הקומדיה האלוהית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דנטה מחזיק בפואמה בידו ומסביבו פרטים מתוך עלילה הפואמה. התמונה מתוך פרסקו בקתדראלה של פירנצה

הקומדיה האלוהיתאיטלקית: La Divina Commedia) היא פואמה שירית שכתב דנטה אליגיירי בתחילת המאה ה-14, ונחשבת לפואמה השירית הגדולה ביותר בספרות האיטלקית וחלק מהספרות הקנונית הגדולה ביותר בספרות העולמית.

מבנה היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכו של דנטה אובדת ביער. תחריטי הנחושת לפואמה נעשו על ידי גוסטב דורה
המקוללים בשערי הגיהנום
מינוס שופט את הנשמות
רודפי הבצע הנדונים לגלגל שקי כסף ענקיים - ציור של גוסטב דורה
דנטה וורגיליוס חוצים את הסטיקס
הקנטאורים משגיחים על האלימים
וכי מדוע תפגע בי?
מפלצת המרמה
דנטה צופה ביועצים אשר בגדו במבקשי עצתם עולים בלהבות
הבוגדים קפואים בתחתית הגיהנום
השטן
עיט נושא את דנטה אל מעבר לשערי כור המצרף
החוטאים בגאווה מטוהרים מחטאם לפני כניסתם לגן עדן
נשמות חמדנים
ביאטריצ'ה מטבילה את דנטה במי נהר לית'

הקומדיה האלוהית מורכבת משלושה חלקים (קנטיקות): גיהנום, כור המצרף וגן עדן (או בתרגומו של עמנואל אולסבנגר: "התופת", "טור הטוהר" ו"העדן" ). כל אחד מהחלקים מורכב מ-33 בתי שיר (קנטו), ובתוספת בית-שיר כהקדמה, מאה בתי שיר בסך-הכל. כל שורה מורכבת מ-11 הברות (הנדקסילביות והקנטו כולו בנוי בטרצה רימה, טרצות שיר במבנה אבא, בגב, גדג... שתש. לדוגמה, הקומדיה נפתחת כך:

Nel mezzo del cammin di nostra vita
mi ritrovai per una selva oscura
ché la diritta via era smarrita.
Ahi quanto a dir qual era è cosa dura
esta selva selvaggia e aspra e forte
che nel pensier rinova la paura!

תרגום לאנגלית (תרגם: הנרי וודסוורת' לונגפלואו):

Midway upon the journey of our life
I found myself within a forest dark,
For the straightforward pathway had been lost.
Ah me! how hard a thing it is to say
What was this forest savage, rough, and stern,
Which in the very thought renews the fear.

תרגום שאול פורמיג'יני (1869):

וַיְהִי הַיּוֹם, בִּהְיוֹתִי בַחֲצִי יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ,
נִקרֹא נִקְרֵאתִי בְּתוֹך יַעַר חֹשֶךְ,
כִּי מִדֶּרֶךְ הַיְשָרָה נָטִיתִי.
מַה תִּכְבַּד דַבֵּר
בַּיָּעַר הַמִּדְבָּרִי הַזֶּה קָשֶׁה וָעָז,
אֲשֶׁר מִדֵּי זָכְרִי אוֹתוֹ יִתְחַדֵּשׁ פַּחְדִי בִּי.


תרגום זאב ז'בוטינסקי:

בַּיּוֹם הַהוּא, אֶמְצַע שְׁבִיל יָמֵינוּ,
בְּחֹרֶשׁ עַז נִתְעֵיתִי, כִּי מָאוֹר
וּנְתִיב־אֱמֶת בָּאֹפֶל הִטָּמֵנוּ.
הוֹי מָה אַכְזָר הַסֹבֶךְ הַשָׁחֹר –
אֶת אֵימָתוֹ לֹא יְתָאֵר פִּי־גֶבֶר;
גַּם זִכְרוֹנוֹ הוּא רַעַד וּמָגוֹר,

תרגום עמנואל אולסבנגר (1956):

וַיְהִי בְּמַחֲצִית נְתִיב חַיֵּינוּ
וָאֶמָּצֵא אוֹבֵד בְּיַעַר חֹשֶׁךְ,
כִּי מִן הַאֹרַח הַיָּשָׁר הֻטֵּיתִי.
הוֹי מַה־קָּשֶׁה לוֹמַר, אֵיכָה הָיָה הוּא
זֶה־יָּעָר עַז, פִּרְאִי וְעַב הַסֹּבֶךְ:
מִדֵּי זָכְרִי בּוֹ, יִתְחַדֵּשׁ הַפַּחַד.

