יהדות משיחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל היהדות המשיחית המורכב ממנורה, מגן דוד ודג; הדג מסמל את נס הלחם והדגים שעל פי ספר הברית החדשה, בוצע בכנרת על ידי ישו.

יהדות משיחית הוא השם המקובל למספר קבוצות נוצריות אשר חבריהן מזדהים מסיבות שונות כיהודים ומקיימים, בנוסף לאמונתם הנוצרית, גם מגוון מצוות ומנהגים יהודיים.

כתבי הקודש של היהדות המשיחית הם התנ"ך הנוצרי (ספר הברית הישנה וספר הברית החדשה) ואמונתם המרכזית היא האמונה הנוצרית בשילוש הקדוש במסגרתה נתפש ישו כמשיח ישראל אך גם כ"בן האלוהים" ואלוהים בעצמו. לפי אמונתם הוא נולד ממרים הבתולה, כרת בדמו את הברית החדשה עם מותו כקורבן על הצלב למען עוונות המין האנושי, קם לתחייה ביום השלישי למותו ועלה השמימה משם ישוב, לפי אמונה זו, לשפוט את החיים והמתים בביאה שנייה.

המאפיין המבדיל את היהודים המשיחיים מזרמים נוצריים סטנדרטיים הוא הדגשת מאפיינים מסוימים מן המסורת היהודית, בפרט חגים, מנהגים וסממנים הנפוצים בה. חלק מהקבוצות היהודיות-משיחיות רואות עצמן כשואפות להמשיך את הכיתות היהודיות-נוצריות העתיקות שפעלו בטרם התהוות הנצרות כדת השוללת את התורה ולא מצריכה גיור, אך התנועה היא ענף של הנצרות האוונגליסטית שקם בשנות ה-1970. שורשיו עוד בתנועה "העברית הנוצרית" של המאה ה-19, שביקשה להקים קהילות ייעודיות ליהודים מומרים בהן יוכלו לשמור על זהותם.

בעוד שחברי הקהילות המשיחיות מגדירים את עצמם כחלק מהיהדות, היהדות המשיחית איננה מוכרת כזרם יהודי על ידי אף אחד מהזרמים ביהדות. בנוסף, רבים ממנהיגי התנועה בישראל קיבלו את הכשרתם במוסדות נוצריים אוונגליסטיים בחו"ל וחלקם אף משמש כמיסיונרים מטעמם ומתוקצב על ידם.

נכון ל-2012, ומספרם העולמי של היהודים המשיחיים מוערך בכ-350,000 איש, מהם בארצות הברית בין 175,000-250,000 איש ובישראל בין 10,000-20,000 איש.[1]

חלק גדול מהיהודים המשיחיים אינם יהודים מלידה על פי ההלכה (כלומר אמם אינה יהודיה או ששני הוריהם אינם ממוצא יהודי). ההתייחסות של כל הזרמים היהודיים ליהודים משיחיים שהיו יהודים בלידתם היא כמשומדים. בית המשפט העליון בישראל דחה את בקשתם של יהודים משיחיים למימוש חוק השבות בשל הבחנתו שמאמינים בישו הם נוצרים.[2]

מאפייני היהדות המשיחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים בנצרות
נצרות
ChristianitySymbolWhite.svg
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתנצרות פרוטסטנטית (לותרניזםקלוויניזםאדוונטיזםבפטיזםמתודיזםאוונגליקליזם) • הכנסייה האנגליקניתנצרות אורתודוקסיתנצרות אוריינטליתהכנסייה האשורית ("נסטוריאנית")


היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמוןכפרהחסדגאולהאנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורותהספרים החיצונייםספר השעותהגיוגרפיההקאנון הנוצרי

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיורפטריארךחשמןארכיבישוף
בישוףכומרדיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהיהדות משיחיתמשפט קאנוני

היהדות המשיחית היא ענף של הנצרות האוונגליסטית ואחת הקבוצות הרבות המרכיבות את המחנה האוונגליסטי הרחב. ככזו, עיקרי אמונתה כוללים קודם כל את הבסיס הנורמטיבי המשותף לכמעט כל הנוצרים על פני תבל: קבלת השילוש הקדוש בגרסתו האורתודוקסית (ניקאו-קונסטנטינופולית), כריסטולוגיה כלקדונית, קידוש ספרי הברית החדשה לצד הברית הישנה וכולי. בראייה זו, ישו הוא התגשמותו בבשר של האל הבן שהתקיים לצד האל האב ורוח הקודש בשילוש מטרם הבריאה, נעשה אדם כדי לגאול את האנושות מחטאיה במותו על הצלב ובתחייתו, והוא היחיד שבכוחו למחול על עוונות. כמו כן, היהדות המשיחית חולקת את ההשקפה הפרוטסטנטית הבסיסית: החשבת כתבי הקודש כפשוטם ולבדם כבסיס הדת ללא פרשנות מסורתית מחייבת, הקביעה שצידוק בפני האל נובע אך ורק מחסדו וניתן להשגה רק באמצעות אמונה ולא מעשים טובים, שלילת קיומו של ממסד כנסייתי היררכי וכדומה. לבסוף, כקבוצה אוונגליסטית, המשיחיים מדגישים מאוד את חוויית "הלידה מחדש" ברוח של המאמין, את ההתלהבות בתפילה, את הפצת הבשורה וגם ערכים משפחתיים וחברתיים שמרניים.

