אבי דיכטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבי דיכטר
Avi dichter.jpg

אבי דיכטר, 2015
תאריך לידה 14 בדצמבר 1952 (בן 64)
תאריך לידה עברי כ"ו בכסלו ה'תשי"ג
ממשלות 31, 32
כנסות 1718, 20
סיעה קדימה, הליכוד
תפקידים בולטים
עיסוק קודם ראש השב"כ

אַבְרָהָם מֹשֶׁה (אָבִי) דִיכְטֶר (נולד ב-14 בדצמבר 1952) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד המכהן כיו"ר ועדת חוץ וביטחון. בעבר כיהן בין היתר, כראש השב"כ, כשר לביטחון הפנים וכשר להגנת העורף.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיכטר נולד ליהושע, עובד בסולל בונה, ולמלכה, עקרת בית, שניהם ניצולי השואה שבנו ביתם באשקלון. בילדותו היה חניך בתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1973 נישא לאילנה ולרשטיין, מורה ואמנית שהכיר בבית הספר התיכון שבו למדו. לזוג שלושה ילדים.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיכטר התגייס לצה"ל בפברואר 1971, התנדב לסיירת מטכ"ל וצורף לצוות לוחמים בפיקודו של איתמר סלע.[1] לאחר טירונות צנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וכן הכשרה כמפקד כיתה. עם חבריו לצוות נמנו אבנר שור, עמרי פדן ואורי טבנקין.[2] בעת תקופת שירותו בצוות איתמר היה יוני נתניהו מפקד הפלוגה ואחריו שימש בתפקיד מוקי בצר. דיכטר שירת ביחידה כלוחם שלוש שנים וחצי, ובמהלכן נטל חלק בפעילות המבצעית החשאית של היחידה. סירב להצעתו של מפקד היחידה, אהוד ברק, לצאת לקורס קצינים. במלחמת יום הכיפורים, בהיותו לוחם ותיק, מונה לתפקיד פיקודי, עקב נפילתו של מפקד הצוות, שלמה ביידץ, שנפגע מאש מצרית בסמוך לעיר איסמעיליה.[3]

בתום שירותו בסיירת הצטרף לשב"כ. במקביל לעבודתו בשב"כ הוסיף דיכטר לשרת במילואים בסיירת מטכ"ל[4] עד שנת 1990 ולקחת חלק במבצעיה.[5] באחת מפעולותיה השתתף כלוחם במבצע חילוץ צוות שהסתבך במדינת אויב.[6][7]

שירותו בשב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי דיכטר
Dichter.jpg
נולד 14 בדצמבר 1952 (בן 64)
מקום לידה אשקלון ישראלישראל  ישראל
השתייכות ShabakLogo.png  שירות הביטחון הכללי
תפקידים בשירות

ראש מרחב דרום, ראש אגף האבטחה, סגן ראש השב"כ, ראש השב"כ

עיטורים

צל"ש אלוף  צל"ש אלוף

תפקידים אזרחיים

לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף ב-1974 לשב"כ כמאבטח באל על. הוא למד באולפן לערבית ועבר קורס רכזי מודיעין. הוצב במרחב דרום של השב"כ, ושירת כרכז בצפון ובמרכז רצועת עזה. ב-1980 מונה לרכז נפה. ב-1983 מונה לרכז נפת צידון בעקבות אסון צור הראשון. ב-1986 מונה לראש חטיבה במרחב דרום, ב-1987 הוענק לדיכטר צל"ש מאלוף פיקוד הדרום על תושייתו במרדף שניהל לבדו אחרי מחבל שפוצץ מטען צד בצומת נצרים. בסופו של מרדף רגלי ירה דיכטר במחבל ממרחק של ארבעים מטרים והרגו.[8] ב-1990 מונה לראש מחלקת הדרכת נושאים ערביים.