סיפור העלילה פורשׂ בגוף ראשון את מסעו של המשורר דרך שלוש ממלכות המתים במהלך השבוע הקדוש (מיום השני הקדוש עד חג הפסחא) של אביב 1300, כשהוא מלווה בגיהנום ובכור המצרף במשורר הרומי ורגיליוס ומדריכתו בגן עדן היא ביאטריצ'ה, אידאל האישה המושלמת ואהובת נעוריו של דנטה. הסיפור אומנם פורסם בשנת 1320, לקראת מותו של דנטה, אך מתרחש בזמן שבו דנטה בן 35. הגיל שדנטה החשיב כשיא החיים באומרו שעד גיל 35 האדם מתפתח, ומאז דועך (מתאים לכך שישו מת בגיל 35, אף הוא). הדמויות בעלילה הם אנשים שמתו עד אותה שנה, חלקם דמויות ביצירות ספרותיות.

גיהנום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפואמה מתחילה כשהמשורר מאבד דרכו לפתע ביער אפלולי ומותקף על ידי מפלצות אלגוריות. לישועתו מגיע המשורר ורגיליוס בן רומא, שדנטה מעריצו. זה מצילו מן המפלצת הבולעת דעת, אהבה ומידות טובות ומציע לו "לך אחרי, אני אהיה למדריכך/ואובילך מכאן אל המקום הנצחי" (קנטו א' 113-114).

דנטה מהסס אם הוא ראוי ללכת בדרך זו, וורגיליוס מגנה אותו על פחדו ומספר לו כי ביאטריצ'ה שלחה אותו להדריכו. בשומעו את הדבר, מתנער דנטה ופוסע עם מדריכו אל תוך המשעול העמוק והפראי (קנטו ב').

דנטה וורגיליוס נכנסים בשערי הגיהנום, שבראשם שלט בו כתוב "דרכי עובר נתיב אל משכנות הסבל, דרכי עובר נתיב אל עינויי הנצח, דרכי עובר נתיב ארורי הכלא. זנחו כל תקווה, אתם הנכנסים בשערי" (Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate) ומוצאים עולם שאווירו שחור, גדוש המיית המעונים. ורגיליוס מסביר לו כי מדובר בנשמות הארורות שלא חיו למען אלוהים אלא למען עצמם (né fur fedeli a Dio, ma per sé fuoro) ושעתה איבדו אפילו כל תקווה למות (Questi non hanno speranza di morte). כארון אינו מתיר להם אף לחצות את הנהר אל הגיהנום. כמו בתנומה מובל דנטה אל העבר השני של נהר אכרון אל תוך הגיהנום ממש (תחילת קנטו ד'). ורגיליוס מוביל את דנטה מבעד לתשעת מעגלי הגיהנום, כשכל מעגל חדש מייצג רשע הולך וגובר, עד שהם מגיעים לממלכתו של השטן במרכז כדור הארץ. בכל מעגל נענשים החוטאים באופן שונה בהתאם לחטאם.

השלט המצוין הוא ה"שומר" של שער הגיהנום, לעומת מלאך עם חרב השומר על הפרוגטוריום. בכך אמירה כי אל הגיהנום קל יותר להיכנס. לכל חטא יצר דנטה עונש ייחודי משלו, המסביר את מהותו המלאה של החטא לפי דנטה.

מעגל ראשון: לימבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלימבו הוא אזור הגבול (לימבוס ביוונית: גבול), מקום משכנם של מי שאמנם לא חטאו, אך גם לא זכו לישועה, שכן לא נטבלו. דנטה הפך את הלימבו למשכן של כבוד. בין שוכניו ורגיליוס, צלאח א-דין, אבן סינא, הרופא הפילוסוף מן המאה התשיעית ואחרים. עונשם הוא לחוות את הכמיהה לגן עדן, בלי תקווה להגיע אליו (che sanza speme vivemo in disio). דנטה שואל אם היה מישהו שיצא מאזור זה, ונענה כי דוד המלך אברהם אבינו והיהודים הצדיקים, הועלו לגן העדן על ידי ישו לאחר צליבתו.

