אאוסביו קינו
 | |
| פסל אאוסביו קינו בעיירת הולדתו | |
| לידה |
10 באוגוסט 1645 סניו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
15 במרץ 1711 (בגיל 65) מגדלנה דה קינו, מקסיקו |
| שם לידה |
Eusebio Chini |
| מדינה | איטליה |
| מקום קבורה |
מגדלנה דה קינו |
| ידוע בשל | חקר אריזונה ומדינת סונורה, והקמת 24 מיסיונים |
| מקצוע | כומר |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
  | |
אֵאוּסֶבְּיוֹ פְרַנְסִיסְקוֹ קִינוֹ (בספרדית: Eusebio Francisco Kino, באיטלקית: Eusebio Francesco Chini; 10 באוגוסט 1645 – 15 במרץ 1711) היה מיסיונר ישועי, גאוגרף, מגלה ארצות, קרטוגרף ואסטרונום איטלקי. במשך 24 השנים האחרונות בחייו הוא פעל באזור שהיה קרוי אז פימרייה אלטה (Pimería Alta), כיום מדינת סונורה במקסיקו ודרום אריזונה בארצות הברית. הוא חקר את האזור ופעל בקרב הילידים המקומיים, בעיקר בני הקבוצה האתנית של הסובאיפורי (Sobaipuri), האבות הקדמונים של בני שבט הפימה המודרניים. הוא הוכיח שחצי האי באחה קליפורניה אינו אי בכך שהוביל משלחת לחצי האי, שכן עד אז הייתה קיימת תפיסה מוטעית על פיה נקרא חצי האי בשם האי קליפורניה. עד מותו הקים 24 מיסיונים וויסיטות (visita, קפלות קטנות או תחנות ביקור).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חייו עד המסע לאמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קינו הוא השם בו הוא נודע בארצות דוברות הספרדית. קיימות שתי גרסאות לשמו המקורי של קינו באיטלקית. גרסה אחת היא ששמו היה "אאוסביוס קינוס" (Eusebius Chinus) וגרסה אחרת ששמו היה "אאוזביו פרנצ'סקו קיני" (Eusebio Francesco Chini). קינו נולד בכפר סניו (Segno, כיום חלק מהעיירה טאיו), אז בשליטת הבישופות של טרנטו, חלק מהאימפריה הרומית הקדושה.
הוריו היו פרנצ'יסקוס קינוס (Franciscus Chinus) ומרגריטה לוקי (Margherita Luchi). התאריך המדויק של יום הולדתו אינו ידוע, אבל הוא הוטבל ב-10 באוגוסט 1645 בכנסייה הקהילתית בטאיו. קינו התחנך באינסברוק, כיום באוסטריה, ולאחר שהחלים ממחלה קשה, הוא הצטרף למסדר הישועים ב-20 בנובמבר 1665. בין השנים 1664 ל-1669 הוא קיבל הכשרה דתית כחבר במסדר בפרייבורג, באינגולשטאדט ובאזור לנדסברג בבוואריה. לאחר שסיים את השלב האחרון בהכשרתו במסגרת המסדר, שבמהלכם הוא לימד מתמטיקה באינגולשטאדט, הוא הוסמך לכהונה ככומר ב-12 ביוני 1667.
אף שקינו רצה להגיע למזרח הוא נשלח לספרד החדשה. משום שחלו עיכובים במסעו לרוחב אירופה, הוא החמיץ את הספינה שבה הוא היה אמור להפליג ונאלץ לחכות שנה לספינה אחרת. בזמן שהמתין בקדיס שבספרד כתב על תצפיות שערך בשלהי 1680 ו-1681 ועל מחקרו על השביט (שכונה אחר-כך השביט הגדול של 1680), אותו פרסם כ-Exposición astronómica de el cometa. פרסום זה היה אחר-כך נושא לסונטה שכתבה הנזירה והמשוררת מספרד החדשה חואנה אינס דה לה קרוס (Juana Inés de la Cruz).[1]
מיסיון בבאחה קליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשימה הראשונה של קינו הייתה להוביל את משלחת אטונדו (Atondo) לחצי האי באחה קליפורניה של פרובינציית לאס קליפורניאס של ספרד החדשה. הוא יסד את מיסיון סן ברונו (Misión San Bruno) ב-1683. ב-1685, לאחר בצורת ממושכת שם, נאלצו קינו ושאר המיסיונרים הישועים לנטוש את המיסיון ולחזור לבירה מקסיקו סיטי.
