שוצ'יקאלקו
 | |||||||
| פירמידה בשוצ'יקאלקו | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
707.65 הקטאר  | ||||||
| היסטוריה | |||||||
| סוג | עיר | ||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||
| גישה לציבור | כן | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 מקסיקו | ||||||
| מיקום | מורלוס, מקסיקו | ||||||
| קואורדינטות | 18°48′14″N 99°17′45″W / 18.803889°N 99.295917°W | ||||||
|
(למפת מקסיקו רגילה) | |||||||
  | |||||||
שוצ'יקאלקו (מנאוואטל: Xochicalco, ⓘ?, מילולית: "בבית הפרחים") הוא אתר ארכאולוגי פרה-קולומביאני בשטח השיפוט של העיר מיאקטלן (אנ') במערב מדינת מורלוס במרכז מקסיקו. האתר ממוקם 38 קילומטרים דרומית-מערבית לקוארנבקה, כ-122 קילומטרים בכביש ממקסיקו סיטי. שיא שגשוגה של העיר הגיע לאחר נפילת טאוטיווקאן ומשערים שלשוצ'יקאלקו היה חלק בנפילתה של האימפריה של טאוטיווקאן.
האדריכלות והאיקונוגרפיה של שוצ'יקאלקו מראים זיקה לטאוטיווקאן, לאזור המאיה ולתרבות המטלאטסינקה (אנ') של עמק טולוקה (אנ').
המרכז הטקסי הראשי נמצא על גבעה מפולסת באופן מלאכותי, עם שרידים של מבני מגורים, שרובם לא נחפרו, על טרסות ארוכות המכסות את המדרונות. האתר יושב לראשונה בשנת 200 לפני הספירה, אך לא התפתח למרכז עירוני עד שלהי התקופה הקלאסית (התקופה האפי-קלאסית) במסו-אמריקה (700–900 לספירה). כמעט כל המבנים שעדיין עומדים באתר נבנו בתקופה זו. בשיאה התגוררה בעיר אוכלוסייה של עד 20,000 איש.
שוצ'יקאלקו הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1999.[1] ב-30 במרץ 2015 נכלל האתר במרשם הבינלאומי של נכסי תרבות תחת הגנה מיוחדת של אמנת האג להגנת נכסי תרבות בעת עימות מזוין.[2]
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר שוצ'יקאלקו משתרע על שטח גדול הכולל מבנים טקסיים ומתחמי מגורים מהמעמד הגבוה על גבעה טבעית עם מדרונות מדורגים מלאכותיים וחומה מבוצרת עם שערים מורכבים המקיפה את כל הגבעה. המבנים בשתי הטרסות העליונות נחפרו משנות התשעים של המאה ה-20. מבנה שוצ'יקאלקו מאופיין ברחבות גדולות, שרובן גובלות במבנים טקסיים וברחובות של מבנים מלבנים. שרידי ההתיישבות הקדומים ביותר מתוארכים ל-200 לפני הספירה. המבנים החשובים ביותר נבנו בין 700 ל-900. בתקופת הזוהר התגוררו בה אולי עד 20,000 איש.
על הגבעה השכנה ממזרח, סרו דה לה בודגה (Cerro de la Bodega), יש מצודה קטנה עם שלוש חצרות וחומה מסביב, שאליה מובילה דרך סלולה שתוחמה בקירות צד. בגלל התיחום הברור, מניחים שלמצודה היה תפקיד פולחני, עם מקדש שטרם נחפר, כנראה לאל קצלקואטל. תעלה שנחצבה בסלע המקיפה מתקן זה לא הושלמה.
היסטוריה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שוצ'יקאלקו נוסדה בשנת 650 לספירה בערך על ידי אולמקה-שיקלנקה (Olmeca-Xicallanca), קבוצת סוחרים בני המאיה מאזור קמפצ'ה, באתר שהעניק להם מיקום מצוין לאורך כמה מנתיבי הסחר של מסו-אמריקה. אוכלוסיית העיר מנתה בין 10,000 ל-15,000 איש, רבים מהם עסקו בייצור מלאכה ובמסחר בינעירוני. זה היה מרכז מסחרי ודתי חשוב המבוצר בעקבות שקיעתן של מדינות העיר המסו-אמריקאיות הגדולות. תנאי החקלאות הגרועים באזור מראים כי היא כנראה נבנתה לצורכי הגנה ולמסחר. בשלב כלשהו בסביבות שנת 900 לספירה נשרפה העיר ונהרסה. ברבים מהבתים והמקדשים שנחפרו יש שכבות של שריפה והרס המכסות את המשקעים מהיישוב האפי-קלאסי העיקרי. מתחת לשכבות ההרס הושארו חפצים רבים במקומם בבתים, דבר המצביע על כך שהאתר נהרס וננטש במהירות. שארית אוכלוסייה קטנה חיה, עם זאת, בתחתית המורד של הגבעה. מאוחר יותר, בסביבות שנת 1200, יושב האתר מחדש על ידי בני הטלאוויקה (Tlahuica) דוברי נאוואטל, האבות הקדמונים של האוכלוסיות דוברות נאוואטל במדינת מורלוס המודרנית.
