לדלג לתוכן

ניק קאנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניק קאנון
Nick Cannon
לידה 8 באוקטובר 1980 (בן 44)
סן דייגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Nicholas Scott Cannon עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Nick Cannon עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1998 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הווארד, Monte Vista High School עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת היפ הופ, היפ הופ קומדי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים סוני מיוזיק, ריפבליק רקורדס, ג'ייב רקורדס, קולומביה רקורדס, רד מיוזיק עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מריה קארי (30 באפריל 2008–2 בנובמבר 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
קים קרדשיאן (2006–2007)
סליטה איבנקס (2007–2007)
מיגן גוד (2006–2006)
היידי קלום (יוני 2015–2015)
Jessica White (2015–2015)
רוזונדה תומאס (2015–2016)
אווה מרסיל (2005–2005)
אדריאן ביילון (2002–2002)
כריסטינה מילאן (2003–2005)
Brittany Bell (2015–?)
ניקול שרזינגר (1999–1999)
Lanisha Cole (2017–2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Golden Cannon, Powerful Queen Cannon עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 12 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה גביע שופאר עריכת הנתון בוויקינתונים
www.nickcannon.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולס סקוט קאנון (באנגלית: Nicholas Scott Cannon; נולד ב-8 באוקטובר 1980) הוא שחקן, קומיקאי, ראפר ומנחה טלוויזיה אמריקאי.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאנון נולד ב-8 באוקטובר 1980 בסן דייגו, קליפורניה. את קאנון גידל בעיקר סבו מצד אביו, אותו הוא וגם אביו הביולוגי כינו "אבא". כילד, קאנון גדל בפרויקטים למגורים במפרץ ויסטה של לינקולן פארק, שהוא קטע רדוף כנופיות בדרום מזרח סן דייגו. בשנות ההתבגרות שלו, הוא היה מזוהה עם חבורת הרחוב "לינקולן פארק בלאדס", אך הצהיר כי הותיר אחריו את השתייכותו לאחר שאיבד חבר קרוב.[1][2] בשנת 1998 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון מונטה ויסטה בעמק ספרינג, שם היה נשיא קואליציית הסטודנטים האפריקאית והשתתף במסלול השטח.[3] אביו של קאנון עבד עבור ערוץ כבלים מקומית, פריצתו הראשונה של קאנון הייתה בהופעת סטנד-אפ בערוץ זה.[4]

קריירה מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1999–2006: תחילת הקריירה, Nick Cannon ו-Stage

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנער, קאנון היה חלק מהרכב הראפ "Da G4 Dope Bomb Squad". בשנת 2001, לאחר שחתם בג'ייב רקורדס, השתתף לצד רומיאו מילר ו-3LW בפסקול הסרט ג'ימי ניוטרון, עם גרסת כיסוי לשיר "Parents Just Don't Understand" משנת 1988.[5] בשנת 2003, הוציא את אלבום הבכורה שלו, הנושא את שמו. האלבום כולל את הסינגל "Your Pops Don't Like Me (I Really Don't Like This Dude)‎".[6]

בשנת 2005 הקים קאנון את חברת התקליטים Can-I-Ball Records, עם תוכניות להוציא את אלבום האולפן השני שלו, ששמו Stages, בהמשך השנה.[7] הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Can I Live?‎", שיר נגד הפלות, יצא ביולי 2005, ואחריו הסינגל השני, "Dime Piece", במרץ 2006.[8] בסופו של דבר, האלבום לא יצא עקב קריירת המשחק של קאנון.

