שמואל למברגר
הרב ד"ר שמואל למברגר (Shmuel Lemberger; 8 במאי 1886 – 12 באוגוסט 1960, י"ט באב תש"כ) היה מאנשי אגודת ישראל[1][2] וכיהן כחבר (ממלא מקום) במועצת המדינה הזמנית.[3]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמואל למברגר נולד ברוז'ניאבה שבהונגריה, בן מלכה (אמיליה בת שופרה) ביליצר[4] (נפטרה ב-19 בפברואר 1938), נצר למשפחת רבנים (דור 9 לשל"ה). היה בעל אזרחות גרמנית.
למד בישיבת פרשבורג[5] והיה תלמיד של נכדו של החתם סופר - ה"שבט סופר". בגיל 22 הוסמך לרבנות, לאחר 11 שנות ישיבה. התמנה לרב בקהילת סנט מורגן.
למד בברלין התמחות בשפות, היה בעל תואר במשפטים, ועשה שני דוקטורטים, האחד בברלין והאחר בווינה. אחד הדוקטורטים עסק ביחס ובהשפעה של מקורות חז"ליים על פירושו של אב הכנסייה הירונימוס לספר ישעיהו. שירת כרב צבאי ארבע שנים בצבא האוסטרו-הונגרי (של Szentgyörgyi כחלק מ-Hadffy השייכת ליחידת Mackensen) והשתתף במלחמת העולם הראשונה בחזית המזרח (היה ברוסיה) ואף קיבל אות הצטיינות על גבורה ואומץ לב (Koronás Arany Érdemkereszt a Vitézségi Érem szalagján). מתחתיו שירתו 32 רבנים צבאיים.
היה נשוי לנוחה (או ניחה) נטה (Nata - נטליה - Natalie) לבית שיף (28 בינואר 1893– 29 ביולי 1970), ילידת דויטשקרויץ שבאוסטריה, בת לאברהם שיף (Schif - שיפף) בן גוסטב שיף בן בנימין שיף בן יעקב שיף שהיה נשוי לבת של שלמה איזנשטאט בן בנימין איזנשטאט בן ר' מאיר איזנשטאט - בעל "פנים מאירות". נוחה הייתה בתה של רגינה רחל (ראכלה) (בת ר' שמשון הלוי ומרת יטל) לבית גולדשטיין, והיו לה עשרה אחים ואחיות. הם קבעו את ביתם בווינה ושם נולדו עשרת ילדיהם, שניים נפטרו בצעירותם (שלמה נפטר סמוך ללידתו ואהרן נפטר מאפנדציט בירושלים בגיל 8 ב-1939, כ"ט סיוון תרצ"ט, ונטמן בהר הזיתים).
המשפחה חיה בווינה והילדים חונכו בחינוך דתי המשלב השכלה כללית. ב-1938 נעצר הרב למברגר על ידי הגסטאפו ונכלא למשך שלושה חודשים במחנה. למחרת ליל הבדולח פרצו חיילי SS לבית המשפחה בווינה, הרב שמואל הוזהר ככל הנראה מבעוד מועד ועזב את הבית. לפני שהחיילים נכנסו לבית הם שאלו את האם האם היא יהודייה, והורו לה לשלוח את הילדים לחדר אחר. 3 נאצים הלכו לסלון ושברו כלי חרסינה וקריסטל לרוב, כמו גם את דלת המזנון, לאחר שהאם התמהמה לפתוח דלת זו. הילדים שישבו בחדר הסמוך, חרדו לגורלה של אמם ופחדו פחד מוות מהרעש וההמולה ששמעו. לאחר שהרב למברגר השיג אישור עלייה לישראל (כנראה בעד ממון רב), עזבה המשפחה את וינה באנייה של "אדריאטיקה" שעזבה את וינה ב-13 בפברואר 1939, והגיעה לחיפה ב-23 בפברואר 1939 והתיישבה בתל אביב ברחוב מאפו 10. בתקופת המנדט היה הרב למברגר חבר בוועד ההצלה הישובי. הוא עמד בראש חוג חתם סופר ונמנה עם פעילי אגודת ישראל בארץ, השתתף בארגון הוועידות הארציות, ואף ייצג את אגודת ישראל, כממלא מקום של מאיר דוד לוונשטין, במועצת המדינה הזמנית.
בשנת 1952 מונה לשופט עירוני של העיר תל אביב-יפו, לצד 30 איש אחרים.[6]
בתוך שלל עיסוקיו, ראה שמואל למברגר חשיבות רבה בהדפסה מחדש של ספרי קודש שהיו נדירים באותה התקופה, בין השאר, הדפיס מחדש את התלמוד הירושלמי, חומש 'תורה תמימה', סידור 'סדר עבודת ישראל' (שהודפס במקור בדפוס רדלהיים (אנ'), גרמניה[7]), חידושי הריטב"א ועוד. בכל בוקר, בשעה 5:00, שמואל לימד דף יומי בבית כנסת 'בית אל' ברחוב פרישמן 23 בתל אביב.
בנו של למברגר, אברהם, נפל ביום כ"ו בניסן תש"ח (5 במאי 1948) בקרב על גוש עציון במלחמת העצמאות. בשל קשיי תקשורת, הבשורה על נפילתו של אברהם הגיע רק שבוע מאוחר לתל אביב, מקום מגורי המשפחה, וכך אירע שהמשפחה ישבה עליו שבעה ביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל (ה' באייר תש"ח). בן אחר, יהודה, היה חבר באצ"ל ונתפס בשנת 1945 על ידי הבריטים סמוך למבצר "שוני".[8] יהודה נשפט, נידון למאסר וישב בכלא עכו כשנתיים, הועבר למאסר בירושלים, ולבסוף שוחרר לקראת קום המדינה.
שמואל למברגר נפטר בי"ט באב תש"כ (12 באוגוסט 1960).[9]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משלחת אגודת ישראל אצל האדמ"ור מסרט ויז'ניץ
- ^ רשימת המשתתפים בוועידת ״אגדת ישראל״ בפרסבורג., "הדרך" 14-15, תר"פ, עמ' 118
- ^ חברי מועצת המדינה הזמנית
- ^ בת הרב עמרם ישי ביליצר - אב בית דין סערענטש (סֶרֶנְץ') שבהונגריה, בן הרב יצחק סג"ל ביליצר - אב בית דין נאדי אידא
- ^ כינוס תלמידי ישיבת פרסבורג, הצופה, 21 באוקטובר 1940
- ^ מונו 31 שופטים עירונים לת"א–יפו, חרות, 29 ביוני 1952
- ^ סדר עבודת ישראל, דפוס רעדעלהיים, גרמניה
- ^ אצ"ל: מעצר קורס מפקדים בשוני
- ^ מודעת אבל בעיתון "בית יעקב" גיליון 15–16, אב-אלול תש"כ, ירושלים