מיסיונים בפימרייה אלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האב קינו החל את הקריירה שלו בפימרייה אלטה בבוקר ה-14 במרץ 1687, 24 שנים ויום לפני מותו ב-15 במרץ 1711. היה זה הבוקר שבו עזב את קוקורופה (Cucurpe), עיירה שנחשבה ל"שולי הנצרות".[2]
ברגע שהאב קינו הגיע לפימרייה אלטה, על פי בקשת התושבים, הוא ייסד במהרה את המיסיון הראשון בעמק הנהר בהרי סונורה. בהמשך נדד קינו לרוחב צפון מקסיקו, ומדינות אריזונה וקליפורניה של ימינו. הוא רכב בנתיבי מסחר עתיקים הוקמו אלף שנים קודם לכן על ידי הילידים. שבילים אלו הורחבו אחר-כך לדרכים. הסיורים הרבים שערך על גב סוס כיסו שטח מעל ל-130,000 קילומטרים רבועים, ובמהלכם הוא מיפה אזור באורך 320 קילומטרים וברוחב 400 קילומטרים. לקינו היה תפקיד חשוב בשגשוג הכלכלי של האזור, כשפעל עם הילדים המקומיים שכבר עסקו בחקלאות וחשף אותם לזרעים, פירות, צמחי תבלין ודגנים מאירופה. הוא גם לימד אותם לגדל בקר, כבשים ועיזים. העדר המקורי של קינו שכלל 20 פרות שיובאו לפימרייה אלטה גדל בתקופתו ל-70,000 ראש. ההיסטוריון הרברט בולטון (Herbert Bolton) התייחס לקינו כאל החוואי הראשון של אריזונה.
היחסים עם הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסעותיו בפימרייה אלטה יצר קינו קשר עם 16 שבטים שונים. לחלקם היו שטחים הגובלים בפימרייה אלטה, אבל היו מקרים רבים שהנציגים של השבטים חצו את אדמות שבטי הפימה במטרה לפגוש את קינו. במקרים אחרים רכב האב קינו לאדמותיהם על מנת לפגוש אותם. בין השבטים: קוקופה, מריקופה טוהונו אודהאם וסובאיפורי.
דעות ותחומי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קינו התנגד לעבדות ולעבודת פרך במכרות הכסף שהספרדים כפו על הילידים. דעות אלו גרמו למחלוקת בינו לבין עמיתיו המיסיונרים, שרבים מהם פעלו ברוח החוקים שנכפו על ידי ספרד בטריטוריה בה פעלו. קינו חיבר ספרים על דת, אסטרונומיה וקרטוגרפיה. הוא בנה רשת של מיסיונים שהשתרעה ממדינת סונורה של ימינו ועד צפון-מזרח, 240 קילומטרים לתוך אריזונה של ימינו. אחד המיסיונים, סן חבייר דל בק (San Xavier del Bac) סמוך לטוסון, הוא ציון דרך היסטורי לאומי פופולרי ופועל גם בימינו ככנסייה קהילתית פרנציסקנית. קינו יזם את בנייתם של תשע עשרה רנצ'ריות (כפרים), שסיפקו בקר ליישובים החדשים.
קינו עסק גם במלאכות אחרות והיה אסטרונום, מתמטיקאי וקרטוגרף מומחה, ששרטט את המפות המדויקות הראשונות של פימרייה אלטה, מפרץ קליפורניה ובאחה קליפורניה.[3] האב קינו אהב להכין דגמי ספינות מעץ. הידע שלו במפות ובספינות הוביל אותו להאמין שהאינדיאנים המקסיקנים יכלו בקלות להגיע לקליפורניה בדרך הים, סברה שהמיסיונרים במקסיקו סיטי התייחסו אליה בסקפטיות. כאשר קינו הציע לבנות ספינה שתידחף לרוחב מדבר סונורה אל החוף המערבי של מקסיקו, ואף החל לבנות אותה, החלו רבים מעמיתיו המיסיונרים לפקפק בשפיותו. יחסית למקצועו היה לקינו הון רב שבו השתמש בעיקר כדי לממן את הפעילויות המיסיונריות שלו. בני דורו דיווחו על עושרו בחשדנות.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קינו שהה במיסיונים שהקים עד מותו ב-1711. הוא מת בקדחת ב-15 במרץ 1711, בהיותו בן 65, באתר שכיום הוא מגדלנה דה קינו (Magdalena de Kino) בסונורה במקסיקו. ניתן לראות את שרידי השלד שלו בקריפטה שלו.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קינו הוא דמות מכובדת הן במקסיקו והן בארצות הברית, ועל שמו קרויים עיירות, רחובות, בתי ספר, מונומנטים ואתרים גאוגרפיים. מינרל הנחושת קינואיט קרוי על שמו. ב-1965 נתרם פסל של קינו לאוסף באולם הפסלים הלאומי בקפיטול בוושינגטון, אחד משני הפסלים המייצגים את אריזונה. פסל נוסף שלו מוצב מעל דרך קינו (Kino Parkway), רחוב ראשי בטוסון. פסל פרש של קינו ניצב בכיכר ההנצחה לווסלי בולין (Wesley Bolin Memorial Plaza) מול בניין הקפיטול בפיניקס. קפסולת זמן הוטמנה בבסיס הפסל. פסל