2009–2012: אנ'קרדיבל אנטרטיינמנט, סליק ניק ו-Child of the Corn

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009, ניק קאנון הקים לייבל חדש, לאחר שסגר את הלייבל הישן שלו Can-I-Ball Records, בשם "אנ'קרדיבל אנטרטיינמנט. בשנת 2010, יצר קאנון פרודיה על חלוץ ההיפ-הופ סליק ריק (אנ') בשם "סליק ניק". הוא הוציא בתור הדמות את "I'm a Slick Rick", פריסטייל ראפ על "Teach Me How to Dougie" של קאלי סוואג דיסטריקט (אנ'), בו ביצע דיס על הראפר אמינם, ו-"Nick's Story", גרסת פריסטייל ראפ ל-"Children's Story" של סליק ריק. בדצמבר 2011, הוציא קאנון את מיקסטייפ הבכורה שלו, Child of the Corn.[9]

2013–הווה: White People Party Music ומיקסטייפ שני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 ביולי 2013, ניק קאנון הציג לראשונה את הסינגל החדש שלו, "Me Sexy" והכריז לאחר למעלה משבע שנים לאחר שגנז את האלבום Stages כי הוא עובד אל אלבומו השני, ששמו White People Party Music, ובו שיתופי פעולה עם אפרוג'ק, פיטבול, פיוצ'ר ופולואו דה דון.[10][11] בפברואר 2014, הוציא את הסינגל השני מתוך האלבום, "Looking for a Dream", בו משתתף אפרוג'ק.[12]

בנובמבר 2016 הוציא קאנון את המיקסטייפ השני שלו, The Gospel of Ike Turn Up: My Side of the Story.[13] לפני צאת המיקסטייפ, יצא קליפ לסינגל "If I Was Your Man" ב-7 בנובמבר 2016. ב-2 בדצמבר, הוציא קאנון לאייטונס סינגל בשם "Hold On".[14]

ב-9 בדצמבר 2019, הוציא שיר דיס על הראפר אמינם בשם "The Invitation", כתגובה לשיר "Family Ties" של פאט ג'ו ודרה, "Family Ties", בו מתארח אמינם ומבצע דיס על קאנון.[15] בשיר השתתף המפיק המוזיקלי לשעבר והעבריין המורשע שוג נייט, כמו גם הראפרים היטמן הולה, צ'ארלי קליפס ופרינס איזי, אותם כינה קאנון "The Black Squad".[16] לאחר שאמינם הגיב לקאנון עם שני ציוצים בטוויטר, פרסם קאנון למחרת דיס נוסף על אמינם, ובו אותם ראפרים, שנקרא "Pray for Him".[17]

עיסוקים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005, קאנון יצר, הפיק והנחה את סדרת הקומדיה המאולתרת של MTV,‏ Wild 'N Out.[18] באותה השנה, הוא הנחה את טקס פרסי בחירת הילדים של ניקלודיאון, בו כדור תותח אנושי נורה לרפש. הוא הנחה גם את העונה הראשונה והיחידה של התוכנית Friday Night Slimetime של ניקלודיאון. בנוסף, היה התקליטן בתוכנית Bigger, Longer and Wider של אלן דג'נרס. ב-11 בדצמבר 2009 הנחה קאנון את טקס פרסי HALO של ניקלודיאון יחד עם ג'סטין טימברלייק, היידן פנטייר, לברון ג'יימס, קלי רולנד ואלישה קיז.

ב-4 ביולי 2011 הנחה קאנון את תחרות אכילת הנקניקיות של ניית'נ'ס, תחרות אכילה אמריקאית.

ב-12 בנובמבר 2012, MTV2 (אנ') הכריזו על תחייתה של סדרת הקומדיה Wild 'N Out. המופע המחודש הופק על ידי חברת "אנ'קרדיבל אנטרטיינמנט" של קאנון והסדרה הוקרנה בבכורה בשנת 2013, עם כמה פרצופים חוזרים שהצטרפו לסגל הכישרונות הטריים. כשנשאל על חזרת התוכנית, אמר קאנון: "עם הקאסט המקורי של התוכנית שלנו, כולם מקווין הארט ועד קאט ויליאמס, אפיון קרוקט וטארן קילם הופכים לשמות ביתיים, אני מצפה לעבוד עם MTV2 על הצגת הכוכבים הקומיים של מחר עם שובו של Wild 'N Out".[19] עונתה החמישית של התוכנית הוקרנה בבכורה ב-9 ביולי 2013, וזכתה למדרוג הגבוה ביותר בתולדות MTV2.[20] לאחר מכן, חודשה לשתי עונות נוספות.

