תומאס סאמטר
 | |||||||||||||||||||||||
| לידה |
14 באוגוסט 1734 מחוז הנובר במושבת וירג'יניה, אמריקה הבריטית .svg){kind=small}  | ||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 ביוני 1832 (בגיל 97) סטייטבורג, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||||||||||||||||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||||||||||||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||
תומאס סאמטר (באנגלית: Thomas Sumter; 14 באוגוסט 1734 – 1 ביוני 1832) היה קצין צבאי, בעל מטעים ופוליטיקאי אמריקאי ששירת בצבא הקונטיננטלי כבריגדיר גנרל במהלך מלחמת העצמאות. לאחר המלחמה נבחר סאמטר לבית הנבחרים ולסנאט, שם כיהן בין השנים 1801–1810, כשפרש. סאמטר זכה לכינוי "הגיימקוק הלוחם" בשל הטקטיקות הצבאיות שלו במהלך מלחמת העצמאות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תומאס סאמטר נולד במחוז הנובר במושבת וירג'יניה.[1] אביו, ויליאם סאמפטר, היה טוחן ומשרת לשעבר, ואילו אמו, אליזבת, הייתה מיילדת. אביו נולד באנגליה, וסאמטר היה ממוצא אנגלי ולשי. רוב שנותיו הראשונות של תומאס סאמטר עברו בטיפול בהמות ועזרה לאביו במפעל, לא בבית הספר. בהינתן רק חינוך בסיסי על הגבול, סאמטר הצעיר שירת במיליציה של וירג'יניה,[1] שם נכח בתבוסתו של אדוארד בראדוק.
משלחת טימברלייק
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בתום מלחמת אנגלו-צ'ירוקי, בשנת 1761, הוזמן סאמטר להצטרף למה שעתיד להיקרא "משלחת טימברלייק", שאורגנה על ידי קולונל אדם סטיבן ובראשם הנרי טימברלייק, שהתנדב למשימה. מטרת המשלחת הייתה לבקר בעיירות אוברהיל צ'רוקי ולחדש בריתות עם הצ'רוקי בעקבות המלחמה.[2] מפלגת המשלחת הקטנה כללה את סאמטר (שמימן חלקית את המיזם בכסף שלווה), טימברלייק, מתורגמן בשם ג'ון מקורמק ומשרת.
לפי היומן של טימברלייק, בשלב מסוים בתחילת המסע הארוך של כמעט שנה וחצי, סאמטר שחה כמעט חצי קילומטר במים הקפואים כדי לחלץ את הקאנו שלהם, שנסחפה משם בזמן שהם חקרו מערה. המשלחת הגיעה לעיירה אוברהיל טומוטלי ב-20 בדצמבר, שם קיבל את פניהם ראש העיר, אוסטנקו (או "Mankiller") ועד מהרה מצאו עצמם משתתפים בטקס מקטרת שלום. בשבועות שלאחר מכן, סאמטר והקבוצה השתתפו בטקסי שלום בכמה עיירות אוברהיל, כמו צ'וטה, סיטיקו וצ'ילהווי.
המשלחת חזרה לוויליאמסבורג, וירג'יניה, מלווה במספר צ'יפים מהצ'רוקי, והגיעה לנהר ג'יימס בתחילת אפריל 1762.
בהיותו בוויליאמסבורג, אוסטנקו הצהיר על רצון לפגוש את מלך אנגליה, ובמאי 1762 נסע סאמטר לאנגליה עם טימברלייק ושלושה מנהיגי צ'רוקי נכבדים, כולל אוסטנקו. בהגיעם ללונדון בתחילת יוני, האינדיאנים היו אטרקציה מיידית, ומשכו המונים בכל רחבי העיר. שלושת הצ'ירוקי ליוו אז את סאמטר בחזרה לאמריקה, ונחתו בקרוליינה הדרומית ב-25 באוגוסט 1762 או בערך.
מאסר בגין חוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאמטר נתקע בקרוליינה הדרומית עקב קשיים כלכליים. הוא עתר למושבת וירג'יניה בבקשה להחזר הוצאות הנסיעה שלו, אך נדחה. לאחר מכן, סאמטר נכלא בגין חובות בווירג'יניה. כאשר חברו ועמיתו החייל, ג'וזף מרטין, הגיע לסטונטון, מרטין ביקש לבלות את הלילה עם סאמטר בכלא. מרטין נתן לסאמטר עשר גינאה וטומהוק. סאמטר השתמש בכסף כדי לקנות את דרכו מהכלא בשנת 1766. כאשר מרטין וסאמטר התאחדו מחדש כשלושים שנה מאוחר יותר, סאמטר החזיר את הכסף.