בשנת 1992 מונה לראש מרחב דרום. במהלך כהונתו בתפקיד זה חוסל "המהנדס", יחיא עיאש.[9] מנגד מחבל שיצא מעזה הצליח לבצע פיגוע התאבדות בדיזנגוף סנטר בתל אביב, תוך שהוא חומק מהשב"כ.

בשנת 1996, בעקבות רצח יצחק רבין, מונה לראש אגף האבטחה, ובשנת 1999 מונה לסגן ראש השב"כ.

במהלך שירותו בשב"כ השלים לימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה ובפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן (בשנת 1986), ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב (בשנת 1999).

ראש השב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2000 מונה על ידי ראש הממשלה, אהוד ברק, לתפקיד ראש השב"כ. דיכטר כיהן בתפקיד זה בתקופה תובענית ביותר מבחינתו של הארגון, תקופת האינתיפאדה השנייה. בתקופה זו הצליח השב"כ לסכל ניסיונות פיגוע רבים, תוצאה שנחשבת להישג נכבד, אך די היה באותם מקרים שלא הצליח לסכל כדי להביא למאות קורבנות ישראלים. כישלונו הגדול, כפי שהודה, היה רצח שר התיירות, רחבעם זאבי, ב-17 באוקטובר 2001.

לשב"כ בפיקודו הייתה מעורבות רבה בביצוע סיכולים ממוקדים, בהאצת השימוש במדיניות זו, שגובשה עוד לפני כניסתו של דיכטר לתפקיד ראש שב"כ. בשנת 2004, למעלה משלוש שנים לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, חלה ירידה מהותית במספר הנפגעים בישראל, לאחר מבצע "חומת מגן" (מרץ 2002 - מאי 2002) שבה ישראל כבשה מחדש את ערי יהודה ושומרון וחזרה לשלוט בשטח, בהצטרף לגדר ההפרדה, שדיכטר היה מראשי יוזמיה, ולשיפור ביכולת הסיכול של השב"כ לאחר חזרת השליטה בערי יהודה ושומרון – שכללה לא רק "חיסולים" של ראשי טרור אלא גם מידע ממוקד ("התרעות") על פיגועי התאבדות שאיפשר את מעצר חוליות הטרור והמחבלים המתאבדים לפני שהצליחו לבצע את זממם.

דיכטר תמך בהקמת גדר ההפרדה והיה מבין הדוחפים העיקריים להקמתה. בנוסף, דיכטר הביע התנגדות לשחרור אסירים פלסטינים, בייחוד כאלה עם "דם על הידיים". בנאום ביום השואה, סמוך לתום כהונתו, אמר דיכטר כי "בשנים האחרונות התפתחה סביבנו מכונת רצח נוספת שגמרה אומר לרצוח יהודים רק משום שהם יהודים".

ב-15 במאי 2005, בתום חמש שנות כהונה, בהתאם לחוק שירות הביטחון הכללי, סיים דיכטר את כהונתו ופרש מהשב"כ. את דיכטר החליף יובל דיסקין, שכיהן כסגנו של דיכטר והיה אחראי על הסיכולים הממוקדים.

תוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיכטר תמך בתוכנית ההתנתקות מרצועת עזה והעריך שהיא לא תשנה לרעה את המצב הביטחוני סביב עזה. לדבריו, היציאה החד צדדית "תביא להפחתה במספר הפיגועים ותשנה את דפוסם".[10] עם זאת, דיכטר התריע כי פינוי ציר פילדלפי יהפוך את דרום ישראל לדרום לבנון ואמר כי צה"ל חייב להיות בשטח כדי למנוע את ירי המרגמות והרקטות[11] באשר לאיום הרקטות מרצועת עזה הוסיף דיכטר כי ההתנתקות לא תביא להרעה במצב, וכי התוכנית דווקא תיתן לישראל חופש פעולה נרחב יותר. עם זאת הוסיף כי על ישראל להמשיך ולפעול בעיר ג'נין אף לאחר ההתנתקות, על מנת שלא ינצלו ארגוני הטרור את החלל שיווצר לאחר נסיגת צה"ל מהאזור.[12]בנושא זה הבהיר דיכטר בפני ועדת החוץ והביטחון כי נסיגה של צה"ל מצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות, עלולה להביא להגברת הטרור באותו אזור ולהפכו לרצועת עזה מבחינה ביטחונית.[13]