ב-4 בנובמבר 2013, קאנון הנחה ואף זכה בפרס בטקס פרסי Power 100 של המגזין "Ebony"(אנ').[21] בשנת 2014, החל להנחות את תוכנית הטלוויזיה Caught on Camera With Nick Cannon של NBC.

ב-4 באוגוסט 2016, Wild 'N Out חזרה לעונה שמינית, לאחר שלוש עונות שוברות שיאים.[22]

בשנת 2019 הוכרז כי קאנון יופיע לראשונה בתוכנית השיחה המופעלת בשעות היום שלו בשנת 2020 באמצעות Debmar-Mercury של ליונסגייט וחברת ההפקות של קאנון עצמו, "אנ'קרדיבל אנטרטיינמנט".[23][24][25]

ב-14 ביולי 2020, פוטר קאנון על ידי ענקית הטלוויזיה האמריקאית ViacomCBS מ-"Wild 'N Out", לאחר שסירב להתנצל על תאוריות קונספירציה אנטי-ציוניות ובכללן אנטישמיות, שהעלה כשאלות בראיון גזעני גם ביוטיוב וגם בפודקאסט שלו.[26][27] בהצהרה של ViacomCBS, צוין כי מערכת היחסים של החברה עם קאנון הופסקה בשל קידומו של קאנון "נאום שנאה ותיאוריות קונספירציה אנטישמיות".[28] מאוחר יותר, התנצל קאנון על דבריו המעודדים שנאת יהודים. כשרשת הטלוויזיה הייתה מודעת לפודקאסט שלו, התייעצה איתו מיד וקיבלה את התנצלותו הציבורית, ואיפשרה לו להנחות את תוכניתם, "הזמר במסכה".[29] את תרומת המשכורת הראשונה שלו הוא תרם למרכז סיימון ויזנטל, לאור האירוע.[30][31]

America's Got Talent והעזיבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2009 עד 2016 שימש קאנון כמנחה של תוכנית המציאות "America's Got Talent" במשך שמונה עונות. הוא הודיע כי לא יחזור להנחות את התוכנית בשנת 2017, וציין הבדלים יצירתיים בינו לבין מנהלי ה-NBC. ההתפטרות הגיעה בעקבות הידיעה כי הרשת שקלה לפטר את קאנון לאחר שהעיר הערות מזלזלות אודות NBC בספיישל הקומדיה שלו Showtime, Stand Up, Don't Shoot. "אני אוהב אמנות ובידור יותר מדי מכדי לראות את זה נהרס על ידי תאגידי שליטה ועסקים גדולים", אמר קאנון בהצהרה, בהתייחס לבעלותה של ענקית הכבלים קומקאסט ב-NBC.[32] קאנון, לעומת זאת, היה בחוזה תוכני להנחות את America's Got Talent ויכול היה להיתבע על ידי NBC בגין הפרת חוזה, אם כי זה נחשב לא סביר. בכירים ב-NBC לא קיבלו את התפטרותו והצהירו כי הם מחזיקים אצבעות כי יבחר במקום זאת לחזור.[33] התפטרותו של קאנון התקבלה בסופו של דבר כסופית ללא תקריות נוספות, והוא הוחלף בתפקידו על ידי טיירה בנקס, שהנחתה גם את "הטופ מודל הבאה".[34]

עסקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניק קאנון הוא יו"ר TeenNick עבור ניקלודיאון ויועץ הפיתוח והיצירה של הרשת מאז 2009. בשנת 2012, ניק קאנון יצר סדרת סקיצות-קומדיה בשם Incredible Crew, בכיכובם של שישה בני נוער, כשקאנון כתב והפיק את שיר הנושא. המופע הופק על ידי אולפני Cartoon Network, בשיתוף עם אנ'קרדיבל אנטרטיינמנט. הסדרה שודרה ל-13 פרקים לפני שבוטלה.

