פפיטה האזרחי

פפיטה האזרחי
	יהודה ופפיטה האזרחי
לידה	30 במאי 1921; צ'רנוביץ, ממלכת רומניה
התאבדה	24 במאי 1963 (בגיל 41); ירושלים
שם לידה	Pepita Perlzweig
מקום קבורה	הר המנוחות
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת לונדון, קולג' בדפורד
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת קיימברידג' ;
עיסוק	פילוסופית
מדינה	ישראל
בן או בת זוג	יהודה האזרחי

פפיטה האזרחי (30 במאי 1921 – 24 במאי 1963) הייתה פילוסופית ישראלית, חוקרת, מרצה ומורה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בצ'רנוביץ, בוקובינה, רומניה במאי^[1] 1921 לשרה ומתתיהו פרלצויג^[2]. עלתה כנערה לארץ ישראל עם משפחתה בשנת 1934. השלימה לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבלה תואר מוסמך בשנת 1945^[3]. במהלך לימודיה נישאה לסופר יהודה האזרחי. לאחר מכן למדה באוניברסיטה של לונדון.

הייתה מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת קיימברידג'^[4] ומשנת 1954 הייתה מורה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית^[5], האשה היחידה שכיהנה בשנת 1960 כמרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית^[6]. בסוף שנת 1954 מסרה בקול ישראל סדרת הרצאות תחת הכותרת: "על היפה"^[7].

חידושיה העיקריים של פפיטה האזרחי בפילוסופיה היו בתחום תורת האסתטיקה ובתחום תורת המוסר. ספריה נדפסו בעברית ובאנגלית, והקנו לה שם של חוקרת ומרצה מיוחדת במינה במוסדות אקדמיים בחו"ל. במקביל לעיסוקה המדעי, עסקה באמנות ובייחוד בציור ופיסול פיגורטיבי.

התאבדה בירושלים בשנת 1963, בגיל 41 ונקברה בהר המנוחות^[8]. על אישיותה של פפיטה האזרחי ועל עבודתה נכתבו מספר מאמרים לאחר מותה. בחייה היא הוציאה שני ספרים באנגלית. לאחר מותה, בעלה ותלמידיה הוציאו על סמך סיכומי הרצאות שלה מספר ספרים^[9].

אוסף על שמה שמור בספרייה הלאומית^[10].

בשנת 2019 מצא אחיינו של יהודה, ד״ר אילן אזרחי, כ-1000 מכתבים ששלחו פפיטה ויהודה אחת לשני לאורך 24 שנותם כבני זוג. בינואר 2022 הוציא אזרחי ספר^[11] בהשראת המכתבים המספר אודות הביוגרפיה הזוגית של השניים.

קריירה אקדמית כאישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפיטה האזרחי שלטה בתשע שפות, ובזכות יכולותיה האינטלקטואליות הגבוהות צברה הישגים אקדמיים רבים. למרות זאת, דרכה האקדמית כאישה הייתה רצופת קשיים ופורצת דרך כאחד. האזרחי הייתה חסרת פשרות בנוגע לקריירה שלה, והתקבלה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת לונדון. היא עברה ללונדון יחד עם בן זוגה, יהודה האזרחי, שנאלץ לעשות ויתורים על התקדמותו המקצועית על מנת להצטרף אליה. כאשר סיימה את הדוקטורט ב-1950, החלה לעבוד באוניברסיטת קיימברידג'. בזמן שהותה באנגליה, נאבקה האזרחי לקבל משרה באוניברסיטה העברית, על מנת שתוכל לחזור לארץ ולהבטיח את המשך הקריירה האקדמית שלה. לבסוף, בשנת 1952, הוצעה לה משרת מרצה מן החוץ. בעקבות כך האזרחי חזרה לארץ ונהייתה למרצה הראשונה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית. האזרחי לא השתלבה היטב בפוליטיקה של האוניברסיטה, ונתפסה בעיני רבים מחברי הסגל כמתבדלת. בנוסף, עבודותיה לא תאמו את הקו האידאולוגי אשר אפיין את פעילות האוניברסיטה באותו הזמן. הביקורת על עבודותיה התמקדה בכך שהן לא מחוברות מספיק ליהדות. בשל סיבות אלו, היה על האזרחי לצאת למאבק נוסף על מנת לקבל קביעות באוניברסיטה. ב-1963 החל תהליך לקראת מינויה של האזרחי לדרגת פרופסור חבר. ועדת המינויים, שהייתה מורכבת כולה מגברים, פסלה את בקשתה. בעקבות כך מצבה הנפשי והפיזי של האזרחי התדרדר עד למותה בשנת 1963. היא נמצאה בחדרה וסביבה פזורות חבילות ריקות של כדורי שינה.^[12]

מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על היש המושלם, עיונים באפלטון ובקודמיו, אקדמון, פרסומי הפקולטה למדעי-הרוח, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשכ"ד. קטע מהפרק הראשון, דבר, 12 ביוני 1964.
הפעילות המתבוננת: עיונים באסתטיקה, מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשכ"ה.
מחיר המוסריות, מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשל"ו.
על הספקנות, מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשכ"ו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן אזרחי, כאב תהומי ועונג עילאי: פפיטה ויהודה האזרחי, הוצאת כרמל, 2022.^[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פפיטה האזרחי בוויקישיתוף

פפיטה האזרחי (1921-1963), דף שער בספרייה הלאומית

Ezrahi Pepita (maiden name Perlzweig), תיק בקשתה להתאזרחות בפלשתינה (ארץ ישראל) באתר ארכיון המדינה, 1944 - 1945

החובה פסלים, דבר, 4 במאי 1956
ד"ר פ. האזרחי, מעריב, 26 במאי 1963
משה רבינוביץ, ד"ר פפיטה האזרחי, דבר, 1 ביולי 1963
נתן רוטנשטרייך, על פפיטה האזרחי, דבר, 19 ביולי 1963; המשך
על היש המושלם, חרות, 8 במאי 1964
מידע על פפיטה האזרחי בקטלוג הספרייה הלאומית
שני ליטמן, אלף מכתבים במרתף חשפו סיפור אהבה יוצא דופן בין הסופר לפילוסופית, באתר הארץ, 23 בפברואר 2022

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אתר "Billiongraves"
^ ד"ר פפיטה האזרחי, דבר, 26 במאי 1963
^ טקס חלוקת התעודות תש"ו באוניברסיטה, הצופה, 7 בדצמבר 1945
^ השיחה הארוכה, מעריב, 16 בדצמבר 1958
^ הפילוסופיה בבורסת המוסר, על המשמר, 22 בנובמבר 1954
^ תקוה ויינשטוק, האשה עולה בקושי בסולם האקאדמי, מעריב, 11 בספטמבר 1960
^ יום ברדיו, חרות, 8 באוקטובר 1954
יום שבת, חרות, 5 בנובמבר 1954
^ ד"ר פפיטה האזרחי, דבר, 27 במאי 1963
^ צבי לביא, היא חיברה רק את ההתחלה, מעריב, 5 במאי 1964
^ ארכיון אוסף פפיטה האזרחי, בספרייה הלאומית
^ ד״ר אילן אזרחי, כאב תהומי ועונג עילאי – פפיטה ויהודה האזרחי, ירושלים: כרמל, 2002
^ שני ליטמן, אלף מכתבים במרתף חשפו סיפור אהבה יוצא דופן בין הסופר לפילוסופית, באתר הארץ, 23 בפברואר 2022
^ ניצה בן דב, פפיטה ושבריריותה, פפיטה וניתוקה מהנרטיב הציוני, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2022

[1] אתר "Billiongraves"

[2] ד"ר פפיטה האזרחי, דבר, 26 במאי 1963

[3] טקס חלוקת התעודות תש"ו באוניברסיטה, הצופה, 7 בדצמבר 1945

[4] השיחה הארוכה, מעריב, 16 בדצמבר 1958

[5] הפילוסופיה בבורסת המוסר, על המשמר, 22 בנובמבר 1954

[6] תקוה ויינשטוק, האשה עולה בקושי בסולם האקאדמי, מעריב, 11 בספטמבר 1960

[7] יום ברדיו, חרות, 8 באוקטובר 1954
יום שבת, חרות, 5 בנובמבר 1954

[8] ד"ר פפיטה האזרחי, דבר, 27 במאי 1963

[9] צבי לביא, היא חיברה רק את ההתחלה, מעריב, 5 במאי 1964

[10] ארכיון אוסף פפיטה האזרחי, בספרייה הלאומית

[11] ד״ר אילן אזרחי, כאב תהומי ועונג עילאי – פפיטה ויהודה האזרחי, ירושלים: כרמל, 2002

[12] שני ליטמן, אלף מכתבים במרתף חשפו סיפור אהבה יוצא דופן בין הסופר לפילוסופית, באתר הארץ, 23 בפברואר 2022

[13] ניצה בן דב, פפיטה ושבריריותה, פפיטה וניתוקה מהנרטיב הציוני, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]