גן העדן נוצר רק לאחר שהגיעה הבשורה לפי ישו. הדבר הראשון שעשה ישו לאחר מותו, היה להעלות את הראויים לגן העדן. אחרים כהורציוס, הומרוס, אובידיוס וחכמי וגיבורי יוון ורומי הופרדו משאר הנתונים בלימבו (קנטו ד’). בפתח המעגל השני ניצב מינוס מלך כרתים, השופט כל נשמה למעגל המתאים לה.

מעגל שני: תאווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במעגל השני נתונים אלו שחטאו בתאווה יתרה, שרויים בסערת תמיד של רוח שחורה. דנטה מונה את הסיפורים הנודעים של אהבה ותשוקה, מהלנה היפה ועד טריסטן ואיזולדה.

מעגל שלישי: גרגרנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במעגל השלישי, שטוף גשם וברד, קור וקדרות, ניצבים אלו שחטאו בגרגרנות, חטא שבנצרות דינו מיתה. לשמור עליהם מוצב קרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים. הם נאכלים על ידי קרברוס, ונאלצים לאכול בוץ.

מעגל רביעי: חמדנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על החמדנים במעגל הרביעי מופקד פלוטו, אל השאול, המקושר לכסף וממון. כאן רואה דנטה המון גדול, יותר מבכל מקום אחר, מקוננים "מדוע חסכת? מדוע בזבזת?" דנטה רואה בהמון שפע נזירים, אפיפיורים וקרדינלים, "שאצלם תאוות הבצע מגיעה לשיאה", אך הוא אינו מצליח להבחין בהבדלים ביניהם, כי על שביקשו להתעלות בזכות כספם, הם הופכים זהים זה לזה בעולם הבא. עונשם הסיזיפי: לגלגל משאות כבדים (קנטו ז').

מעגל חמישי: זעם, עצלות וגאוותנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנטה וורגיליוס ממשיכים לרדת ומגיעים לביצה, היא הנהר סטיקס, שבה מדשדשים ונלחמים זה בזה אלו שזעמם גבר עליהם, ומתחת למים, אלו הגורמים להם לבעבע, הסובלים מצחנת הבטלנות - חטא העצלנות (סוף קנטו ז'). דנטה ומלווהו מגיעים לרגלי מגדל גבוה, המוקף בנהר סטיקס. בסירה קטנה מגיע פלגיאס, משיט החוטאים בעצלות (פלגיאס הוא מלך לפיטאה, בנם של איקסיון וכרוניס, ששרף את מקדש אפולו בדלפי כנקמה על העוול שנעשה לכרוניס על ידי אפולו). השניים חוצים את הסטיקס (קנטו ח') ועוברים על פני החוטאים בגאווה מופרזת, ביניהם מלכים רבים, הנדונים לחיות בביצה מזוהמת כחזירים. הם מתקרבים לעיר המכונה דיס, שחומותיה ברזל ומגדליה אדומים מאש הגיהנום שבתוכם.

השומרים בשערי העיר מסרבים להכניס את דנטה ודורשים כי ישוב על עקביו בלי ורגיליוס. השניים ניצבים ליד השער, אובדי עצות, ממתינים לסיוע מגן העדן. במקום חולפות מדוזה ואחיותיה, וורגיליוס מכסה את עיניו של דנטה כדי שלא יהפוך לאבן אם יביט במדוזה. לבסוף, מגיע מגן העדן מלאך ופותח את השערים עבורם.

מעגל שישי: כופרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השניים נכנסים בשערי "דיס", עיר הגיהנום ופוסעים לאורך הקיר, כאשר הם נתקלים באנשים המבכים את גורלם מתוך קברים נסתרים. אלו הכופרים. עיקר קנטו י' מוקדש אחר כך לשיחה בין דנטה למנהיג יריביה הפוליטיים של סיעתו, הנענש כראוי לו בעולם הבא.

