קרב מרג' דאבק
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הממלוכית-עות'מאנית | ||||||||||||||||||
| תאריך | 24 באוגוסט 1516 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | קרב ח'אן יונס | |||||||||||||||||
| מקום | סוריה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 36°32′42″N 37°16′30″E / 36.545°N 37.275°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מכריע של האימפריה העות'מאנית, תבוסה מוחצת של הממלוכים | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב מרג' דאבק (בערבית: معركة مرج دابق, קרב אחו (אזור המרעה) דאבִק; בטורקית: Mercidabık Muharebesi) הוא קרב שנערך ב-24 באוגוסט 1516 בסוריה, צפונית לחלב של ימינו, ובו הכו כוחות האימפריה העות'מאנית את צבא הסולטנות הממלוכית.
הרקע לקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המלחמה הממלוכית-עות'מאנית
האימפריה העו'תמאנית בימי סלים הראשון התקדמה במסע כיבוש מהיר והתפשטה הן מערבה לכיוון אירופה והן מזרחה ודרומה. הכוח החזק באותה תקופה באזור המזרח התיכון היה הסולטנות הממלוכית, שמרכזה היה בקהיר. בסולטנות הממלוכית שלטו שליטים ממוצא צ'רקסי והיא חוותה התדרדרות שלטונית ומדינית שנמשכה משנות ה-90 של המאה ה-15. כחלק מהתפיסה הצבאית השמרנית של הסולטנות, סירבו הממלוכים להשתמש בנשק חם, ושמו דגש על תנועת פרשים קלים ועל ירי קשתים. העות'מאנים, לעומת זאת הצטיינו בחדשנות צבאית ושכללו את השימוש בארטילריה.
בקיץ 1516 היה ברור לממלוכים שמגמתו של הצבא העות'מאני היא התקדמות אל עבר מצרים. הדוקטרינה הממלוכית הייתה יציאה לקראת האיום במקום להתבצר ולהמתין להגעתו, ואכן הכוחות הממלוכיים יצאו בחיל של כעשרת אלפים פרשים מקהיר במגמה לפגוש את הכוח העות'מאני ולעצור אותו.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוחות נפגשו באחו דאבק וניצבו אלה מול אלה. כיוון ההתקפה של הממלוכים היה ממזרח למערב. העות'מאנים נערכו בעמדות הגנה מולם. כוח יאניצ'רים סמוי התמקם מדרום למערך הממלוכי ופניו צפונה. בתחילה הייתה ידם של הממלוכים על העליונה והם הדפו את האגף הדרומי של הטורקים אל מעבר לעמדות ההגנה שלהם, אולם היה זה תכסיס של הסולטאן סלים, שנועד למשוך את הממלוכים אל תוך מלכודת. כאשר התקדמו הממלוכים פרץ קדימה כוח היאניצ'רים וחסם את דרכי הנסיגה. או אז ניתנה הפקודה לפתוח באש תותחים. לפי כל הדיווחים נראה שהממלוכים הופתעו מאש התותחים. בעיקר הושפעו לרעה הסוסים. בקרב שורות הלוחמים הממלוכים החלה בהלה והם החלו לנוס - אולם דרכי הנסיגה שלהם היו כבר חסומות. כל זאת תוך התפרעות של הסוסים וקטל שערכו בהם הטורקים שאיגפו את הכוח הממלוכי והשמידו אותו. הניצחון העות'מאני היה מוחלט. למעשה, לא נותרה התנגדות של ממש לכוחם מסוריה ועד קהיר.
קיים בידנו תיעוד יוצא-דופן, בעברית, מאת אליהו קפשאלי בן התקופה המתאר:
ויהי כאשר ראה המלך (הסולטאן העות'מאני) כי החלו הממ"לוקי להתגבר על התורגמי' (טורקים) וכי ראה כי כבר החלו להתקרב אל מול פני הסוללות הגדולות ויאמר לעמו: מהרו חושו אל תעמודו והשליכו הארטל"ריאה הגדולה עליהם ועליהם תבוא אש וגופרית ורוח זלעפות. הדבר יצא מפי המלך ויבעירו את הסוללות כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים... ולממ"לוקי מלקו את ראשם... ואשר נמלטו מהארטל"ריאה הכום הסוסים וימותו כי לא היו כל כך מלומדי קול הברת הארטל"ריאה וישמעו את קול הסוללות ויסולו עליהם דרכם באש פלדות... והם היו בעוכריהם כי לא ידעו הארט"לריאה וכשמוע קולה קול גדול ולא יסף, נסו וקראו: כולנו מתים, ונסו מנוסת חרב ובחופזם לנוס נפלו ונשברו... ויבואו עליהם התורגמי וימיתום... וינגפו לפני התורגמי וינוסו איש לאוהליו וימותו כל גיבורי הממ"לוקי.
— אליהו קפשאלי, סדר אליהו זוטא, כרך א'. מהדיר: אריה שמואלביץ', יד בן-צבי והאוניברסיטה העברית, תשל"ו. ע"מ 327–328
ניתוח הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין ספק שקרב מרג' דאבק הוא דוגמה לניצחונה של עדיפות טכנולוגית על פני שיטות לוחמה מיושנות ושמרניות. עוז הרוח, האומץ והנחישות הממלוכית והנכונות שלהם להסתער מול פני האויב לא עמדו להם אל מול טכנולוגיה עדיפה של סוללת תותחים.
מהידוע לנו כיום, הקטל של התותחים העות'מאנים כשלעצמם לא היה גדול. אך גורם ההפתעה, החרדה והבלבול שזרעו בשורות החיילים והשפעתם ההרסנית על הסוסים גרמו לשבירת ההתקפה ולבהלת המנוסה.
זהו אחד הקרבות הראשונים בהיסטוריה בהם תותחים שימשו ככלי הכרעה בשדה הקרב.
השלכות הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]האימפריה העות'מאנית המשיכה בהתפשטותה דרומה. נערכו אמנם קרבות מגננה בח'אן יונס וליד רידניה (אנ'), אך הם לא הצליחו למנוע את ההשתלטות העות'מאנית תוך זמן קצר על קהיר ועל המזרח התיכון כולו. תאריך הקרב מסמן את תחילת שלטון האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון, שלטון שנמשך כ-400 שנה (ההפסקה היחידה בשלטון העות'מאני הייתה בשנים 1831–1840, כאשר מוחמד עלי, ששלט מטעם הסולטאן העות'מאני במצרים, מרד בו בתמיכת הצרפתים וכבש את ארץ-ישראל וסוריה).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמנון כהן (עורך), היסטוריה של ארץ-ישראל, כרך 7: שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1804-1250), ירושלים, כתר ויד יצחק בן-צבי, 1981
- מרדכי גיחון, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל, מביתר ועד תל-חי: היסטוריה צבאית, ירושלים 1974. עמ' 73
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
  | |
|---|---|
|