אבו אל-עלא אל-מערי
אבו אלְ-עַלָאא אחמד בן עבד אללה בן סֻלימאן א-תַּנוּחִ'י אלְ-מַעַרִּיּ (בערבית أبو العلاء أحمد بن عبد الله بن سليمان التنوخي المعري) משורר והוגה דעות ערבי סורי (26 בדצמבר 973 - 1054).
אל-מערי נולד בעיר הסורית מערת א-נועמאן הנמצאת בצפון מערב סוריה. בילדותו התעוור אל-מערי, כנראה כתוצאה ממחלת אבעבועות רוח, אך בכל זאת הצליח ללמוד במדרסה דתית בחאלב הודות לכוח זיכרונו. עם חזרתו לעירו עסק בחינוך בעירו, שם גם קנה לו שם של מלומד בתחומי הבלשנות והספרות הערבית. בשנת 1010 יצא אל העיר בגדאד בה למד רבות מסופרי העיר וממשכיליה. לאחר שנה של שהייה בבגדאד חזר אל-מערי לעירו שם חי חיי צניעות ונזירות (הוא מעולם לא נשא אישה) עד מותו בגיל 84. שירתו ותורת המוסר שעיצב קנו לה תומכים רבים ואלו נהרו מערת א-נועמאן מכל ארצות האסלאם. אל-מערי נהג בחספוס (שלא לומר גסות) וישירות עם כל בני שיחו, תכונה שגרמה חלקם להסתייג ממנו ולאחרים להעריץ את דבקותו באמת.
[עריכה] הגותו של אל מערי
אל-מערי עיצב עולם פילוסופי שלא היה מקובל בשום זרם של האסלאם, ייחודה של דרכו הפילוסופית היא ההתעלמות מן המצוות האסלאמיות ומן הביטוי האורתודוקסי של האסלאם. ראיית עולמו של אל-מערי דגלה במוסר בחיי היום יום, מוסר שאינו שואב את מקורותיו מן הממסד הדתי אלא מעקרונות הצדק הטבעי, חסרונו של הצדק בחיי היום יום הפילה על אל-מערי פסימיות רבה. על פי אל-מערי הבחירה בטוב אינה צרכה להיעשות על מנת לזכות להכרה או לשכר מן הבריות או מן האל, אלא עצם המעשה הטוב הוא המטרה. הביע דעות לא שגרתיות, כגון התנגדות לילודה, בטענה שעלינו לחסוך מהדורות הבאים את סבלות העולם, והתנגדות לפגיעה בבעלי־חיים לצורכי מאכל, שהובילה אותו לצמחונות.
דעותיו העלו את חמת הממסד הדתי השמרני- העולמא, אך אלו לא הצליחו לשנות את דעותיו של אל מערי.
שיריו של אל-מערי הכתובים בשפה קשה ומסורבלת קובצו בספר "לוזומיאת" או "לוזום מא לא ילזם" (החובה שמה שאינו חובה). יתר כתביו פורסמו בספרים "אל-פוצול ואל-ע'איאת" ו"רסלת אל ע'ופראן". כתביו של אל-מערי זכו לעניין מחודש בעולם הערבי לאחר פרסומים מחדש ופירושם על ידי האינטלקטואל המצרי טהא חוסיין בשנת 1955.
