ציידי האוצרות (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציידי האוצרות
Monuments Men
בימוי ג'ורג' קלוני
הופק בידי גרנט הסלוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'ורג' קלוני
גרנט הסלוב
עריכה סטפן מיריון עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'ורג' קלוני
מאט דיימון
ביל מארי
ג'ון גודמן
ז'אן דוז'רדן
בוב בלבן
יו בונוויל
קייט בלאנשט
דימיטרי לאונידס
מוזיקה אלכסנדר דספלה
צילום פדון פאפאמיכאל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Columbia Pictures
Fox 2000 Pictures
Smokehouse Pictures
Babelsberg Studio
חברה מפיצה InterCom, נטפליקס, פוקס המאה ה-20, וודו עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 7 בפברואר 2014 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 118 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט מלחמה, סרט דרמה, סרט ביוגרפי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 70–91 מיליו דולר[1]
הכנסות באתר מוג'ו monumentsmen
www.monumentsmenmovie.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ציידי האוצרות (באנגלית: The Monuments Men; מילולית: אנשי המונומנטים) הוא סרט מלחמה משנת 2014 בבימויו של ג'ורג' קלוני, שנכתב והופק על ידי קלוני וגרנט הסלוב. בסרט מככב אנסמבל שחקנים הכולל את קלוני, מאט דיימון, ביל מארי, ג'ון גודמן, ז'אן דוז'ארדן, בוב בלבן, דימיטרי לאונידס, יו בונוויל וקייט בלאנשט.[2]

הסרט מבוסס באופן רופף על הספר הלא-בדיוני "אנשי המונומנטים: גיבורי בעלות הברית, גנבים נאציים וציד האוצרות הגדול ביותר בהיסטוריה" (The Monuments Men: Allied Heroes, Nazi Thieves and the Greatest Treasure Hunt in History) מאת רוברט מ. אדל וברט וויטר. הסרט עוקב אחר יחידה של בעלות הברית מתוכנית האנדרטאות, האמנות והארכיון שהוטלה עליה המשימה למצוא ולהציל יצירות אמנות ופריטים חשובים אחרים מבחינה תרבותית לפני שהנאצים יהרסו או יגנבו אותם, במהלך מלחמת העולם השנייה.[3]

הסרט הופק על ידי סרטי קולומביה (בשיתוף עם פוקס המאה העשרים) ואולפני באבלסברג ופתח את פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.[4] הסרט קיבל ביקורות מעורבות והכניס 155 מיליון דולר ברחבי העולם כנגד תקציב של 91 מיליון דולר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 בעלות הברית התקדמו היטב בהסגת כוחות הציר באיטליה. פרנק סטוקס משכנע את הנשיא רוזוולט שלניצחון תהיה משמעות מועטה אם אוצרות האמנות של התרבות המערבית יאבדו. סטוקס מכוון להרכיב יחידה צבאית המכונה "אנשי המונומנטים", הכוללת מנהלי מוזיאונים, אוצרים, היסטוריונים ואדריכלים, כדי להנחות את יחידות בעלות הברית ולחפש אמנות גנובה כדי להחזיר אותה לבעליה החוקיים.

ביולי 1944, קלייר סימון, אוצרת בצרפת הכבושה, נאלצת לסייע לקצין הנאצי ויקטור סטהל לפקח על גנבת האמנות למוזיאון הפיהרר (Führermuseum) של אדולף היטלר או לרכוש אישי של מפקדים בכירים כמו הרמן גרינג. הכל נראה אבוד כשהיא מגלה שסטהל לוקח את כל תכולת הגלריה שלה לגרמניה כשבעלות הברית מתקרבות לפריז. סימון רצה למסעדה כדי להתעמת איתו, אך יכולה רק לצפות בו בזמן שהוא יוצא על הרכבת הנושאת את המטען.

פעילות היחידה של סטוקס מסוכלת על ידי קצינים של בעלות הברית בשטח, שמסרבים לסכן את חייהם לטובת משימתה. היחידה מתפצלת כדי לכסות יותר שטח, בדרגות שונות של הצלחה. ג'יימס גריינג'ר פוגש את סימון, אך היא חושדת שהאמריקני רוצה להחרים את האמנות הגנובה למדינתו ומסרבת לשתף פעולה. הקצין הבריטי דונלד ג'פריס מתגנב בלילה לברוז' הכבושה כדי להציל את המדונה מברוז' של מיכלאנג'לו, אך נהרג בניסיון.