ב-30 בנובמבר 2012, פורסמה תמונה של קנון באתר של אנ'קרדיבל אנטרטיינמנט, ודווח כי קאנון חתם על עסקה עם NBCUniversal (אנ') על מנת להפיק חומרים עם תסריטים ובלתי כתובים כאחד לרשת.[35]

בדצמבר 2015 מונה קאנון למנהל הקריאייטיב הראשי של RadioShack (אנ') בתקווה לסעד לקהל צעיר יותר.[36] על פי החברה, תפקיד זה כולל "יצירת מוצרים בלעדיים ל-RadioShack ואוצרות החוויה בחנות".[36] לאחר מכן, הם השיקו את קו ה-NCredible של מוצרי שמע ואלקטרוניקה לצרכן, יחד עם האוזניות האלחוטיות Ncredible1.[37][38]

רדיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בינואר 2010 החל קאנון להנחות את תוכנית הבוקר (6-10AM) בתחנת הרדיו "92.3 NOW FM (WXRK-FM)" בניו יורק.

לקנון תוכנית בשם Cannon's Countdown, המשודרת ברדיו CBS.[39]

ב-17 בפברואר 2012, התפטר קאנון מ-92.3 NOW FM (WXRK-FM), עקב בעיות בריאותיות.

נכון לעכשיו, מנחה קאנון את תוכניתו "Nick Cannon Mornings" בתחנת הרדיו פאוור 106 בלוס אנג'לס.[40]

קומדיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 ביולי 2010, הודיע קאנון כי הוא יוצא לסיבוב הופעות קומדי בסתיו 2010, החל מפסטיבל Just for Laughs במונטריאול.[41]

בתחילת 2011 הקליט קאנון את ספיישל הסטנדאפ הראשון שלו, שכותרתו Mr. Showbiz, באתר הקזינו פאלמס בלאס וגאס. הספיישל הוקרן בבכורה בשואוטיים ב-14 במאי 2011. מהדורה דיגיטלית של הספיישל זמינה באייטונס החל מ-16 במאי 2011, יחד עם עותק פיזי של האלבום, שיצא ב-31 במאי.[42]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאנון התחתן עם הזמרת-יוצרת מריה קארי ב-30 באפריל 2008 באחוזתה הפרטית באי וינדרמיר שבבהאמה. ב-30 באפריל 2011, יום נישואיהם השלישי, נולדו להם תאומים.[43] לאחר שש שנות נישואין, נפרד הזוג והגיש בקשה לגירושין בשנת 2014, אך התאחד לזמן קצר בשנת 2015.[44][45][46] גירושיהם הסתיימו בשנת 2016.

לניק 12 ילדים משש נשים שונות (נכון ל14/8/23) כאשר נשאל על כך ענה "אני לא מתכנן להפסיק להביא ילדים לעולם כל עוד אני יכול, אז אולי בגיל 85, אם לא אוכל עוד"[47]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2003: Nick Cannon
  • 2014: White People Party Music

אלבומי אוסף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2014: Nick Cannon Presents Wild 'N Out: Compilation Vol. 1

אלבומים קומיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2011: Mr. Showbiz

מיקסטייפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2011: Child of the Corn
  • 2016: The Gospel of Ike Turn Up: My Side of the Story