יומיים לאחר סיום ההתנתקות מעזה, נסע דיכטר לשליחות בת שלושה חודשים לארצות הברית ושימש כעמית מחקר במכון ברוקינגס שבוושינגטון. במהלך שהותו שם הרבה לתת הרצאות ברחבי ארצות הברית בנושא מדיניות וביטחון ולחימה בטרור במזרח התיכון.

כשנה לאחר ההתנתקות, בעקבות המשך ירי קסאמים מרצועת עזה טען דיכטר כי הפיגועים שיצאו מעזה לפני ההתנתקות גבו מחיר רב יותר בחיי אדם מאשר הטילים, וכי הדרג המדיני לא יצר הרתעה מספיק יעילה נגד ירי הקסאם. דיכטר תומך בשמירה על בקעת הירדן כגבולה המזרחי של ישראל, יחד עם הגושים הצמודים לקו הירוק, והגושים המושכים לבקעת הירדן: עופרה-בית אל, קדומים-קרני שומרון ואריאל.[14]

ביוני 2006 במהלך ישיבת הממשלה, הציע דיכטר להעלות מדרגה בפעילות צה"ל ברצועת עזה, ובמסגרת זו אף לכבוש שטחים ברצועה שצה"ל ישתלט עליהם, כדי להבטיח את הפסקת ירי הרקטות. לדבריו, "כפי שפעלנו בעוצמה רבה נגד חזבאללה בגבול הצפון, כך עלינו לפעול גם ברצועת עזה מול הג'יהאד האיסלמי"[15].

ביולי 2006 אמר דיכטר כי הדרג המדיני צריך לתת לצה"ל הנחיה להפסיק את ירי הקסאמים ויהי מה. לדבריו "צה"ל יודע לתרגם הנחיה כזאת למושגים מבצעיים. גם אם המשמעות היא להפוך את בית חאנון לעיר רפאים"[16]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפלגת קדימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בדצמבר 2005 הודיע דיכטר במסיבת עיתונאים על הצטרפותו למפלגת קדימה של אריאל שרון[17]‬. שרון ייעד אותו לתפקיד השר לביטחון פנים על מנת להילחם בפשיעה, אם כי אחרים ראו בו מתחרה על תפקיד שר הביטחון כנגד שאול מופז. במהלך מסיבת העיתונאים הצהיר דיכטר כי מאז ההתנתקות "הנתונים מדברים בעד עצמם, הירידה במספר הפיגועים היא דרמטית". הצהרה זו, שבאה על רקע מטח קסאמים על יישובי הנגב המערבי והפגזות בגבול הצפון, גררה גינויים מצד הימין.

דיכטר שובץ במקום החמישי ברשימת קדימה לכנסת ונבחר להיות חבר הכנסת בכנסת ה-17. ב-4 במאי 2006, עם כינון הממשלה ה-31 בראשות אהוד אולמרט, נתמנה לשר לביטחון פנים.

עם כניסתו לתפקיד השר לביטחון פנים חייב את המשטרה והשב"ס לעבור לתכנון רב שנתי (חמש שנים) וביצע מספר רפורמות. הרפורמות המרכזיות שנכנסו לתוקף היו:

  • איחוד חמש יחידות העוסקות בפשיעה ליחידה אחת (להב 433) בעלת מערכת איסוף נתונים בתחומים השונים ויכולת מבצעית להלחם בפושעים.
  • הקמת גוף סיגינט במשטרה, תחום שהיה נקודת תורפה בלחימה בפשיעה. העביר את חוק נתוני התקשורת שהקנה למשטרה סמכות לנתח נתוני תקשורת בדומה ליכולות השב"כ ושכנע את השב"כ להקצות כלי סיגינט, המשמשים ללחימה בטרור, למען המשטרה ומלחמתה בפשיעה, ברוח זו טבע דיכטר את האמירה: "במחבלים ובפושעים נלחמים באותם כלים ואותן שיטות". עד לסיום כהונתו, נאסרו מספר ראשי משפחות פשע, בהם האחים אברג'יל, עמיר מולנר ושלום דומרני.
  • הוצאת הכליאה הביטחונית מידי צה"ל, העברתה לשב"ס והעברת כל בתי המעצר לאחריות השב"ס.

לאחר מלחמת לבנון השנייה קרא לחידוש המגעים עם סוריה וליצירת הסדר ברמת הגולן, במטרה להוציא את סוריה מציר הרשע, לפני סיום פיתוח היכולת הגרעינית של איראן.[18]

אבי דיכטר, 2009

בפברואר 2007, הוגש דו"ח ועדת זיילר, על התנהלות המשטרה בפרשת האחים העבריינים פריניאן. במסגרתו פורסמו מסקנות קשות נגד בכירים במשטרה, בהם המפכ"ל עצמו, משה קראדי. אבי דיכטר החליט לפטרו, אך זה הקדים אותו והודיע על התפטרותו. במקומו מינה את מפקד השב"ס, יעקב גנות, לתפקיד המפכ"ל ה-16. צעדו זה התקבל בביקורת מצד גורמים פוליטיים וציבוריים, בשל העובדה כי יעקב גנות הואשם בקבלת שוחד בעת שהיה מפקד המחוז הצפוני במשטרה ובסופו של דבר הודיע יעקב גנות כי הוא מוותר על התפקיד.

באוגוסט 2008, לאחר ההחלטה על ביצוע פריימריס ב"קדימה", הודיע על כוונתו להתמודד על ראשות התנועה. בבחירות לראשות התנועה, שנערכו ב-17 בספטמבר, הגיע למקום הרביעי והאחרון, כשזכה ב-6.5% מקולות הבוחרים.[19]

כיהן כיושב ראש ועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין הכח, בוועדת החוץ והביטחון.

ב-3 באוגוסט 2011 הגיש דיכטר, יחד עם עוד 39 חברי כנסת, את הצעת "חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי", שביקשה לקבוע את אופיה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ובכך מפרשת את המונח "מדינה יהודית ודמוקרטית" שמופיע בחוק יסוד: חופש העיסוק ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפי ההצעה, ישראל תוגדר כ"הבית הלאומי של העם היהודי", וייקבע שהוא העם היחיד שיממש בה את זכותו להגדרה עצמית, וזאת כדי למנוע מדינה דו לאומית. ההצעה קבעה שהאמור בכל חוק יפורש בהתאם לכך, כולל היותה של ישראל מדינה דמוקרטית (עובדה שצוינה בסעיף 2 להצעה). עוד על-פי ההצעה, בין היתר, שהמדינה תפעל ל"התיישבות יהודית בתחומיה" ותוכל לאפשר התיישבות קהילתית נפרדת לבני לאום אחד או דת אחת (וכך לשנות את הפסיקה בבג"ץ קעדאן), שרק העברית תהיה שפה רשמית (ואילו לערבית יהיה "מעמד מיוחד",[20] שהלוח העברי יהיה לוח רשמי של המדינה, ושהמשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקקים. כמו כן, יש לעגן את הכתוב בחוק יסודות המשפט בחוק יסוד. ההצעה זכתה להתנגדות נרחבת במערכת הפוליטית, וחברי כנסת חזרו בהם מתמיכתם בה. ההצעה לא הועלתה לקריאה טרומית בכנסת ולא קודמה.