עיקר חשוב ביותר בתנועה, הנובע מהמחשבה האוונגליסטית ושהוא הבסיס העיקרי ליהדות המשיחית, הוא קבלת הדיספנסציונליזם.[3] זוהי השקפה מורכבת לגבי אחרית הימים והאופן בו תתנהל ישועת האנושות, שהיא עצמה פיתוח של הפרה-מילניאליזם: האמונה כי הביאה השנייה של ישו תתרחש לפני אלף שנות שלטון הצדק שנובאו בחזון יוחנן, ומכאן כי ימלוך בפועל על פני האדמה. היא התקבלה על מרבית האוונגליסטים במאות ה-19 וה-20. הדיספסציונליזם, במאמץ להדוף את המחקר הביקורתי-היסטורי בכתובים, מחלק את ההיסטוריה האנושית לשלבים שבכל אחד הנהיג האל מערכת ציוויים אחרת שבני-האדם בדרך כלל נכשלו מלעמוד בה. בראייה זו, ההבטחות התנ"כיות אכן ניתנו לישראל כעם, וכשלונם של היהודים מלהאמין בישו אינו מפקיע את הברית עמם והיא עודנה שרירה וקיימת; לישראל כאומה יש עדיין מעמד בעיני האל, ולכן חובה שישמור על קיומו ויזכה לתחייה לאומית (כנובע מלשון המקרא) בטרם קץ הימים. בעתיד, עם הביאה השנייה, ייגאלו הנוצרים ויעלו השמימה בעוד שהיהודים יקבלו סוף סוף את מלכות ישו ויילחמו תחתיו במלחמת יום הדין, בה יושמדו שני שלישים מהם (זוהי הפרשנות האוונגליסטית לזכריה י"ג: פִּי-שְׁנַיִם בָּהּ, יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ; וְהַשְּׁלִשִׁית, יִוָּתֶר בָּהּ). בנוסף, מקרב היהודים תהיה תמיד "שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל", כלומר אותם מהם המאמינים בישו, שתינצל. שארית זו, בראייה הדיספנסציונליסטית, איננה מאבדת את מעמדה כחלק מן העם ואינה מחויבת להתמזג במאמינים הגויים – שלא כבראייה הנוצרית הקלאסית, השוללת בתקיפות כל הבדל בין יהודי לגוי בתוך הכנסייה – ולבסוף, כל ישראל שיוושעו ויחיו תחת מלכות ישו על הארץ במשך אלף השנים החזויות יהיו חלק מאותה שארית.[4]

הפרשנות הדיספנסציונליסטית אודות מעמד היהודים גם מתרצת, בעיני האוחזים בה, קשיים ניכרים העולים מהברית החדשה, בה הותקפו הדורשים ממאמינים גויים בישו לשמור את התורה אך מאידך מוזכרים בה המשך היותם של היהודים עם נבחר. היהדות המשיחית קמה וזוכה ללגיטימציה על בסיס זה, הקובע כי קהילה נפרדת של יהודים המאמינים בישו היא דבר מתחייב ורצוי.[5] במקביל לעמידה על המשך קיומו של ישראל כאומה אתנית שההבטחות על תקומתה תקפות, לא סוטים היהודים המשיחיים מההשקפה הנוצרית הבסיסית לגבי התורה והמצוות ועומדים על כך שעם קרבנו של ישו על הצלב, פקע כל חיוב לקיים ולשמור אותן והתורה שניתנה בסיני התפוגגה והוחלפה ב"תּוֹרַת הַמָּשִׁיחַ". כפי שציין פרופ' יעקב אריאל, התנועה המשיחית לכל גווניה שללה תמיד כל חובה לציית לתורה בכל רמה שהיא והדגישה שרק האמונה בישו מושיעה את האדם, יהודי או גוי; טקסים יהודיים המקוימים ביהדות המשיחית הם עניין של מסורת לאומית ובחירה אישית, לא הכרח תאולוגי. עמדה תקיפה זו סייעה להם להתגבר על החשש הנוצרי העמוק מהתייהדות, עוון חמור מראשית ימי הנצרות, ולהיחשב כחברים לגיטימיים לגמרי במחנה האוונגליסטי.[6]

כתבי הקודש ופולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמקובל בנצרות, כתבי הקודש של היהודים המשיחיים כוללים את התנ"ך והברית החדשה.

ליהודים המשיחיים אין ספר תפילה אחיד, אך יש קהילות המשתמשות בסידור משלהן. רוב התפילות הן אישיות וספונטניות. התפילת מסתיימות בדרך כלל בביטוי "בשם ישוע המשיח, אמן".

כמו בדתות אחרות, היהודים המשיחיים מאמינים בשכר ועונש פיזי או מטאפיזי. לשיטתם הגמול ניתן מאלוהיהם ישו, הנתפס על ידם כמוחל הבלעדי על חטאים שלא נמחלו באמת בעולם זה.

אחד מעיקרי האמונה הוא בישור, כלומר הפצת האמונה הנוצרית, והוא נעשה בעל-פה, בהפצת הברית החדשה או ספרים אחרים, וכן בעזרת האינטרנט, בין באופן פרטי ובין כחלק מתנועה מיסיונרית.

