיל 58)
נמל התעופה בן-גוריון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה פיזיקלית
מקום מגורים ישראל
מקום קבורה רחובות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט אלן ס. פרלסון, אברהם פצ'ורניק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1961) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אברהם קציר, יעל קציר, גדי קציר
תרומות עיקריות

פיתוח מחקר בתחומי הפולימרים, ממברנות, וביופיסיקה של פוליאלקטרוליטים וחמרים פלאסטיים, מכאנו-כימיה ותרמודינאמיקה של תהליכים בלתי הפיכים. יוזמת והקמת חיל המדע, חמ״ד.

יוזמת והקמת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פרופ' אהרן קציר, 1 באפריל 1969

אהרן קציר - קצ'לסקי (15 בספטמבר 191330 במאי 1972) היה פרופסור לכימיה פיזיקלית במכון ויצמן למדע, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל. נרצח על ידי מחבלים יפניים בטבח בנמל התעופה לוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן קצ'לסקי נולד ליהודה וצילה קצ'לסקי בלודז' שבפולין בשנת 1913. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה לקייב שבאוקראינה, שם נולד אחיו הצעיר אפרים. המשפחה ברחה בעקבות הפוגרומים האוקראינים חזרה לפולין בשנת 1920, עלתה לארץ ישראל בשנת 1925 והתיישבה בירושלים. את לימודי ביה״ס התיכון עשה קציר בגימנסיה העברית רחביה, תוך שהוא מסיים בהצטיינות. לימודיו בתיכון, ולאחר מכן, היה קציר פעיל בתנועת הנוער "הבחרות הסוציאליסטית" ובשנת 1930, בגיל 18, הצטרף לארגון "ההגנה" בירושלים.

בשנת 1931 החל ללמוד באוניברסיטה העברית. עם חבריו לספסל הלימודים נמנתה רינה טיבר, אשר נישאה לו לאחר מספר שנים. הלימודים באוניברסיטה העברית בהר הצופים התאפיינו, בין היתר, במספר יחסי נמוך של תלמידים יחסית למספר המרצים. כתוצאה מכך עשו רבים מהמרצים מאמץ רב לעניין ולמשוך את הסטודנטים להמשיך במחקר, כל מרצה בכוון מחקרו. נטייתו של קציר לזואולוגיה באה לידי בטוי בהיותו שותף לפרופ' שמעון פריץ בודנהיימר בכתיבת המגדיר העברי הראשון לפרפרי א״י - ״בני שמש״. רינה ואפרים נטו לבוטניקה, והשתייכו לחוג הבוטני ״נערי אייג״. בשנת 1936 נמנה עם המחזור הראשון של מוסמכי הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע.[1]

בשנת 1939 היו קציר ורינה קצ'לסקי במחזור הראשון אשר קיבל תואר דוקטור באוניברסיטה העברית.[2] עבודתו, בהנחיית פרופ' מקס פרנקל, הוקדשה לאיטראקציות של מונו סכרינים עם חומצות אמיניות. בשנים 19391948 היה אסיסטנט במעבדה לכימיה אורגנית תאורטית ומקרומולקולרית של האוניברסיטה העברית. בראשית מלחמת העולם השנייה עבר קצ'לסקי למחקר מאקרומולקולרי ועסק בפיתוחו של בית החרושת הראשון בארץ ישראל לפלסטיק (Plexiglass - Perspex - Poly (methyl methacrylate)). ב-1945 נמנה עם פרופ' יוחנן רטנר, מהטכניון, עם חוג מדענים שסייעו ל"הגנה" במחקר ובפיתוח של נשק מייצור עצמי. סמוך לתחילת מלחמת העצמאות היה החוג גרעין ליחידת "מדע" בפיקוד שלמה גור.

פרופ' יוחנן רטנר וקציר יזמו את הקמת חיל המדע (חמ"ד). קצ'לסקי נמנה עם מפקדי החמ״ד (בדרגת סגן-אלוף). עם תום מלחמת העצמאות הווה חמ"ד את הבסיס להקמת הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא״ל). ב-1946 השתלם קציר אצל פרופ' וורנר קוהן בבזל ויחד פתחו הם את התיאוריה הראשונה של תמיסות פוליאלקטרוליטים. ב-1948 הוזמן אהרן קצ'לסקי ע״י פרופ' חיים ויצמן לעבור למכון זיו (מאוחר יותר - מכון ויצמן) בו הקים את המחלקה לחקר הפולימרים, שבראשה עמד עד יומו האחרון. במקביל התמנה קציר לראש המחלקה לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו של קציר עסקו בחקר פולימרים, תרמודינמיקה, ממברנות ומכאנוכימיה, כולל בחקר פעולת השריר בגוף החי.

