מערת א-נועמאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מערת א-נועמאן
معرة النعمان
MaaratNuman east.jpg
מדינה / טריטוריה Flag of Syria.svg  סוריה
מחוז מחוז אדלב
נפה נפת מערת א-נועמאן
גובה 530 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

90,000‏
קואורדינטות 35°38′54″N 36°40′37″E / 35.6483°N 36.67693°E / 35.6483; 36.67693קואורדינטות: 35°38′54″N 36°40′37″E / 35.6483°N 36.67693°E / 35.6483; 36.67693
אזור זמן UTC +2
המינרט הרבוע של המסגד הגדול של מערת א-נועמאן

מערת א-נועמאןערבית مَعَرَّة النُّعْمَان, תעתיק מדויק: מַעַרַּה אלנֻּעְמָאן) היא עיר בצפון מערב סוריה, במחוז אדלב. העיר נמצאת על הדרך שבין חאלב בצפון ובין חמאת בדרום. אוכלוסייתה מונה כ-90,000 נפש. באזור שסביב העיר נמצאות שתי ערי רפאים עתיקות: סירג'ילה (10 ק"מ ממזרח) ואל-בארה (13 ק"מ ממזרח). שמה של העיר הוא שילוב של שמה העתיק, מערה, ושמו של, א-נועמאן אבן באשיר בן לוויתו של מוחמד ומושלה המוסלמי הראשון של העיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליוונים הייתה העיר ידועה בשם ערה (Arra). העיר הייתה חלק מהאימפריה הביזנטית במאה החמישית ונכבשה על ידי המוסלמים ב-637. הביזנטים כבשו אותה שוב ב-968 ובסוף המאה ה-11 כבשו אותה הסלג'וקים. במאה ה-11 פעל בעיר הוגה הדעות והמשורר הערבי הנודע אבו אל-עלא אל-מערי.

טבח מערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1098, בעת מסע הצלב הראשון, לאחר שהצלבנים בפיקודם של רמון הרביעי, רוזן טולוז ובוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה צרו על אנטיוכיה וכבשו אותה, הם המשיכו בכיוון דרום לעבר מטרתם: כיבוש ירושלים. למרות גודלה הקטן וחוסר חשיבותה של העיר, נודע כיבוש מערה (Marre בכתבים המערביים), או "טבח מערה" כפי שהוא מכונה לעתים, בהשפעתו הפסיכולוגית על המוסלמים.‏[1] נראה שהצלבנים, בפיקודו של בוהמון הראשון, נתקלו בקשיים גדולים לכלכל את עצמם וגם פשיטות במרחב הכפרי שמסביב לא הועילו והצבא הצלבני הגיע למצב של רעב קשה ולתת תזונה. נראה שהצלבנים הציעו לעיר להיכנע תמורת הגנה על חיי ורכוש התושבים, אך אלו לא הצליחו להגיע לתמימות דעים ודחו את ההצעה. למרות מצבם התזונתי הצליחו הצלבנים ב-12 בדצמבר לפרוץ את חומות העיר מערה וערכו טבח בתושבי העיר, פעולה שהייתה מקובלת, על פי חוקי המלחמה בהם נהגו, כתגובה לסירוב לכניעה.‏[1] בטבח נהרגו כ-20,000 נפש. ההיסטוריון הערבי אבן אל-אתיר, נוקב אף במספר של 100 אלף הרוגים, אך מספר זה נחשב מופרז מאוד.‏[1] בעקבות הרעב בו היו שרויים וחוסר יכולתם למצוא בעיר הכבושה די מזון לכלכלם, אירעו בעקבות הטבח מקרים רבים של קניבליות. מקרה זה של קניבליות הפך לאירוע מכונן ביחסי מערב-מזרח ואסלאם-נצרות. הספרות הערבית, שתפסה את מעשה הקניבליות כתוצאה של קנאות דתית עמוקה, השתמשה במשך מאות שנים בדימוי של הצלבנים הקניבלים כדי להדגים את קנאותם הדתית ואת חוסר אנושיותם של הנוצרים ושל עמי המערב.‏[2]

ימי הביניים והשלטון העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1135 נכבשה העיר מידי הצלבנים על ידי זנגי והחלה בה תקופת שגשוג. בסוף המאה ה-12 נבנה המסגד הגדול של העיר - ממנו נותר עד היום המינרט הרבוע, דוגמת מינרט המסגד הגדול של חאלב. במאה ה-16, בזמן השלטון העות'מאני, נבנו שני חאני שיירות גדולים בעיר; החאן הגדול וחאן מוראד פאשה.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1932 נמנו בעיר 5,250 נפש.

התקוממות 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2011, במהלך המהומות בסוריה, דווח כי כוחות צבא סוריה, הכוללים טנקים, כיתרו את העיר במטרה להשליט בה סדר לאחר שלטענתם הותקפו בה מוסדות שלטוניים על ידי גורמי האופוזיציה. כיתור זה בא לאחר שימים ספורים לפני כן, השתלט הצבא על העיר ג'סר א-שורור, שנמצאת באותו מחוז, כ-45 קילומטר מצפון. כמו כן נמסר, כי רבים מתושבי העיר נמלטו ממנה.‏[3]

אתרים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Carole Hillenbrand, The Crusades: Islamic perspectives, Edinburgh University Press, 1999, p. 59
  2. ^ Hilton Obenzinger‏, American Palestine: Melville, Twain, and the Holy Land mania, Princeton University Press, 1999, p. 251
  3. ^ Syria calls on Jisr al-Shughour refugees to return, אתר BBC, ‏ 15 ביוני 2011