תאופיל גוטייה
 | |
| לידה |
30 באוגוסט 1811 טארב, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1872 (בגיל 61) ניי-סיר-סן, צרפת |
| שם לידה |
Jules Pierre Théophile Gautier |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות של מונמארטר |
| אירועים משמעותיים |
Battle of Hernani |
| מקום לימודים |
תיכון לואי הגדול, תיכון שארלמיין |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| זרם ספרותי |
הרומנטיקה, אסכולת הפארנאס |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
ג'ודית גוטייה, Estelle Gautier, Théophile Gautier, fils |
| פרסים והוקרה |
קצין בלגיון הכבוד |
| חתימה |
 |
  | |
תאופיל גוטייה (בצרפתית: Théophile Gautier; 30 באוגוסט 1811 – 23 באוקטובר 1872) היה משורר, סופר, לבריתן ומבקר אמנות צרפתי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר טארב (כיום בחבל מידי-פירנה שבדרום מערב צרפת) לפייר גוטייה שהיה עובד מדינה ולאשתו אנטואנט-אדלד קונקאר. המשפחה עברה להתגורר בפריז כשהיה בן שלוש שנים בלבד. הוא קיבל את חינוכו בקולז' לואי לה גראנד ובקולז' שארלמאן בפריז, אבל למד יותר בעזרת אביו, ושלט בשפה הלטינית כבר בגיל שמונה עשרה שנה.
במשך תקופת לימודיו פגש במשורר לעתיד ז'ראר דה נרוואל והתפתחה ביניהם ידידות עמוקה שנמשכה כל חייהם. דה נרוואל הפגיש אותו עם ויקטור הוגו ותחת השפעתו החל לעסוק בספרות. כבר ב-1826 החל לכתוב שירה וב-1830 פרסם את חרוזיו הראשונים ("שירים") במימונו של אביו. לאחר מהפכת יולי 1830 בחר להתגורר עם חבריו במרכז פריז ולחיות חיי בוהמה.
ב-1833 פרסם את קובץ השירים "אנשי צרפת הצעירה" שבו תיאר את אורח חייהם של האמנים והסופרים שהשתייכו לחוגים הספרותיים בפריז. ב-1835 פרסם את הנובלה "מדמוזל דה מופאן" שהייתה מבוססת על חייה של ז'ולי ד'אוביני וגרמה לשערורייה.
הוא הקדיש את מרבית זמנו לפרסום מאמרים בכתבי עת שונים - מה שאפשר לו לפגוש רבים מאנשי החברה הגבוהה ולהיכנס לעולם הספרות של פריז. בתקופת מהפכת 1848 כתב כמעט 100 מאמרים במשך תשעה חודשים. הוא זכה להתפרסם בחוגים הספרותיים של פריז אחרי שהסופרים הנודעים, ובהם פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, אלפרד דה ויניי, אלפונס דה למרטין ואלפרד דה מיסה, חדלו מלהיות פעילים בחוגים אלה.
תאופיל גוטייה שימש כמנהל "כתב העת של פריז" (1851–1856), כתב ביקורת על האמנות, התיאטרון והספרות, הרבה לנסוע באירופה וביקר גם ברוסיה, במצרים ובאלג'יריה. ב-1852 פרסם את קובץ השירה "זגוגיות וקמיעות" ששימש כמודל לאידיאל של "אמנות לשם אמנות" שבו דגל.
ב-1862 נבחר ליושב ראש "החברה הלאומית לאמנויות יפות" שבה היו חברים בין היתר הציירים אז'ן דלקרואה ואדואר מאנה. ב-1863 שארל-אוגוסטן סנט-בב, שהיה מבקר הספרות הנודע של התקופה, הקדיש לפחות שלושה מאמרים ליצירתו של גוטייה.
תאופיל גוטייה נפטר ב-1872 כתוצאה מהתקף לב ונקבר בבית הקברות של מונמארטר.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדו לו 3 ילדים. מ-יוג'יני פורט נולד בנו תאופיל גוטייה הבן ומ-ארנסטה גריסי נולדו בנותיו ג'ודית גוטייה ואסטל גוטייה.
מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאופיל גוטייה - סונטה על הסונטות, מצרפתית: דורי מנור. גיליון 1 של כתב העת "הו!", תל אביב 2005
- שירים (1830)
- אנשי צרפת הצעירה (שירה רומנטית 1833)
- מדמואזל דה מופן (נובלה 1835)
- הלברית לבלט ז'יזל (יחד עם ז'יל-אנרי ורנואה דה סן-ז'ורז') (1841)
- זגוגיות וקמעות (קובץ שירה 1852)
- אוצרות האמנות של רוסיה (1858)
- אונורה דה בלזאק (ביוגרפיה 1859)
- קפיטן פראקאס (נובלה 1863)
- מסע ברוסיה (1867)
- תאופיל גוטייה, על מחול, תשוקה ומוות, נהר ספרים. בחרה, תרגמה מצרפתית והוסיפה מבוא והערות: ליאורה ביניג-היידקר, תשע"ב 2012.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי תאופיל גוטייה בפרויקט בן-יהודה
- תיאופיל גוטיה, שום דבר אינו יפה באמת, אלא אם אינו מועיל כלל, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
- ליאורה בינג היידקר, הרב-מג המושלם של הספרות הצרפתית, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
- אמוץ גלעדי, האשה הקרושה מן החלומות, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2011
- גבי לוין, "על מחול, תשוקה ומוות": אצבעות אל השמים, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2012
- תאופיל גוטייה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- תאופיל גוטייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי תאופיל גוטייה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
תאופיל גוטיה (1811-1872), דף שער בספרייה הלאומית
