פלורנס קנדי
 | |
| Color Me Flo | |
| לידה |
11 בפברואר 1916 קנזס סיטי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
22 בדצמבר 2000 (בגיל 84) |
| מדינה |
ארצות הברית |
| ידועה בשל | פעילות פמיניסטית ואנטי-גזענית |
| השכלה |
|
| השקפה דתית |
אתאיזם |
| בן או בת זוג |
צ'ארלס דיי (1957–?) |
  | |
פלורנס ריי "פלו" קנדי (באנגלית: Florynce Rae "Flo" Kennedy; 11 בפברואר 1916 – 21 בדצמבר 2000) הייתה עורכת דין, פמיניסטית, פעילת זכויות האזרח ומרצה אפרו-אמריקאית.
תחילת דרכה [עריכת קוד מקור | עריכה]
קנדי נולדה בקנזס סיטי. אביה, ויילי קנדי, עבד ברכבת, ומאוחר יותר היה בעל תחנת מוניות. היא הייתה השנייה מבין חמש בנות, והייתה לה ילדות מאושרת, למרות חוויית העוני של השפל הגדול והגזענות שחוותה בשכונתה הלבנה בעיקר. בגלל נוכחות הקלו קלאקס קלאן בשכונתה, ומאמציהם לגרום למשפחת קנדי לעקור משם, אביה הסתובב חמוש ברובה ציד, כדי להגן על משפחתו.[1] מאוחר יותר היא סיפרה: "ההורים שלי נתנו לנו תחושה נפלאה של ביטחון וערך. עד שיצא לגזענים לספר לנו שאנחנו לא שווים, אנחנו כבר ידענו מה אנחנו שווים."[2]
קנדי סיימה את לימודי התיכון בראש כיתתה, ולאחר מכן במגוון עבודות, כולל בעלות על חנות כובעים ותפעול מעליות. אחרי מות אמה, זלה, בשנת 1942, קנדי עזבה את מיזורי ועברה לניו יורק, שם חלקה דירה בהארלם עם אחותה גרייס. ב-1944 היא החלה ללמוד באוניברסיטת קולומביה, וסיימה תואר ראשון ב-1949. אך בקשתה להתקבל לפקולטה למשפטים באוניברסיטה נדחתה. באוטוביוגרפיה שלה קנדי כתבה,
דיקן המשנה, ויליס ריס, אמר לי שנדחיתי לא מפני שאני שחורה, אלא מכיוון שאני אישה. אז כתבתי לו מכתב בו אמרתי שזה לא משנה מה הייתה הסיבה, זה הרגיש לי אותו דבר, ושחלק מחברי הציניים יותר סברו שהופליתי על היותי שחורה.[3]
קנדי איימה לתבוע את הפקולטה. הם קיבלו אותה ללימודים. היא הייתה השחורה היחידה מבין שמונה נשים בשכבתה. ב-1946, במסגרת קורס לסוציולוגיה, קנדי כתבה מאמר שהשווה בין השיח על גזע לשיח על מגדר, בה הביעה את תקוותה ששחורים ונשים ימהרו לכרות בריתות כדי לקדם את מטרותיהם המשותפות.[4]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנדי סיימה את לימודי המשפטים בקולומביה ב-1951.
ב-1954 כבר פתחה משרד משלה, ובפרקטיקה שלה ייצגה אמהות וטיפלה במספר תיקים פליליים. היא הייתה חברה בארגון הדמוקרטים הצעירים. ב-1956, היא יצרה שותפות משפטית עם עורך הדין שייצג את בילי הולידיי בעבירות סמים, מה שהוביל לכך שקנדי ייצגה את עיזבונה של הולידיי, וכן את עזבונו של צ'ארלי פארקר.
אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנדי אמצה גישה הצטלבותית באקטיביזם. שרי רנדולף, בספרה Florynce "Flo" Kennedy: The Life of a Radical Black Feminist, ציטוטה את קנדי אומרת: "המסר העיקרי הוא שיש לנו חברה שהיא גזענית, סקסיסטית, ומעמדית מבחינה פתולוגית וממסדית. ושהטכניקות ה"משחירות" שהחמרה מחילה, מזיקים לא רק לאנשים שחורים, אלא מזיקות גם לנשים, הומואים, אסירים משוחררים, זונות, ילדים, זקנים, נכים, וילידים אמריקאים. ואם נוכל להתחיל לנתח את הפתולוגיה של דיכוי.... נוכל ללמוד הרבה לגבי איך להתמודד עם זה."[5] קנדי המשיכה לקדם את אותה המטרה: לדחוק בנשים לבחון את המקורות של הדיכוי שלהן. היא דיברה על אמצעי התנגדות שאפשר להפעיל ביומיום.[6] קנדי סיכמה את אסטרטגיית המחאה כ"לגרום לאנשים לבנים לחוש חרדה"
קנדי נהגה לחבוש כובע בוקרים ומשקפי שמש ורודים.[7] עוד סימן היכר שלה היה הריסים המלאכותיים שלה, אותם כינתה ריסי "דאפי דאק". לקנדי היה בית נופש בפייר איילנד, מקום שהיה מקום מפגש לאקטיביסטים, הקהילה הגאה, ואנשי אוונגרד, והיא הייתה דמות פופולרית במרחב.
קנדי ערכה מפגשים קבועים בדירתה במנהטן. היא הייתה מפגישה בין אנשים כדי ליצור רשת חברתית ואקטיביסטית, לחלוק רעיונות, ולקדם פרויקטים.
אקטיביזם מוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנדי נעצרה בפעם הראשונה בשנת 1965 כאשר ניסתה להגיע לביתה ברחוק 48, והמשטרה סירבה להאמין שהיא גרה בשכונה זו. אירוע זה קבע את מחויבותה להתמקד במאבק נגד גזענות ואפליה.[8]
עוד קודם לכן, כשעוד חייתה במיזורי, הנהיגה קנדי חרם נגד מפיץ של קוקה קולה אשר סירב להעסיק נהגים שחורים.[9]
היא גם הייתה פעילה למען מטרות פמיניסטיות וזכויות האזרח, והייתה מקבלת תיקים משפטיים הקשורים לנושאים אלו.[10]
קנדי שיחקה תפקיד משמעותי בגיבוש המחאה נגד תחרות מיס אמריקה של 1968. המחאה נועדה להמחיש את פרקטיקת ניצול והחפצת הנשים. קנדי לקחה על עצמה את התפקיד לגייס פמיניסטיות שחורות למאבק, וכאשר מספר נשים נעצרו במהלך המחאה, קנדי יצגה אותן משפטית.
בשנת 1970 קנדי עשתה סיבוב הרצאות יחד עם גלוריה סטיינם. כשגברים היו שואלים את השתיים אם הן לסביות – סטריאוטיפ נפוץ על פמיניסטיות – קנדי היה שואלת בחזרה, "האם אתה האלטרנטיבה שלי?"[11] היא הייתה בין החברות המוקדמות בארגון נשים לאומי (NOW), אך עזבה את הארגון כבר ב-1970, שנת הקמתו, מכיוון שלא הייתה מרוצה מהגישה שלהם לשינוי. בין הביקורות שהופנו ל-NOW היו שהן מדירות שחורות ולסביות. ב-1971 היא ייסדה את המפלגה הפמיניסטית, אשר העמידה את שירלי צ'יזהולם כמועמדת מטעמה לנשיאות. היא גם עזרה להקים את וועידת הנשים הפוליטית. החל מ-1972 היא כיהנה בוועדה המייעצת של קולקטיב המחזאיות הפמיניסטי של וסטבת, קבוצת תיאטרון שהפיקה מחזות על סוגיות פמיניסטיות.
