טום הידלסטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טום הידלסטון
Tom Hiddleston
הידלסטון, 2019
הידלסטון, 2019
לידה 9 בפברואר 1981 (בן 43)
אנגליהאנגליה לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת
שם לידה Thomas William Hiddleston עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2001
מקום לימודים
בן או בת זוג
פרסים והוקרה פרס גלובוס הזהב
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תומאס ויליאם "טום" הידלסטוןאנגלית: Thomas William "Tom" Hiddleston; ‏‏נולד ב־9 בפברואר 1981) הוא שחקן אנגלי. זוכה פרס גלובוס הזהב על תפקידו במיני סדרה "מנהל הלילה". נודע בזכות תפקידו בתור לוקי בסרטי היקום הקולנועי של מארוול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידלסטון נולד בשכונת וסטמינסטר, לונדון, אנגליה, שבממלכה המאוחדת, לדיאנה פטרישיה, מנהלת תיאטרון אנגלייה, ולמדען הסקוטי ג'יימס נורמן הידלסטון. למד בבית ספר הפרטי "בית ספר הדרקון" שבעיר אוקספורד וב"איטון קולג'". למד משחק באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה, שם סיים את לימודיו בהצלחה יתרה בשנת 2005.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידלסטון נחשף לראשונה בשנת 2002 בסדרה "The Gathering Storm", שם שיחק הידלסטון בתור רנדולף צ'רצ'יל בנו של ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל (אלברט פיני) והופיע לראשונה כשחקן קולנוע בסרט טלוויזיה משנת 2001 בשם "חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבוי". ב-2005 זכה בפרס התיאטרון לורנס אוליביה לשחקן החדש הטוב ביותר על הופעתו במחזה "סימבלין". ב-2006 שיחק בסדרה הקומית הבריטית "Suburban Shootout". ב-2010 שיחק בתפקיד הראשון שלו בסרט קולנוע בריטי, "ארכיפלג".

הידלסטון פרץ לתודעה בשנת 2011 בסרט גיבורי העל שובר הקופות "תור", בו שיחק בתפקיד נבל-העל, לוקי, אחיו המאומץ והמניפולטיבי של תור, אותו מגלם כריס המסוורת'. הידלסטון המשיך לשחק את תפקידו של לוקי בסרטים "הנוקמים" ו"תור: העולם האפל". בהמשך השנה השתתף גם בסרטו המצליח של וודי אלן "חצות בפריס", בתפקיד הסופר האמריקאי פרנסיס סקוט פיצג'רלד.

ב-2012 גילם את דמותו של הנרי החמישי, מלך אנגליה בסדרת ה-BBC, "הכתר החלול".

בשנת 2017 הופיע בתפקיד הראשי בסרט ההרפתקאות "קונג: אי הגולגולת", אשר מהווה אתחול לסדרת סרטי קינג קונג. באותה שנה יצא לאקרנים סרט האקשן "תור: ראגנארוק" בכיכובו, אשר מהווה הסרט השלישי בסדרת סרטי "תור".

בשנת 2018 חזר לתפקידו כלוקי בסרט אנסמבל גיבורי-העל "הנוקמים: מלחמת האינסוף", הסרט השלישי בסדרת סרטי הנוקמים. בשנת 2019 שיחק את לוקי בסרט "הנוקמים: סוף המשחק". בשנת 2021 כיכב בסדרה "לוקי", כחלק משירות הסטרימינג דיסני+, אשר גוללת את המשך סיפורה של דמותו.

תדמית תקשורתית וסגנון משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידלסטון הוא אחד השחקנים הבולטים ביותר בתרבות הפופולרית הבריטית העכשווית, הידלסטון הופיע ברשימת האנשים המשפיעים ביותר בבריטניה בשנת 2017.[1] בשנת 2015 נבחר לשגריר המייסדים הרשמי הראשון של מכון הסרטים הבריטי.[2] הוא נבחר לגבר הלבוש הכי טוב לפי המגזין גלמור.[3] טאפי ברודסר-אקנר, עיתונאית מהמגזין - GQ תיארה את האישיות שלו מחוץ למסך כ"תולעת ספרים מתוק ובהתחשב בפניו ובגופו הוא הגבר היחיד שצריך להרשות לו ללבוש חליפה."[4]במאי קרימזון פיק, גיירמו דל טורו וסופר הקומיקס סטן לי כינו אותו "הבחור הנחמד ביותר עלי אדמות שתפגשו אי פעם." (the nicest guy on earth you'll ever meet" דל טורו הוסיף כי הוא מחק את ההגבלה הסטנדרטית של להיות נחמד, או חתיך.[5]

