אהרן קציר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן קציר
1913 –‏ 1972
Aharon Katzir.jpg

אהרן קציר
תרומות עיקריות
חקר חומרים פלסטיים
נתונים נוספים
ענף מדעי כימיה
נולד 15 בספטמבר 1913
נפטר 30 במאי 1972 (בגיל 58)
ארצות מגורים ישראל
פרסים והנצחה

חתן פרס ישראל בשנת 1961

פרופ' אהרן קציר, 1 באפריל 1969

פרופ' אהרן קציר (קצ'לסקי; 15 בספטמבר 191330 במאי 1972) היה פרופסור במכון ויצמן למדע, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל. נרצח על ידי מחבלים יפניים בטבח בנמל התעופה לוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן קצ'לסקי נולד ליהודה וצילה קצ'לסקי בלודז' שבפולין בשנת 1913. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה לקייב שבאוקראינה, שם נולד אחיו הצעיר אפרים, לימים נשיא מדינת ישראל. המשפחה חזרה לפולין בשנת 1920, עלתה עמו לארץ ישראל בשנת 1922 והתיישבה בירושלים. קציר למד בגימנסיה העברית רחביה. בשנת 1930 הצטרף לארגון "ההגנה" בירושלים והיה פעיל בתנועת הנוער "הבחרות הסוציאליסטית".

בשנת 1931 החל ללמוד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1936 נמנה עם מוסמכי המחזור הראשון של הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע.[1] בשנת 1939 היה מהראשונים שקיבלו תואר דוקטור (בהנחייתו של מקס פרנקל). בשנים 19391948 היה אסיסטנט במעבדה לכימיה אורגנית תאורטית ומקרומולקולרית של האוניברסיטה העברית. ב-1945 נמנה, יחד עם אחיו אפרים קציר ועם יוחנן רטנר, עם חוג מדענים שסייעו ל"הגנה" במחקר ובפיתוח של נשק מייצור עצמי. סמוך לתחילת מלחמת העצמאות היה החוג גרעין ליחידת "מדע" בפיקוד שלמה גור, ועם הקמת צה"ל הפכה היחידה לחיל המדע (חמ"ד), שקציר נמנה עם מפקדיה (בדרגת סגן אלוף).

עם קום המדינה התמנה לראש המחלקה לחקר הפולימרים במכון ויצמן למדע, שבראשה עמד עד יומו האחרון. ב-1956 ייסד במכון את המעבדה לפלסטיקה. במחקריו עסק בחקר פולימרים, בתרמודינמיקה, בחקר פעולת השריר ובקרומים בגוף החי. בשנת 1952 התמנה לפרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית. ב-1959 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שאת הקמתה יזם, ובשנים 19621968 היה נשיאה השני.[2] ב-1964 נבחר לנשיא הארגון הבינלאומי לביופיזיקה שימושית,[3] ועמד בראשו עד 1968. בשנת 1971 נבחר לחבר חוץ של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. אהרן קציר נודע כאיש רוח העוסק בהיבטים האנושיים והמוסריים של המדע. הוא התפרסם גם כמרצה מבוקש, והוא הרבה להופיע בהרצאות בתחומו ובתחומים אחרים, בפורומים שונים, החל מבתי ספר וכלה בהרצאות עממיות באמצעי התקשורת. הוא נודע כאיש אשכולות, ותחומי התענינותו (פילוסופיה, ספרות, מוזיקה ועוד) חרגו מתחומי התמחותו המדעית. תרם לפופולריזציה של המדע, בעיקר בספרו "בכוּר המהפכה המדעית" (1971), העוסק בזיקה שבין מדע לחברה, והתבסס על הרצאות שנתן ב"קול ישראל" ועל מפגשים עם הציבור. ספריו הנוספים:

  • "בני שמש : מבוא להכרת פרפרי ארצנו", 1936 (יחד עם שמעון בודנהיימר)
  • "חידושי המדע במלחמה", 1943 (יחד עם ישעיהו ליבוביץ ומשה בריל)
  • "Nonequilibrium Thermodynamics in Biophysics", 1965 (with Peter F. Curran)
  • "Dynamic Patterns of Brain Cell Assemblies", 1975
  • "Biophysics and Other Topics" מבחר מאמרים מאת אהרן קציר, 1976.

התעשייה הכימית בישראל, ובייחוד תעשיית החומרים הפלסטיים, קיבלה עידוד רב מהמחקרים שנעשו במחלקת הפולימרים במכון ויצמן בראשותו.

ב-30 במאי 1972 נרצח קציר על ידי מחבלים יפניים בטבח בנמל התעופה לוד.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 זכה בפרס ויצמן למדע של עיריית תל אביב.

ב-1961 זכה בפרס ישראל למדעי הטבע.[4]

זמן קצר לפני מותו הוחלט להעניק לו את פרס רוטשילד למדעי הטבע לשנת תשל"א.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו, פרופ' אפרים קציר, היה נשיא המדינה הרביעי. בנו, אברהם קציר, הוא פרופסור לפיזיקה יישומית באוניברסיטת תל אביב. בתו, יעל קציר, היא דוקטור לאנתרופולגיה. בנו הצעיר, גדי קציר, הוא פרופסור לביולוגיה ימית באוניברסיטת חיפה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של אהרן קציר נקראו רחובות בערי הארץ, וכן בתי ספר יסודיים ותיכוניים (בהם תיכון עירוני ד' בתל אביב וקריית החינוך השש שנתית ע"ש אהרון קציר ברחובות). לזכר קציר הקים מכון ויצמן מרכז לחקר הביולוגיה הפיזיקלית הנושא את שמו.[5] על-שמו קראה נאס"א את אחד המכתשים שעל הירח.

באוניברסיטת תל אביב מתקיימת מדי שנה סדרת הרצאות לזכרו, תחת הכותרת "בכור המהפכה", כשם ספרו. בסדרה זו, שאותה מארגן בנו, פרופ' אברהם קציר, משתתפים טובי המדענים בארץ ובעולם. בשנת 2003 למשל, הרצו בסדרה זו חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן, חתן פרס ישראל דוד הראל, והפילוסוף הנודע הילרי פטנאם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]