ריצ'רד קמפבל ופרסטון סאביץ לומדים שתמונת המזבח של גנט של ואן אייק הוסרה על ידי הכמרים מקתדרלת גנט לצורך שמירה, אך המשאית שלהם נעצרה והיצירה נלקחה. בסופו של דבר הם מוצאים ועוצרים את ויקטור סטהל, המסתתר כחקלאי, כאשר הם מזהים את הציורים בביתו כיצירות מופת, כשלפחות אחת מהן נגנבה מאוסף רוטשילד.

בדצמבר 1944, וולטר גארפילד וז'אן קלוד קלרמון הולכים לאיבוד באזורים הכפריים ומוצאים עצמם בקרב יריות. קלרמון נפצע אנושות ומת כשגרפילד לא מצליח למצוא עזרה רפואית. בינתיים, סימון שוקלת מחדש כשגריינג'ר מראה לה את צו נירון, שמורה על הרס כל חפצי גרמניה אם היטלר ימות או גרמניה תיפול ורואה אותו מחזיר ציור שנבזז ממשפחה יהודית למקומו הראוי בביתם הריק. היא מספקת ספר מקיף שחיברה, שמספק מידע חשוב על האמנות הגנובה והבעלים החוקיים.

כאשר נודע ליחידה כי יצירות האמנות מאוחסנות במכרות וטירות שונות, הם גם לומדים שעליהם להתמודד כעת מול ברית המועצות ויחידות התגמול שלה, הלוקחים יצירות אמנות מאזורי הכיבוש שלה כפיצוי מלחמה. בינתיים הקולונל וגנר הורס באופן שיטתי מחסני אמנות שלמים. בסופו של דבר היחידה זוכה להצלחה מסוימת, מכיוון שהיא מגלה לפחות מכרה אחד שמסתיר מעל 16,000 יצירות אמנות. בנוסף, היחידה תופסת את כל מאגרי הזהב של האוצר הלאומי הגרמני הנאצי.

לבסוף, עם סיום המלחמה במאי 1945, היחידה מוצאת מכרה באוסטריה שנראה כאילו נהרס, והסובייטים יהיו שם בעוד כמה שעות. כשהם מגלים שהכניסות למעשה נחסמו על ידי המקומיים כדי למנוע מהנאצים להשמיד את התכנים, היחידה מפנה כמה שיותר יצירות אמנות, כולל פסלים, תמונת המזבח של זנט והמדונה של ברוז', לפני הגעת הסובייטים.

לאחר מכן, סטוקס מדווח לנשיא טרומן שהיחידה הצליחה להציל כמויות אדירות של יצירות אמנות ופריטים משמעותיים אחרים ומבקש להישאר באירופה כדי לפקח על חיפוש ושיקום נוסף. טרומן שואל את סטוקס אם מאמציו היו שווים את חיי הגברים שאיבד. סטוקס אומר שכן. לאחר מכן שואל טרומן אם בעוד שלושים שנה מישהו יזכור שהגברים האלה מתו בגלל יצירת אמנות. בסצנת הסיום, שהוצגה בשנת 1977, סטוקס הקשיש עונה "כן", בזמן שהוא לוקח את נכדו לראות את המדונה מברוז' של מיכלאנג'לו.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאגלס C-47 Skytrain נוחת בשדה התעופה הצבאי דקספורד במהלך הצילומים במוזיאון המלחמה הקיסרי בדקספורד

הסרט הוא הפקה משותפת אמריקאית-גרמנית של סרטי קולומביה (בשיתוף עם פוקס המאה העשרים ) ואולפני בבלסברג.[5] הסרט מומן על ידי קרן הקולנוע הפדרלית הגרמנית (DFFF) עם 8.5 מיליון יורו[6]ונתמך על ידי ממשלת באדן-וירטמברג.[7][8] הליהוק לסרט נערך בפברואר 2013 לאלפי ניצבים לסצנות הקרב.[9][10]

הצילומים החלו בראשית מרץ 2013, באולפני באבלסברג בפוטסדאם, גרמניה, באזור ברלין-ברנדנבורג וההארץ ובמקומות כמו גוסלר, הלברשטאדט, מרזבורג. כמה מהסצינות, כולל טיסות וקטעי בסיסי צבא אמריקאים, צולמו במוזיאון המלחמה הקיסרי דקספורד, קמברידשייר, בריטניה.[11][12] נעשה שימוש גם בחווה באשפורד, קנט [13] הצילומים נמשכו עד סוף יוני 2013.[14]

דיוק היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור היחידה סיפקה מפות של הערים והיישובים שעמדו להיות מופצצים, תוך ציון מיוחד על המונומנטים החשובים ואתרי דת. אך כשכוחות הברית נכנסו לאיטליה, היסטוריוני האמנות, אוצרים, ארכיטקטים, ארכאולוגים ואמנים שהרכיבו את היחידה, עקבו אחר הנעשה מקרוב.

