אברהם קרסקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אברהם קרסקסקטלאנית: Abraham Cresques) היה קרטוגרף יהודי ספרדי חשוב בן המאה ה-14 שחי ועבד בפלמה דה מיורקה. תרומתו העיקרית של אברהם קרסקס, ביחד עם בנו יהודה קרסקס, הוא "האטלס הקטלוני" של שנת 1375.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם קרסקס נולד ב-1325 במיורקה כבן לשושלת רבנים. עיקר פרסומו היה בתחום הקרטוגרפיה, אך הוא תואר על ידי כותב בן זמנו גם כאמן של בניית שעונים, מצפנים וכלי ניווט אחרים. הוא היה חבר מוביל בבית הספר המיורקי לקרטוגרפיה שהיה פורץ דרך בתחום. שמו האמיתי הוא "קרסקס בן אברהם", אך בספרות מאוחרת יותר שמו נזכר בעיקר בצורה המשובשת. לפעמים הוא נזכר גם כ"קרסקס היהודי".

האטלס הקטלוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של הים התיכון מה"אטלס הקטלוני"

בשנת 1375, אברהם קרסקס ובנו יהודה קיבלו משימה מחואן הראשון מלך אראגון לחבר מספר מפות ניווט של העולם המוכר, עם פירוט רב יותר מהמפות עד אותה תקופה. הוא הורה להם לפרט במפות על כל "מזרח ומערב" ובפרט "על כל מה שקיים מערבה ממיצרי גיברלטר". בתמורה לכך אברהם קרסקס ובנו שולמו 150 מטבעות זהב אראגוני ו-60 פאונד מיורקי, על פי מסמכים מהמאה ה-14 שנכתבו על ידי המלך עצמו. האב ובנו עבדו על המפות בביתם ברובע היהודי של פלמה דה מיורקה והשלימו אותם באותה שנה.‏[1] האטלס הקטלוני כולל לא רק מפות, אלא גם ידע באסטרונומיה ותיאורים של אזורים שונים בעולם כפי שהם נכתבו בספרי מסעות אירופאים, כולל אלה של מרקו פולו.

האטלס הקטלוני חיבר מידע ממקורות ישנים וחדשים, והיווה "הניחוש הטוב ביותר של ימי הביניים למפה של העולם". על מפות האטלס תוארו בצורה מדויקת למדי חופי הים התיכון וחופי האוקיינוס ההודי. ערים נוצריות צוינו באטלס על ידי צלב. הממלכה המונגולית הוצבה במיקומה הנכון במרכז אסיה, וניתן בו פירוט אף לגבי ערים מסוימות בסין. עם זאת כמו מפות עולמיות אחרות בנות התקופה, גם באטלס הקטלוני ירושלים תוארה כיושבת במרכז העולם.

מלבד האטלס הקטלוני, ישנן מספר עבודות נוספות שמיוחסות לאברהם קרסקס או בנו, אך אין תמימות דעים בין חוקרים האם אכן הם חיברו אותן. בין עבודות אלה ישנן מפות של איסטנבול, פריז, נפאל, ונציה וערים נוספות בעולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האטלס הקטלוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Clayton J. Drees, The Late Medieval Age of Crisis and Renewal, 1300-1500, Greenwood Publishing Group, 2001, p. 118.