קנדי תמכה בזכותן של נשים להפלות, וחיברה את הספר Abortion Rap יחד עם דיאן שולדר. האמירה "אם גברים היו יכולים להיכנס להריון, הפלות היו הופכות לפולחן קדוש" לפעמים מיוחסת לקנדי, אף על פי שגלוריה סטיינם ייחסה אותה ל"נהגת מונית אירית זקנה בבוסטון" אותה פגשה יחד עם קנדי.[12] ב-1972, קנדי הגישה תביעה על העלמת מס נגד הכנסייה הקתולית, בטענה כי הקמפיין שלה נגד הפלות מפרה את עקרון הפרדת הדת והמדינה.
קנדי הייתה אחד מעורכי הדין בתיק אברמוביץ' נגד לבקוביץ, תובענה ייצוגית שבאה לבטל את חוקי ניו יורק המחמירים נגד הפלות.[13] התיק היה אחד הראשונים להשתמש בנשים שנפגעו מהפלות בלתי חוקיות כעדות מומחיות במקום להסתמך על רופאים. הטקטיקות האלה שימשו בסופו של דבר בתיק ההיסטורי רו נגד וייד, ב-1973, אשר ביטל את המגבלות החוקיות על הפלות. קנדי ייצגה גם את הקולקטיב לבריאות האישה בתובענה ייצוגית נוספת, דומה, עם 350 תובעות.
קנדי הקימה את סדנת המדיה ב-1966, בה נפגשו פעילים כדי לדון באסטרטגיות להתמודדות עם התקשורת, עם דגש על חשיבות שיתוף מידע טקטי בין תנועות שונות.[14] קנדי ואחרים מחו נגד ערוצי תקשורת בשל הייצוגים של אנשים שחורים. היא הצהירה שהיא תוביל חרם הגד המפרסמים הגדולים אם לא יכללו שחורים בפרסומות שלהם. היא השתתפה בכל שלושת כנסי הכוח השחור, וייצגה את ה. ראפ בראון, אסאטה שאקור ואת הפנתרים השחורים. קנדי גם ייצגה את הפמיניסטית הרדיקלית ואלרי סולאנס, שעמדה למשפט על ניסיון רצח של אנדי וורהול.
אקטיביזם מאוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ההתקוממות בכלא אטיקה ב-1971, שהתעוררה כתוצאה של פגיעות מערכתיות בזכויות אדם, התעורר ביתר שאת נושא הסולידריות בין כתנועת הכוח השחור והתנועה הפמיניסטית, אשר לעיתים קרובות אילצה פעילים לבחור ביניהן. קנדי התייחסה להתמרמרות שהתפתחה אצל פמיניסטיות, בעיקר לבנות, בשל התסיסה במרחב, ואמרה: "אנחנו לא תומכות באטיקה. אנחנו עצמנו אטיקה. אנחנו אטיקה, או אנחנו לא-כלום."[15] בשנת 1973 קנדי ייסדה יחד עם מרגרט סלואן-האנטר את ארגון הפמיניזם השחור הלאומי (NBFO), אשר עסק גם בסוגיות של גזע וגם בסוגיות מגדר, כגון זכויות רבייתיות וקמפיינים לעיקור שהופנו כלפי אוכלוסיות מוגזעות.
ב-1977, קנדי הייתה לחברה שותפה במכון הנשים לחופש העיתונות (WIFP).[16] WIFP הוא ארגון אמריקאי ללא מטרות רווח, שהוציא לאור חומרים שמטרתם הגברת התקשורת בין נשים, וחשיפת הציבור עם צורות שונות של תקשורת של ועל נשים.