מעגל שביעי: האלימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הם נפנים (קנטו י"א) אל העיר פנימה ומגיעים לשלוש טבעות שבהן מצויים ה"אלימים". בטבעת הראשונה זורם נהר דם רותח, שבו מתבשלים אלו שפעלו באלימות כנגד אחרים, כשקנטאורים משגיחים עליהם. כל אחד טבול בדם הרותח בהתאם למידת חטאו. העריצים טובלים עד עיניהם. השניים מגיעים ליער אפור, סבוך וקוצני, הטבעת השנייה שבה מצויים אלו שהתאבדו והמופקרים מבחינה מוסרית. אלו הפכו לעצים הנפצעים מן הרוח וממגע חיות ואדם, ובדברם זורם הדם מפיהם (קנטו י"ג).

לאחר מכן, מגיעים השניים אל הטבעת השלישית, במדבר חול שאש גיהנום ניתכת עליו ממעל (קנטו י"ד). שם מצויים המחציפים פניהם אל האל. הלאה משם, אנשים חרוכי פנים וגוף, נודדים בלי מנוחה תחת גשם האש ועשן אש עולה מן החול הרותח. שם מצויים אלו שנחפזו לקחת אישה בלא מחשבה יתרה, מחללי שם האל ומבצעי מעשי סדום (קנטו ט"ז).

מעגל שמיני: הרמאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנטה וורגיליוס מגיעים למעלה הר ופוגשים במפלצת איומה, שעירה, עקרבית וממוזלגת זנב, היא מפלצת המרמה והבוגדנות. וכן הם פוגשים באנשים שעל גבם גבנון חמדנות הריבית שלהם, מבשרם של אלה ניזונה המפלצת. השניים ממריאים על כנף המפלצת אל מקום שבתם של הרמאים (סוף קנטו י"ז). המעגל השמיני הוא מבנה בצורת משפך ועליו עשר תעלות טבעתיות. המעגל נקרא "תעלות הרשע" (Malebolge). בכל תעלה נענשים הרמאים לפי סוג הרמאות בה הם אשמים.

ראשית עוברים דנטה וורגיליוס דרך תעלה I, החיצונית ביותר, שבה נענשים המפתים והסרסורים. הם מוצעדים בתעלה תחת הצלפות אין-סופיות של שדים מקורננים (תחילת קנטו י"ח).

משם הם מגיעים לתעלה II, אשר בה החנפנים טבולים לנצח בהפרשות בני-אדם (סוף קנטו י"ח).

בתעלה III רואה דנטה את אילו המוכרים עמדות כוח בתמורה לטובות הנאה. מוכנסים לבורות כשראשם בתחתית הבור ורגליהם בוערות בפתחו (קנטו י"ט).

תעלה IV היא תעלתם של נביאי השקר ומגידי העתידות. ראשם סובב לאחור, כך שהם רואים רק את מה שמאחוריהם (קנטו כ').

בתעלה V נענשים המנצלים עמדות כוח לביצוע מעשי שחיתות. טבועים בנהר זפת רותחת, ונשמרים על ידי שדונים חמושים בחניתות (קנטו כ"א). בעוברם את תעלה V ורגיליוס מותקף על ידי שדונים, אך יוצא ללא פגע. (קנטו כ"ב).

משם מגיעים דנטה וורגיליוס לתעלה VI אשר אליה מובאים במותם הצבועים ושם הם נאלצים להלך לבושים גלימות עופרת כבדות לנצח נצחים (קנטו כ"ג).

תעלה VII היא תעלתם של הגנבים. בתעלה שורצים מיני זוחלים אשר מענים את הגנבים בהכשות ובנשיכות, והכשותיהם של נחשים מסוימים אף גורמות לגנבים להתלקח. נשמותיהם של חלק מן הגנבים לא זוכות לגוף אנושי אלא מגיעות לתעלה בתוך גופו של זוחל, והדרך היחידה בה הן יזכו לגוף אנושי היא בעזרת החלפת גופים עם גנב אחר בתהליך אשר גורם לשתי הנשמות סבל רב (קנטונים כ"ד, כ"ה).