במפלגת הליכוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 באוגוסט 2012 פרש דיכטר ממפלגת קדימה ונענה בחיוב להצעתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק לכהן כשר להגנת העורף בממשלת הליכוד. ב-16 באוגוסט הסתיימה כהונתו בכנסת, והוא מונה לשר להגנת העורף.[21]

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 התמודד דיכטר בבחירות המקדימות של הליכוד בהשקעה של כ-435 אלף שקל מכספי תרומות,[22] מוקם במקום ה-59 ברשימת הליכוד ישראל ביתנו ולא נבחר לכנסת‏.[23] במרץ 2013 נבחר דיכטר ליו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, תפקיד אותו קיבל על עצמו בהתנדבות.

אבי דיכטר, 2014

לקראת הבחירות לכנסת העשרים התמודד שוב בבחירות המקדימות של תנועת "הליכוד"[24] ונבחר למקום ה-16 ברשימה הארצית שהביא לכך שמוקם במקום ה-26 ברשימת הליכוד לכנסת, שלא נחשב לריאלי. בשל הפרש הקולות הקטן בינו ובין ציפי חוטובלי שמוקמה במקום ה-20 ובשל שיבושים בספירה, מיקומו נקבע סופית רק בתום סאגת ערעורים שנמשכה ארבעה שבועות, הובילה לבדיקה חוזרת של כל הטפסים, והגיעה עד לבית המשפט העליון.[25] עם זאת, לאחר שהליכוד קיבל 30 מנדטים, דיכטר נבחר לכנסת.

ב-31 במאי 2016 נכנס לתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון. דיכטר מכהן גם כראש ועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים.

ב-20 ביוני 2016 אמר דיכטר כי במצב הנוכחי קיימות שלוש מדינות בין הירדן לים - שלוש ישויות: ישראל, הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון והחמאס בעזה. לאור חוסר הנוכחות של הרשות ברצועת עזה, אומר דיכטר שלא ניתן לקדם היום את תהליך השלום. כמו כן הוא סבור כי מדינת ישראל צריכה להתעקש בכל דרך שכל משא ומתן עתידי יהיה מול רשות פלסטינית אחת, לה יש חוק אחד ונשק אחד לביטחון פנים.[26]

באוגוסט 2016 התייחס דיכטר לגל הטרור העולמי ולדרכים בהן יש להתמודד עמו: "חלק מהמדינות באירופה משלמות את המחיר של אדישות מסוימת או היאחזות בעקרונות דמוקרטיים שלא רלוונטיים ללחימה בטרור וניסיונות לנהל משחק הוגן מול מחבלים. בעשרות שנותיי בלחימה בטרור למדתי כלל ברזל אחד 'אלף אמהות של מחבלים תבכנה אבל אמי לא תבכה'. בלחימה בטרור מפעילים את כל הכלים כמדינה כדי לפגוע בטרור. אם צריך להפעיל F-16 כדי להרוג מחבל עם M16 זה לגיטימי".[27]

באוקטובר 2016 הציג דיכטר את עמדתו בנוגע להקמת נמל ימי בעזה. לדבריו, נמל ימי בידי חמאס משמעותו "הגדלה דרמטית של יכולות הלחימה של חמאס, אשר יהפוך בוודאות את הנמל לשער קליטה עבור יכולות צבאיות משופרות לאין שיעור בהשוואה ליכולות הנוכחיות". דיכטר הבהיר כי נמל בעזה יכול להיבנות "רק לאחר שהרשות הפלסטינית תפרז בפועל את הרצועה מנשק צבאי ותכיר בהסכמים שנחתמו בינה לבין ישראל". בכל מקרה, הסביר דיכטר במבט צופה פני עתיד "היעד חייב להיות הסכם כולל עם שלבים מובנים, שבו כל צד נבחן על פי ביצועיו בטרם מעבר לשלב מתקדם יותר, עד להסכם המלא".[28]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפי פרופיל
כתבות מכלי התקשורת
ראיונות
מכּתביו