ההריסות הוזכרו לראשונה על ידי ברנרדינו דה סאגון בסוף המאה ה-16. תיאור ראשון מניסיון אישי פורסם בשנת 1791 על ידי איש האשכולות חוסה אנטוניו אלסטה אי רמירס (José Antonio Alzate y Ramírez). אלכסנדר פון הומבולדט פרסם איורים ותיאור של שוצ'יקאלקו בשנת 1810. גם מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו ביקר בחורבות. מקדש הנחש המנוצה שוחזר בשנת 1910 על ידי הארכאולוג המקסיקני לאופולדו באטרס (Leopoldo Batres). חפירות ארכאולוגיות נוספות ועבודות שיקום בוצעו בשנים 1934 עד 1947 על ידי אדוארדו נוגרה (Eduardo Noguera). חפירות ושיפוצים של האזור כולו בוצעו בהנחיית סילביה גרסה טרסונה (Silvia Garza Tarazona) ונורברטו גונסאלס קרספו (Norberto González Crespo) בשנים 1984–1994.
מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבניינים של שוצ'יקאלקו ממוקמים בכמה מפלסים מרחביים של גבעה המתנשאת לגובה של 120 מטרים מעל קרקעית העמק. המשטחים השטוחים של המפלסים השונים הושגו על ידי מילוי מחדש וחפירה, ולכן נדרשו קירות תמך גבוהים. אלה היו פעם מכוסים בשכבת טיח צבועה. כל הבניינים ממוקמים בתוך אזור המוקף חומה טבעתית שנחפרה ושוחזרה חלקית במדרון הדרומי של ההר. יש גם שער, שממנו שביל לבנים שנחשף באופן חלקי בלבד מוביל למפלס הבא.
מה שמאפיין את רוב הבניינים בשוצ'יקאלקו הוא תוכנית מלבנית, לרוב כמעט ריבועית, עם פתח רחב, המחולק בדרך כלל באמצעות שני עמודים מלבנים. בכניסה יש חדר צר פחות או יותר שמשתרע על פני כל רוחב הבניין. משם מעבר פשוט נכנס לחדר הכניסה, וממנו מעבר אל האולם העיקרי. הגג היה עשוי כנראה מקורות עץ מכוסים באבן מטויחת. הוא נתמך על ידי עמודי עץ, מהם השתמרו לעיתים עקבות ברצפה המטויחת.
הרחבה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרחבה ממוקמת בין שני המקדשים D ו-C. שני המקדשים בנויים כתמונת ראי. הם בנויים על בסיס בצורת פירמידה, ובו גרם מדרגות מלבנים המוביל לרחבה. בשני המקדשים יש חדר כניסה גדול הנגיש דרך כניסה רחבה המחולקת לשלושה חלקים על ידי שני עמודי לבנים. כניסה צרה בקיר האחורי מובילה לחדר המקדש בפועל, שהוא ברוחב החדר הקדמי, אך עמוק הרבה פחות. באמצע הרחבה ישנו כן נמוך שהורחב מספר פעמים ועליו ניצבת אסטלה עם שני סמלי כתב בלבד. בניין E נמצא בצד הצפוני של הרחבה וקרוי גם "הפירמידה הגדולה" (Gran Pirámide), שמכיוון הרחבה נותן רושם של פירמידה גבוהה עם מדרגות רחבות. למעשה, זהו החלק המעוצב בהתאם לקיר התמך של המפלס השלישי, כאשר שלושה מבנים מונחים זה מעל זה בפרופיל הטלוד-טבלרו (אנ') (סוללה משופעת, קיר אנכי שקוע מעליה, פס אנכי רחב בולט מעליו). באמצע החזית יש גרם מדרגות רחב עם תמיכות רחבות. מבניין המקדש בפועל בראש פירמידה זו, נשמרו רק שרידים קטנים מהקיר שמסביב.
הרחבה הדרומית תחומה בדרום בשני בניינים שהם תמונה ראי המורכבים משתי שורות חדרים משני צידי מעבר רחב. למעבר זה מגיעים באמצעות גרם מדרגות רחב ממפלס נמוך יותר (כיום חניון נטוש).