פעם, כדי למחות על חוסר בחדרי שירותים בהארוורד, היא הובילה מחאת השתנה המונית במדשאה בקמפוס. כאשר נשאלה על כך, היא אמרה:
אני פשוט אישה שחורה קולנית בגיל העמידה, בעלת עמוד שדרה פגום וחסרת כמטר של קרביים, והרבה אנשים חושבים שאני משוגעת. אולי גם אתה, אבל אני אף פעם לא תוהה למה אני לא כמו אנשים אחרים. התעלומה מבחינתי היא למה אין יותר אנשים כמוני.
ב-1974, נכתב במגזין "פיפל" שקנדי היא "הפה הכי גדול, הכי חזק, וללא עוררין, הכי חצוף בשדה הקרב".[17]
פעילות נוספת שעשתה קנדי הייתה נגד מלחמת וייטנאם ומדיניות התערבות של ארצות הברית.
משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנדי שיחקה במספר סרטים, כולל בסרט בסרטים The Landlord (1970), ובדרמה הפוליטית העצמאית, פוליטית Born In Flames (1983).[18]
קנדי השתתפה גם בסרט Who Says I Can't Ride a Rainbow לצד מורגן פרימן (1971)[19] וכן בסדרת הטלוויזיה Some of My Best Friends are Men (1973).[20]
קנדי הייתה אחת מהמקריינים של החלק השני של הסרט, Come Back, Africa: The Films of Lionel Rogosin, אשר דן בהיסטוריה האפריקאית-אמריקאית, כמו גם באפרטהייד בדרום אפריקה. הסרט נוצר כדי "לשמש כיצירה מיוחדת של היסטוריה אפרו-אמריקאית שבעל פה".[21]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1946, קנדי כתב מאסה בכותרת "הטיעון נגד נישואים", אותו סיכמה מאוחר יותר הבאוטוביוגרפיה שלה:
...הרעיון הוא שנישואים הם בלוף. למה לנעול את עצמך בשירותים רק כי אתה צריך להשתין שלוש פעמים ביום?[22]
ב-1957 קנדי נישאה לסופר המדע הבדיוני צ'ארלס דיי.[23] דיי היה אלכוהוליסט ומת בסביבות 1960, כשהוא בשנות השלושים של חייו. קנדי מעולם לא נישאה מחדש, ולא היו לה ילדים.[24]
פרסים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1997 קנדי קיבלה את פרס מפעל החיים האמיצים, וכן בשנה שלאחר מכן כובדה על ידי אוניברסיטת קולומביה בפרס הינשוף לבוגרים מצטיינים. ב-1999 אוניברסיטת העיר ניו יורק העניקה לה את פרס המאה.
חייה המאוחרים ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנדי תרמה את המאסה "דיכוי ממוסד נגד האישה" לאנתולוגיה משנת 1970 Sisterhood is Powerful: An Anthology of Writings From The Women's Liberation Movement, שנערך על ידי רובין מורגן.[25] ב-1976, קנדי כתבה אוטוביוגרפיה, Color Me Flo: My Hard Life and Good Times, שבו היא כתבה על חייה, הקריירה שלה, ועל האקטיביזם. היא גם שיתפה פעולה עם ויליאם פרנסיס פפר בכתיבת הספר Sex Discrimination in Employment: An Analysis and Guide for Practitioner and Student.
היא נפטרה ב-21 בדצמבר 2000, בגיל 84.
אזכורים לאחר מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2020 יצאה מיני סדרה של הולו "גברת אמריקה" המספרת את סיפורה של התנועה לאשרור התיקון לשוויון זכויות, ועל התגובה הבלתי צפויה שהתקבלה מצדה של עורכת הדין השמרנית פיליס שלאפלי במהלך שנות השבעים. בתפקיד פלורנס קנדי, שיחקה השחקנית ניסי נאש.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- About Florynce "Flo" Kennedy, authorized website
- Florynce Kennedy (1916 — 2000) As remembered by Marsha Joyner, Civil Rights Movement Veterans website.
- Papers of Florynce Kennedy, 1915-2004 (inclusive), 1947-1993 (bulk) Schlesinger Library, Radcliffe Institute, Harvard University.