פרש נוסף ניצב סמוך לקתדרלה בעיר ארמוסיו בסונורה במקסיקו. העיירות באיה קינו (Bahía Kino) ומגדלנה דה קינו (Magdalena de Kino) בסונורה ואחידו פאדרה קינו (Ejido Padre Kino) בבאחה קליפורניה קרויות לכבודו. פארק עם פסל של קינו שוכן בעיר נוגלס באריזונה. הפסל הגדול ביותר של קינו ניצב לאורך גבול מקסיקו-ארצות הברית בטיחואנה שבבאחה קליפורניה. כמו כן קרוי יין על שמו (פאדרה קינו), אותה מייצרת השלוחה המקסיקנית של פרנו ריקאר בארמוסיו שבסונורה. אנדרטה לזכרו של קינו הוצבה ב-2015 בגן של פיאצה דנטה בסמיכות למרכז ההיסטורי של טרנטו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- KINO, Eusebio Francisco (1919) [1708]. Spain in the West: Kino's Historical Memoir of Pimería Alta, A Contemporary Account of the Beginnings of California, Sonora and Arizona, 1682–1711. Vol. I. translated and annotated by Herbert Eugene Bolton. Cleveland: Arthur H. Clark Company.
- Polzer, Charles W., Kino Guide II: a Life of Eusebio Francisco Kino, S.J., Arizona's First Pioneer, and a Guide to His Missions and Monuments, Southwest Mission Research Center, 1982.
- Polzer, C., Kino: His Missions, His Monuments, Jesuit Fathers of Southern Arizona, 1998.
- Polzer, C. & Sheridan, Thomas H., Presidio and Militia on the Northern Frontier of New Spain: A Documentary History, Volume Two, Part One: The Californias and Sinaloa-Sonora, 1700–1765, University of Arizona Press, 1997.
- Seymour, Deni J., 1989 The Dynamics of Sobaipuri Settlement in the Eastern Pimeria Alta. Journal of the Southwest 31(2): 205-22.
- Seymour, D., 1997 Finding History in the Archaeological Record: The Upper Piman Settlement of Guevavi. Kiva 62(3): 245-60.
- Seymour, D., 2003 Sobaipuri-Pima Occupation in the Upper San Pedro Valley: San Pablo de Quiburi. New Mexico Historical Review 78(2): 147-66.
- Seymour, D., 2007 Delicate Diplomacy on a Restless Frontier: Seventeenth-Century Sobaipuri Social And Economic Relations in Northwestern New Spain, Part I. New Mexico Historical Review, Volume 82(4): 469-99.
- Seymour, D. 2007 A Syndetic Approach To Identification Of The Historic Mission Site Of San Cayetano Del Tumacácori. International Journal of Historical Archaeology, Vol. 11(3): 269-96.
- Seymour, D., 2008a Delicate Diplomacy on a Restless Frontier: Seventeenth-Century Sobaipuri Social And Economic Relations in Northwestern New Spain, Part II. New Mexico Historical Review, Volume 83(2): 171–99.
- Seymour, D. 2009 Father Kino’s 'Neat Little House and Church' at Guevavi. Journal of the Southwest 51(2):285-316.
- Seymour, D., 2011 Where the Earth and Sky are Sewn Together: Sobaípuri-O’odham Contexts of Contact and Colonialism. University of Utah Press, Salt Lake City.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אאוסביו קינו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אאוסביו קינו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sor Juana Inés de la Cruz, Soneto. Aplaude la ciencia Astronomica del Padre Eusebio Francisco Kino, de la Compañia de Jesus, que escrivió del Cometa.... Inundacion castalida de la unica poetisa, musa decima...; Madrid, 1689 Online view
- ^ BOLTON, Herbert Eugene (1927). Rim of Christendom: a biography of Eusebio Francisco Kino, Pacific coast pioneer. University of California Press.
- ^ "California or New Carolina: Place of Apostolic Works of Society of Jesus at the Septentrional America". World Digital Library.