יחס רבגוני לתורה שבעל פה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלב הנוצרי ביחד עם מגן הדוד.

רוב היהודים המשיחיים אינם מקבלים את התורה שבעל פה, אף על פי שהיהדות הרבנית היא מקור להלכה המשלים את התורה. אחרים אוחזים באמונה שאמנם ניתנה תורה שבעל פה כלשהי (ואפילו מוצאים סימוכין בדברי ישו מהברית החדשה או במעשים שונים שמסופר שעשה שמקורם בתורה שבעל פה, כגון נטילת ידיים, הליכה לבית כנסת בשבת, קריאת הפטרה, קידוש לחם ויין ועוד), אך מוסיפים לטעון כי זו איננה התורה שבעל פה המוכרת ביהדות, או לכל הפחות אינה זהה לה במדויק. פרשנות התנ"ך נעשית בהכוונתו של רועה קהילה או באופן אישי.

עברית וארמית כעדיפות על יוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף מקורה היהודי של הנצרות, הדת התפתחה בעיקר בקרב גויים דוברי יוונית ולבסוף העניקה משמעות דתית רבה יותר ליוונית, וזנחה במידה רבה את השימוש בעברית וארמית בשיח הדתי ובתפילה. היהודים המשיחיים משתמשים בשם ישוע, ולא בשם ישו הנפוץ בקרב יהודים דוברי עברית, בטענה שזהו שמו ההיסטורי (כקיצור נפוץ של השם 'יהושע' בתקופת הבית השני, כפי שמופיע בספרי התנ"ך שנכתבו בראשית ימי בית שני).[7] לדבריהם השם ישו הגיע בשלב מאוחר יותר, בהשפעת ההגייה היוונית (Jesus) של השם, ובהמשך יהודים אף יצרו ממנו ראשי תיבות בדיעבד של "ימח שמו וזכרו".[8] עוד טוענים הם כי הכינוי "נוצרי" משמעו "אדם שבא מנצרת" ואינו מתאר השתייכות לדת חדשה.

התנהלות קהילתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית התפילה "ברוך השם" של הקהילה המשיחית בדאלאס, טקסס
בית הקברות היהודי משיחי בעמק רפאים בירושלים

הקהילות שונות זו מזו באופיין ובגודלן. רוב הקהילות מונות בין 15–40 אנשים, אם כי ישנן גם קהילות גדולות יותר המונות מעל 100 אנשים. רוב הקהילות אינן ידועות כלפי חוץ, ואינן מפרסמות את עצמן בשלטי חוצות, לוחות מודעות וכדומה. ה"אחים" נאספים לפחות פעם אחת במהלך השבוע לאסיפות של תפילה, קריאה, שירת הלל לישו או שמיעת סיפור של אחד ה"אחים" על הגעתו לאמונתו.

שימוש בסממנים יהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הן בבתי הכנסיות של הקהילה, והן באופן אישי, עשויים יהודים משיחיים מסוימים לעשות שימוש בסמלים ותשמישי קדושה המזוהים עם הדת היהודית, כגון מגן דוד, מנורה, ניקוד טברייני, ארון קודש, חנוכייה, ארבעת המינים ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמציה הביאה ליחס מתעניין ואף אוהד כלפי היהודים בחוגים פרוטסטנטיים מסוימים: קריאה בלתי-מתווכת של כתבי הקודש הקשתה על הפרשנות המסורתית לפיה ההבטחות הנבואיות הן אלגוריה המתייחסת לניצחון הנצרות וכי הכנסייה לבדה היא עם ישראל. ז'אן קלווין הרחיק וקבע כי השתייר משהו ממעמד היהודים הנבחר בעבר וכי ייתכן שאלוהים יגאלם כאומה, ולא רק כפרטים, עם קבלתם את ישו. התקשרה לכך גם האמונה בפרה-מילניאליזם שאימצו פרוטסטנטים רבים, ההשקפה האסכטולוגית לפיה הביאה השנייה תקדים אלף שנות שלטון צדק של ישו ומכאן שהיהודים יאמינו בו עוד קודם.

התפקיד החדש שנמצא להם בישועת האנושות, לא רק בעבר הרחוק אלא גם בעתיד, המריץ בין היתר את אוליבר קרומוול לפתוח את שערי אנגליה ליהודים בטיעון שעליהם להתפזר בקצווי ארץ בטרם שיבת ישו. מיסיונרים פרוטסטנטים, בייחוד פייטיסטים, השקיעו במאות הבאות מאמץ רב בלימוד היהודים והקימו תחנות מיסיון ייעודיות עבורם. גופים כמו החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים אימצו סמלים יהודיים ואפשרו למומרים להתגודד ביחד כדי ליצור להם סביבה נוחה. ב-1813 הוקמה בלונדון אגודת התפילה "בני אברהם", קהילה ראשונה שאיגדה יהודים מומרים בלבד. כנסיות "עבריות נוצריות" כאלו, כפי שנקראו, הוקמו גם באירופה ובאמריקה. בקישינב נפתחה "אספת ישראל בני הברית החדשה" ב-1884 בהנהגת יוסף רבינוביץ.

