פלאוגרפיה

פָּלֵאוֹגְרַפְיָה (מיוונית: γράφειν παλαιός, 'גרפין פלאוס': גרפין - לכתוב, פלאוס - עתיק) היא ענף מחקר העוסק בחקר הכתב והתפתחותו הגרפית. זהו ענף מחקר המקביל לאפיגרפיה (העוסקת בתוכן הכתובות ובידע ההיסטורי והאנתרופולוגי העולה מהן).

הכתב הוא תוצר מעשי ידי אדם, וצורת כל אות בו היא מוסכמה, שכן הוא צריך להיות מובן הן על ידי הכותב והן על ידי הקורא. שפה בינלאומית רווחת (לינגואה פרנקה) חייבת להיות אחידה ומובנת על פני אזורים נרחבים. ובכל זאת, כמו בכל מעשי ידי אדם יש גם בכתב התפתחות איטית. מעקב ולימוד התפתחות זו היא בסיס עבודתו של הפלאוגרף. מתוך מעקב אחר ההשתנות של כל אות ואות בכתב, ושל כל האלפבית גם יחד, ומתוך נקודות מוצא ידועות, מנסה הפלאוגרף להעריך את זמן כתיבתה של כתובת היסטורית.

בדרך כלל מתייחסת הפלאוגרפיה לכתובות בדיו, שכן בהן ניתן להבחין בהתפתחות הגרפית המתרחשת בכתב מזמן לזמן. הפלאוגרפיה מתייחסת פחות לכתובות לפידריות (כתובות החקוקות על אבן, או מעוצבות בפסיפס), שכן בהן קשה ביותר להבחין בהתפתחות, מן הטעם הפשוט שהן לא נחקקו בהכרח על ידי יודע קרוא וכתוב, אלא על ידי בעל מלאכה (סתת או אמן פסיפסים) שהעתיק אל האבן או הפסיפס שרטוט שהוכן על ידי סופר.

בדרך כלל אין בתהליך התפתחותו של כתב שינויים דרמטיים ומהירים, אלא רק שינויים איטיים. יחד עם זאת קיימים מקרים שהוחלף כתב על ידי הוראה מגבוה (כמו: החלפת הכתב הערבי בכתב הלטיני בשפה הטורקית והחלפת הכתב פרקטור בכתב לטיני בשפה הגרמנית). תהליך כזה אינו נכלל תחת תחום הפלאוגרפיה.

תופעות אחדות בהתפתחות כתב

• כתב, כמו כל דבר מעשה ידי אדם, מתפתח באופן הדרגתי. בכתב ניתן להבחין באבולוציה צורנית.
• לא כל האותיות מתפתחות ומשתנות בעת ובעונה אחת.
• יש אותיות שאינן מתפתחות במשך תקופה ארוכה.
• יש לעיתים התפתחות דומה בקבוצת אותיות דומות.
• כשאות מקבלת צורה חדשה עשויים לקרות בה דברים אחדים.האות עלולה להיות בשימוש קבוצה קטנה של אנשים, כאשר השימוש הישן עדיין רווח בקרב קבוצה אחרת.
• לפעמים עשוי אדם אחד להשתמש בשתי הצורות של האות, הישנה והחדשה גם יחד, באותה כתובת עצמה. למשל: שימוש באותיות כמנפ"ץ בתוך המילה, ובאותיות רגילות בסופה.
• לעיתים מצויה בשימוש צורה חדשה של אות למשך זמן מה, ואחר כך נפסק השימוש בה.
• אפשר להבחין כי קיים קשר בין מידת השימוש בכתב, בין מטרת השימוש ובין האופי והמידה של התפתחות הכתב.

סוגי שינויים המתרחשים באותיות כתובות

• החסרת קו (קווית)
• הוספת קו או פרט אחר
• תזוזת קו ממקומו
• שינוי בתנוחת האות Stance
• חיבור קווים שבמקורם נכתבו בנפרד

צורות כתיבה

מבחינים בצורות כתיבה אחדות:

1. כתב לפידארי, הוא הכתב המשמש לחקיקת אותיות באבן, על-פי רוב לשם ראווה. כתב זה מטבעו מתפתח באיטיות.
2. כתב רהוט (קורסיבי), הוא הכתב שנוצר בכתיבה בדיו על פני מצע (חרס, אבן, פפירוס, קלף). בידי סופר או לבלר מיומן ניתן לכתוב אותו במהירות. יש לכתב הזה תת-צורות אחדות.
3. כתב רהוט (קורסיב) פורמלי: מטרתו המוצהרת של כתב זה להיות נקרא על ידי מישהו אחר ולכן מדובר בכתב שנכתב ע"פ חוקים ברורים לכתיבה, ולכן תוצאתו כתב נאה שאותיותיו מבודדות האחת מרעותה. זהו הכתב שכל אדם לומד. התפתחות הכתב הפורמלי היא איטית כי אין לכותב החופש לחרוג מן הצורות המוסכמות. מן הכתב הזה התפתחו שתי צורות אחרות, כתב רהוט קיצוני, וכתב רהוט וולגרי:
4. כתב רהוט (קורסיב) וולגרי: כתב המשמש אנשים לצורכי היום יום שלהם. לעומת הכתב הרהוט הפורמלי, כאן הכתיבה איננה מוקפדת. לעיתים קרובות מדובר באנשים שמתקשים דווקא בכתיבה (יודעים רק לכתוב את שמם כדי לחתום על מסמכים), כמו בעלי מלאכה. אין לכתב הרהוט (קורסיב) הוולגרי התפתחות עצמית. הוא מנסה לחקות את כתב ידו של המשכיל, את הקורסיב הקיצוני.
5. כתב רהוט (קורסיב) קיצוני או חופשי: זהו הכתב בשימושם של משכילים יודעי קרוא וכתוב, שידיעת הכתיבה שלהם טובה, למרות שאין הכתיבה מקצועם. הם זקוקים לכתיבה לצרכיהם הפרטיים (כתיבת מכתבים, רישומים בתחום עיסוקם כסוחרים, וכדומה). הכתיבה המהירה, בדיו על מצע קשה, ומאחר שאין הכותב מחויב לכללי כתיבה נוקשים (לעיתים הוא כותב רק רשימות עבור עצמו) תביא לכך שכאן התפתחות הצורות תהיה המהירה ביותר. לעיתים ייתכן גם מצב שאדם כותב בשני סגנונות כתיבה. הוא כותב ספרי תורה בכתב סופרים פורמלי מהודר, וכשהוא כותב לצרכיו הפרטיים הוא עובר לכתיבה קיצונית מהירה. לפיכך, תיתכן השפעה של הכתב הרהוט הקיצוני על זה הפורמלי.