מנקודה זו מובילה דרך סלולה בשיפוע מערבה אל עבר מגרש הכדור מספר 1 לכיוון הארמון והפירמידה הגדולה של מאלינצ'ה שלא נחפרה.
העלייה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהפינה הצפונית-מערבית של הרחבה הדרומית מגיעים למבנה מעבר: קיר מרכזי שלפניו פורטיקו (בצדו הדרומי לוחות אבן רחבים במיוחד על הקיר), וגם המעבר הממוקם במרכז הקיר מחולק באמצעות שני עמודים. משני צידי האכסדרה הצפונית ישנם שרידי מדרגות שהובילו עד לגג בניין זה. בניין זה הגביל את הגישה לרחבה המלבנית הסמוכה. הרחבה הייתה ממוסגרת משני צדדים על ידי הסוללה המדורגת של המפלס העליון. הסוללה שלא נחפרה ממשיכה מערבה. במפלסים שונים של הסוללה היו מבנים צרים ומוארכים עם פתחים דמויי פורטיקו לרחבה.
גרם מדרגות מונומנטלי ששוחזר רק באופן חלקי ובו תומכות רחבות במיוחד הוביל מהרחבה למשטח. משם, המשך המדרגות הוביל אל מבנה מעבר שני ודרכו לרחבה ריבועית. בצד הנגדי, גרם מדרגות צר מוביל למפלס העליון ולמבנה מעבר הממוקם בדרך אל הרחבה הגדולה.
פיתוח בהיקף[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממזרח לפירמידה הגדולה יש מבנה יוצא דופן: מסביב לחצר פנימית מלבנית מעט שקועה יותר ישנם חדרים דמויי פורטיקו בכל ארבעת הצדדים, הנפתחים אל החצר דרך מעברים שנוצרו על ידי עמודים. בצד המערבי, גרם מדרגות שהוביל למפלס הגג. זו הייתה גם הגישה היחידה למתחם זה.
הרחבה המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במפלס הגבוה ביותר של גבעת שוצ'יקאלקו ישנה רחבה מלבנית הגובלת במזרח בשורה של בניינים נמוכים הנמשכים במקביל לקיר ההיקפי בשוליה. מדרום-מזרח לרחבה מצטרף בניין A, תחום בדרום על ידי מבנה כניסה בראש גרם מדרגות המגיע מהמפלס האמצעי. מבנה הכניסה מורכב מחדר מלבני ארוך, בעל כניסה רחבה מדרום למדרגות המונומנטליות, המחולק באמצעות ארבעה עמודי אבנים עבים. הכניסה הנגדית לרחבה רחבה רק בחצי. ממערב, הרחבה סגורה על ידי האקרופוליס, אוסף בניינים מעט גבוה יותר המתמזגים זה בזה. הגבול בצפון נוצר על ידי נפילת החומה העליונה שמסביב. קצת ממזרח למרכז הרחבה שני בניינים בעלי מבנה זהה. הדרומי ידוע כפירמידת הנחש המנוצה בגלל עיטורי החזית שלו.
פירמידת הנחש המנוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפירמידה מעולם לא הייתה מכוסה לחלוטין באדמה והריסות, התבליטים נותרו גלויים במידה רבה, הבניין נחשף לחלוטין ושוקם על ידי לאופולדו באטרס בתחילת המאה ה-20. הוא מורכב משני מבנים המסודרים אחד מעל השני. המבנה התחתון נשמר לחלוטין, לחזית יש חלק משופע גבוה יותר (דרדרת, בספרדית: Talud). החלק הזה מעוטר מכל צדדיו בשמונה נחשים מנוצים מפותלים בתבליט אבן בולט. בין הפיתולים יש תיאורים של אנשים יושבים עם כיסויי ראש מורכבים וסלילים מול פניהם (כנראה ייצוג של דיבור) או לוח שנה עם מקדמים מספריים במערכת נקודות. תימרה גבוהה של עשן עולה מהסמלים. משטח אנכי (בספרדית: tablero) בולט מעט מעל החלק המשופע הזה, שלתוכו הוצבו גושי אבן בודדים עם תבליטים באופן לא קוהרנטי. גושי אבן אלה נמצאו בהריסות על ידי באטרס והוצבו באופן שרירותי. רק בצד המזרחי נמצאים הגושים, ככל הנראה בצורתם המקורית, שצורפו מחדש. בכניסה בצד המערבי יש תבליטי האבן, המכילים דמויות ציוריות מורכבות שאינן לוח שנה, אולם משמעותן אינה ידועה. הקיר הוא כנראה החלק התחתון (דרדרת) של הקיר, שעליו, כמו במפלס הראשון, ישב משטח אנכי תחתון, שמאחוריו הוסתר הגג עשוי קורות עץ. בפנים לא נשאר שריד לתומכות של הגג. במהלך החפירות בשנות התשעים נחשף מבנה קודם בתוך הפירמידה, שבדומה לפירמידות C ו-D מורכב מחדר כניסה וחדר מרכזי, החיבור בין השניים נוצר על ידי מעבר רחב, המחולק בשני עמודים מלבנים. בתוך החדר הראשי נמצאה פלטפורמה ריבועית נמוכה.
