השמורה הביוספרית אל ויסקאינו

השמורה הביוספרית אל ויסקאינו
Reserva de la biosfera El Vizcaíno
שקנאי על חוף שמורת הביוספרה אל ויסקאינו
שקנאי על חוף שמורת הביוספרה אל ויסקאינו
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
שמורת הלווייתנים אל ויסקאינו
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1993, לפי קריטריונים 10
שטח האתר 3,696.31 קמ"ר
מידע כללי
תאריך הקמה 30 בנובמבר 1988
נתונים ומידות
שטח 24,931 קמ"ר
מיקום
מדינה מקסיקומקסיקו מקסיקו
מיקום בצפון-מערב מדינת באחה קליפורניה הדרומית
קואורדינטות 27°47′32″N 114°13′40″W / 27.792222°N 114.227778°W / 27.792222; -114.227778
השמורה הביוספרית אל ויסקאינו

השמורה הביוספרית אל ויסקאינוספרדית: Reserva de la biosfera El Vizcaíno) היא שמורה ביוספרית שהוקמה ב-1988 ושוכנת במועצה אזורית מולחה (אנ') בצפון-מערב מדינת באחה קליפורניה הדרומית במקסיקו. השמורה ממוקמת במרכז חצי האי באחה קליפורניה בין האוקיינוס השקט למפרץ קליפורניה. היא משתרעת על שטח אדמה של 24,931 קילומטרים רבועים. זהו מקלט חיות הבר הגדול ביותר במקסיקו וגובל בקצה הצפוני של שמורת החי והצומח "ואיה דה לוס סיריוס" (Valle de los Cirios).

ב-1993 הוכרז חלק מהשמורה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. אתר המורשת משתרע על שטח של 3,696.31 קילומטרים רבועים וכולל את שתי הלגונות: "לגונה אוחו דה לייברה" (Laguna Ojo de Liebre) ו"לגונה סן איגנסיו" (Laguna San Ignacio) וסביבתן. הן הוגדרו אתר מורשת עולמית בשל היותן האזור בו חורפים יונקים ימיים כדוגמת לווייתן אפור, פוקת המפרץ, אריה ים קליפורני, פיל ים צפוני והלווייתן הכחול. הלגונות הן גם משכן של ארבעה מינים של צבי ים בסכנת הכחדה.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות ילידים אכלסו לראשונה את האזור הזה לפני יותר מאחד עשר אלף שנים. ייתכן שהם היו ציידים-לקטים נוודים שהגיעו יבשתית מהצפון, מיבשת אמריקה הצפונית, או שהם היו קבוצות בעלות יכולת ימית שהשתמשו בסירות כדי לעקוב אחר קו החוף. יורשיהם עם שחר התקופה ההיסטורית, היו קבוצה אתנית של הקוצ'ימי (אנ'), ציידים-לקטים שניצלו את משאבי הטבע של החוף, המישורים הפנימיים ורכס ההרים של הסיירה דה סן פרנסיסקו (אנ'). מטיילים באזור הררי זה עדיין יכולים לראות את אמנות המערות של הילידים. מגלי ארצות ספרדים הגיעו לאזור במאה ה-16. חואן רודריגס קבריו היה החוקר הראשון שניווט לאורך החוף, ואילו סבסטיאן ויסקאינו (אנ') חקר את השטח של השמורה הביוספרית של ימינו ב-1596 מטעם גספר דה סונייגה (אנ'), המשנה למלך של ספרד החדשה. מדרום-מזרח לאל ויסקאינו הקימו הישועים את מיסיון סן איגנסיו דה קדאקאמאן, המהווה את גרעין העיירה הנוכחית סן איגנסיו.

נכון לתחילת המאה ה-21 מתגוררים בתחומי השמורה כ-45,000 תושבים. מרכזי האוכלוסייה החשובים ביותר בתוך השמורה הם סנטה רוסליה (Santa Rosalía) וגררו נגרו (Guerrero Negro). האחרונה מפורסמת בשל השטחים הנרחבים של בריכות אידוי למלח שבמשך 150 שנים היו עמוד התווך של הכלכלה של אחד האזורים המבודדים ביותר במקסיקו. פעילויות כלכליות חשובות נוספות הן דיג ותיירות. העונה הבוערת של התיירים באזור היא בחודשים שבהם הלווייתן האפור מגיע ממימי הקוטב הצפוני לחופי השמורה על מנת להתרבות.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמורה הביוספרית אל ויסקאינו משתרעת על שטח של 24,931 קילומטרים רבועים במועצה אזורית מולחה (אנ') בצפון-מערב באחה קליפורניה הדרומית. גבולות השמורה הם: מצפון קו האורך 28º צפון, ממזרח מפרץ קליפורניה, מדרום קו האורך '30‏ 26º צפון, וממערב האוקיינוס השקט. הגישה לאזור אפשרית דרך כביש מספר 1 החוצה את חצי האי באחה קליפורניה מצפון לדרום (Carretera Transpeninsular número 1).