אמנם רק שבריר מהיהודים המתנצרים – לפי אומדנים, היו לפחות 250,000 במאה ה-19 – פנו אליה וגם אלו עזבו כמעט תמיד כדי להיטמע בחברה הנוצרית הכללית, אך התנועה ה"עברית-נוצרית" והראייה הפרוטסטנטית שהעניקה לגיטימציה מסוימת לקיומם הקולקטיבי של היהודים אפשרו מרחב להגדרה עצמית כיהודי ונוצרי גם יחד, דבר חסר תקדים מאז המאות הראשונות לספירה. בעיני חוגים פונדמנטליסטיים פרוטסטנטיים התקבלה לכך דחיפה עצומה עם התפשטות הדיספנסציונליזם, שכלול של הפרה-מילניאליזם שנוסח על ידי הכומר האנגלי ג'ון נלסון דרבי. במאמץ להתמודד עם הביקורת ההיסטורית-מדעית של הכתובים, הוא חילק את קורות העולם לעידנים שבכל אחד מהם הנהיג האל מערכת מארגנת אחרת שהאנושות נקראה לציית לה ושכל אחת מהן לא פגה. הוא הפריד חד-משמעית בין ישראל לכנסייה, קבע שההבטחות המילוליות לעם לא פגו אלא המשיכו להתקיים, ושהיהודים נועדו לזכות לתחייה לאומית ולקבל עליהם את ישו בטרם "הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה" המוזכרת בחזון יוחנן ומלחמת קץ הימים, בעוד שהנוצרים יעלו השמימה וייגאלו. הדיספנסציונליזם הסדיר את מעמדם של היהודים במהלך ישועת האנושות ומהווה אבן פינה ביחסם של פרוטסטנטים קיצונים, בייחוד התנועה האוונגליסטית, אליהם מאז.

ב-1893 נפתחה בלואר איסט סייד כנסיית "תקוות ישראל" בראשות הכומר המתודיסטי והדיספנסציונליסט ארנו גבליין. במאמץ ליצור אווירה מוכרת, גבליין אפשר קיום מסורות יהודיות רבות. בעוד שרגישות תרבותית כלפי כל אוכלוסייה מקומית אחרת הייתה דבר שבשגרה אצל מיסיונרים, מילוי חובות מן התורה העלה מיד חשש להתייהדות, עוון חמור ומגונה, שנלווה מאז ומתמיד לפעילות הייעודית בקרב יהודים. גבליין ספג ביקורת קשה. בשנות ה-1930 יזם שירות המיסיון היהודי של הכנסייה הפרסביטריאנית באמריקה הקמת כמה קהילות מומרים עצמאיות משיקולים כלכליים, מתוך הנחה שעדיף להניח להן לפעול לבד מאשר לממנן דרך תחנות מיסיון. כמה מכנסיות אלה אימצו סדרי תפילה עם מוטיבים יהודיים.

בדור לאחר מכן התרחשו שינויים מפליגים בתפישה העצמית של היהודים והמומרים ושל הנוצרים כלפיהם. השואה הביאה לחשבון נפש מעמיק על היחס ליהודים בהיסטוריה מצד הנוצרים ולתחושת סולידריות חזקה בקרב יהודים, גם אלו שהתנצרו. לכך הצטרף המחקר המדעי אודות הכיתות היהודיות-נוצרית הקדומות. הקמת מדינת ישראל נראתה כאישור גורף של הדיספנסציונליזם, ומלחמת ששת הימים העלתה את הדימוי של היהודים בחברה האמריקנית. יותר מכל, החילון המעמיק של עצם זהותם ודעיכת המרכיב האמוני לטובת ראייה אתנו-תרבותית יצר פתח לשינוי גישה; היחלשות המסגרות הקהילתיות והתחזקות האינדיבידואליזם והביקורתיות אפשרו עצמאות רבה בשאלות של הגדרה עצמית ורוחניות. גם דעיכת כור ההיתוך האמריקני ודגש מחודש על גאווה אתנית הניע מומרים מלשאוף להיטמע בחברה הוואספ"ית. מהראשונים לעמוד על כך היה מרטין מאיר "משה" רוזן. בניגוד למיסיונרים יהודים אחרים, ששאפו לשכנע את קהל יעד אורתודוקסי בהוכחות מימי הפולמוס היהודי-נוצרי, רוזן כיוון לשכבה הרחבה של צעירים מודרניים שקיבלו חינוך דתי מינימלי אם בכלל והיו בשלבי חיפוש רוחני על רקע תרבות-הנגד של שנות ה-50, ה-60 וה-70. הוא התמקד בסמלים יהודיים ובהזדהות מופגנת עם נושאים כמו השואה והציונות. הוא ערך אירועי ענק בחגים כמו חנוכה ופסח, והסובלנות הגוברת כלפי עניינים יהודיים בקרב עמיתיו האוונגליסטים אפשרה לדחות ביקורות על התייהדות.