בתעלה VIII רואה דנטה לשונות אש מהלכות. הוא מגלה כי אלו הם המייעצים עצות אחיתופל במטרה להשיג רווח אישי. גופם כולו מועלה בלהבה כעונש על חטאם (קנטונים כ"ו, כ"ז).

התעלה הבאה, IX במספר, היא תעלתם של האשמים ביצירת פילוג וקרעים בחברה. הם נושאים חתכים איומים הנגרמים להם על ידי שד ענק בעל חרב. חומרת הפצע היא כחומרת החטא (קנטונים כ"ח, כ"ט).

משם מגיעים דנטה וורגיליוס לתעלה האחרונה, תעלה X. אליה מובאים השקרנים, הזייפנים, המתחזים והאלכימאים. עונשם הוא לחלות שוב ושוב במחלות נוראות כגון צרעת, שחפת, מימת ופריחות מסוגים שונים (קנטונים כ"ט, ל').

בהגיעם למרכז המעגל השמיני מגיעים דנטה וורגיליוס לאזור שבו מוחזקים הטיטנים וענקים מיתולוגיים רבים. הם מונמכים על יד הענק אנתאוס דרך "פתח המשפך" של המעגל השמיני למעגל התשיעי (קנטו ל"א).

מעגל תשיעי: הבוגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעגל התשיעי הוא אגם קפוא, הקרוי "נהר הבכי" (Cocytus), ובו מופרדים הבוגדים משאר הרמאים בגלל שהרמאות שלהם בוצעה במכוון נגד קשר של דם, אהבה או כבוד. המעגל התשיעי מחולק לארבעה אזורים, הראשון בשטח ההיקפי של האגם והאחרון במרכזו.

  • האזור הראשון קרוי "קינה" (Caina) על שם קין, ובו מוחזקים הבוגדים בקרוביהם כשהם קפואים עד גובה המותניים (תחילת קנטו ל"ב).
  • האזור השני נקרא "אנטנורה" (Antenora), ובו נמצאים הבוגדים בעירם או בארצם כשהם קפואים עד גובה הכתפיים (סוף קנטו ל"ב).
  • האזור השלישי הוא "טולומאה" (Tolomea), כנראה על שם תלמי בן-חבוב, רוצח שמעון התרסי. באזור זה קפואים הבוגדים באורחיהם כשהם שקועים בקרח עד עיניהם (קנטו ל"ג).
  • האזור הרביעי "יהודקה" (Giudecca), הוא המקום אליו נשלחים החוטאים הגדולים ביותר, הבוגדים באדוניהם. הם מוחזקים לנצח נצחים כשכל גופם שקוע במים הקפואים. במרכז האזור, שקוע עד מותניו בקרח לכוד השטן, שבגד באדונו אלוהים. דנטה מתאר את השטן כבעל שלושה ראשים (כניגוד לשילוש הקדוש), והוא אוכל לנצח את גופם של הבוגדים הנוראים ביותר ברוטוס וקסיוס שבגדו ביוליוס קיסר ואת ראשו של יהודה איש קריות. הרוח מנפנוף שלושת זוגות הכנפי השטן היא הגורם לקפאונו של נהר הבכי. השטן בוכה משש עיניו. (קנטו ל"ד).

כור המצרף - הפורגטוריום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממעמקי הגיהנום, לאחר המפגש עם השטן בעצמו, יוצאים דנטה וורגיליוס אל עבר השני במשכני המתים, הוא כור המצרף (קנטונים א', ב'). כור המצרף הוא הר גבוה בקצה העולם אשר על פסגתו הכניסה לגן עדן. הכור הוא מקום הגעתן של הנשמות אשר מקומן אינו בגיהנום. כור המצרף נועד לגרום סבל לנשמות המגיעות אליו, אך הענישה בכור המצרף שונה מזו בגיהנום בכך שאינה נצחית. סיבת הענישה היא טיהור הנשמה מחטאיה לפני הכנסתה לגן עדן. מתחת לכניסה לכור המצרף עצמו מתוארות ארבע קבוצות של אנשים אשר מחכות על המדרונות הנמוכים של ההר:

  • הראשונה, קבוצת המנודים.
  • השנייה, אלה שעצלנותם מנעה מהם לכפר על חטאיהם עד לזמן קצר לפני מותם.
  • השלישית, אלה שמתו מוות אלים (קנטונים ג' עד ו').
  • הרביעית, הקרובה ביותר לשערי כור המצרף, היא קבוצת האנשים אשר כתוצאה ממסירותם לעניינים חשובים אחרים זנחו את מסירותם לנצרות. באזור זה רואה דנטה רבים משליטי אירופה המנוחים (קנטונים ז', ח').