השמורה כוללת מגוון רחב של מערכות אקולוגיות, מאחד המדבריות היבשים ביותר בעולם ועד מנגרובים, לגונות, יערות אלונים ועצי מסקיט. בחלק הגובל באוקיינוס השקט, אל ויסקאינו מתפקד כמקלט לרבייה של הלווייתן האפור, אשר מגיע לאזור כל שנה בתקופת הרבייה, כך שהאוכלוסייה גדלה.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמורה היא משכן למגוון בעלי חיים וצמחייה חשובים, כולל מינים אנדמיים ואחרים הנמצאים בסכנת הכחדה, החיים בין סוגי הצמחייה המרובים באזור, כגון יער האלונים, שיחים עמידים ליובש, מסקיט, צמחיית דיונות החוף, צמחייה הידרופילית ומנגרובים.

בין הסכנות או האיומים הפוטנציאליים העיקריים אליהם חשופים מינים אלו הם ציד בלתי חוקי, ניצול יתר של מינים, הרחבת הגבול החקלאי, גידול בקר נרחב, זיהום, סחר בלתי חוקי במינים וכרייה.

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין סוגי הצמחייה המייצגים של האזור המדברי למחצה: מין של אמברוסיה (צמח) (Ambrosia camphorata), מקור חסידה גזור, שיחים אנדמיים כדוגמת Astragalus prorifer או מין העץ Fouquieria columnaris (בספרדית: Árbol cirio, באנגלית: Boojum tree). בין עצי המנגרובים אפשר למצוא מינים בגובה בינוני כמו Rhizophora mangle (מנגרוב אדום או גם ריזופורת מנגלס) ו-Laguncularia racemose (מנגרוב לבן) וצמחים ימיים כגון Zostera marina‏, Phyllospadix scouleri ורופיית הים. כמה עצי דקל בולטים גם הם כמו מין הדקל Brahea armata (באנגלית Mexican blue palm), שהוא אנדמי לחצי האי באחה קליפורניה, וושינגטוניה חוטית (Washingtonia filifera), המקובלת באירופה כצמח נוי, וכן מין הדקל וושינגטוניה חסונה, שגם הוא אנדמי, שיכול להגיע לגבהים של עד 35 מטר. בולטים מינים מרובים מהסוג יוקה, בהם בולט המין האנדמי Yucca valida.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי חיים שהסתגלו לתנאי האקלים הקיצוניים של השמורה כוללים מגוון של בעלי חיים ליליים כגון זאב ערבות, מכרסמים, כדוגמת Otospermophilus atricapillus (מין אנדמי של סנאי סלע הקרוי באנגלית Baja California rock squirrel) ומין הירבוען האנדמי Dipodomys peninsularis, וארנבות. אחרים הסתגלו לשתיית מים מסוקולנטים בלבד. יוצא דופן מבין היונקים הוא ה-Antilocapra americana peninsularis (באנגלית Baja California pronghorn), תת-מין אנדמי של אנטילוקפרה אמריקנית, שהיא אחד היונקים המהירים ביותר על פני כדור הארץ. ניתן למצוא את האוכלוסיות האחרונות של תת-מין זה באזור. השמורה היא גם בית הגידול של Ovis canadensis nelsoni, תת-המין המדברי של כבש גדול-קרניים, Odocoileus hemionus peninsulae, תת-מין של אייל פרדי שחור-זנב, ועשרות מינים של עופות ישיבים ונודדים. בולטים במיוחד: השלך, הקורמורנים, האנפות והשחפים - וארבעה מינים של צבי ים. על קו החוף והאיונים יש יונקים ימיים רבים, כמו פיל ים צפוני, אריה ים קליפורני, שני תת-מינים של פוקת המפרץ, דולפינים ולווייתנים אפורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]