מרדף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניידות משטרה בעת מרדף

מרדף הוא נוהל צבאי ומשטרתי, שבו אנשי כוחות הביטחון מנסים לתפוס בשטח אדם או קבוצת אנשים, החשודים בניסיון פשע או בסיכון מידי לביטחון המדינה.

המרדף עשוי להתנהל כאשר מזוהות דמויותיהן של החשודים או כאשר יש סימנים אחרים להימצאותם בשטח, כגון עקבות רגליים נצפות, עקבות ריח או סימני פריצה טריים. על כן, במקומות בהם צפויים מרדפים, מצויים תצפיתנים, גששים וכלבנים בכוננות. המרדף עשוי לכלול נוהל מעצר חשוד.

על-פי סעיף 41 לאמנת שנגן, עליה חתומות 27 ממדינות אירופה, המשטרה ממדינה החתומה על האמנה רשאית לחצות את הגבול למדינה השכנה כדי לרדוף אחרי אנשים חשודים עד למרחק 30 קילומטר ("מרדף חם"). על השוטרים להיות לבושים מדים או להיות ברכב המסומן כרכב משטרה, והשימוש בכלי נשק מותר רק למטרות הגנה עצמית.

מרדף במכוניות הוא מוטיב נפוץ בסרטי פעולה רבים (כמו עקיצה ב-60 שניות).

בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטבע, ישנם מספר מינים של בעלי חיים, שאורח הצייד שלהם דומה לנוהל מרדף - הם אינם אורבים לטרף, אלא רודפים אחריו באופן קולני. המין הבולט בהתנהגות זו הוא הזאב.

מרדף של ברדלס אחרי צבי תומסון. אם הצבי יחזיק מעמד מעל כמה דקות הוא יינצל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרדף בוויקישיתוף