משם דנטה נישא על ידי עיט, בעודו ישן, אל תוך שעריו של כור המצרף (קנטו ט'). בתוך כור המצרף מטפסים ורגיליוס ודנטה על ההר. ורגיליוס מדריך את דנטה דרך שבע הטרסות של כור המצרף אשר מסמלות את שבעת החטאים הכבדים ביותר בנצרות, חטאים שעונשם מיתה.

  • טרסה ראשונה: חטא הגאווה: החוטאים בחטא זה מטוהרים מחטאם בכך שהם נושאים על עורפם סלע כבד, אשר אינו מאפשר לנושאו להרים את ראשו ולהזדקף. חטא הגאווה נחשב לחמור מבין שבעת החטאים (קנטונים י' עד י"ב).
  • טרסה שנייה: חטא הקנאה: עיניהם של הקנאים נסגרות למשך כל שהותם בכור המצרף, והם נעטפים בבדים אשר גורמים להם להתמזג עם האדמה סביבם (קנטונים י"ג עד ט"ו).
  • טרסה שלישית: חטא הזעם: לטרסה זו מגיעים החוטאים בזעם ובשנאת חינם. הטרסה כולה אפופת עשן סמיך, והחוטאים מהלכים בעשן מבלי לראות את דרכם עד שחטאם מטוהר (קנטונים ט"ו עד י"ז).
  • טרסה רביעית: חטא העצלות: טהור חטא העצלות נעשה בהרצתם של העצלים לאורכה ולרוחבה של הטרסה (קנטונים י"ח, י"ט).
  • טרסה חמישית: חטא החמדנות: החוטאים בחטא החמדנות מטוהרים בכך שהם שוכבים על בטנם כשפניהם באדמה. (קנטונים י"ט עד כ"א)
  • טרסה שישית: חטא הגרגרנות: כדי לטהר את הגרגרנים מחטאם הם מובאים לטרסה השישית. בטרסה הזאת צומחים עצי פרי רבים, אך פירותיהם העסיסיים רחוקים מהישג יד. הגרגרנים נאלצים לשוטט בטרסה בהתנזרות מוחלטת מכל מאכל ומשקה, תוך כמיהה לפירות העצים כל עוד הם בכור המצרף (קנטונים כ"ב עד כ"ד).
  • טרסה שביעית: חטא התשוקה: הטרסה של החוטאים בתשוקה היא הקרובה ביותר לגן עדן. דרך הטיהור של חטא זה היא שרפת החוטאים בקיר להבה (קנטונים כ"ה עד כ"ז).

דנטה וורגיליוס ממשיכים ומעפילים לפסגת ההר, שם נמצא גן עדן. ורגיליוס הינו עובד אלילים, ומשכנו הנצחי נמצא בלימבו (המעגל הראשון של הגיהנום). לכן הוא אינו רשאי להיכנס לגן-עדן, וביאטריצ'ה הופכת להיות המדריכה השנייה של דנטה ובנוסף גם האחראית על טיהורו לפני כניסתו לגן העדן (קנטונים כ"ח עד ל"ג).

מתחמי גן העדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם תשעה מתחמים בגן העדן, והם:

מתחם ראשון: הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם הירח מיועד לאנשים שלא עמדו בשבועותיהם, כלומר לא היו אמיצי לב (קנטו ב'-ה'). דנטה פוגש את פיקארדה דונאטי (אחותו של חברו הטוב פורזה דונאטי) שמתה זמן קצר לאחר שהוצאה בכוח ממנזרה. ביאטריצ'ה נואמת בפני דנטה על חופש הרצון ועל קדושת שבועות קדושות.

