שמירת שבת בנצרות

שומרי השבת הוא כינוי למספר קהילות נוצריות, חלקן היסטוריות וחלקן עדיין קיימות, אשר דבקו בקיום שמירת השבת.

רקע

הנוצרים הראשונים, המשיכו לקיים את מצוות התורה ובעיקר את השבת היהודית, כיום מנוחה שבועי. רק בראשית המאה השנייה (בסביבות 110), העבירה הנצרות את יום המנוחה, המכונה בפי הנוצרים גם "יום האלוהים" (יום תחייתו של ישו), ליום ראשון. עם השנים, חזרו מספר קבוצות נוצריות לשמור את השבת, לעיתים קרובות בהקשר של יוניטריאניזם (זרם השולל את רעיון השילוש הקדוש).

הנימוק העיקרי של הכנסיות שומרות השבת, הוא ששמירת השבת הוא הדיבר הרביעי בעשרת הדיברות, ולכן הוא חל בהכרח גם על תלמידיו של ישו. בין הכנסיות שמציינות את יום השבת ישנן נקודות משותפות נוספות הנוגעות לשמירת התורה, נושא שהיה נתון במחלוקת עזה במאות הראשונות של הנצרות. כנסיות אלו מקיימות לעיתים גם את החגים היהודיים שבתורה, בייחוד את חג הפסח, וקשורות לרוב לזרם היוניטריאניזם, אף שחלקם מאמינים בשילוש. לפי נתוני הכנסיות והקהילות, חלק משומרי השבת מקפידים גם על קיום מצוות יהודיות שונות (בפרט בקהילות של יהדות משיחית).

בין הזרמים בנצרות שדוגלים, או דגלו, בשמירת השבת במידה זו או אחרת, ניתן למנות את היהדות-הנצרנית של יעקב הצדיק, הכנסייה האתיופית האורתודוקסית, הכנסייה היוניטארית בטרנסילבניה במאה ה-16 וקהילות מנוניטים שונות. כמו כן, ידוע על נוצרים בבריטניה אשר הקפידו על שמירת שבת עד לשנת 597, אז שלח האפיפיור גרגוריוס הראשון שליחים כדי להעבירם לזרם הקתוליוּת. אמנם, על אף שנראה היה כי עד לשנת 777 רובם אימצו לבסוף את הקתוליות, שמירת השבת על ידי נוצרים בבריטניה עדיין נמשכה, בעיקר בקרב נוצרים קלטים בסקוטלנד. גם בצרפת של ימי הביניים, השבת נשמרה לעיתים על ידי האוכלוסייה הנוצרית, לרבות החקלאים, כפי שמעידים הצעדים הרבים שנקטה שם הכנסייה נגד שמירת השבת על ידי נוצרים.

קהילות שומרי שבת

במוראביה

אוסוולד גליידט, תלמידו של המנהיג המטביל הנס האט, ייסד בשנת 1528 קהילה במוראביה ובשלזיה ששמרה את השבת. לשומרים הובטח משמר מכל רע והצלה ביום הדין. עד שנת 1573 התקיימו במוראביה מספר תת-קהילות דומות. בשנת 1538 כתב מרטין לותר את ה"מכתב נגד שומרי השבת", שבו הוא ייחס את הדוקטרינה של אוסוולד לתעמולה יהודית.

בטרנסילבניה

הכפר בוזודויפאלו, שנקרא "ירושלים של שומרי השבת", שימש טרם מלחמת העולם השנייה כמרכז של שומרי השבת בטרנסילבניה. שומרי השבת תושבי האזור היו שייכים לכנסייה האוניטורית שאימצו כבר במאה ה-16 את כל חוקי ההלכה היהודית, אך נאלצו לשומרם בהחבא מכיוון שחל איסור לנוצרים לקיים מצוות יהודיות או להמיר דתם. בסוף המאה ה-19, לאחר שהאיסור בוטל והתאפשרה חופש דת, גוירו חלקם על ידי רבנים אורתודוקסים מבודפשט, אולם תהליך הגיור הופסק לאחר שלשה ימים בשל הנחיית ממשלת הונגריה לפיה ביטול האיסור אינו כולל גיור. לאחר הגיור התפצלה הקהילה שומרת ההלכה בכפר לשתי קבוצות - הראשונה יהודית, שנקראה "קהילת גרים, קהל ישורון, בוזודויפאלו", והשנייה של שומרי שבת שלא גוירו כהלכה. מניין המתגיירים ושומרי השבת באזור הכפר נאמד, ברוב המחקרים, בכמה מאות או אלפים אחדים.

במהלך מלחמת העולם השנייה נרצחו רבים מחברי הקהילה על ידי הנאצים בשואה. למרות שיהודי הקהילה קיבלו אישורים להיותם "אריים טהורים", וניתנה להם האפשרות לחתום כי אין להם קשר ליהדות ולרדת מהרכבת שהובילה למחנה ההשמדה אושוויץ, העדיפו רובם להמשיך במסע. רבים מהנותרים מבני הקהילה (יהודים ושומרי שבת) עלו לארץ ישראל לאחר המלחמה. הכפר בוז'ודויפאלו הוצף במים בפקודה ישירה של צ'אושסקו כחודשיים לפני ההפיכה ברומניה בשנת 1989 וכל האזור על ההיסטוריה המיוחדת שלו שקע במצולות.^[1]

הסובוטניקים ברוסיה

ערך מורחב – סובוטניקים

בשנת 1640 הופיעו הסובוטניקים ברוסיה (מהמילה "סובוטה" - "שבת" ברוסית). הם לקחו יסודות של הומניזם ושל הקבלה היהודית, הכחישו את אלוהותו ואת תחייתו של ישו, דחו את הסגידה לסמלים, חגגו את חג הפסח ושמרו חלק ממצוות התורה, בהתחלה ללא ברית מילה. כמו היהודים, הם המתינו לבואו של המשיח, ברגע שהעם כולו ישמור את התורה. משנת 1760 הם הפכו לחלק מזרם המולוקנים, שדחו את הכנסייה האורתודוקסית ברוסיה והמשיכו לקיים את השבת. במאה ה-19 נרדפו והוגלו על ידי שלטונות רוסיה. חלקם הגדול התגייר.

בצפון אמריקה

במאה ה-18 התבססה בצפון אמריקה קבוצת שומרי שבת תחת הנהגתו של יוהאן קונראד בייסל, וייסדה, בשנת 1732, את "מנזר אפרתה". שרידי הקבוצה הצטרפו במאה ה-19 לזרם בפטיסטים של היום השביעי (Seventh Day Baptist).

קהילות שומרי שבת בימינו

שמירת השבת כמפלט מאחרית הימים נוהגת בשתי כנסיות פרוטסנטיות חופשיות: הכנסייה הבפטיסטית של היום השביעי, שנוסדה באנגליה בשנת 1650, והכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, שהוקמה בארצות הברית בשנת 1863. בנוסף קיימת קהילה של לומדי תנ"ך חופשיים.