ישיבת פרשבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית המדרש בפרשבורג שבו לימדו הכתב סופר והשבט סופר

ישיבת פרשבורג (שמה הרשמי: ישיבה הרמה פרשבורג) הייתה ישיבה בעיר ברטיסלבה שפעלה מהמאה ה-18 עד 1940. פרשבורג נחשבת ל"אם הישיבות ההונגריות" והיא נקשרה בשמו של החת"ם סופר שעמד בראשה. בשיא גדולתה הייתה הישיבה הגדולה ביותר בעולם[דרוש מקור].

תולדות הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החת"ם סופר האחראי למעמדה הבולט של ישיבת פרשבורג ביהדות אירופה

כברבות מערי הקיסרות האוסטרית, התקיימה בפרשבורג ישיבה מקומית לתושבי המקום עוד באמצע המאה ה-18. החל משנת תקכ"ג (1762‏) שימש כרבה של העיר הרב מאיר ברבי והישיבה נודעה כאחת החשובות בממלכה. לאחר שהרב משה סופר (החת"ם סופר) נתמנה לרבה של פרשבורג בשנת 1807, משכה הישיבה תלמידים מכל רחבי אירופה, למרות שהיא נשענה כלכלית כמעט רק על קהילת פרשבורג. בתקופה זו הייתה הישיבה למוקד מאבק במשכילים ובראשוני הרפורמים.

לאחר מותו של הרב משה סופר בשנת 1839, התמנה בנו, הרב אברהם סופר ("הכתב סופר") לראשות הישיבה והוא כיהן בתפקיד עד פטירתו בשנת 1871. בשנת 1857 קיבלה הישיבה מהשלטונות מעמד של בית מדרש לרבנים, ותלמידיה קיבלו פטור משירות בצבא ההונגרי. מאז הפכה למוסד היחיד המורשה להסמכת רבנים אורתודוקסים, וכל יתר ישיבות הונגריה הפכו למכינות עבורה. עם פטירתו של ה"כתב סופר" התמנה בנו, הרב שמחה בונם סופר (ה"שבט סופר") לרבנות העיר ולראשות הישיבה עד שנת ה'תר"ס, אז נחלש מבחינה בריאותית ומינה את בנו תחתיו.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 כיהן כמשגיח בישיבה, במשך כ-60 שנה, הרב ליב גראס. משנת תרס"ז (1907) ועד השואה, עמד בראש הישיבה הרב עקיבא סופר, נכדו של "הכתב סופר". הרב עקיבא סופר דאג בסיוע נדבנים מאמריקה למסעדה לבחורי הישיבה העניים אשר עד אז נאלצו לאכול "ימים" אצל משפחות יהודיות.

עם עלית השלטון ההלינקאי בסלובקיה עברה הישיבה למתכונת חצי מחתרתית עד לסגירתה המוחלטת ב-1940. הרב עקיבא סופר עלה לארץ ישראל וייסד את הישיבה מחדש בשכונת גבעת שאול בירושלים. מספר שנים שימש הרב יוחנן סופר מערלוי ר"מ בישיבה. בשנת תשי"ג פתח את ישיבת ערלוי ורבים מתלמידי ישיבת פרשבורג עזבו עמו. הרב עקיבא סופר המשיך לעמוד בראש ישיבת פרשבורג עד לפטירתו בשנת 1960. הישיבה נסגרה בשלהי שנות התשעים.

דרכי הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלימוד בישיבה יועד לתלמידים בני 18-19 ומעלה אשר כבר למדו בישיבות אחרות והשלימו לפחות 8 שנים של לימודי חול[דרוש מקור]. הלימוד בישיבה היה מרוכז בהשגת הספק לימודי נרחב בש"ס תוך עיון בראשונים והסקת ההלכה מתוך הלימוד. שיטה זאת הייתה בניגוד לשיטת הפלפול שרווחה בפולין. התלמידים למדו בקצב של כשני דפי גמרא עם מפרשים בשבוע. בימי רביעי חזרו על הנלמד וביום חמישי נבחנו התלמידים בעל פה אצל ראש הישיבה. בנוסף למדו התלמידים לימוד בקיאות שכלל רק רש"י ותוספות בקצב יותר מהיר. בערב למדו שולחן ערוך יורה דעה וכן חומש עם מפרשים. בימי שישי החת"ם סופר היה נותן שיעור בפרשת השבוע.

תלמידי הישיבה למדו בדירות שבהם התגוררו[דרוש מקור] והתקבצו בבית המדרש רק כדי לשמוע את השיעור של ראש הישיבה. לישיבה לא היו ספרים והתלמידים השתמשו בספרים שלהם או ספרים ששאלו מבעלי בתים בעיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]