מתחם שני: מרקיורי (כוכב חמה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם מרקיורי מיועד לאנשים שעשו מעשים טובים מתוך רצון לתהילה, אך ערערו על ערכי צדק (קנטו ה'-ז'). יוסטיניאנוס ה-1 מתאר את סיפור האימפריה הרומית. ביאטריצ'ה נואמת לדנטה על מחילת ישו לחטאי האנושות.

מתחם שלישי: ונוס (נוגה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם ונוס מיועד לאנשים שעשו מעשים טובים מתוך אהבה, אך לא עמדו בפניים פיתויים (קנטו ח'-ט'). דנטה פוגש את קארל מרטל מאנג'ו שמתאר אנשים שעוסקים במקצועות לא מכובדים, ואת קוניצה דה רומאנו. טרובדור מדגיש את רחב הזונה, הנשמה המבריקה ביותר בקרב מתחם זה, ומקלל את העיר פירנצה על ייצור ה"פרח המקולל" הזה (פלורין - "פרח" הוא דימויי למטבע שפלורין היה שמו), שאחראי על נפילת הכנסייה.

מתחם רביעי: השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם השמש מיועד לנשמות החכמים והפיקחים, שהיו זהירים (קנטו י'-י"ד). שם פנה הקדוש תומאס אקווינס לדנטה, מתאר לו את חיי הקדוש פרנציסקוס מאסיזי, ומקונן על נפילת המסדר הדומיניקני. דנטה פוגש את בונוונטורה הקדוש הפרנציסקני, שמתאר לו את סיפור חיי הקדוש דומיניקוס, ומקנן על נפילת המסדר הפרנציסקני. שני המסדרים לא היו תמיד ידידותיים, והעובדה שמשתתפי מסדר אחד היללו את מנהיגי המסדר השני, הראתה את האהבה הקיימת בגן העדן. דנטה מחלק את החכמים לשני מעגלים של שנים-עשר. ברצונו לבחור את מי להעריך מבין הפילוסופים והחכמים המשמעותיים של ימי הביניים ובין נבחריו פדרו הספרדי, הוגו מסנט ויקטור, פטרוס קומסטור, אנסלם מקנטרברי, יוחנן כריסוסטומוס, יואכים מפיורה ותומאס אקווינס. לבסוף אקווינס מציג בפניו את שלמה המלך, שעונה על שאלתו של דנטה על קימה לתחיה.

מתחם חמישי: מארס (מאדים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם זה מיועד לאנשים שנלחמו למען הנצרות והראו אומץ לב רב (קנטו י"ד-י"ח). הנשמות במתחם זה יצרו צלב ענק. דנטה מדבר עם נשמה של אחד מאבותיו, קאקיאגידה, ששיבח את תושבי פירנצה הקדומים, מספר את סיפור עליית ונפילת משפחות פירנצה, ומנבא את גלות דנטה מפירנצה. לאחר מכן הוא מציג בפני דנטה נשמות לוחמים חשובים (יהושע בן-נון, רולאנד, קארל הגדול וגוטפריד מבויון)

מתחם שישי: יופיטר (צדק)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם זה מיועד לאנשי צדק, תחום שדנטה הרגיש אליו שייכות רבה (קנטו י"ח-כ').

מתחם שביעי: סטורן (שבתאי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במעגל זה נמצאים ההוגים המתונים והמאופקים.

מתחם שמיני: כוכבי השֶבֶת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במעגל זה נמצאת מרים, אם ישו וקדושים נוצריים נוספים.

מתחם תשיעי: המניע הראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו החלק האחרון ביקום הגשמי. את המניע הראשוני מניע אלוהים בעצמו. כאן יש תשע טבעות מלאכים ובמרכזן נראה אלוהים כנקודה בהירה מאוד.

מעבר לגן העדן: אמפירוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר ליקום הגשמי נמצא משכנו של האל, אמפירוס. דנטה מוקף באור המאפשר לו לראות את אלוהים כשלושה מעגלים המיצגים את השילוש הקדוש. מבעד למעגלים נגלית דמותו האנושית של ישו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרולד שימל – 'מסה על דנטה עברי' (חלק א'); מסה פואטית בעקבות תרגומו של הרופא היהודי שאול פורמיג'יני איש טריאסטי לספר 'מראות האלוהים'. בתוך: 'דחק', כתב עת לספרות טובה, כרך א', 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]