סלים הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סלים הראשון
10 באוקטובר 1465; אמסיה, האימפריה העות'מאנית - 22 בספטמבר 1520; טקידראג, תראקיה, האימפריה העות'מאנית (בגיל 54)
Yavuz Selim.jpg
שם בשפת המקור Yavuz Sultan Selim
מדינה האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה איסטנבול, האימפריה העות'מאנית
בת-זוג
שושלת בית עות'מאן
תואר סולטאן האימפריה העות'מאנית
כינוי הסולטאן האמיץ, בטורקית, Yavuz Sultan
אב באיזיט השני
אם גולבהר הטון השנייה, בשם נוסף: עיישה הטון נסיכת דולקדיר
צאצאים

סולימאן הראשון, אורהן סולטאן, מוסא סולטאן, קורקוט סולטאן והבנות: בייהאן, האטיס, חאפזה, פאטמה, יניהאן, שאה, חאנום, חדיג'ה, האטון ועוד 3 בנות, אשר שמן לא נודע

סולטאן האימפריה העות'מאנית
תקופת כהונה 24 באפריל 151222 בספטמבר 1520 (8 שנים ו-21 שבועות)
הקודם בתפקיד באיזיט השני
הבא בתפקיד סולימאן הראשון

הסולטאן סלים הראשון המכונה "הנחוש" או "הבלתי מתפשר" (טורקית Yavuz Sultan Selim;‏ טורקית עות'מאנית سليم اول, 10 באוקטובר 1465 - 22 בספטמבר 1520) היה סולטאן עות'מאני, מרחיב גבולה הגדול וכובש הממלכה הממלוכית המצרית ב-1517.

סלים הראשון היה לסולטאן לאחר שהדיח את אביו באיזיט השני, שמת זמן קצר לאחר מכן. הסיבה הישירה להדחה הייתה התנגדותו למדיניות הפיוס של האב מול הפרסים השיעים. בשנת 1511 החמיר המצב באימפריה, כאשר מרד שיעי פרץ באזור טקה (Tekke) באסיה הקטנה, שעד לאותה תקופה היה אזור הטרודוקסי. המורדים הגיעו עד העיר בורסה, לפני שהובסו וראשיהם הוצאו להורג. בה בעת, האימפריה העות'מאנית עמדה על סף מלחמת אזרחים. המנהג בו הסולטאן הנבחר מוציא להורג את כל אחיו ובניהם הזכרים, גרם לנסיכים להכין לעצמם כוחות לקראת עימות פנימי, או מותו של ביאזיט השני. הסכסוך העיקרי היה בין הנסיכים אהמט מושל אמסיה וסלים, שהיה שליט נפת טרבזון. בשנת 1511 הפליג סלים מטרבזון, לקאפה שבחצי האי קרים, לאחר שזכה בתמיכת החאן הטטרי, נייד את גיסותיו אל מעבר לדנובה בדרישה מאביו להפוך למושל הבלקן. ביאזיט לא רצה לצאת למלחמה בבנו ומתוך חשש ממרד שיעי באסיה הקטנה, נעתר לדרישת בנו ומסר לו את נפת הגבול סמנדריה (Smederevo - ליד העיר סמדרבו בסרביה של ימינו). הווזיר הגדול עלי פאשה, שצידד באהמט במאבק הירושה, שלח חיל יניצ'רים לדכא את המרד השיעי, וסלים חשש שאם הווזיר ייצא מהעימות כשידו על העליונה, הוא ינקוט מהלך שיעלה את אהמט לשלטון. סלים וצבאו נעו לכיוון העיר אדירנה בה התגורר ביאזיט, אך היניצ'רים נותרו נאמנים לסולטאן הזקן, ובתאריך 3 באוגוסט 1511, הובסו הפרשים הטטרים של סלים בידי כוחות הסולטאן, וסלים עצמו נמלט אך בקושי משדה הקרב ומצא מקלט בחצי האי קרים.

לאחר תבוסת סלים, נעו כוחותיו של אהמט לכוון איסטנבול וחסידיו נבלמו על ידי כוחות היניצ'רים בכניסה לחצר המלוכה בעיר. אהמט, אשר הבין שהיניצ'רים תומכים באחיו במאבק הירושה, הפעיל את גייסותיו נגד כוחות הסולטאן במערב אסיה הקטנה, תוך הכרזת מרד גלוי בו. כתוצאה מכך, הסכים ביאזיט להחזיר את בנו השני סלים מהעיר קאפה שבחצי האי קרים, ומינה אותו שוב למושל סמנדריה. חשש כבד התעורר בחצר הסולטאן, שאהמט יכרות ברית עם השיעים בפרס, וחשש זה גרם ליניצ'רים לדרוש שסלים ינהיג אותם במערכה כנגד אהמט. הנסיך סלים, שמלכתחילה דרש פעולה תקיפה כנגד אסמאעיל ספווי, מנהיג האימפריה הספווית והקיזילבאשים שנהו אחריו, זכה בתמיכת היניצ'רים וב-24 באפריל 1512, אילץ את אביו, באיזיט השני, לוותר על כיסאו[1].

עם עלייתו לשלטון הוציא להורג את אחיו ואחייניו, כדי למנוע מהם מלטעון לכתרו. לאחר שהבטיח את יציבות שלטונו, פנה להלחם בפרסים. בשנת 1514 הביס סלים הראשון, את השאה אסמאעיל ספווי וכבש את תבריז עיראק של ימינו ומזרח אנטוליה. העות'מאנים נסוגו מתבריז אך נשארו בעיראק ומזרח אנטוליה. כך נקבע הגבול בין שתי האימפריות, אשר חלקו מהווה את גבולה המערבי של איראן בימינו. לאחר מכן עבר לחזית הממלוכים (המלחמה הממלוכית-עות'מאנית) והביס אותם בקרב מרג' דאבק ב 24 באוגוסט 1516. בין היתר הוא סיפח לאימפריה העות'מאנית את שטחי סוריה, ארץ ישראל, לבנון ומצרים. גם צמד הערים הקדושות לאסלאם, מכה ואלמדינה, נפלו בידו. הוא דרש מח'ליף העבאסי להעניק לו את תואר הח'ליף, ומאז ועד ביטול הח'ליפה, נשאו סולטאני האימפריה העות'מאנית בתואר זה. לאחר כיבוש חג'אז זכה גם בתואר משרת המקומות הקדושים. ניצחונותיו הצבאיים אפשרו לו גם להעשיר את אוצר הממלכה.

הוא מת ב-1520 בעת מסע מלחמה לכיבוש האי רודוס. יורשו, סולימאן המפואר, השלים את כיבוש רודוס והוסיף עליו כיבושים רבים, שהרחיבו עוד את גבולות האימפריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלים הראשון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Inalcik ,Halil ,The Ottoman Empire, The Classical Age 1300-1600, The Trinity Press, London, 1973, pages 30-40.


הקודם:
באיזיט השני
שליטי האימפריה העות'מאנית
1512 - 1520
הבא:
סולימאן הראשון