משה צברי
 | |
| לידה |
1954 (בן 70 בערך) פתח תקווה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל |
| השתייכות |
שירות הביטחון הכללי |
  | |
משה ("מוסא") צברי (נולד ב-1954) הוא מבכירי השב"כ וסיירת מטכ"ל לשעבר.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צברי נולד בישראל וגדל בפתח תקווה למשפחה שעלתה מתימן. את לימודי התיכון עשה בפנימיית "שטיינברג" למחוננים בכפר סבא.
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1972 התגייס לצה"ל והחל קורס טיס, אך נשר ממנו, התנדב לסיירת מטכ"ל ועבר הכשרה כמפקד כיתה. לחם במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן תחת פיקודו של יוני נתניהו. נפצע במהלך המלחמה בכפר דורין. השלים קורס קציני חי"ר בהצטיינות ושימש מפקד צוות ביחידה 504[2]. השתחרר בשנת 1978.
במלחמת שלום הגליל, בשנת 1982, במסגרת שירות מילואים, סופח כאיש היחידה לסיירת גולני ולחם בקרב על כפר סיל. במהלך המלחמה נפצע בבחמדון.
עם החלמתו מהפציעה שב לסיירת מטכ"ל ושימש כמפקד פלגה מבצעית. בשנת 1984 לקח חלק במבצע של היחידה במדינת אויב. המבצע הסתבך מאוד ויחד עם חברו - אבי דיכטר[3] (לימים ראש השב"כ) פעל לחילוץ הכוח[4].
בשנת 1987, בגיל 33, לאחר שהשתתף במספר רב של מבצעים מיוחדים במדינות אויב, השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל.
שירות בשב"כ
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1989 התגייס לשב"כ ושירת באגף המבצעים של הארגון כראש מחלקה ולאחר מכן כראש חטיבה מבצעית (מקביל לדרגת תא"ל בצה"ל). בשנת 1994 מונה לקצין ביטחון מטעם השב"כ בטורונטו, במעמד קונסול. בשנת 1998 מונה לראש האגף הביטחוני לסיוע (מקביל לדרגת אלוף בצה"ל), האמון על הטיפול בסייענים ובסוכנים של השב"כ, "המוסד", צה"ל ומשטרת ישראל, וכן על הטיפול באנשי צד"ל לאחר נסיגת צה"ל מלבנון. בשנת 2001 מונה כראש האגף למשאבי אנוש. בדצמבר 2004 פרש מן השירות.
לאחר הפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2005 הקים את חברת "אושר - הדרכה וייעוץ בע"מ" העוסקת בפרויקטים בתחומי ההדרכה והייעוץ האסטרטגי לחברות בינלאומיות וממשלתיות בחו"ל ובישראל. במהלך השנים 2007- 2010 היה שותף ב"החברה הבינלאומית להגנה וחילוץ" וכן בחברת "QG" שעסקו בפרויקטים ביטחוניים וארגוניים. בשנת 2010–2011, במסגרת שירות מילואים שימש צברי כראש ועדת חקירה צה"לית שבדקה את התנהלותו של בועז הרפז בעת שהיה איש מערך המ"מ[5].
בין השנים 2011-2013 הקים וניהל פרויקט ביטחוני רגיש בארצות הברית. בין השנים 2014- 2018 -היה שותף עם האלוף (מיל') גדי שמני בחברת "GME TRUST", העוסקת בניהול משברים ובשיפור תהליכי עבודה והטמעתם. בין השנים 2018- 2022 שימש כסגן נשיא לחדשנות בחברת "ICTS Europe". מאז, הוא משמש (חלקית) כשותף וכסמנכ"ל אסטרטגיה בחברת MODUCAN (חברה אמריקאית) העוסקת בפיתוח מוצרים לבניה מודולארית מפלדה. כמו כן הוא כמנכ"ל חברת "אושר- הדרכה וייעוץ בע"מ" משמש כיועץ לחברות בינ"ל בתחום ניהול משברים ושיפור תהליכי עבודה בארגונים.
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צברי הוא בעל שלושה תארים מהטכניון: תואר ראשון בהנדסת מיפוי וגאו אינפורמציה, תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול, תואר שלישי במדעים. בוגר התוכנית למנהלים AMP של וורטון. במהלך השנים עבר קורסים בנושאים: דירקטורים, ניהול פיננסי לבכירים, ניהול בכיר ועוד.
דירקטור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 2005-2007 היה חבר דירקטוריון בחברת "קשרי תעופה". משנת 2014 הוא משמש כדירקטור בחברת "מגל"[6]. (כיום: חברת SENSTAR).
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צברי נשוי לוורד ואב לשלושה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמרי אסנהיים, דוקר מבחוץ, באתר nrg, 16 בספטמבר 2005.
- איתמר לוין, החוקרים חיפשו מסמכים על הרפז - ומצאו כספות ריקות, באתר News1 מחלקה ראשונה, 13 בפברואר 2011.
- מאיה פולק, "גם בעוד 500 שנה אסור יהיה לספר איך ברק מת", באתר nrg, 14 בנובמבר 2014.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מיכל קדוש, סיירת מטכ"ל: כשהגבורה עולה על כל דמיון, בתזמון מדויק - ביקורת, באתר מעריב אונליין, 13 בפברואר 2013
- ^ עמרי אסנהיים, דוקר מבחוץ, באתר nrg, 16 בספטמבר 2005.
- ^
מקור ראשון, פליטת פה של בר־לב חשפה סוד בן 38 שנים, בעיתון מקור ראשון, 8 במאי 2022
- ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014, עמוד 250.
- ^ איתמר לוין, החוקרים חיפשו מסמכים על הרפז - ומצאו כספות ריקות, באתר News1 מחלקה ראשונה, 13 בפברואר 2011
- ^ Moshe Tsabari, Bloomberg Business