קנת בראנה ציין כי בפעם הראשונה שהוא ראה את הידלסטון, משחק את קאסיו במחזה "אותלו", היה לו ברור למדי שהוא דובר נטורליסטי לחלוטין של שייקספיר.[6] מייקל בילינגטון, מבקר אמנות מהעיתון "הגרדיאן" כתב כי איכות המשחק המרכזית של הידלסטון היא יכולתו לשלב עצב מתוק עם זעם יוקד, מה שמרמז על אינטלקט עז שהתכרסם במלנכוליה עזה ועם זאת נתון להתקפי זעם לא מתונים".[7] צ'ארלס מקנולטי מהלוס אנג'לס טיימס תיאר את הידלסטון כ"שחקן בעל אינטליגנציה נדירה ויופי טרום רפאלי. (Pre-Raphaelite beauty)[8] הידלסטון בילה כמעט חמישה שבועות בהכנות לתפקיד האנק ויליאמס, וביצע שבעה משירי הפסקול של הסרט.[9] דומיניק קוונדיש מהטלגרף הציע כי להידלסטון "יש את כישרון המשחק התיאטרלי היכול להבטיח לו מקום בין הגדולים" (has got the theatrical acting chops to head up there among the greats), והעיתונאי פול טיילור מהעיתון אמר כי "הטווח שלו מתחיל להיראות די בלתי מוגבל".[10] דייוויד פיר מה"רולינג סטון" סבר כי יש שני צדדים להידלסטון, כוכב הקולנוע הישן של חצות בפריז, סוס מלחמה או מנהל הלילה, ו"גרסת המוזרות הבלתי צפויה והגבולית" שלו שנראית בדמויות כמו לוקי או בגורד שחקים, ומוסיף כי הידלסטון מסרב להסתפק בתפקיד אחד ספציפי.[11]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טום הידלסטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד Debrett's 500 List: Stage & Screen, The Telegraph, 20 January 2017
  2. ^ Tom Hiddleston becomes founding BFI Ambassador, British Film Institute (באנגלית)
  3. ^ Condé Nast, Tom Hiddleston tops GLAMOUR’s Best Dressed Man list, Glamour UK, ‏2014-10-03 (באנגלית בריטית)
  4. ^ Condé Nast, Tom Hiddleston on Taylor Swift, Heartbreak, and that Tank Top, GQ, ‏2017-02-08 (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ Kyle Buchanan, Guillermo del Toro Tells Shocked Comic-Con Crowd That Tom Hiddleston Is Great, Vulture (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ "Tom Hiddleston was so effortlessly charming": Kenneth Branagh remembers discovering a star, Digital Spy, ‏2016-05-20 (באנגלית בריטית)
  7. ^ Hamlet review – lucky few see Tom Hiddleston combine sweet sadness with incandescent fury, the Guardian, ‏2017-09-01 (באנגלית)
  8. ^ Twitter, Instagram, Email, Facebook, Commentary: Everyone wants a piece of Broadway, but what is Broadway these days?, Los Angeles Times, ‏2019-11-19 (באנגלית אמריקאית)
  9. ^ Tom Hiddleston's 'I Saw The Light' Soundtrack Will Feature Lots Of Country Goodness, Bustle (באנגלית)
  10. ^ אתר למנויים בלבד Dominic Cavendish, ‏Betrayal review, Harold Pinter Theatre: Tom Hiddleston displays a hypnotic sensitivity in this modern masterpiece, The Telegraph, 14 March 2019
  11. ^ David Fear, David Fear, How Tom Hiddleston Makes Psycho Sexy, Rolling Stone, ‏2016-04-19 (באנגלית אמריקאית)
הקודם:
2019–2020: קול ספראוס – "ריברדייל"
פרס בחירת הקהל לכוכב הטלוויזיה של השנה
2021: טום הידלסטון – "לוקי"
הבא:
2022: נואה שנאפ – "דברים מוזרים"
הקודם:
2018: פין וולפהארד, סופיה ליליס, ג'יידן מארטל, ג'ק דילן גרייזר, ויאט אולף, ג'רמי ריי טיילור ושוזן ג'ייקובס – "זה"
פרס הסרטים והטלוויזיה של MTV – הצוות הטוב ביותר
2022: טום הידלסטון, סופיה די מרטינו ואוון וילסון – "לוקי"
הבא:
2023: פדרו פסקל ובלה רמזי – "האחרונים מבינינו"