חיי משפחה ועסקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאמטר התיישב בסטייטבורג, קרוליינה הדרומית, במחוז קלרמונט (לימים מחוז סאמטר) בגבעות הגבוהות של סנטי. הוא התחתן עם מרי ג'יימסון ב-1767. יחד, הם פתחו כמה עסקים קטנים ובסופו של דבר הפכו לחברים במעמד בעלי המטעים, ורכשו בעלות על מטעי עבדים.
מלחמת העצמאות האמריקאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאמטר הקים קבוצת מיליציה מקומית בסטייטבורג. בפברואר 1776 נבחר סאמטר ללוטננט קולונל של הרגימנט השני של קו קרוליינה הדרומית ולאחר מכן מונה לקולונל. ב-1780 מונה לבריגדיר גנרל, תפקיד שמילא עד תום המלחמה. הוא השתתף במספר קרבות בחודשים הראשונים של המלחמה, כולל המערכה למניעת פלישה לג'ורג'יה. אולי ההישג הצבאי הגדול ביותר שלו היה המערכה הפרטיזנית שלו, שתרם להחלטתו של לורד קורנווליס לנטוש את הקרוליינות לעבר וירג'יניה.
במהלך הלחימה באוגוסט 1780, הוא הביס כוח משולב של לויאליסטים וסדירים של הצבא הבריטי בהנגינג רוק, ויירט והביס שיירת אויב. אולם מאוחר יותר, הרגימנט שלו כמעט הושמד על ידי כוחות בראשות בנסטר טרלטון. הוא גייס כוח חדש, הביס את מייג'ור ג'יימס ומיס בנובמבר, והדף מתקפה של טרלטון, שבה נפצע. סאמטר נישא לבית בלקסטוק, שם המנתח שלו, ד"ר נתנאל אבני, חיפש והוציא את הכדור מתחת לכתפו השמאלית.
בשנת 1781, בתגובה למספר נמוך של מתגייסים, הכריז סאמטר בפומבי על שלל עבור מגייסי הצבא הקונטיננטלי, שקבע שכל מי שיצליח לגייס מספר מסוים של מתנדבים לקו קרוליינה הדרומית יקבל עבדים בבעלות לויאליסטים כשלל.[3] סאמטר רכש את הכינוי "קרוליינה גיימקוק" במהלך המהפכה האמריקאית, על טקטיקת הלחימה העזה שלו. לאחר הקרב על חוות בלקסטוק, לוטננט קולונל בריטי בנסטר טרלטון העיר שסאמטר "נלחם כמו תרנגול", וקורנווליס תיאר את הגיימקוק כ"מגפה הגדולה ביותר שלו".
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת העצמאות, נבחר סאמטר לבית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן מ-4 במרץ 1789 עד 3 במרץ 1793 ומ-4 במרץ 1797 עד 15 בדצמבר 1801. מאוחר יותר כיהן בסנאט של ארצות הברית, לאחר שנבחר על ידי בית המחוקקים למלא את התפקיד שהתפנה כתוצאה מהתפטרותו של הסנאטור צ'ארלס פינקני.[1] סאמטר התפטר ממושבו בסנאט ב-16 בדצמבר 1810.[1]
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאמטר מת ב-1 ביוני 1832, במטע העבדים שלו "South Mount", שהיה ממוקם ליד סטייטבורג, קרוליינה הדרומית, בגיל 97. סאמטר היה הגנרל האמריקאי האחרון ששרד ממלחמת העצמאות. הוא נקבר בפארק הזיכרון של תומאס סאמטר במחוז סאמטר, קרוליינה הדרומית.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו של תומאס, תומאס סאמטר הבן, שירת בריו דה ז'ניירו בין השנים 1810 ל-1819 כשגריר ארצות הברית בבית המלוכה הפורטוגזי במהלך גלותה בברזיל. אשתו של תומאס הבן, נטלי דה לאגה סאמטר (לבית נטלי דה לאגה דה וולודה), הייתה בת אצולה צרפתית, שנשלחה על ידי הוריה לאמריקה למען ביטחונה במהלך המהפכה הצרפתית.[4] היא גודלה בעיר ניו יורק בין השנים 1794 ל-1801 על ידי סגן הנשיא ארון בר כבת חסותו, לצד בתו שלו תאודוסיה.[5][6] נכדו, קולונל תומאס דה לאג' סאמטר, שירת בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת סמינול השנייה, ולאחר מכן ייצג את קרוליינה הדרומית בבית הנבחרים של ארצות הברית.
אחיו הגדול של סאמטר, ויליאם סאמטר, היה קפטן במלחמת העצמאות.[7][8][9][10]
שמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר סאמטר, קרוליינה הדרומית, שהתאגדה במקור כסאמטרוויל ב-1845, נקראה על שמו של תומאס סאמטר.[11] העיר הקימה לכבודו אנדרטה, וזכתה לכינוי "עיר הגיימקוק" על שם הכינוי שלו.
