יוקיו מישימה
 |
||
 | |
| מישימה, 1956 | |
| לידה |
14 בינואר 1925 טוקיו |
|---|---|
| התאבד |
25 בנובמבר 1970 (בגיל 45) טוקיו, יפן  |
| שם לידה | היראוקה קימיטקה |
| עיסוק |
מתרגם, שחקן, מחבר רומנים, במאי קולנוע, תסריטאי, משורר, מסאי, מחזאי, ליריקן, מבקר, דוגמן, שחקן קולנוע, סופר, מחבר, פרוזאיסט, איש צבא |
| בן/בת זוג |
Yōko Hiraoka |
| צאצאים |
Noriko Hiraoka, Iichirō Hiraoka |
| מקום לימודים |
בית הספר לממשל ומשפטים של אוניברסיטת טוקיו |
| שפות היצירה |
יפנית |
| יצירות בולטות |
The Temple of the Golden Pavilion, Confessions of a Mask, The Sea of Fertility, The Sound of Waves, The Sailor Who Fell from Grace with the Sea, Kyōko no Ie |
| פרסים והוקרה |
פרס שינצ'ושה לספרות (1954) |
  | |
יוקיו מישימה (ביפנית: 三島 由紀夫; 14 בינואר 1925 - 25 בנובמבר 1970) הוא שם העט של היראוקה קימיטקה, גדול סופרי יפן במאה ה-20, ומי שהיה מועמד שלוש פעמים לפרס נובל לספרות.
פועלו הספרותי כולל כתיבה של למעלה מארבעים נובלות, קובצי שירה, מאמרים, מחזות ועוד. כתיבתו עוסקת בשאלות של גבריות ונשיות, אסתטיקה יפנית, מיליטריזם ועוד.
תוכן עניינים
עבודה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישימה כתב למעלה מ-40 נובלות, 18 מחזות, 20 קובצי סיפורים קצרים, 20 קובצי מאמרים ולברית אחת.
דעותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישימה החזיק בדעות לאומניות ריאקציונריות, וטען כי לאחר מלחמת העולם השנייה "יפן מתה" מבחינה תרבותית וכדי לחזור למקומה הראוי עליה לשוב לערכי הבושידו (הלוחם) של הסמוראי. מן החרצית והחרב שסימלו את יפן, קבל מישימה, נעלמה החרב ונותרה רק החרצית. הוא אף טען כי לאחר מלחמת העולם השנייה קיסר יפן הירוהיטו היה צריך להתפטר. דעות אלו קוממו עליו אנשי שמאל וימין כאחד והפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת. לצורך מימון פעולותיו הפוליטיות השתתף גם בסרטי קולנוע ובין השאר כיכב בסרט "פחד מוות" של הבמאי יאסוזו מאסומורה. בשנת 1967 הקים צבא פרטי קטן בראשותו שהתאמן לצד צבא יפן ונתפס על ידו ככוח המזוין היחיד במדינה שראוי להגן על הקיסר. בשנת 1970 שם קץ לחייו באמצעות ספוקו, אקט שביצע לאחר ניסיון השתלטות כושל על צבא יפן.
שנות ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישימה נולד בטוקיו ואת מרבית שנות ילדותו בילה במחיצת סבתו האגרסיבית שתיעבה נערים והתעקשה לגדלו כילדה. מישימה הצעיר לא הורשה לשחק בשמש או להשתתף בכל סוג של פעילות ספורטיבית, ונאלץ לשחק עם בנות דודותיו ובובותיהן. כאשר שב לבית אביו בגיל 12, זכה ליחס מחמיר לא פחות - אביו שהיה איש צבא, הטיל עליו משמעת קשה וניסה למנוע ממנו לכתוב. הדבר לא צלח ומישימה החל לכתוב כבר בשנים אלו כשהוא מושפע מן הסופרים היפניים ומאוסקר ויילד הבריטי. מאוחר יותר, כשהגיע תורו להתגייס לצבא הקיסר, סירב לעשות זאת עקב דעותיו הפציפיסטיות.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי לפצות על שנות ילדותו בהן הזניח את גופו, הקדיש מישימה את חייו הבוגרים לאימון הגוף. העבודה הקשה באימון משקולות (שלושה אימונים בשבוע במשך 15 שנים) השתלמה וגופו של מישימה הפך שרירי עד מאוד. כמו כן הוא גם עסק בקנדו - אמנות לחימה יפנית בחרבות.
על אף שהיה נשוי והוליד שני ילדים, היה מישימה הומוסקסואל מוצהר. על כך כתב בספרו "וידויה של מסכה" בו יצא מהארון באופן פומבי. יש שמעריכים כי מאהבו הוא זה שכרת את ראשו ב-25 בנובמבר 1970 בסופו של ריטואל הספוקו.
בין ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וידויה של מסכה (1948)
- הצמא לאהבה (1950)
- צבעים אסורים (1953)
- מקדש הזהב (1956) (תרגמה מיפנית: עינת קופר, ספריית הפועלים)
- לאחר המשתה (1960)
- חברי היטלר וסיפורים אחרים (1968)
בין מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הגבירה אאוי (תרגמה מיפנית: עינת קופר, סמינר הקיבוצים, 2001)
- מאדאם דה-סאד
סרטים שנעשו על דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מישימה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
BioCast - אלף אישים באלף שניות: יופיו של המוות וצלילותה של הבגידה - יוקיו מישימה, באתר iCast, 27 במרץ 2012
