יוקיו מישימה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עיצוב, ויקיזציה וסגנון. | |
 | |
| מישימה, 1956 | |
| לידה |
14 בינואר 1925 טוקיו |
|---|---|
| התאבד |
25 בנובמבר 1970 (בגיל 45) טוקיו, יפן  |
| מקום קבורה |
בית הקברות טאמה |
| אירועים משמעותיים |
Mishima incident |
| שם לידה | היראוקה קימיטקה |
| שם עט |
Yukio Mishima, 榊山保 |
| בן או בת זוג |
יוקו היראוקה (1 ביוני 1958–25 בנובמבר 1970) |
| צאצאים |
נוריקו היראוקה, איצ'ירו היראוקה |
| מספר צאצאים |
2 |
| מדינה |
יפן |
| לאום |
יפנים |
| מקום לימודים |
בית הספר לממשל ולמשפטים של אוניברסיטת טוקיו |
| שפות היצירה |
יפנית |
| זרם ספרותי |
לאומיות יפנית, Second Generation of Postwar Writers, Japan Romantic School, התנועה האסתטית |
| יצירות בולטות |
מקדש הזהב, Kyōko no Ie, Patriotism, Five Modern Noh Plays, המלח שחטא לים, The Sea of Fertility, The Sound of Waves, וידויה של מסכה, מאדאם דה-סאד |
| תקופת הפעילות |
1944 – 25 בנובמבר 1970 (כ־26 שנים) |
| הושפע מ |
מורסקי שיקיבו, Ihara Saikaku, Mimei Ogawa, יוהאן אוגוסט סטרינדברג, צ'יקמטסו מונזאימון, Izumi Shikibu, Fujiwara no Teika, רמון ראדיגה |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
יוקיו מישימה (ביפנית: 三島 由紀夫; 14 בינואר 1925 – 25 בנובמבר 1970) הוא שם העט של היראוקה קימיטקה, גדול סופרי יפן במאה ה-20, ומי שהיה מועמד שלוש פעמים לפרס נובל לספרות.
פועלו הספרותי כולל כתיבה של למעלה מארבעים נובלות, קובצי שירה, מאמרים, מחזות ועוד. כתיבתו עוסקת בשאלות של גבריות ונשיות, אסתטיקה יפנית, מיליטריזם ועוד.
החל משנת 1988 הוענק פרס ספרותי על שמו.
עבודה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישימה כתב למעלה מ-40 נובלות, 18 מחזות, 20 קובצי סיפורים קצרים, 20 קובצי מאמרים ולברית אחת.
דעותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישימה החזיק בדעות לאומניות ריאקציונריות, וטען כי לאחר מלחמת העולם השנייה "יפן מתה" מבחינה תרבותית וכדי לחזור למקומה הראוי עליה לשוב לערכי הבושידו (הלוחם) של הסמוראי. מן החרצית והחרב שסימלו את יפן, קבל מישימה, נעלמה החרב ונותרה רק החרצית. הוא אף טען כי לאחר מלחמת העולם השנייה קיסר יפן הירוהיטו היה צריך להתפטר.[1] דעות אלו קוממו עליו אנשי שמאל וימין כאחד והפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת. לצורך מימון פעולותיו הפוליטיות השתתף גם בסרטי קולנוע ובין השאר כיכב בסרט "פחד מוות" של הבמאי יאסוזו מאסומורה. בשנת 1967 הקים צבא פרטי קטן בראשותו שהתאמן לצד צבא יפן ונתפס על ידו ככוח המזוין היחיד במדינה שראוי להגן על הקיסר. בשנת 1970 שם קץ לחייו באמצעות ספוקו, אקט שביצע לאחר ניסיון השתלטות כושל על צבא יפן.
שנות ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישימה נולד בטוקיו ואת מרבית שנות ילדותו בילה במחיצת סבתו האגרסיבית שתיעבה נערים והתעקשה לגדלו כילדה.[2] מישימה הצעיר לא הורשה לשחק בשמש או להשתתף בכל סוג של פעילות ספורטיבית, ונאלץ לשחק עם בנות דודותיו ובובותיהן.[3] כאשר שב לבית אביו בגיל 12, זכה ליחס מחמיר לא פחות - אביו שהיה איש צבא, הטיל עליו משמעת קשה וניסה למנוע ממנו לכתוב. הדבר לא צלח ומישימה החל לכתוב כבר בשנים אלו כשהוא מושפע מן הסופרים היפניים ומאוסקר ויילד הבריטי. מאוחר יותר, מישימה קיבל טופס גיוס לצבא היפני הקיסרי ובבחינות הבריאות במיונים לגיוס הוא נכשל בגלל אבחון טועה של שחפת.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי לפצות על שנות ילדותו בהן הזניח את גופו, הקדיש מישימה את חייו הבוגרים לאימון הגוף.[3] העבודה הקשה באימון משקולות (שלושה אימונים בשבוע במשך 15 שנים) השתלמה וגופו של מישימה הפך שרירי עד מאוד. כמו כן הוא גם עסק בקנדו - אמנות לחימה יפנית בחרבות.
על אף שהיה נשוי ואב לשני ילדים, מישימה היה הומוסקסואל מוצהר.[4] על כך כתב בספרו "וידויה של מסכה" בו יצא מהארון באופן פומבי. יש שמעריכים כי מאהבו הוא זה שכרת את ראשו ב-25 בנובמבר 1970 בסופו של ריטואל הספוקו.
פרס מישימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1988 הוענק פרס ספרותי על שמו. הפרס מוענק לסופר פורץ דרך ביצירותיו. בין הזוכות בפרס נכללת שונו יוריקו שזכתה בשנת 1994.
בין ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וידויה של מסכה (1948),[5] תרגמה מיפנית: עינת קופר, הוצאת אפרסמון, 2020.
- הצמא לאהבה (1950)
- צבעים אסורים (1953)
- מקדש הזהב (1956), תרגמה מיפנית: עינת קופר, ספרית פועלים, 2007.
- לאחר המשתה (1960), תרגמה מאנגלית: אביבה גור, ספרית פועלים, 1983.
- המלח שחטא לים (1963), תרגמה מאנגלית: שושנה צינגל, הוצאת כנרת, 1986.
- חברי היטלר וסיפורים אחרים (1968)
בין מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הגבירה אאוי (תרגמה מיפנית: עינת קופר, סמינר הקיבוצים, 2001)
- מאדאם דה-סאד
סרטים שנעשו על דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מישימה: סיפור חיים בארבעה פרקים(1985), בימוי על ידי פול שריידר.
- מישימה: העימות האחרון(2020), בימוי על ידי קיוסקה טויושימה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
BioCast – אלף אישים באלף שניות: יופיו של המוות וצלילותה של הבגידה - יוקיו מישימה, באתר iCast, 27 במרץ 2012- יוקיו מישימה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יוקיו מישימה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הסופר שעשה חרקירי מול כל יפן, באתר ynet, 21 בפברואר 2021
יוקיו מישימה, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Mishima’s Negative Political Theology, www.libraryofsocialscience.com
- ^ Yukio Mishima, web.archive.org, 2004-10-10
- ^ 1 2 glbtq >> literature >> Mishima, Yukio, web.archive.org, 2015-02-21
- ^ Kakutani, Michiko (1985-09-15). "'MISHIMA': FILM EXAMINES AN AFFAIR WITH DEATH". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-07-20.
- ^ * יוקיו מישימה, פרק מהספר וידויה של מסכה, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2020