המשמעות של תבליטי האבן טרם פוענחה. בצד השמאלי של החזית המערבית ליד גרם המדרגות יש ייצוג חידתי בתוך התפתלות של נחשים, שאולי נראה כי הוא מצביע על מתאם בין מערכות לוח שנה שונות או החלפה של מערכת אחת באחרת. ניתן למצוא סימנים של לוח שנה גם בצד ימין של המדרגות, כמו גם במקומות אחרים בחזית. נראה שניתן לזהות מחזור של 28 יום.
מצפון לפירמידת הנחש המנוצה יש פירמידה נוספת בעלת אותה תוכנית, אך ככל הנראה ללא חיפוי בלוחות התבליטים. אף על פי כן, הפירמידה הזו מכונה לעיתים קרובות הפירמידה התאומה.
בניין A[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבניין תופס את הפינה הדרומית-מזרחית של הרחבה המרכזית. הוא משלב את המבנים האופייניים לשוצ'יקאלקו: הבניין ממוקם על במת פירמידה דו-מפלסית בגובה בינוני, שאליה מטפסים מהצד המערבי על גרם מדרגות שתופס כמעט את כל רוחב הבסיס. חצר עם שורה כפולה של שניים או ארבעה עמודים עם תוכנית מוארכת מובילה לחצר שקועה מעט. ישנם חדרים מלבניים בדרום ובצפון. במזרח בניין המקדש המרכזי והריבועי מתנשא על בסיס פירמידה נמוך. כשנחשף, נמצא בו שקע מלבני לבני, שבו שכבו שלוש האסטלות במצב שבור, מכוסות שוב ושוב בצבע אדום, כנראה קבורה פולחנית.
מדרום לבניין נמצא מה שנקרא סלון סורסטה (Salón Sureste), בו נמצאו מנחות עשירות, לרבות קונכיות חלזונות ים גדולים, שגם הן נצבעו באדום. נראה כי מנחות אלה הוענקו לפני שבניין זה נהרס בכוונה.
בניין B[עריכת קוד מקור | עריכה]
צפונית לבניין A, בקצה המדרון המזרחי של המפלס העליון, ישנו מבנה באורך של כ-90 מטרים מחלוק לחדרים רבים, שללא ספק היה אזור המגורים של המעמד העליון (ארמון). ניתן להבחין בין שלוש יחידות מבניות. לאמצעית יש פורטיקו רחב לכיוון הרחבה, הנוצר על ידי 6 עמודי לבנים, שממנו מעבר מרכזי לחדר מלבני עם שקע למי גשמים (אימפלוביום) אשר מוקף על ידי עמודים. משם נכנסים לשלושה חדרים, האמצעי נפתח לאכסדרה ממזרח. החדרים הצדדיים מחוברים לחלקים האחרים של הבניין, כאשר לדרומי יש פורטיקו המוביל לרחבה. המערכת כולה עם האימפלוביום ומעבר דרך עמודים מראה קווי דמיון חזקים עם מערכות דומות בטאוטיווקאן.
אקרופוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחם בניינים שסוגר את הרחבה המרכזית ממערב ידוע בשמות שונים. מהרחבה הוא יוצר רושם של בסיס פירמידה נמוך מאוד, אך הוא המפלס הגבוהה ביותר בשוצ'יקאלקו. ניתן להבחין בין מספר יחידות נפרדות:
- רחבה קטנה עם שני בניינים גדולים יותר בצד הדרומי והצפוני, בעלי הדפוס האופייני, כמו גם מבנה צר בצד המזרחי. בפינות הרחבה חדרים קטנים רבים.
- ממערב נמצא מתחם ארוך, מלבני, המסודר סביב חדר קטן עם אימפלוביום. הכניסות לחדרים מחולקות לשניים באמצעות עמודי לבנים. ככל שהחדרים רחוקים יותר מהאימפלוביום, כך הרצפה גבוהה יותר.