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבנר שור, צוות איתמר, הוצאת כתר (פרק מתוך הספר), 2003.
  2. ^ אמיר בוחבוט, סיירת מטכ"ל בת 50, עמרי פדן מספר על חבריו לצוות, מעריב, ‏ 24/3/2007.
  3. ^ אבי דיכטר, דיכטר: חוויות מלחמת יום כיפור כלוחם צעיר בסיירת מטכ"ל, מתוך הבלוג של מפלגת קדימה.
  4. ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014, עמודים 249–252.
  5. ^ אמיר אורןהקרב הבא של יעלון, באתר הארץ, 23 במאי 2002.
  6. ^ מאיה פולק, "גם בעוד 500 שנה אסור יהיה לספר איך ברק מת", באתר nrg‏, 14 בנובמבר 2014.
  7. ^ עמרי אסנהיים, דוקר מבחוץ, באתר nrg‏, 16 בספטמבר 2005.
  8. ^ השר להגנת העורף אבי דיכטר, אתר משרד הביטחון
  9. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 395.
  10. ^ אבי דיכטר תומך בהתנתקות ותוקף את יעלון: "אין מודיעין שתומך בהערכותיו", באתר וואלה! NEWS‏, 10 ביוני 2005
  11. ^ גדעון אלוןדיכטר: נסיגה מציר פילדלפי תהפוך את דרום ישראל לדרום לבנון, באתר הארץ, 4 בינואר 2005.
  12. ^ אלכס פישמן, מנותקים מהמציאות. עשור להתנתקות, באתר ynet, 27 ביוני 2015
  13. ^ אריק בנדר, "פינוי ציר פילדלפי - בלתי סביר", באתר nrg‏, 4 בינואר 2005.
  14. ^ ארי שביטהאם ההתנתקות הצליחה?, באתר הארץ, 5 ביולי 2006.
  15. ^ אלון, גדעון (4 ביוני 2016). "דיכטר מציע לכבוש חלקים מהרצועה כדי להילחם בירי הקסאם". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2016. 
  16. ^ "דיכטר: הקסאמים אינם תוצאה של ההתנתקות - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2016. 
  17. ^ ‫אילאיל שחר, "באתי כדי לתת ולא כדי לקחת", באתר nrg‏, 28 בדצמבר 2005
  18. ^ ‫כתבי ynet, דיכטר: רמת הגולן תמורת שלום, באתר ynet, 21 באוגוסט 2006‬
  19. ^ אטילה שומפלבי ואמנון מרנדה, לבני ניצחה ב-431 קולות; מטה מופז: נערער, באתר ynet, 18.9.2008
  20. ^ על-פי החוק בישראל, גם הערבית היא שפה רשמית - ראו את הערך "מדיניות לשונית בישראל"
  21. ^ מורן אזולאי, אבי דיכטר התפטר מהכנסת; ימונה השבוע לשר להגנת העורף, באתר ynet, 14 באוגוסט 2012
  22. ^ רצים לבנק: כמה עולה לרוץ בפריימריז, והאם יש סיכוי למועמד ללא אמצעים?, באתר מעריב השבוע
  23. ^ רשימת המועמדים המשותפת של הליכוד-ישראל ביתנו לכנסת ה-19, מתוך אתר ועדת הבחירות המרכזית
  24. ^ מתי טוכפלד, ‏"אפשר לפתור את בעיית הדיור בשלוש שנים", באתר ישראל היום, 26 בדצמבר 2014 02:10
  25. ^ הקולות נספרו: חוטובלי במקום ה-20
    ע"א 656/15 - ב' אברהם דיכטר נגד ציפי חוטובלי ואחרים, ניתן ב-27 בינואר 2015
  26. ^ News1 | דיכטר: יש שלוש מדינות בין הירדן לים, www.news1.co.il
  27. ^ חזקי ברוך, "נגמר העידן שבו גורשנו מארצנו", באתר ערוץ 7, 2 באוגוסט 2016
  28. ^ דיכטר: חמאס יהפוך את הנמל לשער הקליטה של יכולות צבאיות משופרות, באתר ערוץ 7, 26 באוקטובר 2016.