עבודת הפלאוגרף/אפיגרף

חוקר הכתב הקדום הוא המדען המפענח כתובת עתיקה המתגלה בחפירות. תהליך העבודה כולל שלבים אחדים:

• פיענוח הכתובת אות אחר אות. בשלב זה מתעמת החוקר בעיקר בצד הגרפי של האותיות.
• קריאת הכתובת בשפתה העתיקה, ותרגומה לשפתנו. בשלב זה מתעמת החוקר עם הצד הלשוני של הכתובת.
• הבנה ופירוש תוכן הכתובת. כאן מתעמת החוקר עם אספקטים מתחום התרבות העתיקה שאנשיה כתבו את הכתובת.

יש לזכור כי כתובות לא נותרו בשלמותן מן העת העתיקה. עבור אותיות חסרות (שבורות, מחוקות, בלתי קריאות וכדומה), מציע החוקר אפשרויות השלמת החסר. ההשלמה מוצעת על פי ההקשר הלשוני, או ההקשר התרבותי המשתקף מן הכתובת. לעיתים באות בחשבון להשלמה יותר מהצעה אחת, ויש מקרים שבהם הטקסט משובש מעבר לאפשרות להשלימו באופן הגיוני.

הכתובת מצולמת בתאורות שונות כדי להבחין בה, ללא ספק, בין הסימנים שהם אותיות לבין סימנים שהם לכלוך או כל חומר שנצמד לכתובת במשך הזמן הארוך שבו שהתה בקרקע. כיום ניתן לשפר את הקריאות של הכתובת באמצעות הדמיות מחשב שונות (כגון עיבוד פוטושופ). החוקר יכין בדרך כלל גם פקסימיליה של הכתובת, כלומר שרטוט של הכתובת כפי שהיא. בשרטוט פקסימיליה יש כמובן מידה מסוימת של פרשנות, אך זו בחירת החוקר אילו סימנים הן אותיות ואילו – לא, והם מושמטים מן השרטוט.

סימנים מוסכמים במחקר הפלאוגרפי

אות קיימת, נכתבת כפי שהיא.

אות חלקית, אות לקויה (מסומנת בדרך כלל בנקודה על גבי האות המסופקת)

אות שהושמטה על ידי הסופר הקדמון, אך היא ודאית על פי השפה (מסומנת בדרך כלל בין סוגריים חדים < >)

השלמה של טקסט חסר, נעשה בדרך אחרי סוגריים מרובעים [ ] המציינים את קצה הטקסט שהשתמר. יש לציין שבסעיף זה לא ירחק הזמן שחוקרים אחרים, שקראו את הצעתו של המהדיר הראשון (הוא החוקר מפרסם הכתובת), יפרסמו את הצעותיהם להשלמת הכתובת.

סימון חלוקה לשורות נעשה בדרך כלל בקו נטוי /

סימון אפשרויות שונות לקריאה נעשה בדרך בכתיבת האותיות השונות האפשריות זו מעל זו.

במקרה של כתובות שנכתבו בראשי תיבות (למשל בכתובות ממלכתיות רומיות), על החוקר לפתוח את ראשי התיבות בין סוגריים עגולים. למשל (Leg(ion

ראו גם

• קודיקולוגיה
• פילולוגיה
• אפיגרפיה
• כתב הירוגליפי
• גרפיטי
• קליגרפיה
• פלימפססט

לקריאה נוספת

• עדה ירדני, ספר הכתב העברי, תולדות, יסודות, סגנונות, עיצוב, הוצאת כרטא, ירושלים, תשנ"א.
• יוסף נוה, התפתחות הכתב הארמי, דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך חמישי, חוברת 4, ירושלים, תשל"ד.
• יוסף נוה, על פסיפס ואבן, הכתובות הארמיות והעבריות מבתי-הכנסת העתיקים, הוצאת החברה לחקירת א"י ועתיקותיה וכרטא, ירושלים, תשל"ח.
• יוסף נוה, על חרס וגומא, כתובות ארמיות ועבריות מימי בית שני, המשנה והתלמוד, הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשנ"ב

קישורים חיצוניים

• פלאוגרפיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פליאוגרפיה, דף שער בספרייה הלאומית