המונח "יהודי משיחי" החל להיות רווח בחוגי המיסיון כבר בתחילת המאה ובייחוד בשנות ה-40, כשניסו להגביר את נוכחותם במדינת ישראל דוברת-העברית וחיפשו שם עברי שייחסר את ההקשר השלילי האינסטינקטיבי שעוררה המילה "נוצרי". אך בשלהי שנות ה-60 הפכו "יהדות משיחית" ו"יהודים משיחיים" להגדרה העצמית שאימצו קהילות חדשות של יהודים שקיבלו את האמונה הנוצרית-אוונגליסטית. כפי שכתב פרופ' יעקב אריאל, בניגוד ל"עברים הנוצרים" מן העבר הם פעלו עצמאית ולא כבני-טיפוחים של המיסיון, ואת האפולוגטיקה הרפה שכיוונה להדוף חששות מהתייהדות החליפה עמידה נחושה על זהות יהודית ועל כך שהמצטרפים לא התנצרו ולא הצטרפו לדת אחרת אלא הגשימו את יהדותם בקבלת ישו. החופש הרב שהעניקה התקופה לעיצוב זהות עצמית ללא תלות במגבלות העבר אפשרה לה לצמוח, על אף שיתר הציבור האמריקאי ראה בה עוד תנועה דתית חדשה משונה והממסד היהודי לכל אגפיו הוקיע אותה כתופעת שוליים תמהונית ומסוכנת.

הקהילה היהודית-משיחית הראשונה, "בית משיח" שבסינסינטי, קמה ב-1970. ראשה מרטין צ'רנוף התחיל כמיסיונר רגיל וכמופקד על תחנת המיסיון המקומית אך פנה לדרך עצמאית. במקביל לאימוץ האמונה והערכים החברתיים השמרניים של התנועה האוונגליסטית, הטיף לכך שאל ליהודים שקיבלו את ישו לוותר על תרבותם ומורשתם או על ראיית עצמם כיהודים לחלוטין. צ'רנוף ואחרים שחיקו את דוגמתו נמנעו במכוון ובאופן גורף, מתוך תחושת זהות ולא רק כאמצעי למשוך קהל, ממילים כמו "כנסייה" ו"נצרות" ועמדו על כך שליהודים יש תפקיד ומעמד לאומי בתוכנית האלוהית גם לעתיד, כפי שהתחייב מהדיספנסציונליזם שאחזו בו. הם הזדהו עם הכיתות היהודיות-נוצריות העתיקות, חגגו חגים יהודיים (ונמנעו מחגים נוצריים מקובלים כמו חג המולד והפסחא), התקינו ארונות קודש עם ספרי תורה והפגינו מוטיבים תרבותיים יהודיים. כעבור מספר שנים נפתחה "בית ישוע" בפילדלפיה, שהפכה למוקד אחר של התנועה החדשה. המגמה התפשטה בקרב יהודים שכבר התנצרו וגרפה אליה מצטרפים חדשים רבים מבחוץ. ב-1973 הקים רוזן את "יהודים למען ישו", וב-1975 שינתה "הברית העברית הנוצרית של אמריקה" את שמה ל"ברית היהודית המשיחית".

המחנה האוונגליסטי הרחב הגיב בחשש ובהסתייגות כלפי התופעה החדשה והעצמאית, שלא הייתה בשליטה ישירה של המיסיון ושלא הייתה חברה באף זרם נוצרי ממוסד. היא נראתה כמפגן מובהק של התייהדות ובכל אופן כסטייה. ב-19 באוקטובר 1975 פרסם גוף-הגג של המיסיון האוונגליסטי ליהודים, "אחוות העדויות הנוצריות", הוקעה פומבית של המשיחיים. אך לאחר פולמוס קצר ותקופת מתיחות, הוכרה לבסוף הלגיטימיות של התנועה, הן בשל כך שעל אף חריגויותיה לא סטתה מעיקרי האמונה (בייחוד בהדגשה כי קיומם של מנהגים יהודיים הוא אופציונלי ועניין של מורשת, ואינו מתחייב בשום אופן כדי להיוושע) והן בשל כך שהייתה אמצעי יעיל ביותר בהפצת האמונה בישו בקרב יהודים. היא מקובלת כיום בעיני רוב מוחלט של האוונגליסטים כחלק אורגני של מחנם, ממש כמו תת-קבוצות אחרות בעלי דגש אתני משלהן. בעוד שהקהילות המשיחיות הראשונות היו עצמאיות, גופים מיסיונריים רשמיים סייעו ואף יזמו את הקמתן של רבות מאלו שנוסדו בעשורים הבאים.

בשלהי המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 התנועה המשיחית גדלה במהירות, והיא מונה מאות קהילות ברחבי תבל. כבר ב-1978 הוקמה פדרציה בינלאומית, וב-2002 נפתח סמינר תאולוגי להכשרת מנהיגי דת. הידוק היחסים המתמיד בין הימין הנוצרי באמריקה למדינת ישראל והחשיבות העולה של תקומה יהודית פרטיקולרית בחזון האסכטולוגי שלו אפשר להם למלא תפקיד מתווך מיוחד ולהשיג לגיטימציה בתוך המחנה האוונגליסטי הרחב.[9]

היהודים המשיחיים בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2012, היהודים המשיחיים מונים בהערכה בארצות הברית בין 175,000-250,000 איש, בישראל בין 10,000-20,000 איש, ומספרם העולמי מוערך ב-350,000 איש.[1] חלק גדול מהיהודים המשיחיים אינם יהודים מלידה על פי ההלכה (כלומר אמם אינה יהודיה או ששני הוריהם אינם ממוצא יהודי). ההתייחסות ההלכתית של כל הזרמים היהודיים ליהודים משיחיים שהיו יהודים בלידתם היא כמשומדים.