- המתחם הגדול הצמוד למתחם המערבי, והוא מעוצב גם כתמונת ראי. באמצע אימפלוביום קטן, שממנו מעברים מובילים בכל ארבעת הכיוונים לחללים קטנים מאוד ממזרח וממערב, וגדולים בצורה יוצאת דופן מצפון ולדרום. התקרה נתמכה פעם בעמודים. בולט גרם מדרגות לבנים בפינה אחת שבוודאי הוביל לגג. מתחם כמעט זהה ממוקם קצת יותר צפונה.
מתחמים אחרים נמצאים גם הם בגובה מעט נמוך יותר במערב ובדרום. מבחינת המיקום והמבנה, זה היה צריך להיות מקום מגוריהם של השליטים המקומיים. העובדה שמספר בניינים מופיעים בזוגות יכולה להצביע על פיצול לפי קווי המשפחה.
הרחבה המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במפלס השני, ממזרח לרחבה הגדולה, יש חצרות גדולות, חלקן ממוסגרות על ידי אולמות פורטיקו. בצד המזרחי יש שלוש פירמידות בגודל בינוני עם אזור מקדש שכמעט ולא השתמר. מגרש המשחקים השני מקביל למזרח. רמפה ראויה לציון היא ריצוף האבן השמור היטב המציג חיות שונות בתבליט שטוח.
מגרשי כדור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשוצ'יקאלקו יש שלושה מגרשי כדור. הגדול ביותר נמצא במפלס הנמוך ביותר ממערב לגבעה מול פירמידת לה מאלינצ'ה. יש לו שיפועי צד שטוחים יחסית ואזור משחק רחב. רמפת לבנים רחבה מובילה מהמפלס הגבוה יותר לאזור המשחק. מגרש הכדור השני נמצא במפלס האמצעי ממזרח לגבעה ויש לו מאפיינים דומים. בצפון, מגרש הכדור השלישי מבוסס על החומה ההיקפית של המפלס השלישי, המהווה למעשה את קיר ההחזרה הדרומי של מגרש הכדור העובר ממזרח למערב, בעוד קיר ההחזרה הצפוני הוא מבנה עצמאי, שאליו מובילות מדרגות לבנים צרות. בכל מגרשי המשחקים היו טבעות משחקי כדור גדול מונוליטיות עם תבליטים.
- גלריה של מגרשי הכדור
-
טבעת למשחק הכדור -
מגרש כדור מספר 1 -
מגרש כדור מספר 2 -
מגרש כדור מספר 3
מונומנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נמצאו כמה אסטלות עומדות מעוטרות בשוצ'יקאלקו. רק אחת (Estela de los dos glifos) נמצאת עדיין במיקומה המקורי באמצע כיכר בין בנייני המקדש בניין C ו-D, ומדרום לבניין E. שלוש אסטלות נוספות התגלו במצב שבור בחדר תת-קרקעי של בניין A, הצבועים שוב ושוב באוכרה אדומה. הממצאים מראים כי מדובר בקבורה פולחנית של האסטלות. האסטלות נמצאות כיום במוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה במקסיקו סיטי. מספר אבנים עם כתובות נמצאות במוזיאון המקומי.
מצפה כוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערה טבעית הוסבה למצפה כוכבים עם מתקנים מלאכותיים ושימשה בעיקר לקביעת תחילת המחזור החקלאי. זהו אחד המצפים השמורים ביותר במקסיקו. הוא היה מכוסה במקור בסטוקו וצבוע בשחור, צהוב ואדום. בעזרת ארובה שנבנתה באופן מלאכותי מלבנים, אפשר היה לצפות בכוכבים כשהם חולפים על פני הזניט בלילה. באותה תקופה זה קרה פעמיים בשנה: באמצע מרץ ובסוף יולי. אור שמש ישיר חודר למערה לאורך 105 ימים מסוף אפריל עד אמצע אוגוסט, מה שמותיר משאיר 260 ימים ללא אור שמש ישיר.
תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שוצ'יקאלקו הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ואטרקציה תיירותית. בסמוך לאתר החפירות יש מוזיאון קטן. גולת הכותרת האדריכלית של המוזיאון היא קיר הזכוכית של אולם התצוגה הגדול ביותר, דרכו ניתן לראות את כל אתר החפירות כאילו בתמונה. האתר פתוח למבקרים מדי יום בין 10 בבוקר ל-5 אחרי הצהריים, אך הגישה למצפה הכוכבים מותרת רק אחר הצהריים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Archaeological Monuments Zone of Xochicalco – אתר אונסק"ו
- שוצ'יקאלקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שוצ'יקאלקו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