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניק קאנון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Nick Cannon Recalls Growing Up In Blood A Neighborhood – The Source". Thesource.com. 10 באפריל 2014. נבדק ב-6 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Nick Cannon Describes Upbringing In Blood Gang Neighborhood". HipHopDX.com. 9 באפריל 2014. נבדק ב-6 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Corvino, Cristina (9 באפריל 2015). "Nick Cannon was dapper even in high school". AOL.com (באנגלית). AOL. נבדק ב-5 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Kappes, Serena (2 בספטמבר 2005). "Celeb Spotlight: Nick Cannon – Underclassman, Nick Cannon". People.com. נבדק ב-5 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Nick Cannon Biography". Mtv.com. נבדק ב-30 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Nick Cannon Drops 'Your Pops Don't Like Me'; Self-Titled Debut Album to Drop on March 4". Business Wire. 17 בינואר 2003. נבדק ב-5 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Moss, Corey (5 באפריל 2006). "Nick Cannon Keeps Cookin' With Five Movies, New Label, LP". Mtv.com. נבדק ב-30 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Nick Cannon Discography". Billboard.com. נבדק ב-30 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Seandra Sims (11 בנובמבר 2011). "Nick Cannon: Dem Babies, Not Sleeping on Mariah, and Handling Eminem". AllHipHop.com. נבדק ב-1 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Nick Cannon "Me Sexy" Video". Hotnewhiphop.com. 26 ביולי 2013. נבדק ב-1 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Video: Nick Cannon – 'Me Sexy'". Rap-Up.com. 26 ביולי 2013. נבדק ב-1 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Vevo". Vevo.com. נבדק ב-1 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "How Nick Cannon's Love Life & '90s Hits Influenced New Mixtape 'The Gospel of Ike Turn Up, My Side of the Story'". Billboard.com. 16 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Hold On – Single by Nick Cannon on Apple Music". Itunes.apple.com. 2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Kirkl, Justin (10 בדצמבר 2019). "This Bizarre Feud Between Nick Cannon, Eminem, and Mariah Carey Actually Goes Back a Decade". Esquire (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Lisa Respers France. "Eminem and Nick Cannon feuding again after diss track". CNN. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Nick Cannon Drops Another Eminem Diss Track Dubbed 'Pray For Him'". TMZ (באנגלית). נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Soriano, César G. (27 ביולי 2005). "The buzz on Cannon". USAToday.com. נבדק ב-30 במאי 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "MTV2 Reviving Nick Cannon's 'Wild 'n Out' (Exclusive)". Hollywoodreporter.com. 17 בנובמבר 2011. נבדק ב-10 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "'Nick Cannon Presents: Wild 'N Out' & 'Ain't That America With Lil Duval' Deliver Highest Ratings in MTV2 History". אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Fall Season 2013: Episode 7 | In the Mixx". Inthemixxshow.com. נבדק ב-1 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Cannon, Nick (13 ביוני 2016). "# 1 improv comedy show returns". NickCannon.com. נבדק ב-20 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Nick Cannon to get his own daytime talk show in 2020". ארכיון מ-10 באוקטובר 2019. נבדק ב-10 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Nick Cannon To Launch Daytime Talk Show In 2020". Vibe.com. 26 בספטמבר 2019. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Nick Cannon Turned His Wendy Williams Guest Hosting Gig Into His Own Talk Show | Nick Cannon | Celebrities". Bet.com. 25 בספטמבר 2019. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Ausiello, Michael (14 ביולי 2020). "Wild 'N Out Host Nick Cannon Fired By ViacomCBS for Failing to Apologize for 'Perpetuating Anti-Semitism'". TVLine. נבדק ב-14 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ https://www.npr.org/sections/live-updates-protests-for-racial-justice/2020/07/15/891422809/fired-over-anti-semitic-comments-nick-cannon-wants-wild-n-out-ownership