קהילות משיחיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה המשיחית "בית חסדא" בחיפה

היהודים המשיחיים בישראל מפוצלים לקהילות שונות אשר ההבדלים העיקריים ביניהן הם באופן ההתכנסות ונוסחי התפילה הקהילתית ושיטות הבישור. רוב היהודים המשיחיים בישראל מדברים עברית כשפת אם ומשרתים בצה"ל.

הקהילה המשיחית ביפו הוקמה באמצע שנות השלושים של המאה העשרים. קהילות נוספות פועלות בישראל, בין היתר בירושלים, בתל אביב בכרמיאל וביד השמונה.

חלק מהקבוצות מכילות בעיקר יהודים בלידתם שהגיעו לאמונה בישו, ואחרות - בעיקר אנשים שאינם יהודים, אך למרבית הקבוצות אופי מעורב. אולי הידועה מכל תנועות אלו היא יהודים למען ישועאנגלית: Jews for Jesus) הקוראת לחנך נוצרים על המקורות היהודיים של דתם ובעיקר להביא כמה שיותר יהודים לאמונה המשיחית.

חברי הקהילה בקהילות משיחיות נקראים "אחים", ומנהיג הקהילה נקרא "רועה הקהילה". הרועה אחראי על הצדדים המנהליים והכספיים של הקהילה ועל ארגון הכינוסים השבועיים שלה. בהיעדרו של הרועה יהיו לרוב "אחים אחראים" המנהיגים את הקהילה. ברוב הקהילות מוטל איסור על האחים ללמוד חומר הכופר באמונה המשיחית. כנגד אח העובר על האיסור, וברבות מהקהילות מתייחסים אליו כאל זר ונמנעים מלומר לו שלום.[10]

חלק מקהילות היהודים המשיחיים בישראל מאוגדות בעמותה בשם "עדות משיחית לישראל". ישנן קהילות שבהן נהוג לתת תרומה (מעשר), על פי רצונו של כל מאמין, למימון הוצאות הקהילה, וישנן קהילות המקבלות תרומות מחו"ל.

גיוס חברים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילות היהודים המשיחיים בישראל עוסקות בפעולות הומניטריות הכוללות סיוע במצרכי מזון לניצולי שואה, משפחות חד הוריות וכדומה[דרושה הבהרה], וכן סיוע נפשי לנרקומנים, חוזרים בשאלה וחיילים בודדים.[דרוש מקור]

קבלת אדם ליהדות המשיחית מתבצעת ככלל בטקס טבילה: בעיני היהודים המשיחיים הטבילה היא דבר אלוהים, הקורא למאמינים לשים את חייהם הישנים מאחור, לתת לאדם הישן למות, ולקבל את המשיח כאדון בחייהם.[11] לטבילה מיוחס גם אלמנט של היטהרות, בדומה לטבילה של יהודים במקווה.

סלידה ממדעי החיים וחקר הדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – מדעי החיים

רבים מהיהודים המשיחיים דוחים את הידע המדעי הביולוגי אודות אבולוציה של מינים שונים בטבע, ותנועות משיחיות ברחבי העולם כולל בישראל נוטות להפיץ חומר פסבדו-מדעי באופיו, כנגד גרסתה המקובלת של התאוריה, תוך השוואתה לגישה הפסבדו מדעית של דרוויניזם חברתי. כמו כן, דוחים הם בדרך כלל את השימוש במתודולוגיה מדעית לניתוח ביקורתי ומחקר של ספר הברית החדשה ואת העמדות וההבניות המחקריות השונות של היסטריונים את חיי ישו ונוטים להציג דעות המביעות פקפוק באמינותם של קטעים מסוימים מהברית החדשה ככפירה באמונתם.

היחס כלפי היהודים המשיחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקברות של הקהילות המשיחיות בחיפה

מעמדם החוקי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שבעולם היהודי (ובפרט היהודי-אורתודוקסי) קיימת מחלוקת על מי הוא יהודי משיחי, יהודים משיחיים אינם נחשבים ליהודים לעניין חוק השבות (הם נחשבים כ"בני דת אחרת"). יהודים משיחיים שאמם יהודיה לפי ההלכה אינם נחשבים ל'לא יהודים', אלא ליהודים מומרים, כלומר - יהודים שהמירו את דתם במוצהר לדת אחרת, וגם אינם מקיימים מצוות עיקריות, כמצוות שבת.