לפני ששמו שונה למחוז סאמטר ב-1868, מחוז סאמטר נקרא בדרך כלל "מחוז הגיימקוק הישן".[12] השימוש בכינוי זה נמשך לאחר שינוי השם, כאשר המחוז נקרא לאחר מכן "מחוז גיימקוק הישן".[13]
מחוזות בארבע מדינות נקראים על שם סאמטר. אלו הן קרוליינה הדרומית, פלורידה, אלבמה וג'ורג'יה[14] הקהילה הלא מאוגדת של סאמטרוויל, פלורידה, היא המושב לשעבר של מחוז סאמטר, פלורידה. שניהם נקראים על שם תומאס סאמטר.
פורט סאמטר במפרץ צ'ארלסטון, מבצר שתוכנן לאחר מלחמת 1812, נקרא לכבודו. המבצר ידוע בעיקר כאתר שעליו נורו היריות שיזמו את מלחמת האזרחים האמריקאית, בקרב פורט סאמטר.
הכינוי של סאמטר, "Fighting Gamecock", הפך לאחד מכמה כינויים מסורתיים עבור ילידי קרוליינה הדרומית. לדוגמה, הכינוי הרשמי של אוניברסיטת קרוליינה הדרומית הוא "הגיימקוק". מאז 1903, צוותי המכללה ידועים בפשטות בשם " גמקוקס קרוליינה הדרומית". הקמע המחופש של האוניברסיטה מכונה Cocky, קיצור של "Gamecock".
בתי ספר אחרים בקרוליינה הדרומית נקראו על שם סאמטר או משתמשים ב-Gamcock כקמע שלהם.
- הקמע של תיכון סאמטר הוא "Gamecock" וקבוצות הספורט של בית הספר מתייחסות לעצמן כ"Sumter High Gamecocks" לכבוד סאמטר.
- Thomas Sumter Academy, בית ספר פרטי בתוך מחוז סאמטר, נוסד בשנת 1964. הקמע שלהם מכונה "הגנרל" אך אינו דומה חזותית לתומס סאמטר והוא מתואר בדרך כלל כשהוא לבוש במדים של תקופת מלחמת האזרחים.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]תומאס סאמטר ומעשיו שימשו כאחד המודלים לדמותו הבדיונית של בנג'מין מרטין בסרט "הפטריוט", סרט קולנוע שיצא בשנת 2000.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תומאס סאמטר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- תומאס סאמטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 תומאס סאמטר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ^ Bass, Robert (1961). Gamecock: The Life and Campaigns of General Thomas Sumter. New York: Holt, Rinehart, and Winston. p. 9.
- ^ Rees, John U. (2019). 'They Were Good Soldiers': African-Americans Serving in the Continental Army, 1775-1783. Helion & Company. ISBN 978-1-9116-2854-5.
- ^ Tisdale, Thomas (2001). A Lady of the High Hills: Natalie Delage Sumter. Univ. of South Carolina Press. ISBN 978-1-57003-415-2.
- ^ Schachner, Nathan (1961). Aaron Burr: A Biography. A. S. Barnes. ארכיון מ-17 בינואר 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Burr, Aaron (1837). Davis, Matthew Livingston (ed.). Memoirs of Aaron Burr: With Miscellaneous Selections from His Correspondence. New York: Harper & Brothers. p. 387 n.1.
- ^ "General Thomas Sumter and Brother William Sumter". The Watchman and Southron. 1907-08-21. p. 2. נבדק ב-2020-12-20.
- ^ "The North Carolina Patriots – Capt. William Sumter". www.carolana.com. נבדק ב-2020-12-20.
- ^ Sumter, Joel (1 באוגוסט 1874). "Thomas Sumter Papers, Draper Manuscripts, Statement from Joel Sumter to Lyman Draper". Draper Manuscripts. 8VV344-349 [268-269]: 344–349 – via Wisconsin Historical Society.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Kent, A.A. (27 אפר' 1897). "General Thomas Sumter, A Brother and Other Members of the Family that Lived in Caldwell Co, NC". Newspapers.com. The Lenoir Topic, Lenoir, North Carolina. p. 1. נבדק ב-20 ינו' 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "History & Heritage". City of Sumter, SC (באנגלית). 4 באוגוסט 2018. נבדק ב-21 בדצמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Calhoun Monument Association". The Sumter Banner. Newspapers.com. 8 במרץ 1854. נבדק ב-21 בדצמבר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Atlanta Fair". The Watchman and Southron. Newspapers.com. 23 באוגוסט 1881. נבדק ב-21 בדצמבר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Krakow, Kenneth K. (1975). Georgia Place-Names: Their History and Origins (PDF). Macon, GA: Winship Press. p. 215. ISBN 0-915430-00-2.