  28. ^ Moreau, Jordan (14 ביולי 2020). "Nick Cannon Dropped by ViacomCBS After Making Anti-Semitic Comments". Variety. נבדק ב-14 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Andreeva, Nellie; Hipes, Patrick (15 ביולי 2020). "Nick Cannon To Remain As Host Of Fox's The Masked Singer After Apology Over Anti-Semitic Comments". Deadline Hollywood. ארכיון מ-16 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Merrett, Robyn (23 ביולי 2020). "Nick Cannon Visits Jewish Human Rights Group, Learns About Holocaust After-Semitic Comments". People. ארכיון מ-24 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Nick Cannon Continues Dialogue with SWC Officials, Views Hitler Letter, Tours MOT & Discusses Working Together on Joint Media Projects Promoting Tolerance & Understanding Between Blacks and Jews". Simon Wiesenthal Center. 21 ביולי 2020. ארכיון מ-26 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Nick Cannon Quits America's Got Talent After Threats of Firing over Race Joke". TV Guide (באנגלית). 13 בפברואר 2017. נבדק ב-13 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Anthony, Kiyonna (15 בפברואר 2017). "America's Got Talent Execs Have This To Say About Nick Cannon's Departure". Globalgrind.com. נבדק ב-15 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Aiello, McKenna (12 במרץ 2017). "Tyra Banks Set to Replace Nick Cannon as Host of America's Got Talent". E! Online. נבדק ב-21 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "Ncredible". Ncredible. נבדק ב-10 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 Coz, Jamieson (2 בדצמבר 2015). "Nick Cannon is RadioShack's new 'chief creative officer,' for some reason". The Verge. נבדק ב-3 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Nick Cannon's NCredible1 Wireless Bluetooth Headphones Supply Quality Sound At A Fair Price Point". Vibe (באנגלית). 25 באוגוסט 2016. נבדק ב-10 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ Kaskovich, Steve (26 באפריל 2016). "RadioShack names another new CEO as it rebuilds after bankruptcy". Fort Worth Star Telegram. נבדק ב-10 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Shen, Maxine. "Cannon follows in Seacrest's steps". NYPost.com. נבדק ב-7 במרץ 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Moreau, Jordan (14 ביוני 2019). "Nick Cannon Joins L.A.'s Power 106 as Morning Show Host". Variety. נבדק ב-25 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "Nick Cannon Kicks Off National Comedy Tour". UsMagazine.com.
  42. ^ "NICK CANNON to release first-ever stand-up comedy album this May with MR. SHOWBIZ..." KikAxeMusic. אורכב מ-המקור ב-19 באוגוסט 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ Sara Hammel; Kristin Boehm (30 באפריל 2011). "Mariah Carey & Nick Cannon Welcome Twins". People Magazine. נבדק ב-5 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Yahr, Emily (21 באוגוסט 2014). "Mariah Carey and Nick Cannon, who love the spotlight more than most, are living apart". The Washington Post. נבדק ב-23 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ Saad, Nardine (21 באוגוסט 2014). "Mariah Carey, Nick Cannon reportedly splitting up, living apart". Los Angeles Times. נבדק ב-22 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ "Nick Cannon confirms he and wife Mariah Carey are living apart". Fox News. 22 באוגוסט 2014. נבדק ב-22 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Fisher, Kendall (1 בנובמבר 2016). "Mariah Carey and Nick Cannon's Divorce Finalized". United States: E! News (NBCUniversal). נבדק ב-1 בנובמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
פרס בחירת הילדים של ניקלודיאון לכוכב טלוויזיה אהוב
מייקל ג'יי. פוקס (1988) ‏•‏‏ אלף (1989) ‏•‏‏ קירק קמרון (1990) ‏•‏‏ ויל סמית' (1991) ‏•‏‏ ביל קוסבי (1992) ‏•‏‏ טים אלן (1994) ‏•‏‏ טים אלן (1995) ‏•‏‏ טים אלן (1996) ‏•‏‏ טים אלן (1997) ‏•‏‏ ג'ונתן טיילור תומאס (1998) ‏•‏‏ קל מיטשל (1999) ‏•‏‏ קינן תומפסון (2000) ‏•‏‏ קרסון דיילי (2001) ‏•‏‏ ניק קאנון (2002) ‏•‏‏ פרנקי מוניז (2003) ‏•‏‏ פרנקי מוניז (2004) ‏•‏‏ רומיאו (2005) ‏•‏‏ דרייק בל (2006) ‏•‏‏ דרייק בל (2007) ‏•‏‏ דרייק בל (2008) ‏•‏‏ דילן ספראוס (2009) ‏•‏‏ דילן ספראוס (2010) ‏•‏‏ דילן ספראוס (2011) ‏•‏‏ ג'ייק שורט (2012) ‏•‏‏ רוס לינץ' (2013) ‏•‏‏ רוס לינץ' (2014) ‏•‏‏ רוס לינץ' (2015) ‏•‏‏ רוס לינץ' (2016) ‏•‏‏ ג'ים פרסונס (2016) ‏•‏‏ ג'ייס נורמן (2017) ‏•‏‏ ג'ייס נורמן (2018) ‏•‏‏ ג'ייס נורמן (2019) ‏•‏‏ ג'ייס נורמן (2020) ‏•‏‏ ג'ייס נורמן (2021) ‏•‏‏ ג'ושוע באסט/טום הידלסטון (2022) ‏•‏‏ ג'ושוע באסט/פין וולפהארד (2023) ‏•‏‏ ווקר סקובל/איאן ארמיטאג' (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ניק_קאנון&oldid=37984101"