מרדף הכבשה
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | הרוקי מורקמי |
| איורים |
מאקי סאסאקי  |
| שפת המקור | יפנית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | כתר ספרים |
| תאריך הוצאה | 1982 |
| מספר עמודים | 333 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | 2004 עינת קופר |
| סדרה | |
| ספר קודם |
פינבול, 1973 |
| הספר הבא |
ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 965-07-1243-7 |
| הספרייה הלאומית | 002361185 |
  | |
מרדף הכבשה (ביפנית: 羊をめぐる冒険, מבוטא "הִיצוּג'י אוֹ מֵגוּרוּ בּוֹקֶן") הוא רומן מאת הסופר היפני הרוקי מורקמי שיצא לאור ביפן ב-1982. זהו ספרו השלישי של מורקמי והוא המשך לספרו "פינבול, 1973" והאחרון בסדרת שלושת ספריו הראשונים המכונים "הטרילוגיה של העכבר", העוסקים כולם במספר נטול השם ובחברו המכונה "עכבר".
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלילה הכעין בלשית מתרחשת בסתיו 1978. המחבר נטול השם (כמו גם כל שאר הדמויות בספר), הוא בעליו של משרד פרסום קטן בטוקיו. הוא כמעט בן 30, גרוש טרי ומרגיש שחייו תלושים וחסרי משמעות. הוא מקבל מכתב מחברו הוותיק המכונה "עכבר" הנודד בשנים האחרונות באי הצפוני, הוקאידו, ללא מטרה מוגדרת. במכתב נמצאת גם תמונה שצילם "עכבר" ובה כבשים הרועות בנוף הררי. המחבר משתמש בתמונה התמימה לעלון פרסומי אותה מפיקה חברת הפרסום שלו. זמן קצר לאחר פרסום העלון מגיע למשרדי חברת הפרסום אדם מסתורי. הוא מציג עצמו כמזכירו של ראש ארגון ימני חשאי השולט, לכאורה, על התקשורת והכלכלה היפנית ודורש מהמחבר להפסיק באופן מיידי את הפצת העלון ולגלות בתוך 30 יום היכן צולמה תמונת הכבשים.
המחבר וחברתו יוצאים להוקאידו כדי לגלות היכן צולמה התמונה והיכן נמצאת הכבשה הנדירה המצולמת בה, הנושאת על גבה סימן כוכב ומסוגלת להיכנס לגופו של אדם ולשעבדו לרצונה. הם מגיעים לבירת האי, ספורו ומשם מתחילים במרדף לגילוי הכבשה. בחיפושיהם הם מגיעים לעיירה מבודדת ונידחת ולחווה המרוחקת מכל ישוב ונטועה בנוף פראי.
סגנון וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו בספריו האחרים של מורקמי, גם כאן בולט סגנון הריאליזם הקסום המאפיין אותו והסגנון הפוסטמודרניסטי הכולל דמויות ערטילאיות, תחושות של זרות וניכור ושימוש בעולמות מקבילים.
הביקורת היפנית עסקה רבות בשאלה: מה מסמלת הכבשה בעלת הדימוי השטני?[1] סאבורו קוואמוטו רואה בכבשה כמסמלת את התנועות הסטודנטיאליות המהפכניות ביפן בשנות ה-60 וה-70 ואת ההכחשה העצמית שהתפשטה ביפן באותן שנים.[1] הארוקה פוקאמי רואה בכבשה כסמל לאבסולוטיזם של הרעיונות שהסופר רואה כשולט ביפן; אם במודרניזם ואם בתנועות האנטי-מודרניות.[1] פוקאמי אף מוצא הקבלה בין העליות והירידות בחיי הכבשה ובין המגמות ההיסטוריות ביפן במאה ה-20 כולל המאורעות של הפלישה היפנית למנצ'וריה, דיכוי האיינו בהוקאידו ותיעושה של יפן אשר מתוארים במספר הזדמנויות בספר.[1] קוג'ין קראטאני (אנ') רואה את הדברים באופן מעט שונה; הוא גוזר מדברי המזכיר את "התנגדות" הכבשה לרעיון של "התפיסה האינדיבידואלית של ההומניזם המערבי", ממנה מתקבל רק עולם של אחידות וודאות בו שורד רק מה שיכול להמדד במספרים. הוא מוצא הקבלה בין הרעיונות אותם מייצגת הכבשה לדעתו ובין רעיונותיו של הסופר המפורסם, יוקיו מישימה, שהתאבד ב-1970. מישימה הטיף ל"הגנה תרבותית" של יפן והתנגד למאבק הסטודנטים אותו ראה כמבוסס על אינדיבידואליזם.[1] פומינובו מורקמי מנסה להבדיל בין שני המבקרים: בעוד שפוקאמי מתמקד בהשוואת השפעת הכבשה להשפעות המערביות הגורמות לאימפריאליזם היפני, לתיעוש ובמקביל לפגיעה בערכי הנוף והטבע, הרי שקראטאני מבכה את אובדן הייחודיות של העם היפני הנובע מתהליך המודרניזציה.[1] הוא מסכם וטוען כי הסיפור "מרדף הכבשה" עוסק במעבר מהאידאולוגיה המודרניסטית, המאמינה כי החזק, המשכיל והחרוץ מקדמים את ההתפתחות ומאפשרת לדכא את החלש, אל הפוסטמודרניות, אותה מגלם בספר "עכבר" המודע לחולשותיו, לכאביו, להנאותיו ולטבע הסובב אותו.[1]
הספר יצא לאור בעברית ב-2004 בתרגומה של עינת קופר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמיחי שלו, סופר כבשים, באתר ynet, 23 במרץ 2004
- קטעים מ"מרדף הכבשה" בעברית, גוגל Books
- אבי גרפינקל, על מקורותיו של ההרס העצמי, באתר הארץ, 23 במאי 2004
- מרדף הכבשה, באתר OCLC (באנגלית)