בשנת 1952 התמנה לפרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית. ב-1954 זכה בפרס ויצמן על מחקר הפוליאלקטרוליטים. ב-1956 ייסד במכון ויצמן את המעבדה לפלסטיקה. ב-1957 נבחר כחבר באקדמיה למדעים של ניו יורק. ב-1961 זכה בפרס ישראל יחד עם פרופסור אורה קדם, תלמידתו. באמצע שנות ה-50 יזם קציר את הקמת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והיה הרוח החיה בהקמתה. ב-1959 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ובשנים 19621968 היה נשיאה השני.[3] ב-1964 נבחר לנשיא הארגון הבין-לאומי לביופיזיקה שימושית,[4] ועמד בראשו עד 1968.

בשנים 68–1967 שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי,[5] ולאחר מכן במשרה מלאה ואף הדריך שם סטודנטים לתארים מתקדמים עד להרצחו בשנת 1972. בשנת 1971 נבחר לחבר חוץ של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

אהרן קציר נודע כאיש רוח העוסק בהיבטים האנושיים והמוסריים של המדע. הוא התפרסם גם כמרצה מבוקש, והרבה להופיע בהרצאות בתחומו ובתחומים אחרים, בפורומים שונים, החל מבתי ספר וכלה בהרצאות עממיות באמצעי התקשורת. הוא נודע כאיש אשכולות, ותחומי התעניינותו (פילוסופיה, ספרות, מוזיקה ועוד) חרגו מתחומי התמחותו המדעית. קציר תרם לפופולריזציה של המדע, בעיקר בספרו "בכוּר המהפכה המדעית" (1971), העוסק בזיקה שבין מדע לחברה, והתבסס על הרצאות שנתן ב"קול ישראל" ועל מפגשים עם הציבור.

ספריו הנוספים:

  • "בני שמש: מבוא להכרת פרפרי ארצנו", 1936 (יחד עם שמעון בודנהיימר)
  • "חידושי המדע במלחמה", 1943 (יחד עם ישעיהו ליבוביץ ומשה בריל)
  • "Nonequilibrium Thermodynamics in Biophysics", 1965 (with Peter F. Curran)
  • "Dynamic Patterns of Brain Cell Assemblies", 1975
  • "Biophysics and Other Topics" מבחר מאמרים מאת אהרן קציר, 1976.

התעשייה הכימית בישראל, ובייחוד תעשיית החומרים הפלסטיים, קיבלה עידוד רב מהמחקרים שנעשו במחלקת הפולימרים במכון ויצמן בראשותו.

ב-30 במאי 1972, נרצח קציר על ידי מחבלים יפניים בטבח בנמל התעופה לוד.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 זכה בפרס ויצמן למדע של עיריית תל אביב.

ב-1961 זכה בפרס ישראל למדעי הטבע.[6]

זמן קצר לפני מותו הוחלט להעניק לו את פרס רוטשילד למדעי הטבע לשנת תשל"א.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לרינה לבית טיבר (אחותו של ישראל טייבר). בנם הבכור, אברהם קציר, הוא פרופסור (אמריטוס) לפיזיקה יישומית באוניברסיטת תל אביב. בתם, יעל קציר, היא דוקטור לאנתרופולוגיה. ובנם הצעיר, גדי קציר, הוא פרופסור (אמריטוס) להתנהגות בעלי חיים באוניברסיטת חיפה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של אהרן קציר נקראו רחובות בערי הארץ, וכן בתי ספר יסודיים ותיכוניים (בהם תיכון עירוני ד' בתל אביב וקריית החינוך השש שנתית ע"ש אהרון קציר ברחובות). לזכר קציר הקים מכון ויצמן מרכז לחקר הביולוגיה הפיזיקלית הנושא את שמו.[7] על-שמו קראה נאס"א את אחד המכתשים שעל הירח.

באוניברסיטת תל אביב מתקיימת מדי שנה סדרת הרצאות לזכרו, תחת הכותרת "בכור המהפכה", כשם ספרו. בסדרה זו, שאותה מארגן בנו, פרופ' אברהם קציר, משתתפים טובי המדענים בישראל ובעולם. בשנת 2003 למשל, הרצו בסדרה זו חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן, חתן פרס ישראל דוד הראל, והפילוסוף הנודע הילרי פטנאם.

על שמו יוסדה תוכנית מענקי-המחקר מלגות קציר המוענקת משנת 1991 על מנת

להביא לגיוס ולקליטה מוצלחת של מדענים צעירים ומבריקים, מובילי דרך, אשר יצמחו במערך המחקר והפיתוח הביטחוני ויוכלו להנהיג אותו לענות על הצרכים של שנות האלפיים.[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן שרון, "לדמותו של אהרן קציר ז"ל", מדע י"ז (2), 1972/3, עמ' 84–89.
  • בודנהיימר, שמעון וקצ׳לסקי, אהרן, ״בני שמש״ מגדיר לפרפרי היום של א״י
  • בכרך אוריאל, 2015 ״בכח הידע - פרקים בתולדות חיל המדע - חמ״ד״ מודן
  • בראל, ארי, ״מלך מהנדס - דוד בן גוריון, מדע ובינוי אומה״ מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהרן קציר בוויקישיתוף
מכּתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]