מקס אלפרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקס אלפרט
Макс А́льперт
לידה 18 במרץ 1899
סימפרופול, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בנובמבר 1980 (בגיל 81)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Rogozhskoye Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות מג"ד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עיטור הכוכב האדום
מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
Merited Cultural Worker of the RSFSR
מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945
מדליה על הגנת הקווקז
עיטור הדגל האדום של העמל
מדליה על ההצטיינות בקרב
דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית
מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"המג"ד", אחד מתצלומיו המפורסמים ביותר של מקס אלפרט, צולם ביוני 1942 בחזית האוקראינית, המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה
"החרמת תבואה מהקולאקים", אחד מתצלומיו הראשונים של אלפרט בשירות הקולקטיביזציה ושלטון הטרור של סטלין, נובמבר 1930

מקס ולדימירוביץ' אַלפֶּרטרוסית: Макс Влади́мирович А́льперт; באוקראינית: Макс Володимирович Альперт;‏ 18 במרץ 189930 בנובמבר 1980) היה צלם ועיתונאי יהודי-סובייטי[1][2], שהנציח בעבודותיו את ההיסטוריה של ברית המועצות, בעיקר לפני ובעת מלחמת העולם השנייה ובאמצע המאה העשרים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרט נולד ב-1899 למשפחה יהודית בסימפרופול שבחצי האי קרים, האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). ב-1914 עברה המשפחה להתגורר בעיר אודסה, ואלפרט בן ה-15 החל לעבוד יחד עם אחיו, מיכאיל אלפרין, כשוליה לצלם. ב-1919 התגייס לצבא האדום, שהיה אז עדיין בעיצומה של מלחמת האזרחים. ב-1924, לאחר שחרורו, עבר לבירה מוסקבה, ושם החל לעסוק בצילום חדשות, תחילה עבור "פראבדה" (Правда), עיתונה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, אחר כך עבור РАБОЧЕЙ ГАЗЕТЫ ("עיתון העבודה") (עיתון מוסקבאי שיצא לאור בשנים 1922 - 1931) ולאחר סגירתו ב-1931 עבור "ברית המועצות בבנייה" (עיתון תעמולה סובייטי שיצא לאור ברוסית: СССР на стройке, באנגלית: USSR in Construction ובשפות אחרות).

אלפרט תיעד את "האדם הסובייטי החדש" ואת חייו של הפועל הסובייטי הנאמן למפלגה הקומוניסטית ולמנהיג סטלין. הוא הִרבה לצלם את תהליך הקולקטיביזציה הרצחני שביצע הרודן הסובייטי, בחקלאות והנציח פרויקטים סובייטיים גדולים של בנייה מסוגים שונים.

סדרות צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת האדרת שמו של סטלין התפרסם גם אלפרט, לראשונה באופן משמעותי, עם סדרת תצלומים שעשה בסכר הידרואלקטרי ובמפעל שלצידו, על נהר הדנייפר. סדרת תצלומים מפורסמת אחרת שלו הייתה סדרה בשם "ענק ובונה", שהתפרסמה ב-USSR in Construction בינואר 1932, ואשר התמקדה בפועל בנייה פשוט ואנאלפבית בשם ויקטור קלמיקוב, שעבד במפעלי הפלדה של מגניטוגורסק.

עוד סדרה מפורסמת שעשה, הפעם עם שני צלמים יהודים סובייטים מפורסמים אחרים, ארקדי שַייחֶט (Аркадий Самойлович Шайхет;‏ 1898–1957) וסולומון טולס (Тулес), נקראה "24 שעות בחייה של משפחת פיליפוב" (24 часа из жизни Филипповых). הסדרה התפרסמה ב-1931 דווקא בעיתון גרמני, פרו קומוניסטי, Arbeiter-Illustrierte-Zeitung, שהופיע אותה תקופה בברלין. היא הִשוותה בין חייהם המאושרים והבטוחים לכאורה של העובדים הסובייטים, לאלה של מקביליהם האומללים במדינות הקפיטליסטיות.

אלפרט אימץ את הסגנון הריאליסטי הסוציאליסטי. הוא האמין שלצילום יש תפקיד חשוב בתיעודה ובעיצובה של המציאות בברית המועצות של תקופתו, וסבר שלסדרה המצולמת יש איכויות מיוחדות, משום שהיא נותנת מגוון אפשרויות קומפוזיציוניות ויכולה לאפשר ביטוי של נרטיב מתמשך, שתצלום בודד אינו יכול להשיגם. עבודתו השפיעה רבות על צילום העיתונות הסובייטי וזכתה להכרה בינלאומית[3].

מלחמת העולם השנייה ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה היה אלפרט כתב-צלם עבור סוכנות הטלגרף של ברית המועצות (TASS), סוכנות הידיעות הרשמית של ברית המועצות, ולאחר המלחמה עבד בתפקיד זה עבור סוכנות הידיעות נובוסטי עד סמוך לפני מותו[4].

אלפרט היה נשוי לגלפירה בוריסובנה בליץ-גיימן. נפטר במוסקבה ב-1980, בגיל 81. יצירותיו מוצגות ונמכרות גם כיום. ב-2007 למשל, מכרה חברת המכירות הפומביות הידועה סות'ביס תצלום שלו שצולם ב-1936 וקרוי "פרשית קירגיזית", תמורת כ-6,600 דולר[5]. ב-2010 התקיימה תערוכת יחיד מיצירותיו, בגלריה בבוורלי הילס ותערוכות קבוצתיות בהשתתפות יצירותיו מתקיימות מדי שנה כמעט, במקומות רבים ברחבי העולם[6].

אלפרט ויצירותיו זכו בפרסים ואותות כבוד רבים, בהם אות מסדר הכוכב האדום, אות מסדר המלחמה הפטריוטית הגדולה ועיטור פועלי הדגל האדום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sergei Morozov, & Valerie Lloyd (eds.), Soviet Photography 1917-1940: The New Photojournalism, London: Orbis, 1984.
  • David Shneer, Through Soviet Jewish Eyes: Photography, War, and the Holocaust, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press (Jewish Cultures of the World), 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקס אלפרט בוויקישיתוף
  • Jeffrey Shantz, Max Alpert, in: Lynne Warren (ed.), Encyclopedia of Twentieth-century Photography, vol. 1, New York: Routledge, 2006, pp. 42-43

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]