בתמונה כאן, נראים ג'ורג' סטוט, אותו משחק בסרט קלוני עצמו, יחד עם שניים מחבריו לצוות, מעבירים את המדונה מתוך מכרה המלח ברגע האחרון כדי להצילה. והיא אכן, הוחזרה לברוז', שם היא נמצאת היום, כאמור מאחורי מגן זכוכית, כנגד מי שתוקף הכל, כולל יצירות אמנות.

הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים, אך שמות כל הדמויות שונו, ומספר התאמות נוספות נעשו בעובדות ההיסטוריות לטובת הדרמה.[15] קלוני צוטט כאומר, "80 אחוז מהסיפור עדיין נכון ומדויק לחלוטין, וכמעט כל הסצינות התרחשו". עם זאת, הדיווחים על אירועים מסוימים שונו כדי לשרת את התיאור הדרמטי של הסרט על מציאת האוצרות.

במהלך התקופה הנאצית, מספר עצום של אוצרות אמנות אירופיים הוסתרו על ידי הגרמנים במכרה המלח Altaussee ליד העיירה באד אוזי שבאוסטריה. בסרט נאמר כי "כורים מקומיים" פוצצו את המכרה כדי למנוע את הרס היצירות. בשנת 1945 מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית, החלה במבצע בשם בונזוס בהובלת אלברכט גייסווינקלר, על שמירת האמנות הבזוזה שנמצאה במכרות המלח האוסטריים. אלה הוצנחו לאזור אוזיי, שם כוח של כ-300 איש, התחמש בנשק גרמני שהוחרם ובילה את השבועות והחודשים האחרונים של המלחמה בהטרדת כוחות גרמנים מקומיים. כאשר הגיעו האמריקאים, המידע שלהם עזר להם ללכוד כמה נאצים בולטים. אלברכט ועמיתיו תפסו את מכרה המלח, מנעו את הרס עבודות האמנות שהוחזקו בו והיו מסוגלים למסור "מספר אוצרות נאציים, כולל עותק טוב של המונה ליזה[16][17] ותכשיטי הכתר הקיסרי האוסטרי". יצירות אמנות אחרות שחולצו כללו את תמונת המזבח של ואן אייק.[18] [19] [20] [21] [22]

נייג'ל פולארד מאוניברסיטת סוונסי העניק לסרט שני כוכבים מתוך חמישה על דיוק היסטורי. [23] פולארד כתב, "יש שם גרעין של היסטוריה, אבל "ציידי האוצרות" מציג אותו במהירות ואינו מבוסס במיוחד, בדרכים שכנראה נחוצות כדי לגרום לסיפור לעבוד כסרט, אבל הצופה בסופו של דבר די מבולבל ממה שהתוכנית למונומנטים, אומנות וארכיונים (MFAA) הייתה ומה שהיא השיגה. הארגון האמיתי מעולם לא היה גדול (כמה עשרות קצינים לכל היותר), אבל הסרט מצמצם אותו לשבעה גברים בלבד כדי להתאים אישית את המצוד אחר האומנות בזוזה: חמישה אמריקאים, קצין בריטי אחד, הראשון שנהרג וקצין צרפתי, בשולי התפקיד הבריטי בהקמת הארגון. זה מוצג כמי שהוקם ביוזמתו של קלוני [סטוקס] לאחר הפצצת מונטה קאסינו (אחרי פברואר 1944). למעשה, התוכנית הוקמה לאחר הקרבות הבריטים בלוב בשנת 1942, וכבר הייתה קיימת (גם אם סבלה מ'חבלי לידה') כאשר בעלות הברית פלשו לסיציליה ביולי 1943."

