אבסולוטיזם נאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אבסולוטיזם נאור, המוכר גם כדספוטיזם נאור, הוא מושג הבא לתאר את פועלם של שליטים אבסולוטיים שהושפעו מרעיונות הנאורות, תקופה היסטורית באירופה שנמשכה במאות ה-18 וה-19. המלכים והשליטים באותה תקופה האמינו בכך שטובת המדינה היא החשובה. הריבון (שליט) נועד כדי לשרת את עמו וכי אין לשלול מאנשים את זכויותיהם בגלל אמונותיהם הדתיות. מלכים אלו שירתו והגנו על העם וטענו כי הם שווי זכויותיהם של התושבים. חסיד השיטה הזו היה וולטר, שהתכתב דרך קבע עם מספר שליטים של אותה תקופה.

מלכים נאורים הבדילו את עצמם ממלכים מסורתיים בדרך בה שלטו. הם אמצו את רעיונות הנאורות, ובעיקר את עקרון הרציונליזם, והשתמשו בהם בממלכתם. הם אפשרו סובלנות דתית, חופש הדיבור והעיתונות, ואת הזכות להחזיק ברכוש פרטי. רבים טיפחו את האמנויות, המדעים והחינוך. מעל הכל, אסור היה להם להיות שרירותיים בחוקיהם והם היו חייבים לציית לחוקים ולאכוף אותם בצורה שווה על כל נתיניהם.

אמונותיהם בקשר לכוחם המלוכני היו דומות לאלו של המלכים האבסולוטים, וגם הם האמינו שלהם זכות השלטון מבטן ולידה. ההבדל בין שליט אבסולוטי לשליט אבסולוטי נאור התבסס על מידת האימוץ של רעיונות הנאורות. למשל, הקיסר יוזף השני אימץ לחלוטין את רעיון האמנה החברתית. לעומתו, יקתרינה הגדולה דחתה לחלוטין רעיון זה, אך אימצה רעיונות רבים אחרים מהנאורות, כמו להיות הפטרונית הגדולה של האומנויות ברוסיה.

שליטים אלו ניסו לשפר את חיי נתיניהם על מנת לחזק את כוחם שלהם. למשל, ביטול הצמיתות באירופה נעשה על ידי שליטים נאורים. יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, תמצת את רוח האבסולוטיזם הנאור באומרו: "הכל למען העם, אך דבר לא על ידי העם".

יהודים שהיו נתיניהם של השליטים הנאורים זכו לשוויון זכויות, ביטול מסים מפלים, והשליטים עודדו אותם לרכוש השכלה כללית, לימוד מקצוע פרודוקטיבי.

שליטים נאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]