בפסק דין תקדימי של בג"ץ, שדן בעתירת יהודים משיחיים לקבל סל קליטה על פי חוק השבות, פסק נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק בהתאם לקונצנזוס שהיה קיים בישראל בשנות ה-80 של המאה ה-20:

גורמים אלה (לאומיים, דתיים, לשוניים, היסטוריים...) מובילים היום כולם למסקנה, כי מי שמאמין במשיחיותו של ישו ורואה באמונתו זו את האפקטיבית שבאמונותיו ועושה לה נפשות ומתרכז לשם כך בקהילות הרי הוא אדם המאמין בדת אחרת...המבחן הראוי הוא המבחן החילוני-לאומי, המשקף את התודעה הלאומית שלנו כיום. נראה לי כי לעניין תודעה לאומית זו קיים קונצנזוס רחב בעם היהודי, וקיימת בו הסכמה לאומית, כי אמונה בישו כמשיח, מלך היהודים ובן האלוהים והטפה אקטיבית להגשמת אמונה זו בין היהודים, תוך יצירת קהילה מיוחדת לשם כך, כי כל אלה עושים את האדם לבן דת אחרת, באופן שנשללת יהדותו. על פי תודעה זו אנו רואים בעותרים בני דת אחרת. בנתני ביטוי לתודעה לאומית זו, ולהסכמה לאומית זו, איני מטיל על החברה הישראלית השקפת עולם פרטית. איני מכריע גם בשאלה עליה קיימים חילוקי דעות עמוקים ואין בה קונצנזוס חברתי. נראה לי כי הדת האחרת, אליה משתייכים העותרים, היא - לפי המבחן החילוני - הדת הנוצרית...

בג"ץ 265/87 גרי לי ושירלי ברספורד נגד משרד הפנים, ניתן ב-25.12.89

עם זאת השאיר פסק הדין פתח לשינויים בעתיד:

ה'מבחן החילוני' מורכב מיסודות שונים, וניתן למנות ביניהם יסודות של הדת היהודית, של הלשון העברית, של ההיסטוריה של עם ישראל ושל בניית עצמאותו המחודשת במדינתו. המשקל הפנימי של יסודות אלה השתנה בעבר עם הזמן, והוא ישתנה גם בעתיד. התפיסה החילונית-ליברלית היא תפיסה דינאמית, המשתנה עם הילוכו של העם היהודי על פני ההיסטוריה

בג"ץ 265/87 גרי לי ושירלי ברספורד נגד משרד הפנים, ניתן ב-25.12.89

שר הפנים, אברהם פורז, אמר בראיון:

חוק השבות נותן זכות שבות ליהודי בלבד, יהודי שהתנצר איננו יהודי יותר מבחינת חוק השבות. כל מי שמאמין בישו איננו יהודי. מה לעשות - היהדות לא מאמינה בישו. זה אפילו נקרא עבודה זרה. מי שמאמין בישו, בעיניי הוא נוצרי. נקודה.

7 ימים (ידיעות אחרונות) 13.8.2004

ב-2017 קבע בית הדין הרבני האזורי בתל אביב בהרכב מורחב, שבני זוג משיחיים שביקשו להתחתן כדת משה וישראל הם יהודים מומרים שאינם יכולים להתחתן בחתונה יהודית, ושדיון מחדש בעניינם יכול להתקיים אך ורק אם ייעברו טבילה לשם יהדות בבית דין של הרבנות הראשית לישראל, לאחר שיקבלו עליהם את עיקרי האמונה היהודית תוך הצהרה שהם זונחים אמונתם הנוצרית לחלוטין.[12]

סיווגם כנוצרים בצי האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תג זיהוי נוצרי בצי ארצות הברית המשמש לזיהוי קבוצות נוצריות

בצבא האמריקאי משרתים קציני דת מדתות שונות, הלובשים תגי זיהוי לצורך זיהוי דתם. ב-2008, בעקבות ניסיון של יהודי משיחי בשם דוויד הילס לשרת כקצין דת בצי האמריקאי, התנגדות של כלל הזרמים היהודיים האמריקאיים ללבישת מגן דוד על ידי קצין הדת המשיחי בשל הטעיית יהודים המשרתים בצי הובילה להוצאת פקודה על ידי אדמירל א.מ. פרגוסן בשם ועדת המדים של הצי שמחייבת קציני דת משיחיים ללבוש את סימול הצלב על-מנת לזהותם כנוצרים.[13][14] בעקבות ההחלטה הילס התפטר ולא שירת כקצין דת בצי, שכן היהודים המשיחיים כמו מספר זרמי נצרות אחרים אינם משתמשים בצלב.

עימותים עם ארגונים חרדים למלחמה במסיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי קהילות משיחיות נתקלים בביקורת ולעיתים אף בהתנכלות אלימה מצד ארגונים חרדים למלחמה במיסיון, בהם חברי ארגון "יד לאחים", בטענה שפעילותם מיסיונריות ומיועדת לגרום ליהודים נוספים להאמין בישו, וממילא להמיר את דתם.[15] באריאל אירעו מספר התנכלויות כלפי משיחיים.[16] ב-20 במרץ 2008 נפצע קשה נער בן 15 מאריאל, שמשפחתו משתייכת ליהודים משיחיים, לאחר שפתח חבילה שנראתה כמשלוח מנות. במשטרה סבורים שיעקב טייטל אחראי לפעולה על רקע אידאולוגי. את הפגיעה בנער הסביר בכך שהחליט לפעול נגד מיסיונרים באריאל שלטענתו "פעלו ללכוד יהודים חלשים".[17] בערד אירעו בשנים האחרונות מספר התנכלויות והפגנות של חרדים כלפי מאמינים בקהילה המשיחית.[18]

לטענתם של יהודים משיחיים, הם נרדפים בשל אמונתם, כלומר בשל קבלתם את ישו כמשיח אך גם כדמות אלוהית, בדרך כלל. הם טוענים למשל שביטויים כמו "נוצרים", "מטבילים לנצרות" ו"מיסיונרים" שנטענים כלפיהם נועדו ליצור תווית שלילית עליהם בציבור בישראל, שלטענת רבים מהם אינו מכיר את אמונתם ודרכם. הם טוענים שהמונח "מיסיונריות" קיבל משמעות שונה ממשמעותו המקורית, ושניתן להפנות מונח זה גם כלפי חרדים המפיצים ספרי קודש או לעיתים גם קמיעות.