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא המרכזי של הסרט נותר רלוונטי, ונציגים של גופים כמו האו"ם, אונסק"ו ו-Blue Shield International הפועלים בבקשה להגן על מורשת תרבותית באזורי מלחמה או באזורים הסובלים מאסונות טבע מוזכרים לעיתים קרובות בתקשורת כ"אנשי המונומנטים".[24][25]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציידי האוצרות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ FilmL.A. (במאי 2015). "2014 Feature Film Study" (PDF). FilmL.A. Feature Film Study. נבדק ב-28 במרץ 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ חן חדד, הצצה ראשונה: ג'ורג' קלוני הורג נאצים, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2013
  3. ^ "Directors' Page". Monuments Men Foundation for the Preservation of Art. אורכב מ-המקור ב-2012-03-31. נבדק ב-5 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ נועה לוין, ברלין, עכבר העיר, הסרט הלא ציני של ג'ורג' קלוני וקייט בלנשט, באתר הארץ, 11 בפברואר 2014
  5. ^ "THE MONUMENTS MEN, Directed by and Starring George Clooney, Begins Production in Germany" (Press release). Studio Babelsberg. 6 במרץ 2013. אורכב מ-המקור ב-2018-08-16. נבדק ב-28 בפברואר 2014. {{cite press release}}: (עזרה)
  6. ^ "Produktionsspiegel 2014" (PDF) (בגרמנית). Deutscher Filmförderfonds. 2014-01-06. p. 32. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 במרץ 2014. נבדק ב-20 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Rekordwert für den Deutschen Filmförderfonds". Bundesregierung - Federal Republic of Germany. 24 בינואר 2014. אורכב מ-המקור ב-16 באוגוסט 2018. נבדק ב-14 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "George Clooney zurück in Berlin: Studio Babelsberg Koproduktion Monuments Men – Ungewöhnliche Helden hat Premiere auf der Berlinale" (Press release). Studio Babelsberg. 8 בנובמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-2018-08-16. נבדק ב-28 בפברואר 2014. {{cite press release}}: (עזרה)
  9. ^ "Komparsen für Clooney-Film in Babelsberg gesucht". Berlin.de, Official Berlin press release (in German). נבדק ב-25 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Tausende Berliner Männer als Komparsen für die Dreharbeiten des historischen Kinofilmes THE MONUMENTS MEN" (בגרמנית). Babelsberg Studios press release. 26 בינואר 2013. אורכב מ-המקור ב-2018-08-16. נבדק ב-8 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה) – Appears to be accessible only if the browser's language is German.
  11. ^ "IN PICTURES: Hollywood stars come to Cambridge as George Clooney films Monuments Men with Matt Damon and John Goodman". אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "George Clooney and Matt Damon try out Cambridge gym". BBC News. 4 ביוני 2013. נבדק ב-5 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Kent Film Office. "Kent Film Office The Monuments Men Article".
  14. ^ Chitwood, Adam (5 במרץ 2013). "Production Begins on George Clooney's THE MONUMENTS MEN Starring Matt Damon, Cate Blanchett, and Bill Murray". Collider.com. נבדק ב-5 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "The Monuments Men (2014)". History vs Hollywood. 2014. נבדק ב-2 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Charney, Noah (12 בנובמבר 2013). "Did the Nazis steal the Mona Lisa?". www.theguardian.com. נבדק ב-15 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Evans, Michael (2001). "Mona Lisa 'was saved from Nazis by British agent'". museum-security.org. נבדק ב-17 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Harclerode, Peter; Pittaway, Brendan (2000). The Lost Masters: Looting of Europe's Treasurehouses. London: Orion. ISBN 0-7528-3440-1.
  19. ^ Mackenzie, William (2000). The Secret History of S.O.E.: Special Operations Executive 1940-1945. London: St Ermin's Press. ISBN 1-903608-11-2.
  20. ^ "Albrecht Gaiswinkler, Biografie". parlament.gv.at (בגרמנית). 2013. נבדק ב-17 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "The Last Days of Ernst Kaltenbrunner". Central Intelligence Agency. 2012. נבדק ב-17 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Reder, Christian (2006). "Im Salzbergwerk". christianreder.net (בגרמנית). נבדק ב-17 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Historian at the Movies: The Monuments Men reviewed". History Extra. נבדק ב-24 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Stone, Peter (2 בפברואר 2015). "Monuments Men: protecting cultural heritage in war zones". Apollo. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ Bevan, Robert (18 בינואר 2014). "George Clooney on The Monuments Men and the great art escape". The Times. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ציידי_האוצרות_(סרט)&oldid=38211874"