- Florynce Kennedy from "Tenacious Women: Activists in a Democratic Society", exhibit at Schlesinger Library, Radcliffe Institute, Harvard University
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Florynce R. Kennedy 1916-2000", The Journal of Blacks in Higher Education (30): 57. 2000-12-01.
- ^ Steinem, Gloria. "The Verbal Karate of Florynce R. Kennedy, Esq.", "Ms.blog" on the Ms. Magazine website (August 19, 2011).
- ^ Kennedy, Florynce R. Color Me Flo: My Hard Life and Good Times, Englewood Cliffs, New Jersey: Prentice Hall, 1976.
- ^ Mayeri, Serena (2011), Reasoning from Race: Feminism, Law, and the Civil Rights Revolution, Harvard University Press, p. 9.
- ^ Randolph, Sherie (2015). Florynce "Flo" Kennedy: The Life of a Black Feminist Radical, USA: University of North Carolina Press, pp. 1, 157, 158.
- ^ lipton, carol (1974-08-01). "'balancing the scales' women and justice". Off Our Backs 4 (9): 16.
- ^ "Feminist Flo Kennedy, Civil Rights Lawyer, Dies", The Washington Post, December 24, 2000.
- ^ Kennedy, Florynce. Papers of Florynce Kennedy, 1915-2004 (inclusive), 1947-1993 (bulk). Schlesinger Library: Kennedy, 2004.
- ^ Chambers, Jason (2008). Madison Avenue and the Color Line: African Americans in the Advertising Industry. Philadelphia, Pennsylvania: University of Pennsylvania Press, p. 151.
- ^ Burnbaum, Rebecca. "My Father's Advocacy for a Right to Treatment", Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law 38:1:115-123 (March 2010).
- ^ Martin, Douglas, "Flo Kennedy, Feminist, Civil Rights Advocate and Flamboyant Gadfly, Is Dead at 84", The New York Times, December 23, 2000.
- ^ Bardi, Jennifer. "The Humanist Interview with Gloria Steinem", The Humanist (September–October 2012).
- ^ Randolph, Sherie (2015). "Not to Rely Completely on the Courts: Florynce "Flo" Kennedy and BlackFeminist Leadership in the Reproductive Rights Battle, 1969-1971". Journal of Women's History: p. 137.
- ^ Randolph, Sherie (2009), Want to Start a Revolution?: Radical Women in the Black Freedom Struggle, New York University Press, p. 231. ISBN 978-0-8147-8313-9.
- ^ Thompson, Becky (July 1, 2002). "Multiracial Feminism: Recasting the Chronology of Second Wave Feminism", Feminist Studies 28 (2): 337–360. doi:10.2307/3178747.
- ^ "Associates | The Women's Institute for Freedom of the Press". www.wifp.org (באנגלית אמריקאית).
- ^ Patricia Burstein, "Lawyer Flo Kennedy Enjoys Her Reputation as Radicalism's Rudest Mouth", People, April 14, 1975, Vol. 3, No. 14.
- ^ "Florynce Kennedy (1916–2000)", IMDb.
- ^ "Who Says I Can't Ride a Rainbow", IMBd.
- ^ "Some of my Best Friends Are Men", IMBd.
- ^ McClune, Caitlin (January 1, 2014). "Come Back, Africa: The Films of Lionel Rogosin, Volume II (review)". The Moving Image 14 (2): 118–120. ISSN 1542-4235.
- ^ Kennedy, F. (1976), "Just a Middle-Aged Colored Lady", in Color Me Flo, p. 2.
- ^ "Dye, Charles". The Encyclopedia of Science Fiction.
- ^ Busby, Margaret (10 בינואר 2001). "Florynce Kennedy". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Sisterhood Is Powerful: an anthology of writings from the women's liberation movement". [WorldCat.org]. 1970.