על רקע השתתפותה של בת-אל לוי, תלמידת בית ספר ממלכתי המשתייכת לקהילת יהודים משיחיים, בחידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי לשנת 2008, יצא ארגון "יד לאחים", ואתו הרב שלמה אבינר והרב צבי טאו, בקריאה להחרמת החידון.[19] משרד החינוך התיר את השתתפותה של לוי, אך היא לא העפילה לשלב הגמר,[20] ויוזמות להחרמת החידון הארצי או קיום חידון מקביל לא יצאו לפועל.

ביקורת דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים המשיחיים זוכים בין היתר לביקורת המכוונת לקונספט הנוצרי של שילוש קדוש. ביקורת זו מגיעה באופן נרחב יחסית מכותבים יהודיים-אורתודוקסיים, ולעיתים גם מכותבים ואנשי רוח מוסלמיים, כמו גם מכותבים ישועיים שאינם נוצריים בהשקפתם ומבקרים את התאולוגיות בהן מחזיקים כלל היהודים המשיחיים (למשל, היוניטריאניסטים או הנאו-אביונים).

ביקורת חילונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותבים חילונים מרחבי העולם (כדוגמת אגנוסטיים, אתאיסטים ודאיסטים) מבקרים את התנהלותם של היהודים המשיחיים וטוענים כלפיהם לפנאטיות דתית ולהצמדות יתרה לפרשנות נוצרית-מסורתית לספרי הברית הישנה והברית החדשה תוך סגירות לפרשנויות אחרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב אריאל, Evangelizing the Chosen People: Missions to the Jews in America, 1880 - 2000, University of North Carolina Press, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהדות משיחית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 http://www.theatlantic.com/international/archive/2012/11/kosher-jesus-messianic-jews-in-the-holy-land/265670/
  2. ^ "Aliyah With a Cat, a Dog and Jesus". Haaretz (באנגלית). 9 ביוני 2006. בדיקה אחרונה ב-13 באפריל 2017. 
  3. ^ אריאל, Unite! עמ' 192 וכל המאמר.
  4. ^ להסבר מפורט, ראו: Arnold Fruchtenbaum (אנ'), ‏Israelology, Doctrine of, בתוך: Mal Couch (עורך), Dictionary of Premillennial Theology, Kregel Publications, 1997. עמ' 197-203.
  5. ^ ראו למשל: David Rudolph, Joel Willitts (עורכים), Introduction to Messianic Judaism: Its Ecclesial Context and Biblical Foundations, Zondervan, 2013. עמ' 21-25.
  6. ^ אריאל, Unite!, עמ' 208-209; פרוכטנבאום, Israelology, עמ' 198.
  7. ^ עזרא ב 2, 6, 36, 40; ג 2, 8,9; ד 3; ה 2; ח 33; י 18; נחמיה ג 19; ז 7, 39, 43; ח 7, 17; ט 4, 5; י 10; יא 26; יב 1, 7, 8, 1, 24, 26; דברי הימים א כד 11; דברי הימים ב לא 15.
  8. ^ שאלות ותשובות הניתנות על ידי מאמין משיחי
  9. ^ הפרק מבוסס על: יעקב אריאל, An Unusual Relationship: Evangelical Christians and Jews. New York University Press, 2013. עמ' 15–35, 214-245.
  10. ^ ירון מזרחי, תפיסת הזהות בקרב חברי הקהילה המשיחית יפו ת"א
  11. ^ הברית החדשה, מעשי שליחים פרק ב' פסוק 38
  12. ^ מנדי גרוזמן, בית דין מיוחד פסק בדבר מעמדם ההלכתי של יהודים משיחיים, באתר nrg
  13. ^ US Navy Tells Messianic Jewish Chaplain He Must Wear Cross, דצמבר 2008, Yeshiva World
  14. ^ Washington - Jews Hail Decision By US Navy Not To Recognize Messianic Jew As Jewish Chaplin, דצמבר 2008, Voizneias
  15. ^ "היהודים המשיחיים" באתר יד לאחים
  16. ^ אלי ברדנשטיין, נצרים נגד הנוצרים, באתר nrg‏, 9 בספטמבר 2005
  17. ^ אפרת וייס ורועי מנדל, מחבל יהודי: רצח ערבים, ניסה לחסל את שטרנהל, באתר ynet, 1 בנובמבר 2009
  18. ^ ארצי חלפון, מלחמת דת בערד: החרדים נגד המשיחיים, באתר ynet, 18.4.2004
  19. ^ אבישי בן חיים, חידון התנ"ך: גדולי הרבנים נגד היהודייה המשיחית, באתר nrg‏, 1 במאי 2008
  20. ^ עידן יוסף, בת אל לוי לא תהיה כלת חידון התנ"ך, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 8 במאי 2008